JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לצבוע את העולם בשחור ולבן

ויליאם קנטרידג' בתערוכה Thick Time בקופנהגן

לצבוע את העולם בשחור ולבן ויליאם קנטרידג' מתוך "עוד יותר מתוק לשחק את המחול"
מאי 29
19:30 2017

התערוכה המובילה מבין תערוכות האביב המתקיימות בימים אלה במוזיאון לואיזיאנה (Louisiana) לאמנות מודרנית בקופנהגן, דנמרק, מכילה מגוון רחב של עבודות מיצב מורכבות שנוצרו בידי האמן הדרום אפריקני ויליאם קנטרידג' (William Kentridge). תצוגה זו של עבודותיו זכתה לתהילה ולשבחים עולמיים והוגדרה כתערוכה ש"לחלוטין לא ניתן לעמוד בפניה", והיא מיועדת לקהלים מכל הגילים.

זו הפעם הראשונה שקנטרידג' מציג תערוכת יחיד בסקנדינביה. התערוכה מגוונת ומכילה רישומים, ציורים, סרטים, פסלים ותיעוד הופעות של הפקות אופרה ותיאטרון משלו בווידאו – כולם בשחור לבן – כשהבסיס לעבודותיו הוא הרישום הווירטואוזי, הרגיש והנפלא שלו בפחם.

כותרת התערוכה "Thick Time" (זמן עבה, סמיך, צפוף במיוחד) מתייחסת לטכניקות עבודתו של האמן ולנושאים שהוא עוסק בהם. קנטרידג' הוא למעשה האמן הדרום אפריקני הידוע ביותר בהתמודדותו עם "נושאים עבים". לפני כ-25 שנה טבע קנטרידג' את חותמו האמנותי בשלבו ציור עם סרטי אנימציה קצרים, כשהוא מתמודד עם ההיסטוריה הבעייתית של האפרטהייד במולדתו. באמצעות טכניקה אופיינית, המבוססת על רישומי הפחם שלו, הוא מעלה את רישומי הפחם לחיים לעיני הצופה, כך שאנו יכולים לעקוב אחר רישום הפחם מראשיתו ולראות כיצד הוא משתנה באמצעות הוספה וגריעה, בעוד שעקבות הגרסאות המוקדמות של הציור ממשיכות להיות ברורות על גבי מצע הנייר. רישום הפחם הוא עדיין המדיום העיקרי שלו גם כיום, אבל הפך מורכב הרבה יותר ורב-פנים לאורך השנים, עם עיסוקיו במולטימדיה וברב-תחומיות.

התערוכה מתמקדת בעבודות מאוחרות של האמן מן התקופה 2003–2016. מדובר בעבודות וידאו מרשימות הבנויות על רישומי פחם פשוטים. רובן הוצגו כבר בעבר מלבד "סירוב הזמן" (Refusal of time) מ-2016, שהיא יצירה חדשה לגמרי שקנטרידג' תכנן ועבד עליה במיוחד עבור תערוכה זו בלואיזיאנה.

במהלך 15 השנים האחרונות פיתח קנטרידג' דרכי עבודה רב-תחומיות שבהן עירב, נוסף לציור הפחם ולאנימציה, תחומי עניין אישיים נוספים שלו, כמו תיאטרון, ספרות ומוזיקה, ריקוד ווידאו, עיצוב במה ומיצבים. את כל זאת ניתן לראות ב"סירוב הזמן", שבה בולטים העירובים בין אופרה, תיאטרון, ספרות, מוזיקה, סרטים, רישום , מיצג ופיסול – כולם גם יחד באותה עבודה. הוא בוחן את ההתפתחות "מדידת הזמן" ("Measurement of time") – הדיכוי והאכזריות של האפרטהייד בארצו, שהוא נושא המופיע ברבות מיצירותיו.

בלב עבודתו של קנטרידג' עומדת האנושות: קולוניזציה מוסדרת ומדכאת, בורחת או חולמת את האנושות. בהומור רב, אמפתיה ושירה מראות היצירות כיצד בני אדם מנווטים בעולם וכמה אנחנו מסומנים על ידי מיפויים ומושגים של זמן ואידאולוגיה ומתייחסים אליהם.

בעבודה נוספת: "עוד יותר מתוק לשחק את המחול" (More Sweetly Play the Dance) (2015) – המרגשת והמפעימה ביותר בתערוכה לדעתי ולדעת הקהל הרב שהתגודד באולם הגדול שבו היא מוצגת, מסרב לעזוב ומנסה לעכל במה מדובר – מתאר האמן יצירה אין-סופית, שאיננה נגמרת ומתחילה כל העת מחדש. תהלוכה מונומנטאלית של צללים, שבה היצורים השוליים של העולם מבצעים את ריקוד המוות בפני הצופים המשתאים. התהלוכה הפרו-סופית הזאת כוללת תזמורות כלי נשיפה המנגנות מנגינה עליזה. אבל בתחתית המסך נראים פליטים, עבדים הגוררים מטען כבד, אסירים, חולים עם מתקני אינפוזיות של בתי חולים, אנשים קטועי רגליים, נוודים הנושאים את כל רכושם בחבילות על גבם, אנשים מניפים דגלים, אנשים נושאים פסלי ראש כרותים, אנשים עם רובים מורמים מעלה ועוד ועוד – כולם מתנועעים בדרך לא דרך, ללא כל מטרה. הם מצויים בתהליך נדודים. בנדידה. על כל העולם המבעית והנורא הזה חולשים להם רישומי היד הווירטואוזיים בפחם של קנטרידג', וכהרגלם מנציחים את העולם בגווני השחור והלבן.

ויליאם קנטרידג' נולד ב-1955 ביוהנסבורג, דרום אפריקה, שם הוא עדיין חי ויוצר עד היום הזה. בסביבות 1990 הייתה פריצתו הגדולה, עת הציג אנימציה של סרטיו בשחור ולבן שהתבססה על רישומי פחם שיצר בתקופה של ביטול האפרטהייד בארצו. מאז זכה לתהילה ולפרסום, בראש ובראשונה כרשם בחסד, ולא הפסיק ליצור סרטים מרישומי פחם שצייר ושנושאיהם היו האפרטהייד בדרום אפריקה. הטכניקה היחידה של קנטרידג', שבה הוא משתמש עד היום, היא לבסס סרט שלם על רישום אחד. כשהוא יוצר אנימציה לרישום היחיד הוא יוצר שני מצבים, שני סיפורי מסגרת, ומצלם; לאחר מכן הוא מוחק בהתאם למה שהפחם מאפשר, מתקן ומוסיף פרטים קטנים ושוב מצלם. התוצאה של תהליכים אטיים אלה – יום שלם של עבודה על דקות ספורות בסרט – היא זו שמאפשרת לרישום שלו "לקום לתחייה" כשהוא צף על דף הנייר הלבן ועל אבק הפחם, על האור והצל המאפשרים צמיחת דימויים ופרשנויות חדשים שנוצרים, בעוד שהצופה יכול עדיין לראות את עקבות הרישום הקודם. טכניקת עבודה זו מתמקדת בטבעם של תהליכי הרישום הסיזיפיים עצמם, וזה מה שמרתק כל כך בעבודותיו של קנטרידג'.

עבודתו המאופיינת בבריאה והרס; בקונסטרוקציה, דקונסטרוקציה ורקונסטרוקציה; בפרשנות וכאוס – מביאה אותנו לחשוב: איך אנו רואים את העולם ומה מגדיר את היכולת שלנו להבין אותו ולבטא את עצמנו בקשר אליו? כיצד אנחנו זוכרים את ההיסטוריה וכיצד אנחנו שוכחים אותה? לאילו אידאולוגיות אנו נתונים – דת, מדע ופוליטיקה – הקובעות והמגדירות את ההבנה שלנו של הדברים, כאשר אלמנט המפתח להבנות אלה הוא לעולם – הספק.

דיכוי וברוטאליות של האפרטהייד בארצו שלו הוא נושא ברבות מעבודותיו. השחקנית והפרפורמרית ג'ואנה דאדלי (Joanna Dudley ), העובדת עם קנטרידג' משך שנים רבות, אומרת בהקשר ליצירתו: "זה בהחלט ציור על ההיסטוריה של דרום אפריקה. וכן ציור על ההיסטוריה האישית שלו וכך גם עבורי זה כל העולם. זה חיים, זה מוות, זה חגיגה של חיים ומוות, חגיגה של ניצחון הלידה, אז זה מאוד אנושי. זה יכול להיות מצחיק מאוד, אבל בה במידה אתה יכול לבכות בכל רגע".

התערוכה הופקה בשיתוף פעולה עם גלריית וייטצ'אפל בלונדון, המוזיאון לאמנות מודרנית של זלצבורג וגלריית האמנות ויטוורת' במנצ'סטר. אוצר התערוכה בלואיזיאנה הוא מאתיאס יוזינג סייברג.

תערוכה מקורית ועמוקה המהווה הצצה נדירה אל העולם האמנותי העשיר והמלא דמיון וקסם של קנטרידג', אמן דרום אפריקני שהיה עד למעבר הסוער של מולדתו מן האפרטהייד לדמוקרטיה. חובה לראות למי שמזדמן לקופנהגן.

התערוכה מתקיימת עד 18 ביוני 2017.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. מרגלית
    מרגלית מאי 29 2017, 19:42
    מהמם

    מהמם !!!!!!

    השב לתגובה
  2. אלה
    אלה מאי 31 2017, 12:04
    נראה מהמם

    איך מפיקים אפקטים כאלה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!