JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

המסע אל ההפשטה

"גלעד אפרת: ציורים, 2014 – 2016" באוניברסיטת ת"א

המסע אל ההפשטה גלעד אפרת אשל 2015
דצמבר 14
19:30 2016

התוודעתי לראשונה לציוריו של גלעד אפרת בתערוכה הקבוצתית של אמנים צעירים "אופק חדש לאופקים חדשים", שנערכה במשכן לאמנות ע"ש חיים אתר בקיבוץ עין חרוד והתקיימה במקביל לתערוכה המקפת של קבוצת "אופקים חדשים". שתי התערוכות התקיימו במהלך פברואר–אוגוסט 2016. אפרת הציג בתערוכה זו בעין חרוד שני ציורים חדשים שסימנו דרך חדשה ביצירתו האמנותית: "נטישת הצילום כנקודת אחיזה לציור פיגורטיבי ו… נטייה מובהקת למופשט", כך כתב יניב שפירא, אוצר התערוכה ומנהל מוזיאון עין חרוד, בקטלוג התערוכה.

שני ציורים אלה מ-2015 העונים לשם הזהה "ללא כותרת (אשל)" היו מופשטים לחלוטין. אף שנקודת המוצא שלהם היא דימוי של עץ האשל, שנבלע בתוך מארג של צבעוניות מרהיבה, צורות הנדסיות, קווים ומחיקות למכביר – הם, נוסף לציור שלישי העונה אף הוא לשם זה – משמשים שלושתם גם יחד ספתח לתערוכת היחיד החדשה של גלעד אפרת, זוכה פרס קיקואין לשנת 2015, המוצגת בימים אלה בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל אביב. פרס קיקואין מוענק מדי שנתיים לאמן ישראלי, והפעם לאפרת, שהפגין הישגים יוצאי דופן ביצירתו האמנותית, ולרגל הפרס זכה בתערוכה מיוחדת של עבודותיו החדשות בגלריה של האוניברסיטה בתל אביב.

בתערוכתו שבה מתמקד מאמר זה – "ציורים, 2014–2016 " – מציג אפרת 23 ציורים גדולים מהשנתיים האחרונות, המשקפים מפנה דרמטי אל עבר ההפשטה. בניגוד לציוריו הקודמים – שהתאפיינו באיפוק ובמונוכרומטיות ועסקו בציורי ערים חרבות, שרידים ארכיטקטוניים של אתרים היסטוריים, נופים של הנגב ונופי ביצות, הירח או המאדים, כשהם מושפעים מצילומים או מזיכרונות נופי ילדות – ציוריו החדשים של אפרת עוברים תהליך של הפשטה לכיוון של שדות צבע אדירים ותוססים המזכירים במידה מסוימת ציורים של אמני המופשט האקספרסיוניסטי האמריקני.

במבט ראשון נדמה כי ציוריו עוסקים בנושאים אורבניים, תיאורי סצנות עירוניות בצבעוניות עזה. רמזים לעצים וצורות ארכיטקטוניות של מבנים ובתים. כתמי הצבע עזים ונמרצים ובנויים שכבות על גבי שכבות, זה על גבי זה. "שכבות עבות, אטומות ואחידות-גוון ושכבות שטוחות ודקות, שקופות לצבע שמתחתן", כך על פי אירית טל, אוצרת התערוכה. השכבות כוללות בתוכן חריטות חופשיות במכחולים או במקלות, חריטות בסכינים והנחות גושי צבע גדולים באמצעות שפכטלים, תוך כדי הוספה וגריעה מתמדת של שכבות צבע.

שני צירי ניגודים מצטלבים זה בזה בציוריו: ניגודים של שכבות צבע כהות המונחות על שכבות בהירות וההפך, וכן ניגודים של גוונים חמים וקרים המונחים לסירוגין זה מעל זה או זה מתחת לזה. כל אלו יוצרים מארג צפוף של צבעוניות רוויה ואינטנסיבית וחומריות גדושה, המכסות את מצע הציור כולו, גולשות מעבר לו אל החלל המקיף אותו, ובה בעת חוזרות במעין תהליך מהפנט אל לב לבו של משטח הציור. מרחב תזזיתי זה של ריבוי וריבוד, של בנייה-הרס-בנייה מחדש (קונסטרוקציה-דקונסטרוקציה-רקונסטרוקציה) כל העת, מאפיין את כל אחד מהציורים שנוצרו – על פי עדותו של האמן – "במהלך אחד רציף, עד פרק של יממה".

אפרת מבהיר ומסביר כי: "ציוריי החדשים מבטאים את הרצון לגעת בכאן ועכשיו, להעביר את חווית הרגע החולף […] הם מגלמים אחדות של ניגודים: מצד אחד, גופני עם הרבה חומר ודחיסות ומצד שני, מטאפיזי וחותר אל המופשט". אירית טל, אוצרת התערוכה, מוסיפה בהקשר להפשטה כי "באורח פרדוקסלי, להפשטה יש נתיבים – "נתיבי חשיבה", כשמם של רבים מן הציורים".

ביצירותיו החדשות של גלעד אפרת ניכר רצון למעבר מציורים הנובעים ממראה-העין לציורים העוסקים בנושאים שהם מעבר-לנראה (בדומה לסימבוליזם ולסוריאליזם). ציוריו החדשים שואבים תחילה את השראתם מן המציאות, ועוסקים בנושאים כמו האשל, הנגב, העיר (אם כי לרובם הוא מעניק את השם "לא כותרת" ובסוגריים "אשל" או "נגב" וכו'). התחלה זו נובעת מן הטבע ומתהליכי התבוננות והתרשמות. אולם כשהוא עוסק בנושאים כמו "נתיבי חשיבה", או "שביל החשיבה של דרווין", עבודותיו כפופות לחוקיות מושגית קונספטואלית ויש בהן משהו מן המושג, מן הקונספט והמטאפיזיות – עיסוק בחשיבה על האמנות כבלתי תלויה בעולם התופעות הנראות לעין. בכל יצירותיו החדשות ניתן למצוא אלמנטים של רדוקציה למרכיבים בסיסיים. צמצום וויתור על פרטים, לצד עודפות צבעונית עזה, ריבוי בצורות ושכבות צבע ושימוש בדימויים מוסווים נסתרים.

אפרת, אמן ייחודי, המחפש ככל הנראה בתערוכתו זו החדשה מילון צורות חדש. נדמה כי אמנותו היא ביטוי ללבטים ולחיפושים, וששפתו האמנותית נמצאת במעין התהוות והתפתחות. הוא שואל שאלות ובוחן באופן רציף את טבעה של מלאכת הציור שלו, כל זאת תוך דיאלוג עם אמנים מקומיים ועם גדולי האמנים במסורת האמנות האירופית והאמריקנית. השינויים החלים בעבודותיו החדשות בגלריה לאמנות באוניברסיטת תל אביב הם רדיקליים בהשוואה לעבודותיו הקודמות.

ציוריו החדשים של אפרת שופעים זיקות והקשרים לקוביזם, בצורות הגאומטריות והארכיטקטוניות: לכתמי הצבע הגדולים והשימוש בצורות הנדסיות מובהקות, מעין קוביות, ביצירתו של ניקולא דה סטאל, אמן האסכולה הצרפתית שהשפיעה רבות על אמני "אופקים חדשים", וכן זיקה להנס הופמן, אבי האקספרסיוניזם המופשט האמריקני ולשדות הצבע של אמני אסכולת ניו יורק, שהופמן נמנה עמם. הופמן, צייר ומורה לאמנות ממוצא גרמני, הגיע לארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20 וייסד בית ספר לאמנות בניו יורק, שלימים למדו בו רבים מאמני אסכולת ניו יורק. הוא חתר לאמנות לא-פיגורטיבית, דגל בהשפעות סימבוליסטיות על האמנות והאמין באי תלותו של עולם האמנות בעולם התופעות הנראות לעין. הופמן אימץ צורות שמקורן בסזאן ובקוביזם וצבעוניות המביעה אווירה והלך רוח, וניכר כי השפעתו על אפרת רבה. אפרת מקיים גם זיקה אמנותית לאמן הגרמני גרהרד ריכטר – במחיקות, בגירוד ובחשיפת שכבות הצבע התחתונות, הידועות כל כך בציוריו של ריכטר.

לסיכום, תערוכה מרשימה ומלאת עוצמה צבעונית וצורנית, ומומלצת מאוד לצפייה. ננעלת ב-23 בדצמבר 2016.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. מ
    מ דצמבר 15 2016, 11:51
    אפילו לא שמעתי על התערוכה

    חבל

    השב לתגובה
  2. חניתה
    חניתה דצמבר 18 2016, 13:51
    מאמר מעניין שכתוב מקצועית

    ממאמר כזה אפשר ללמוד משהו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור