JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

המרצים בוכים בלילה, לא נשמע קולם

על הצורך ברגולציה ובשינויים בעולם האקדמי

המרצים בוכים בלילה, לא נשמע קולם ד"ר יערית בוקק-כהן
ינואר 15
09:30 2017

מטרתי בשורות אלו היא להעלות לסדר היום הציבורי את ההכרה בנחיצותה של הערכה מחודשת להליכי קבלה וקידום באקדמיה. בהיותי מרצה וחוקרת זה 22 שנים, שבמהלכן עבדתי בשישה מוסדות להשכלה גבוהה, התוודעתי אישית למרצים ממגוון דיסציפלינות ומוסדות אקדמיים במסגרת העבודה וכן בכנסים ובימי עיון מקצועיים. רבים מעמיתיי למקצוע מצטיינים בשמירה קפדנית על יושרה והגינות, אולם ישנם אחרים הנכנעים ליצר הרע שבטבע האדם.

לצד היוקרה והכבוד הנלווים לקריירה אקדמית, קיימת, למרבה הצער, תופעה נרחבת של בריונוּת אקדמית וכן היעדר שקיפות בדיוני ועדות מינויים המטיל בספק את טוהר החלטותיהן. תחת מעטה הזוהר הכוזב של הנאורות והבינה מסתתרות תעצומות של אומללות ובדידות, של כל אותם הפרופסורים המצטיירים כספונים מדושני עונג במגדלי השן. אלו אותם הפרופסורים המחייכים לתלמידיהם ולעמיתיהם ביום, ומבכים את מצוקתם בהיחבא עם קומץ עמיתיהם בלילה.

בעוד שהמרצים הזוטרים נחשפים חדשות לבקרים למעשי התעמרות וסחיטה ונאלצים להוסיף שמות ממונים או בכירים מהם למאמרים המוגשים לכתבי עת מדעיים, סובלים הבכירים מתעוקה לא פחותה, אם כי שונה במהותה. פגשתי פרופסורים לא מעטים בשנות ה-60 וה-70 לחייהם, קורבנות התעמרות נבזית ששגרת יומם ולחם חוקם מתמצים באימה וטרור בשל שנאת חינם וחשבונאות קטנונית, הניזונה ממאבקי אגו חסרי תכלית. מרבית ההוויה והעשייה באקדמיה בישראל מתנקזת לתככים ואינטריגות בין-אישיות במקום שמלוא הזמן והמרץ יושקעו במחקר וביצירת ידע.

החלטות קידום וקביעות נגועות בשיקולים זרים שעיקרם טינה או חברוּת אישית; חברי ועדות מינויים במוסדות רבים שקועים במשאים ומתנים בעסקאות "קח-תן" שפלות המזכירות במידת מה את הפרקטיקות מסוג "יד רוחצת יד" לצד "יד מוחצת יד" הנהוגות בארגוני פשע מחתרתיים. בבואה לקבוע האם להעניק למרצה מסוים קביעות, ועדת המינויים מסתמכת בין השאר גם על תוצאות הצבעה חשאית בין חברי סגל המחלקה בעלי הקביעות; תוצאות הצבעה כזו חסרות כל משמעות מפני שהמצביעים אינם מקבלים לעיון את מסמך קורות חייו של המועמד, המפרט את הישגיו האובייקטיביים; לפיכך ברי כי המצביעים מכריעים מי לשבט ומי לחסד לרוב על סמך חיבה אישית, הערכת התועלות העתידיות שיפיק המצביע מהישארות המועמד במחלקה או לחלופין קנאה, צרות עין ותחרות עם המועמד.

כמו כן, פרופסורה אינה מעידה בהכרח על יכולתו האקדמית של המרצה והכרה בהישגיו הפרופסיונאליים, אלא על המיומנויות החברתיות שלו ביצירת הרשת החברתית ה"נכונה"; אחד מבכירי החוקרים בישראל סיפר לי כיצד הכיר את הממליץ שלו לפרופסורה במהלך ישיבה משותפת בלבוש מינימאלי בסאונה במלון שבו התנהל כנס שבו השתתף. מכאן פרופסורה אקוויוולנטית לחברוּת בקאנטרי קלאב או בכל מועדון דומה של "חבר מביא חבר". נראה אפוא כי פני הדברים מאוששים את דברי ישו: "אין נביא בעירו"; עקב זאת מפסידה האקדמיה הישראלית מוחות רבים, שלא זכו להכרה על פועלם בארץ, ומשהשתלבו באוניברסיטה בחו"ל נסקה הקריירה שלהם לגבהים מרשימים באורח פלא.

אכן, פוליטיקה ארגונית היא תופעה כמעט אוניברסאלית, אך מהווה חלק קטן יחסית מהעשייה היום-יומית בארגונים ובחברות במגזר העסקי. בולטת במיוחד התופעה בקרב מוסדות אקדמיים שהתפתחו בקצב מהיר, לעתים מהיר מדי, ביחס לחוסנו המוסרי של המוסד וליכולתו להקפיד על המינון הנכון בין צדק הקצאתי מול צדק פרוצדוראלי לנוכח שינוי ארגוני שכזה.

מוסדות אקדמיים רבים אינם זוכרים למרצים הוותיקים חסד נעורים, ולאחר התחזקותם מושלכים המייסדים כבקבוקי משקה ריקים למיחזורית, כשיכולתם להתמחזר ולהשתלב במוסד חלופי מזערית ביותר; כנאמר "וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, וייטוש אלוה עשהו, וינבל צור ישועתו" (דברים לב טו).

במקרים מסוימים מתקיים קשר הפוך בין ההישגיים ההשכלתיים של אנשי הסגל האקדמי לבין רמתם המוסרית. ככל שגבוהה דרגתו האקדמית של המרצה כן גוברת באופן פרדוקסאלי תאוותו הבלתי נלאית להכביר בסחיטת הוספת שמו לפרסומים בכתבי עת בין-לאומיים, וזאת מבלי שטרח להשתתף באורח פעיל במחקר ו/או בכתיבת המאמר. לפיכך הרי זה מתבקש שתיערך רגולציה בידי המועצה להשכלה גבוהה, להגברת הבקרה על התרומה האישית של כל אחד ממחבריו של מאמר מדעי כלשהו.

כמו כן ההיגיון הבריא והשאיפה לצדק ולהוגנות באמות מידה אוניברסאליות מזמנים אכיפת שקיפות של דיוני ועדות המינויים ושיקולי החלטותיהן, למען מיגור שחיתויות ועוולות בהחלטות קידום וקביעות.

על המחבר / המחברת

יערית בוקק-כהן

ד"ר. סוציולוגית בתחום המשפחה והארגונים. בוקק עומדת בראש חטיבת לימודי משאבי אנוש במכללה האקדמית אחווה ומרצה באוניברסיטת בר אילן.

9 תגובות

  1. פ.
    פ. ינואר 15 2017, 12:03
    ד"ר יערית כל הכבוד

    יש לך אומץ ואת צודקת

    השב לתגובה
  2. מרצה במרכז
    מרצה במרכז ינואר 15 2017, 13:58
    יש להבדיל

    יש הבדל בין אוניברסיטאות למכללות ובכל קבוצה בין המוסדות הספציפיים, ובכל מוסד בין המחלקות, ובין המחלקות בין תקופות כהונה של ראשי מחלקות שונים, וכן הלאה. יש גם דוגמאות מאד חיוביות. חוויתי את שני הכיוונים.

    השב לתגובה
  3. מרצה לשעבר
    מרצה לשעבר ינואר 16 2017, 15:32
    בוכים גם ביום

    מנצלים את המרצים ובעיקר במכללות. בכל מחלקה קבוצה אינטרסנטית שדואגת לעצמה וחוגגת כולל "השתלמויות בחו"ל" וכל זה על חשבון מרצים מן החוץ שיודעים פי כמה מהמרצים הקבועים ומקבלים תנאים משפילים. תשלום רק לשישה חודשים בשנה וכלום מעבר לכך. שום תנאים. והם שמחזיקים את המכללות.

    השב לתגובה
  4. פלאש
    פלאש ינואר 18 2017, 21:15
    אם יש מקום של אינטריגות ולכלוך

    זאת האקדמיה

    השב לתגובה
  5. מאיר פלג
    מאיר פלג ינואר 19 2017, 10:44
    הרבה צדק, גם זלזול בסגל זוטר.

    כדאי לקרוא מאמרים שכתבתי באתר זה בעניין זה. ובנוסף – כאשר חוג מנוהל רק לפי משובי סטודנטים ולא לפי הידע המועבר בשעורים על ידי מרצה, כאשר ראש מסלול בקושי יודע לשלוח דואר אלקטרוני אבל אחראי על קורס מערכות מידע בתחום המסלול(ואיננו מבין דבר), כאשר ראש מסלול חי בעידן הטרימסטר ואיננו זוכר שיש כבר סמסטר, כאשר מכללה אקדמית מכובדת בירושלים מתקשה לקלוט ולהפנים שרוב קורסי חוג/מסלול מסוים ניתנים ללימוד מרחוק, כאשר באותו מסלול מרצים מדקלמים משקפים והבחינות כמו לילדי תיכון…כך נראה המסלול ולא פלא שרמת התלמידים לרוב נשארת כמו שהיתה לפני הלימודים -וההבדל היחיד הוא שיש להם תעודה ותואר אקדמי. כאשר ראש חוג כותב למרצים שיש לתת ציון ממוצע 85 כי כך רוצה לראות המועצה להשכלה גבוהה – יש יותר זלזלול מזה? והמל"ג דום שתיקה. הנחתום איננו מעיד על עיסתו. עיסתו בלילה ללא טעם. וזה פני הדור החדש של התלמידים. זה הידע הדל. חבל.

    השב לתגובה
  6. שלומית
    שלומית ינואר 19 2017, 12:03
    רוב המרצים הבכירים מרוצים

    מעולם לא יצאו מעולם האקדמיה. אין להם שום ניסיון מעשי. עובדים פחות ופחות. מקבלים יותר ויותר. כולל שכר עבור כתיבה בעבר שעובר גם לפנסיה. המסכנים הם המרצים הזוטרים והמרצים מן החוץ. מקבלים שכר מביש. רק עבור חצי שנה. אין שום זכויות ממשיות. בכל יום יכולים להשליכם. אין להם יצוג הולם.

    השב לתגובה
  7. ד
    ד"ר גריי מ.א יולי 23 2017, 17:02
    ברוכה הבאה לישראל המושחתת

    במקום כזה קטן בלי תחרות משוכללת, שבו מרצה מקבל את התואר "איש הוראה" ללא נק"ז אחד בתחום הדידקטיקה והחינוך, את מתפלאת שהשיקולים אינם מקצועיים? ברור שזו פוליטיקה אירגונית ואינטריגות, מה עוד יש? הוראה מצויינת? רצון אמיתי ללמד ותשוקה לקדם תחומי ידע למען המין האנושי? נשארים באקדמיה אלו שלא היו שורדים מחוצה לה.

    תנחומיי

    השב לתגובה
  8. רחמים גורי
    רחמים גורי פברואר 17 2018, 12:49
    וזה רק הולך ומחמיר

    עם ההתדרדרות במצב הכספי של המוסדות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באקדמיה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!