JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ארבע הנחות יסוד

עקרונות בסיסיים בדו"חות הכספיים

ארבע הנחות יסוד פרופ' זיו רייך
ינואר 17
19:30 2016

כל הדוחות הכספיים בנויים מתוך 4 הנחות חשבונאיות (הנחות יסוד):

הנחת הישות החשבונאית הנפרדת – על פי הנחה זו יש להגדיר את היחידה הכלכלית (שעבורה יבוצעו המדידה והדיווח החשבונאיים שיוצגו בדוחות הכספיים), כישות חשבונאית נפרדת מבעליה, כלומר, יש הפרדה מלאה מבחינה חשבונאית בין הנכסים וההתחייבויות של החברה לבין בעליה. יש לשים לב כי לעיתים ההגדרה של ישות חשבונאית שונה במהותה מההגדרה של הישות המשפטית.

הנחת העסק החי (הנחת ההמשכיות) – על פי הנחה זו כל עוד אין ראיות המוכיחות את ההפך, התאגיד ימשיך להתקיים ולפעול בתקופות הבאות, וזאת לפחות לתקופה בו יגשים את מטרותיו וימלא אחר ההתחייבויות שלקח על עצמו. גילוי הדעת שמדבר על נושא העסק החי הינו גילוי דעת 58 (גילוי דעת = תקנים ונהלים המוגדרים ע"י לשכת רואי החשבון, לטיפול באירועים שונים במהלך חיי החברה). גילוי דעת 58 הינו גילוי הדעת של לשכת רואי חשבון, המתייחס ליכולתו של תאגיד עסקי להמשיך ולהתקיים כעסק חי, גילוי דעת זה נתן מספר סממני אזהרה, כאשר רו"ח מכין דוח לחברה הוא חייב להתייחס למספר דברים בבואו לכתוב את הדוחות הכספיים.

אם הסממנים להנחת העסק החי מופיעים, הרו"ח חייב לדווח על כך בדוחות הכספיים ב-הערת אזהרה, סימני אזהרה לגבי עסק חי הינם:

  1. הפסדים מהותיים לאורך שנים – יש סיכון שהחברה לא תוכל לפרוע התחייבויותיה.
  2. רו"ח חייב לתת אזהרה של "עסק חי" (שאומרת שהעסק לא עומד להיות חי בעתיד…).
  3. תזרים מזומנים שלילי לאורך זמן – תזרים מזומנים לא מראה על רווח או הפסד אלא על נזילות המזומנים.
  4. תזרים המזומנים זהו הפער בין הכסף שנכנס מול זה שיצא בפועל (יכול להיות חיובי או שלילי).
  5. מימון באופן שוטף (זמן קצר) של הוצאות/התחייבויות ע"י אשראי – יתרה שלילית בבנק נוצרת כתוצאה מעודף הוצאות לפני קבלת הכנסות בטווח המיידי. אם לא ישלמו לחברה את ההתחייבויות אז החברה תהיה חייבת גם לבנק וגם כלפי מי שנתן לה את השירות.
  6. אם מפירמה נמצאת באופן קבוע במצב של יתרה שלילית בבנק, דהיינו הפירמה נמצאת "בצרה", משמע, זהו סימן אזהרה.
  7. תלות בפרויקטים שמוטלים בספק – הסכמים שלא בטוח שיתממשו.
  8. אם פירמה בנויה כולה על פרויקטים שהיא אמורה לקבל בעתיד, היא תלויה בהכנסה הצפויה בעתיד, יכול להיות כי ההתחייבות הזו תמוטט אותה פיננסית במידה ולא יקבלו את ההכנסה הצפויה בעתיד.

הנחת יחידת המדידה הכספית – על פי הנחה זו כל הדו"חות יוצגו בערכי אותה יחידת מטבע, דהיינו שקל/דולר וכדומה, היחידה הכספית משמשת כמכנה משותף לצורך המדידה החשבונאית והדיווח הפיננסי של תוצאות הפעילות בישות החשבונאית. הנחה זו מתייחסת אל היחידה הכספית כבעלת כוח קניה קבוע לאורך זמן ומאפשרת השוואה בין סכומים כספיים שמקורם בתקופות שונות.

במצב בו יש אינפלציה כוח הקניה משתנה ולכן ישנה רק משמעות חשבונאית (לא כלכלית) לחיבור של נכסים ו/או התחייבויות.

בישראל יש להמיר כל היחידות למטבע ישראלי – "₪", לא יירשמו יחידות מטבע שמקורן במטבע קנייה שונה מהמטבע המקומי, אלא אם כן בוצעה המרה של המטבע. מטרת ההנחה היא – להכין דוחות כספיים למס הכנסה.

הנחת תקופת המדידה החשבונאית – על פי הנחה זו הפעילות הכלכלית של הישות החשבונאית מתבצעת באופן רצוף במשך חייה אולם ניתנת לחלוקה באופן שרירותי למספר רב של תקופות קצרות, כגון: שנה, חצי שנה, רבעון, חודש וכן הלאה.

המדיניות:

הסיבה העיקרית לחלוקה זו נעוצה בכך שבעלי העניין השונים (הפנימיים והחיצוניים) עורכים החלטות בזמן אמת, לגבי הדוחות הכספיים בתקופות שונות.

חברות פרטיות מדווחות פעם בשנה (סוף שנה קלנדארית).

חברות ציבוריות מדווחות כל רבעון (הרבעון הרביעי הינו סוף שנה קלנדארית).

הדיווח הינו שנתי/קלנדארי הואיל ורשויות המס (מס הכנסה למשל) דורשות דיווח מסוג זה. תקופה זו לא תמיד עדיפה מבחינת המשקיעים שהרי המציאות המשתקפת אינה תמיד המציאות שהם מעוניינים בה.

העקרונות החשבונאיים העיקריים:

עקרון ההכרה בהכנסה – ברגע שהגדרנו את תקופת הדיווח, למשל, שנה קלנדארית, נקבע את ההכנסות וההוצאות שהושגו באותה תקופה, ההוצאות וההכנסות הנ"ל יופיעו בדוחות הכספיים. עקרון זה בא לוודא שעיתוי הדיווח יהיה קבוע ומוגדר כדי למנוע מהפירמה לבצע מניפולציות בעת הצגת הרווח התקופתי.

עקרון מימוש ההכנסה – כאשר הסתיימה הפעילות העיקרית הכרוכה ביצירת ההכנסה וכן התמורה ומועד הגביה ידועים בוודאות או ניתנים לאמידה אובייקטיבית, ניתן לגבות את הסכומים באמצעות 2 גישות:

גישת הביצוע המושלם – כאשר הסתיים מתן השירות.גישת הביצוע היחסי – הכרה בהכנסה כסכום יחסי של מחיר השירות כיחס הפעולות שנסתיימו אל סה"כ הפעולות הדרושות לגמר השירות.

עקרון ההקבלה – ברגע שקבענו את תקופת הדיווח ממנה נגזרה ההכנסה לאותה תקופה, נקביל רק את ההוצאה של אותה תקופה לאותה הכנסה. מטרת העקרון היא להציג בדוח רווח והפסד את הרווח ה"אמיתי" שנוצר לפירמה מפעולותיה. כאשר ההוצאות מוצגות באותה תקופה שבה מוצגות ההכנסות, ברור יותר מהו הרווח, אולם, לא תמיד קל לברר אילו הוצאות הניבו אילו הכנסות ולכן לעתים משתמשים בתחזיות ואומדנים ומקצים את העלויות על פני מספר שנים.

עקרון העלות – נכסי החברה והוצאותיה יירשמו לפי העלות בפועל ולא לפי העלות האמיתית.

עקרון העלות ההיסטורית – כל פריט ירשם לפי העלות ההיסטורית/מקורית בתאריך בו בוצע (למעט חריגים כמו הנחות או מתנות/מענקים). העקרון נועד למנוע מניפולציות בערך הספרים, ברם, העלות ההיסטורית אינה תמיד מציגה מידע שימושי ורלוונטי.

עקרון הניטרליות – המדידה החשבונאית תעשה ללא תלות באינטרסים של ספקי המידע.

עקרונות אלו יוצרים 3 מוסכמות לגבי החשבונאות:

עקרון הרלוונטיות/גילוי נאות – הדיווח החשבונאי חייב לכלול את כל המידע הרלוונטי לפי עקרונות החשבונאות, ישנה חשיבות רבה לפירוט ואופן הצגת הדברים בדו"חות הפירמה. העקרון עוזר לענות על השאלה: עד כמה המידע נדרש לצורך קבלת החלטות כלכליות נכונות? יש להימנע מהצגת מידע לא רלוונטי ולא חשוב מצד אחד, ולכלול מידע חשוב וחיוני, מאידך. בנוסף, במסגרת עקרון זה יש להוסיף ביאורים מתאימים לפריטים הדורשים הסברים נוספים, כגון מידע לגבי סיכונים מסוימים אליהם חשופה הפירמה, מידע לגבי אירועים שהתרחשו לפני מועד פרסום הדוחות, תביעות משפטיות התלויות בפירמה ופירוט עסקאות, התחייבויות וזיכיונות מהותיים.

עקרון המהותיות – הדיווח החשבונאי יפרט במידה סבירה וזאת לפי מידת החשיבות, רק דברים מהותיים יירשמו בדוחות הכספיים (פחות מ- 10% זה לא מהותי, למרות שיש לבדוק כל דבר לגופו).

עקרון השמרנות/הזהירות –בתנאים של אי וודאות עלינו להיות שמרנים וזהירים, לכן: הוצאה, גם אם אנו לא בטוחים שתתבצע , תרשם בכל מקרה. הכנסה תרשם רק בוודאות כמעט מלאה. מטרת העקרון היא למנוע מצב שבו פירמה "מנפחת" את הרווח על ידי אומדנים נדבניים.

על המחבר / המחברת

זיו רייך

זיו רייך

עורך מדור חשבונאות ומיסים. פרופסור חבר מקצועי. רו"ח. דיקן בית הספר לביטוח במכללה האקדמית נתניה. יו"ר ועדת השקעות של שלמה חברה לביטוח. מומחה מטעם בית המשפט בנושאי ביטוח, חשבונאות, מיסים. בעבר כיהן בדירקטוריונים רבים, וכנשיא איגוד המבקרים הפנימיים.

3 תגובות

  1. ציון ראובן
    ציון ראובן ינואר 17 2016, 21:09
    העקרון האחרון נראה הפוך מההיגיון

    אני יכול לרשום המון הוצאות גם אם לא יהיו בפועל ולא לשלם מס
    לא הגיוני שכך מותר

    השב לתגובה
  2. סטודנט
    סטודנט ינואר 22 2016, 09:52
    למה תקופות מדידה שונות

    למשל חברות שתקופת המדידה שלהם בארה"ב לא מדצמבר לדצמבר

    השב לתגובה
  3. מנהל
    מנהל ינואר 27 2016, 13:05
    עקרון העלות לא ברור

    הרי בכל מיני סעיפים בדו"ות צריך להביא הערכות שווי ושמאים. משהו כאן לא מובן.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחשבונאות ומיסים

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!