JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • אמנות
  •  » לאחר המלחמה – אמנות בין האוקיינוסים, 1945–1965

לאחר המלחמה – אמנות בין האוקיינוסים, 1945–1965

תערוכה ב-Haus der Kunst במינכן

לאחר המלחמה – אמנות בין האוקיינוסים, 1945–1965 אחרי המלחמה מוזיאון Haus der Kunst
נובמבר 22
22:31 2016

תערוכה גדולה ומקיפה החוקרת את ההיסטוריה המורכבת של האמנות בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה במהלך השנים 1945–1965, נפתחה לאחרונה במוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית – ה"האוס דר קונץ" – שבמינכן.

זו הפעם הראשונה שתערוכת אמנות בוחנת את התקופה שלאחר המלחמה, תקופה תוססת וסוערת, כתופעה גלובאלית, שבה פרספקטיבות אמנותיות נשזרות באינטרסים חברתיים, פוליטיים, תרבותיים וטכנולוגיים באזורים גאוגרפיים שונים בעולם.

מטרת התערוכה למפות את התפתחויות והשינויים השונים שחלו בעולם בתקופה שלאחר המלחמה, ברצון לנסות ולהבין את השיח ההיסטורי והאמנותי שצץ ועלה ברחבי העולם בעקבות תוצאות המלחמה האיומות וההרס הנורא שהותירה אחריה.

המונח "לאחר המלחמה" מתאר את התקופה ההיסטורית של תום מלחמת העולם השנייה – השנים 1945–1965, שבהן התבלטו התבוסות המכריעות של גרמניה באירופה ושל יפן באסיה. בתקופה זו הסתמנו נקודות מפנה בהיסטוריה העולמית בתחום האמנות. היא הביאה לדעיכת הדומיננטיות של אמנות מערב אירופה ולעליית הנוכחות הבין-לאומית של ההגמוניה של האמנות האמריקנית העכשווית, התרבות הפופולארית ותקשורת ההמונים.

מבחינה גאוגרפית התערוכה עוקבת אחר קו החוף של שני האוקיינוסים הגדולים, האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט – מגרמניה דרך יפן לצפון אמריקה, דרום אמריקה, אפריקה, הים התיכון והמזרח התיכון. היא כוללת 218 אמנים ו-350 יצירות מ-65 מדינות ומשקפת את המורכבות והשונות של האמנות בשדה האמנות שלאחר-המלחמה.

התערוכה מאורגנת סביב שמונה נושאים תמטיים ומאפשרת הצצה ליצירות אינדיווידואליות של אמנים, בעודה מדגישה ומאירה את תהליכי חשיבתם והתפתחותם האמנותית. הקשר בין יצירות האמנות והאמנים מבטא את השינויים החברתיים והתקופתיים שליוו את סוף מלחמת העולם השנייה ואת האופן שבו אותם שינויים משתקפים בהרחבה בפרקטיקות של ציור, קולאז', פיסול, מיצב, פרפורמנס, עבודות וידאו, סרטים וספרים שיצאו בתקופה האמורה. כולם גם יחד מנציחים קשרים וזיקות בין האמנות המערבית לאמנות הלא-מערבית.

בין האמנים המציגים ניתן למצוא אמנים מהשורה הראשונה בכל תנועה או זרם שנוצרו מאז סיום המלחמה. ביניהם מארוקי טושי, פרנסיס בייקון, ג'וזף בויס, וילם דה קונינג, איברהים אל-סאלאהי, ג'ספר ג'ונס, איסמי נוג'וצ'י, רוברט ראושנברג, קזואי שיראגא, אנדי וורהול, קרל אפל, אסגר יורן, אלברטו ג'קומטי, הנרי מור, ג'קסון פולוק, ליג'יה קלארק, אווה הסה, ניקי דה סנט פאל, פבלו פיקסו, גרהרד ריכטר, מריה לסינג, יגאל תומרקין ועוד ועוד. כל זאת בניצוחם של המנהל האמנותי אוקוואי אנוסר (Okwui Enwezor) והאוצר הראשי אולריך וילמאס (Ulrich Wilmes).

בשמונה פרקים דרמטיים מובילה התערוכה את מבקריה דרך 20 השנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה ומראה כיצד האמנים טיפלו בטראומות של השואה, זוועות הירושימה ונגסקי, המלחמה הקרה ושינויים חברתיים שחלו במהלך שנים אלו והגיעו לשיאם ב-1968.

עידן המלחמה מוצג על ידי הדימוי האפוקליפטי של פצצת האטום – טכנולוגיה חדשה שהובילה לאסון קולוסאלי. תמונות וסרטים של ערים חרבות ושל ניצולי מחנות הריכוז ששוחררו מיד לאחר המלחמה יצרו הלם רב. עומק הזוועה של המחנות עורר יצירות רבות וביניהן "אנדרטאות" של ג'וזף בויס מ-1949–1958 ו"האטלס" של גרהרד ריכטר, פרויקט שהחל ב-1962 ונמשך עד היום.

מחנות הריכוז שמו קץ לשאיפות אירופיות לאוניברסאליות מוסרית. ההפצצות של הירושימה ונגסקי סימנו את סוף הכוח הפוליטי שהחילה אירופה על העולם, ופתיחת עידן לשליטה צבאית אמריקנית. כל זה הוביל לסוג חדש של מלחמה – המלחמה הקרה ומרוץ החימוש. סוף מלחמת העולם השנייה הוביל גם לעידן של מאבקים לשחרור ועצמאות באפריקה, באסיה, במזרח התיכון ובמקומות אחרים בעולם. האיקונוגרפיה של פטריית האטום עזרה ליצור תודעה חדשה של כדור הארץ כישות אחת המחוברת לתחושה חדשה של רצון לחקר החלל, שעלה כתוצאה מהידע הטכנולוגי הצבאי שהצטבר.

התערוכה משקפת כיצד שני הגושים הפוליטיים של המלחמה הקרה, ברית המועצות וארצות הברית, השתמשו באמנויות ויצרו עבודות שעסקו בריאליזם סוציאליסטי (socialist realism) מזה ובהפשטה (abstraction) מזה. יש לזכור שהתקופה שלאחר המלחמה סימנה גם עליית מחאות חברתיות ופוליטיות כמו תנועות שחרור מדינות מהקולוניאליזם ותנועות מחאה כנגד עצם תופעת הקולוניאליזם ומלחמות באשר הן, ואיתן תנועות למען זכויות האדם והאזרח בארצות הברית – נשים, שחורים ומיעוטים אחרים – ובמדינות אחרות. כל השינויים האלו שחררו אנרגיות עצומות שהתבטאו באמנות של התקופה ומשתקפות בתערוכה חשובה ומפתיעה זו.

מפאת העומס האדיר של העבודות אתמקד במדגם של עבודות שהרשימו אותי במיוחד, ובעיקר באלו העוסקות בדימוי הבולט העובר כחוט השני לאורך התערוכה – הדימוי של הפצצה הגרעינית והרס העולם.

מארוקי טושי (Maruki Toshi), אמן יפני, מציג עבודה מונומנטאלית, מרשימה, המכילה 16 לוחות המסודרים בשתי שורות וממלאים את הקיר שעליו הם מוצגים. העבודה קרויה "מדבר אטומי" והיא חלק מתוך סדרת עבודות ששמה "לוחות הירושימה" מ-1952, רישומים בדיו אינדיאני על גבי נייר יפני, בגודל 180×720 ס"מ. בשורה העליונה הציב האמן שמונה עבודות רישום בגוונים של שחור, אדום ולבן, ובשורה התחתונה הניח שמונה פנלים של רישום בשחור ולבן בלבד. העבודות מפעימות בעוצמתן ובכוח שהן מקרינות על הצופה. הן מראות את ההשפעה האדירה של פצצת האטום לאחר שגשם שהחל לרדת כיבה את האש שאחזה בטבע הסובב ובאנשים. כשהם מנועים ממזון, מחסה וטיפול רפואי מוצגים ניצולי קורבנות פצצות האטום כגופות נודדות בין חלקי גופות בני אדם ובעלי חיים רטושים, קרועים ושרופים. כמו מתים מהלכים במעין מדבר שממה שנותר בעקבות השמדת האזור כולו על ידי פצצת האטום בהירושימה.

לנו כצופים ישראלים גרמה עבודה זו להתרגשות רבה. המדהים הוא שהיינו משוכנעים שעבודה זו נוצרה על ידי אמן שתיעד את ניצולי השואה היהודים במחנות ההשמדה באירופה. רק כשהתקרבנו כדי לברר מי האמן ומה שם היצירה, התברר כי האמן איננו מבני עמנו – כי אם יפני. ואכן פצצת האטום הייתה כמובן, בראש ובראשונה, סיפור יפני.

אין ספק כי מדובר בעבודה אוניברסאלית המנציחה את הסבל כתוצאה ממאורעות המוות המזוויעים שנעשו במהלך מלחמת העולם השנייה, במקרה זה הטלת הפצצה הקטלנית ביותר עלי אדמות, שנעשה בה שימוש פעמיים ביפן – בהירושימה ובנגסקי. החל מ-1952 נדדה עבודה זו באזורי יפן השונים ולאחר מכן בעולם. אף שיפנים רבים חשו שרישומים אלו לא ביטאו את מלוא חומרת המאורעות המזוויעים בשתי הערים היפניות המופצצות, האמן הסביר כי סדרות אלו שיצר נבעו מרצונו העז לתאר משהו הומני בתוך ההרס המפלצתי של החיים המתפרקים בתקופת המלחמה.

טושי מארוקי חזר להירושימה שלושה ימים בלבד לאחר הטלת פצצת האטום והחליט להתחיל מחזור שאפתני של ציורים במטרה לתעד את הסבל שראה שם. אך העבודות עצמן צוירו מהזיכרון שנים לאחר מכן, מאחר שלא יכול היה לתאר את הזוועות שלהן היה עד ושאותן חווה ב-1945. שלוש שנים לאחר מכן החל האמן לרשום סצנות זיכרון טרגיות, שלדבריו כוונו במיוחד כלפי מדיניות ארצות הברית במלחמה ושימשו כמחאה על הפצצת הירושימה ועל הפצצת נגסקי גם יחד. השיא, כאמור, בסדרת "הפנלים של הירושימה", סדרה של 15 לוחות ועוד פנל הלקוח מסדרת "המדבר האטומי", שעליהם עבד האמן יותר משלושה עשורים (1950–1982).

עבודה מרשימה ושמה "פיסת אטום" של הנרי מור, פסל אנגלי ברוך כישרונות, מוצגת אף היא בתערוכה. זהו פסל ברונזה בגודל 120×92 ס"מ מ-1964–1965 והוא נוצר כ-25 שנים לאחר ייצור פצצת האטום ב-1942 על ידי מדענים מאוניברסיטת שיקגו בארצות הברית. הפסל אניגמטי, צורתו נעה בין פיטרייה לענן והוא ממחיש במידה זו או אחרת את צורת העננות האטומיות שנוצרו לאחר הטלת הפצצות על יפן. עם זאת צורתו נשארת באופן בולט מחוברת לעולם הטבע ובמיוחד לצורה של גולגולת (skull). ב-1970 צולם מור בסטודיו שלו עם כמה מקטים שבנה בנושאים של אנרגיה גרעינית ובלטה העובדה שעל קיר הסטודיו הייתה תלויה גולגולת של פיל בגודל טבעי, מתנה מחברים שהוענקה לו כשעבד בנושא זה. כמו ב"פיסת אטום" כך גם גולגולת הפיל מלאת עוצמה ומפחידה, ובו בזמן יפהפייה, ולא מן הנמנע שהושפע בעבודה זו מצורת גולגולת הפיל שבאטלייה שלו.

"ללא כותרת", ציור של מירה שנדל, אמנית יהודייה ממוצא איטלקי שנולדה בשוויץ ועברה לברזיל ב-1949, היא עבודה מרשימה נוספת שמושכת תשומת לב בתערוכה. זהו ציור מ-1963, עשוי טמפרה וגבס על קנבס, בגודל 1.00×1.00 מטר והוא מתאר צורה עגולה שחורה, מעין שמש שחורה, בתוך ריבוע שחור אף הוא אך בהיר במעט, בטקסטורה ייחודית. במהלך מלחמת העולם השנייה, כשהיא נתונה במצב קיומי לא יציב, נאלצה שנדל לנטוש את לימודי הפילוסופיה, שנאסרו עליה בגלל מוצאה היהודי. החל משנות ה-60 החלה ליצור עבודות על נייר אורז, חומר שברירי שאפיין את עבודותיה המאוחרות. היא יצרה סדרת ציורים מופשטים עגולים או אליפטיים בתוך צורות שחורות, בטונאליות של אדמה. כדי להשיג תוצר סופי עם טקסטורות השתמשה הן בצבעי שמן והן בטמפרה, כשהיא מערבבת ביניהם בתוספת חומרים שונים כמו אדמה, פולימר, אדמה אדומה – האופיינית לאזור סאו פאולו, שם התגוררה – וגבס, בדומה לציור זה, "ללא כותרת" מ-1963. החיבור המעניין בין החומרים הטבעיים יוצר סדרת ציורים המאופיינים ברגישות גבוהה וייחודית, המזמינה את הצופה לתת פרשנות סובייקטיבית הנעה בין רוחניות, נטישה או שממה.

הפיזיקאי הברזילאי הידוע מריו שנברג (Mario Schenberg) ראה בציוריה של מירה שנדל זיקה לקונספט של ריק, המתואר במונחים של נשגבות וטרנסנדנטיות. לעניות דעתי שנדל מתארת סוג של חיזיון המעורר תחושת התעלות, פחד ופלצות גם יחד. עבודתה המופשטת עוסקת ככל הנראה בסוף העולם, ותופסת את הרגע הייחודי של אובדן, ריקנות ואַיִן בעולם.

כל זה מוביל אותי לדון בקצרה בשתי עבודות מעניינות של קים קולים (Kim Kulim), אמן מדרום קוריאה. הראשונה היא "מות השמש II" מ-1964, 91×75.3 ס"מ, שמזכירה במידת מה את זו של שנדל. מדובר באנסמבלאז' של חומרים בלתי שגרתיים כמו פלסטיק שרוף, ויניל, חתיכות מתכת ואובייקטים "רדי מייד" אחרים לצד צבע שמן, על מצע של עץ – שילוב לא שגרתי של חומרים. כל זה במטרה להדגיש את החומריות של הציור באופן רדיקלי ולקבל תוצר ציור המדגיש הרס וחורבן – דה-קונסטרוקציה אמנותית.

"מות השמש II" צויר על מצע שנצבע בשחור ועליו חומרי ויניל ומתכת שהומסו, הותכו ונדחסו לתוך מצע העץ, בשילוב עם נפט שהובער. כתוצאה נוצרו פני שטח רבגוניים עם עושר של טקסטורות מקריות בתוך צורה עגולה שרופה בגוונים של שחור וכחול עמוק, המזכירים שמש שאיננה עוד. כפי שמסביר האמן, העבודה מתייחסת לשינויים שהתרחשו בקוריאה לאחר מלחמת קוריאה שהתנהלה בין השנים 1950–1953. השימוש בתהליכים הרסניים ביצירה מצביע על ההרס הפיזי והחברתי ששני חלקיה של קוריאה – הצפוני והדרומי – חוו במהלך המלחמה, שתוצאותיה הובילו לחלוקתה הסופית של קוריאה לשתי מדינות נפרדות לחלוטין.

גם עבודתו השנייה של קים קולים, "שלושה מעגלים" מ-1964, המורכבת מפיסות פלדה, חפצים רדי מייד וצבעי שמן המונחים על לוח עץ וגודלה 91×181.85 ס"מ, מתרכזת במחזור המעגלי המתמשך של יצירה והרס. קים מתאר פורמט מלבני ארוך ועליו מצוירים שני עיגולים, האחד לבן על רקע שחור – באזור העליון, והשני עיגול שחור על רקע לבן – באזור התחתון. עבודתו זו מתרכזת במעגל המחזורי ההמשכי באמצעות שלילה. אובייקטים נעשים נוכחים כתוצאה מאפסיות, ריק, וחוזרים לאין.

שלא בדומה ל"מות השמש II", כאן קים בוחר להשתמש בקטבים הבינאריים של קונסטרוקציה/דה-קונסטרוקציה, הרס/יצירה, חיים/מוות, שחור/לבן. הפילסופיה המזרחית של היין והיאנג מודגשת ביצירה זו באמצעות מעגל שלישי המופיע בקו מקווקו על גבי שני המעגלים – השחור והלבן – שעל מצע העץ. התנועה הדינמית המקווקוות של היקום המיוצג על ידי מערבולת במרכז, מבליטה את התלות בין שני המשתנים הבינאריים האחרים ואת התנועה הדינמית של העולם. זוהי עבודה סימבולית המייצגת את השבריריות שבקיום של כל האלמנטים הקוטביים הנוגעים בדבר, בדומה למצבן הפוליטי של שתי הקוריאות. כך, ככל הנראה, על פי אמונתו של קים קולים.

רוי ליכטנשטיין, אמן פופ ארט אמריקני מרכזי, פרץ ב-1965 עם עבודת אקריליק ששמה "התפרצות אטום", ואף שצוירה על קנבס קטן מידות בגודל 61×61 ס"מ, היא משקפת את דרך עבודתו – נטישה של ציור קונבנציונלי לטובת עבודות מכניות, חסרות פרסונליזציה ומושפעות ממקורות של תרבות ההמונים, קומיקס ובמיוחד סיפורי מלחמה הירואיים.

בציור זה, המבוצע בנקודות-נקודות שנעשו ידנית, ליכטנשטיין מתאר את דימוי פטריית האטום כסוג של ענן לבן המתפרץ כלפי מעלה, מוקף קווי קונטור שחורים. הרקע מחולק לשניים ומעוטר בנקודות כחולות, בהירות יותר בחלק העליון וכהות יותר בחלק התחתון. שטחי הצבע שטוחים ומחקים פיקסלים של הדפסה. ליכטנשטיין מתאר את התרוממות ענן הפיטרייה של פצצה אטומית כמו פיצוץ בסרט מצויר. הוא משתמש בשפה חזותית של בידור פופולארי – popular entertainment – כדי לתאר סמל איקוני של מוות וחורבן. הדימוי של ענן הפיטרייה בציור זה הוא מוכר ובו בזמן כללי ולא נהיר, ומיוצג פחות כסימן של טרגדיה אנושית.

עבודתו של ליכטנשטיין מנותקת ומרוחקת. הטלת הפצצה של ליכטנשטיין מוצגת כחלום אמריקני, אופטימי ונאיבי. דימוי רדוד העומד בניגוד ל"פצצת האטום" של אנדי וורהול, הדפס משי על בד, אף היא מ-1965. וורהול מתאר פיטרייה משוכפלת 28 פעמים בצבעי שחור ואדום, הנעים מהבהיר והחמים יותר בחלק העליון לכיוון קודר יותר בתחתית הציור. ציורו של וורהול מביע מוות, ריק והרס מוחלט בעקבות פצצת האטום. כל זה כחלק מסדרה בשם "מוות ואסון", שוורהול יצר בשנות ה-60 וה-70 המוקדמות. הפיצוץ האטומי של וורהול הוא מיידי, דרמטי ביותר והרסני, ונוצר מתצלומי עיתונים ותמונות החוזרות על עצמן. הרושם הנוצר על הצופה הוא אינטנסיבי וטראומטי עוד יותר.

האל פוסטר, חוקר אמנות אמריקני, טוען במאמרו מ-1966 "המוות שבאמריקה" כי אמני הפופ ניגשו לנושא של המלחמה הגרעינית בכוונה לנטרל את הזוועות שלה. לשלול אותה מכל תוכן רגשי ולהפוך אותה לדימוי בנאלי ומשעמם. הדפס המשי של וורהול, שנעשה מצילומים אמתיים, יש לו השפעה דרמטית יותר על הצופה מאשר לעבודה של ליכטנשטיין, הבנויה מצבעים בהירים ומעוצבת באסתטיקה של קומיקס. היא יוצרת יחס מנותק ומרוחק, ואילו גרסתו של וורהול משדרת יותר רגש וקרבה. מאבק פנימי בין רגש עז ואדישות מה.

יש לציין כי תערוכה זו – "לאחר המלחמה 1945–1965" – היא החלק הראשון מתוך טרילוגיה של תערוכות. שתי תערוכות נוספות יתקיימו בעתיד ב"האוס דר קונץ" במינכן: "פוסט-קולוניאליזם", שתעסוק בשנים 1960–1980, ו"פוסט-קומוניזם", שתציג יצירות מ-1989 ואילך. מדובר בפרויקט רחב היקף שהחל לפעול כבר ב-2013 ויסתיים ב-2019.

כן חשוב להוסיף כי לתערוכה זו קדם כנס בין-לאומי שנערך במאי ב-2014. הכנס נמשך ארבעה ימים ומטרתו הייתה להפגיש חוקרים, היסטוריונים, תיאורטיקנים, אוצרים, אמנים מובילים וכן סטודנטים כדי לבחון כוחות אמנותיים ומורשות תרבותיות שעיצבו את התפתחות האמנות מאז 1945. הכנס היה הראשון בשורה רחבה של אירועים סביב פרויקט המחקר והתצוגה של "לאחר המלחמה".

התערוכה הדידקטית והמוקפדת הזאת היא תוצר של שיתוף פעולה בין האוס דר קונץ במינכן עם מוזיאון ה"טייט מודרן" בלונדון ועם אוניברסיטת לודוויג-מקסימיליאן במינכן. היא מוצגת בחסות פרנק-וולטר שטיינמאייר, שר החוץ של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, וממומנת על ידי קרן התרבות של גרמניה הפדרלית ומכון גתה.

ולסיכום, "לאחר המלחמה – אמנות בין האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי, 1945–1965" היא תערוכה עוצמתית ומרשימה שאיננה משאירה את הצופה אדיש למראה היצירות ועבודת האוצרות הרצינית והמעניינת שהושקעה בה. היא משקפת ללא ספק את ההתפתחויות הדרמטיות והשינויים התזזיתיים שאירעו במהלך 20 השנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה. כל השינויים האלו שחררו אנרגיות אדירות, ואלו משתקפות באמנות התקופה ומתבטאות בתערוכה חשובה ומפתיעה זו, העמוסה לעייפה בעודף של יצירות אמנות.

תערוכה שחובה לצפות בה למי שמזדמן למינכן. החל מ-28.10.16 ועד ה-12.2.17.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. עופרה נ.
    עופרה נ. נובמבר 23 2016, 13:26
    מאמר רציני מאד

    רק לקנא במי שיוצא לא לראות תערוכות חד פעמיות גדולות כאלה.

    השב לתגובה
  2. אורנה וייס
    אורנה וייס ינואר 15 2017, 12:10
    מסוג התערוכות שחבל שאני מחמיצה

    לפחות המאמר נותן תמונה כללית בעיניים של הכותבת.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור