JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מן היסוד אל מרומי האקדמיה

איך נבנתה עוצמתה המדעית של מדינת ישראל

מן היסוד אל מרומי האקדמיה האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים 1935 צילום: Zoltan Kluger commons.wikimedia.org
פברואר 12
19:30 2018

בערבו של יום ה-28 ביוני 1967 התקיים באמפיתיאטרון אשר על הר הצופים בירושלים אחד הטקסים ההיסטוריים המרשימים בתולדות מדינת ישראל. הרמטכ"ל יצחק רבין, שהוביל את צה"ל לניצחון המדהים במלחמת ששת הימים, נשא את נאומו המפורסם בטקס מיוחד שבו העניקה לו האוניברסיטה העברית את התואר "דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד".

בתחילת אותו החודש פרצה מלחמת ששת הימים. במהלכה שוחררה הגדה המערבית של הירדן ונפתחה מחדש הדרך להר הצופים, שם הוקמה האוניברסיטה העברית. כזכור הדרך אליה מירושלים המערבית נחסמה בשנת 1948. הרמטכ"ל רבין הנהיג את צה"ל לניצחון הגדול בששת הימים. לאות הערכה והוקרה העניקה לו האוניברסיטה העברית את התואר המכובד.

כדי ללמוד מתי ואיך הכול התחיל, נסובב את גלגל ההיסטוריה לאחור עד לשנת 1923. בשנה זו ביקר בארץ הפרופסור אלברט איינשטיין. שנתיים קודם לכן, בשנת 1921, הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה. כבר אז הוא היה אחד המדענים המפורסמים בעולם. בעת ביקורו בארץ ישראל הוא בא אל הר הצופים, לאתר הקמת האוניברסיטה העברית, שהוא נמנה עם מייסדיה, והעביר שם את ההרצאה המדעית הראשונה בתולדות האוניברסיטה העברית. הרצאתו עסקה בתורת היחסות, תורה שהייתה בעת ההיא מהפכנית למדי.

היסודות למחקר מדעי והקמת בית ספר אוניברסיטאי להכשרת מדענים צעירים במדינת ישראל הונחו בירושלים בראשית המאה העשרים. יסודות אלה אפשרו למדינת ישראל להמריא לשחקי המדע ולתפוס מקום בשורה הראשונה של המדע והטכנולוגיה בעולם. כיום יכולת זו היא מרכיב עיקרי בעוצמתה הכלכלית והאסטרטגית של מדינת ישראל.

נסובב את הגלגל עוד כמה שנים לאחור, ונגלה את היסודות שעליהם נבנתה המעצמה המדעית. צבי הרמן שפירא (1840–1898) היה תלמיד מצטיין בבית המדרש לרבנים בעיירת הולדתו בליטא. בהיותו בן עשרים וארבע הוסמך לרבנות והחל לכהן כרב וכראש הישיבה המקומית בקהילת עיר השדה ברטושלה בליטא. שנתיים לאחר מכן, בהיותו בן עשרים ושש בלבד, עזב שפירא את משרת הרבנות המכובדת כיוון שנתפס ברוח ההשכלה שהחלה לנשוב במזרח אירופה. אחרי שנים אחדות של נדודים ולימוד בתחנות שונות במזרח אירופה הוא הגיע לאוניברסיטת היידלברג הגרמנית רבת-המוניטין.

שפירא התמסר ללימוד ומחקר בשדה המתמטיקה. יכולת הלימוד שלו, שהתעצמה בילדותו ובצעירותו במהלך לימודי הקודש, הייתה לו לעזר באקדמיה. בשנת 1880 הוא פרסם את ספרו הראשון שעסק במחקר תיאורטי בשדה המתמטיקה. עד מהרה התמנה שפירא לפרופסור מן המניין למתמטיקה באוניברסיטת היידלברג. ללא ספק הוא הראה סממני גאונות במקצועו החילוני. אלמלי כן לא היה זוכה במשרת פרופסור, בהיותו יהודי בסביבה אקדמית נוצרית. האקדמיה האירופית בעת ההיא חרתה על דגלה את עקרון ה"נומרוס קלאוזוס", הגבלת מספרם של מיעוטים כגון בני דת משה, אשר שאפו להשתלב בה על פי כישרונם.

בשלהי המאה התשע עשרה החלה לנשוב בקרב קהילות היהודים, בעיקר במזרח אירופה, רוח חדשה כלפי ארץ ישראל. בחלוף הזמן זכתה רוח זו לכינוי "ציונות". שפירא גם הוא נתפס במשבי הרוח הציונית. בשנת 1882, והוא כבר מדען בעל שם, כתב שפירא מכתב לעורך העיתון האידישאי "המליץ", שראה אור ברוסיה, והציע לתכנן הקמת אוניברסיטה בארץ ישראל. שנתיים לאחר מכן, בוועידת קטוביץ' שהתקיימה בפולין בשנת 1884, העלה שפירא בפני תנועת "חובבי ציון" גם את רעיון הקמת הקרן הקיימת לישראל, וכעבור שלוש שנים, בקונגרס הציוני שהתקיים בשנת 1897, חזר והעלה את הרעיון להקמת אוניברסיטה בארץ ישראל. הוא הלך לעולמו שנה לאחר מכן.

הרעיון המשיך להתגלגל בחוגי התנועה הציונית, שהייתה אז בחיתוליה, ואת המושכות נטלו חיים ויצמן ומרטין בובר. בקונגרס הציוני שהתקיים בשנת 1902 הם הציגו את קווי היסוד להקמת אוניברסיטה בפני באי הקונגרס. בשנת 1913 קיבל הקונגרס הציוני, בהצבעה רשמית וברוב גדול, את ההחלטה להקים את האוניברסיטה בירושלים. האתר שנבחר היה הר הצופים, שבעת ההיא היה שומם ואף מרוחק ממרכז ירושלים העתיקה.

המחקר המדעי באוניברסיטה העברית החל להתפתח במהירות. בתחום זה הוענק באוניברסיטה התואר "דוקטור לפילוסופיה" הראשון כבר בשנת 1936. מקבל התואר, אשר נמנה עם ראשוני הסטודנטים, היה רפאל פטאי. לאחר מכן היה פטאי לפרופסור מן המניין בארצות הברית. האוניברסיטה העברית המשיכה להתפתח, ובימינו אלה היא אחד ממוקדי המחקר וההוראה המוכרים באקדמיה העולמית.

בחודש יולי 1971, באותו אמפיתיאטרון הצופה אל מדבר יהודה וים המלח שבו נשא יצחק רבין את נאומו המפורסם ארבע שנים קודם לכן, התקיים הטקס השנתי של הענקת תוארי מוסמך ודוקטור למדעים של האוניברסיטה. הנואם המרכזי בטקס היה שר הביטחון משה דיין. השר הרשים את הקהל הנכבד בנאום שהיו שזורים בו עבר והווה ("חזרנו לענתות ולשילה"). כל מי שנכח בעת ההיא באמפיתיאטרון יתקשה לשכוח את עוצמת אותו המעמד. כותב שורות אלה היה בין מקבלי התואר מוסמך למדעים (M.Sc.) מטעם האוניברסיטה העברית באותו טקס.

המוסד האקדמי השני שהקמתו נהגתה עוד בתקופה העותומאנית היה "הטכניון" בחיפה. עוד בשנת 1901, כאשר הוקמה בגרמניה חברת "עזרה", הכירו מייסדיה בצורך להקים מכון טכנולוגי גבוה להכשרת מהנדסים בארץ ישראל. הדגם האקדמי שעמד לנגד עיניהם היה החינוך הטכני הגבוה בגרמניה. הם החלו לאסוף כסף להקמת המוסד. התורם החשוב ביותר למען מטרה זו היה הטייקון היהודי בעת ההיא האדון קלונימוס ויסוצקי, הבעלים והמייסד של חברת "תה ויסוצקי", שכבר אז פעלה בכמה ארצות במזרח אירופה. אחד הפקידים שהועסקו בחברת ויסוצקי היה הסופר אחד העם. גם הקק"ל, שאז עדיין הייתה בחיתוליה, תרמה סכום נכבד לרכישת הקרקע עבור הטכניון שעמד לקום בארץ ישראל בעתיד.

בשנת 1907 ביקר בארץ הד"ר פאול נתן, מנכ"ל חברת "עזרה". הוא קבע שהטכניון יוקם על הכרמל באזור שהיה אז מחוץ לעיר חיפה, ועל כן ניתן היה לרכוש את הקרקע מבעליו הערבים בזול וללא מאמץ מיוחד. ב-1912 הונחה אבן הפינה לבניין הראשון של הטכניון. מלחמת העולם הראשונה גרמה להפסקה זמנית בהקמת הטכניון, אך זו התחדשה לאחר המלחמה, והפעם כבר תחת שלטון המנדט הבריטי.

הקמת הבית הראשון של הטכניון הסתיימה ב-1922. שנה לאחר מכן ביקר במקום הפרופסור אלברט איינשטיין, שלבקשת הד"ר פאול נתן הסכים ליטול על עצמו תפקיד ולכהן כנשיא הראשון של המוסד החשוב הזה. אין ספק שיוקרתו של איינשטיין וקשריו תרמו רבות לקידומו של הטכניון ולביצור מעמדו בראשית ימיו.

בשנת 1924 התחילה בטכניון שנת הלימודים הראשונה של לימודי הנדסה אזרחית. הלימודים נמשכו ארבע שנים, וב-1929 הוענק התואר "אינג'ינר" (מהנדס) לשישה עשר הבוגרים הראשונים. המוסד החשוב הזה המשיך להתפתח, וכיום מלמדים בטכניון את כל תחומי ההנדסה, הכימיה, הפיזיקה ואף לימודי רפואה. הטכניון אחראי במידה רבה מאוד להפיכתה של מדינת ישראל למובילה עולמית בתחומי חקר החלל, האוויוניקה, האלקטרו-אופטיקה, המטלורגיה והמיקרו-דיאגנוסטיקה הרפואית.

המוסד האקדמי השלישי שהוקם בארץ ישראל המנדטורית היה "מכון ויצמן למדע" ברחובות. המכון נוסד ברחובות בשנת 1934 ביוזמתו של הפרופסור חיים ויצמן. את הכספים להקמת המכון תרמו הלורד ישראל ורעייתו רבקה זיו, בעלי רשת בתי הכלבו הבריטית "מרקס אנד ספנסר". תחילה נקרא המכון על שם בנם דניאל זיו המנוח. המנהל הראשון של המכון היה הפרופסור המיתולוגי ארנסט דוד ברגמן. בשנת 1944 הצטרף מאיר וייסגל, עוזרו של ויצמן, לצוות שסייע לפיתוח המכון. הוא גייס קבוצת תומכים מיהודי ארצות הברית, ואלו תרמו סכום כסף נכבד במטרה לשדרג את המחקר המדעי במכון ולקדמו.

בשנת 1946 הונחה אבן הפינה לבניין המרכזי של המכון, שבעת ההיא כבר העניק למדענים צעירים תואר שני ותואר שלישי בביולוגיה, כימיה, ביוכימיה, פיזיקה ומתמטיקה. המכון לא עסק בהענקת התואר הראשון לסטודנטים במקצועות אלה, הגיעו אליו רק סטודנטים מצטיינים שסיימו לימודי תואר ראשון במוסדות אקדמיים אחרים בארץ ובחו"ל. כך יכלו מדעני המכון לקדם את ייצור הידע המדעי ולהשיאו לגבהים חסרי תקדים.

במלחמת העצמאות הוקמה במכון שלוחה של חיל המדע, והיא תרמה רבות למאמץ המלחמתי של צה"ל הצעיר. בעת ההיא החלו לעבוד במכון האחים קצ'לסקי, שלימים נודעו בשמות אהרון ואפרים קציר. מדענים מיתולוגיים אלה תרמו תרומה יוצאת דופן לביטחון ישראל, וכמוהם הפרופסורים ישראל דוסטרובסקי ועמוס דה שליט, שמצאו במכון ויצמן את ביתם המדעי.

בשנת 1959 הקימו מדעני המכון את חברת "ידע". מטרת הקמתה הייתה לנצל את הממצאים המדעיים שנוצרו במכון לטובת ייצור מוצרים מתקדמים בתחומי התעשיות עתירות הידע. כך החלו להפיק במכון תועלת כלכלית מהתגליות המדעיות שהתגלו בין כתליו. במשך השנים רשמה חברת "ידע" אלפי פטנטים, ואלה לא רק הכניסו למכון כסף רב אלא גם תרמו תרומה יוצאת מן הכלל לביטחון ישראל ולעוצמתה הכלכלית.

בימי ראשית היישוב העברי נודעה חשיבות רבה לפיתוח החקלאות. אחד האישים המובילים בשדה זה היה אהרון אהרונסון, חלוץ מכל בחינה. אהרונסון – המוכר גם כמנהיג ניל"י, רשת הריגול המחתרתית – היה אגרונום במקצועו, מדען ויזם. הוא הביא לארץ מיכון חקלאי והניח את יסודות החקלאות המודרנית, ואף הקים את תחנת הניסיונות לחקלאות הראשונה בארץ ישראל ועמד בראשה. אף על פי שהתחנה הפסיקה את פעילותה לאחר מותו, הגילויים והפיתוחים שלו המשיכו להצעיד קדימה את החקלאות הארץ-ישראלית. את סיפורו המרתק של אהרונסון אציג במאמרי הבא.

הנהלת התנועה הציונית הכירה בצורך להמשיך בפיתוח החקלאות כבסיס עיקרי להתיישבות יהודים ברחבי ארץ ישראל. על כן כבר בשנת 1921, עם תחילת התבססות המנדט הבריטי בארץ, קיבלה ההנהלה הציונית החלטה להקים תחנת ניסיונות לחקלאות. בתחילה הוקמה התחנה בתל אביב. מנהלה הראשון היה יצחק אלעזרי וילקנסקי. לאחר מכן הוא שינה את שם משפחתו לוולקני, ועל שמו נקרא המכון למחקר חקלאי עד היום. כך נוצר המשך לעבודתו החלוצית של אהרון אהרונסון. בשנת 1932 הועבר המכון לרחובות, כיוון ששם נמצא שטח גדול יותר שאפשר את התפתחות המחקר החקלאי.

בשנת 1942 החלו ללמד ולהכשיר אגרונומים צעירים במכון, נוסף על המחקר החקלאי. בשנת 1951 פוצל המכון לשניים – חלק אחד נותר באחריות משרד החקלאות של ממשלת ישראל הצעירה והיה ממונה על מחקר חקלאי מתקדם, חלק שני צורף כפקולטה חדשה לאוניברסיטה העברית בירושלים – קמפוס רחובות. עד מהרה החלה הפקולטה לחקלאות להעניק תארים של מוסמך ודוקטור למדעים והפכה למוסד אקדמי הנמנה עם העשירייה הראשונה של הפקולטות לחקלאות בעולם.

החלק שהועבר לאחריות משרד החקלאות המשיך לשאת את השם "מכון וולקני". הקמפוס המרכזי שלו נמצא כיום בקריה החקלאית בבית דגן. המכון כולל כעשר תחנות מחקר הפזורות ברחבי מדינת ישראל וכן מחלקות רבות על פי ענפי החקלאות השונים המרוכזות בבית דגן.

"הקומפלקס החקלאי", הכולל את הפקולטה לחקלאות ברחובות ואת מכון וולקני, מהווה מרכז למחקר והוראת החקלאות מהמתקדמים ביותר בעולם. ללא ספק תרומת הקומפלקס הזה למעמדה המדעי של ישראל בעולם הינה מעל ומעבר לדמיון של מייסדי המחקר החקלאי בישראל. כזו היא גם תרומתו ליצוא תשומות לחקלאות ותוצרת חקלאית, שבמשך השנים הגיעה להיקף של מיליארדי דולרים.

זאת ועוד, עוצמתה של חקלאות ישראל משכה ומושכת אליה מתעניינים מכמאה וחמישים מדינות בעולם. עוצמה זו עמדה בבסיס כינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ומדינות רבות וחשובות. ההייטק החקלאי העצים את המוניטין של מדינת ישראל הרבה לפני שההייטק האלקטרוני והביטחוני עשה זאת. תרומתו לעוצמה האסטרטגית של מדינת ישראל, שעוד הולכת ומתעצמת בעת האחרונה, לא תסולא בפז.

מחד גיסא מדינת ישראל נמצאת בנחיתות אסטרטגית לעומת העולם הערבי והמוסלמי מבחינה גיאוגרפית, דמוגרפית ופיננסית. מאידך גיסא עוצמתה המדעית-טכנולוגית של המדינה מאפילה על החסרונות הללו. היא מקנה למדינת ישראל עוצמה שעולה משמעותית על העוצמה המצרפית של המדינות הערביות והמוסלמיות שמקיפות אותה.

הכול החל מיד במקביל לראשית שיבת ציון בשלהי המאה התשע עשרה עם ייסוד שלושה מוסדות אקדמיים ראשונים: האוניברסיטה העברית, הטכניון ומכון ויצמן. בין מייסדיהם נכללו מדענים דגולים כחיים ויצמן ואלברט איינשטיין. אל המוסדות האקדמיים הללו הצטרפו גם תחנות המחקר החקלאי שייסדו אהרון אהרונסון ויצחק וולקני. כיום קיימים בישראל קרוב לשבעים מוסדות אקדמיים, בהם שבע אוניברסיטות מחקר: שלוש הראשונות שלעיל ועוד אוניברסיטות חיפה, תל אביב, באר שבע ובר-אילן. אליהן מצטרפות כשישים מכללות שבהן לומדים סטודנטים, בעיקר לתארים ראשונים, היות שלא מתקיים בהן מחקר מדעי בהיקף משמעותי. לפני שנים אחדות הפכה מכללת אריאל לאוניברסיטה. מחקר מדעי בתחומים אחדים החל להתנהל במסגרתה על ידי פרופסורים שהובאו לאריאל ממוסדות אקדמיים אחרים.

בסך הכול בשנה זו לומדים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל כ-330 אלף סטודנטים, מספר שהוא מהגבוהים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. עמהם נמנים אלפים רבים של סטודנטים שלומדים לתואר שני (מסטרנטים) ואלפים אחדים של סטודנטים שלומדים לתואר שלישי (דוקטורנטים). על כתפי הסטודנטים הלומדים לתארים גבוהים מונח עתידה התרבותי, הכלכלי, הביטחוני והחברתי של מדינת ישראל.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

2 תגובות

  1. ח.
    ח. פברואר 12 2018, 22:41
    גאווה אמיתית

    מעל ומעבר לכל המלעיזים ומחפשי הרפש.

    השב לתגובה
  2. שמשון תדמור
    שמשון תדמור פברואר 15 2018, 08:39
    יחסית לעמים אחרים הקצב היה כאן מהיר

    אל תשכחו שלא היה כאן כלום
    מצד שני הגיעו כוחות אקדמיים בעיקר מחו"ל

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באקדמיה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!