JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

האדם, הטבע ומה שביניהם

תערוכתו של ניר מצליח "אור בא והלך", גלריה זיסמן תל-אביב

האדם, הטבע ומה שביניהם צילום: יונתן קורפל
מרץ 19
09:06 2014

היום התוודעתי לניר מצליח. צייר צעיר, חדש לי, שעבודותיו ריגשו אותי עד מאוד. תערוכתו של מצליח הייתה הפתעה גמורה עבורי. בגלריה זיסמן, גלריה יפהפייה, מציג מצליח מקבץ של 11 ציורים מרהיבים בפורמטים גדולים, חלק מהם על נייר וחלק מהם על קנבס, וכולם עשויים בטכניקה מעורבת, ייחודית לאמן. זוהי ללא ספק שפה אישית פורצת דרך, האופיינית למצליח בלבד.

מצליח מצייר בחומרי ציור על בסיס של מים, הניתנים לשטיפה. הוא מצייר, מוחק, שוטף ומרטיב מחדש את דימוייו המצוירים. באופן זה הוא בונה עולם משל עצמו המאופיין בשקיפות, בריחוף, בעדינות, בשבריריות ובאינטימיות, המקרין בו בזמן גם ניכור, בדידות וכאוס, ודימויים על סף מחיקה או היעלמות. השטיפה מלמעלה כלפי מטה יוצרת לעתים פסים על גבי העבודות, ובמבט ראשון חלק מהן, בעיקר אלו בעלות הפסים המודגשים יותר, מזכירות לי ציורים של האמן פרנסיס בייקון, למרות העיסוק של בייקון בנושאים שונים, בחומרי ציור שונים ובטקסטורות שונות.

"זה שנים שאני מחפש לצייר את הרגע המכריע. רגע שמעיד על משהו שקרה מעט קודם או משהו שעתיד לקרות", אמר ניר מצליח באחד הראיונות שנתן בעבר. הוא מכנה רגעים אלה "רגעים נפיצים". חיפוש זה מאפשר לו לעסוק בנושאים מגוונים – נושאים של בית וזהות, גירוש, שיבה וגעגוע וכן נושאים של נערות, אבהות וגבריות ודיוקנאות למיניהם. מצליח מתנהל בנוף, בטבע, במקום עלום המאופיין ביחסים מורכבים בין האדם לסביבתו. מקורות יצירתו מגוונים: צילומים אישיים ומשפחתיים מתקופת ילדותו המוקדמת; צילומי דמויות חשובות בחייו, כמו סבו ואביו; גיבורי קומיקס, אנימציה, אינטרנט קולנוע וטלוויזיה; וכן הוא עצמו ודיוקנו האישי.

בתערוכה "אור בא והלך" מתאר מצליח את דמויותיו מתנהלות במעין עולם פסטורלי, פשטני, נאיבי. הצבעוניות מעודנת אולם מתעתעת, וחושפת במבט מעמיק יותר תחושות של ניכור, פחד, בדידות ואמביוולנטיות בין האדם למקום.

העבודות נעות בין מציאות החיים לבין חלום, דמיון או הזיה. בית, נוף, טבע, דמות או דיוקן שבים וחוזרים על עצמם באופן אובססיבי ביצירתו, ומתערבבים עד לכדי יצירת מציאות אחרת המטשטשת גבולות בין העין החיצונית לזו הפנימית, בדומה לציוריהם של וינסנט ואן גוך ופול גוגן. שני אמנים אלה לא הסתפקו רק במימזיס (מה שהעין רואה, חיקוי הטבע), אלה חיפשו דרכים להעביר מציאות מעבר לזו הנראית. גוגן האמין כי אל לו לאמן לחקות את הטבע, אלא לחלום מולו. לברוא "אמת" שתהיה סינתזה של תחושותיו ורגשותיו. לפיכך, מרבית ציוריו של גוגן מצוירים מתוך הסטודיו, טעונים סימבוליות והצבעוניות שלהם רחוקה מלהיות הצבעוניות הנתפסת בעין. ואן גוך, לעומתו, האמין כי על האמן להישאר נאמן למציאות, ולכן הרבה לצייר ישירות מן הטבע, כשהוא מצוי פיזית מחוץ לסטודיו. אף שנצמד לצורה כפי שקלט אותה מהטבע, שינה לחלוטין את הצבעוניות ואת המרקם, כדי להעביר את תחושותיו. למרות הבדלי התפיסה של שני אמנים אלה, הייתה משותפת לשניהם הזליגה בין מה שהעין החיצונית רואה, לבין מה שהעין הפנימית שלהם חשה ומרגישה, תוך שימוש בסימבוליזם.

טשטוש זה בין פנים לחוץ, בין העין החיצונית לזו הפנימית, קיים גם בציוריו של מצליח. מצליח מצייר בסטודיו המסוגר שלו. הוא נעזר אמנם בצילומים משפחתיים ובדימויים מאמצעי התקשורת, אולם נראה כי חשוב לו ביותר להעביר בו בזמן את תחושותיו. התוצר הסופי אצל מצליח אינו ביטוי ויזואלי ריאליסטי, כי אם ביטוי פנימי, לעתים סימבולי, ללא מחויבות לצבע הטבעי. המציאות הדמיונית שוות משקל לזו המוחשית ביצירותיו.

היצירה "אחרי הגשם" (200×160 ס"מ), שנוצרה בטכניקה מעורבת על קנבס, לכדה את עיניי באופן מיוחד. העבודה מתארת דמות אנושית מוסתרת בחלקה, במרחב המכיל שמיים כחולים, עננים ורדרדים-סגולים, אדמה שעליה כמה עצים בגבהים שונים וכן ים כחול, שצבעו זהה לכחול השמיים, והוא מבצבץ מבין העצים. ימינה ממרכז הציור מצוי עץ תומר גבוה, המיתמר ורטיקאלית כלפי מעלה, פורץ החוצה מן הבד וגולש לתוך חלל הגלריה. מאחורי העץ המרכזי הזה, שזוכה לטיפול מפורט יותר ציורית בהשוואה לעצים האחרים ביצירה, מצוי אדם. לא ברור באופן מוחלט אם מדובר בגבר או באישה. דמות אנושית זו לבושה בגדים חומים ולכן מתמזגת עם גזע העץ. הדמות האנושית מבצעת פעולה כלשהי הכרוכה בהרמת יד. אפשר שגם ידה השנייה מונפת או מורמת, אולם אין ביכולתנו לראות זאת, שכן חלק זה של הגוף מוסתר. לא ברור מה הדמות עושה. האם היא קוטפת מפרי העץ? האם היא מסתתרת מפני איום? האם היא מרימה ידיה במסר של כניעה? האם היא מנופפת בידה לעזרה או לשלום? האם היא מנסה לטפס? אווירה פסטורלית אופפת את הציור. אין סימן למקום או לזמן ברורים. דמות אדם אחת ויחידה, בודדה בטבע, ויחסיה עמו לא ברורים ומבטאים חרדה קיומית.  שם הציור מעיד כי ירד גשם, ולפנינו בדיוק הרגע שנתפס אחרי הגשם. אפשר כי עוד מעט יתקדרו שוב השמיים והגשם ישוב לרדת, אולם בה במידה אפשר כי הוא פסק ולא ישוב עוד.

הן בציור זה והן ביצירות אחרות שלו יוצר מצליח עולם פיוטי, ערפילי, רגיש, אוורירי ושברירי, על סף מחיקה, נעלם כמעט, הנע בין הממשי למטפיסי. החוץ והפנים זורמים זה לתוך זה באין מפריע ובלי גבולות. הוא ממיס את הדימוי ומותירו לנזול בנזילות ליריות, וכפי  שמציין ניר הרמט, אוצר התערוכה, זהו "עולם הנע בין מיתוס לנרטיב…. ובו הסיטואציות נראות כמו חלומיות ומעלות שאלות על מקומו של האדם, תפקידו של הטבע והתוקף של כל אחד מהם".

זוהי אחת התערוכות המרתקות והמרעננות ביותר שראיתי לאחרונה. לא לפספס.

החל מ-6.3.14. מועד סיום לא ידוע.

 

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. מ
    מ מרץ 20 2014, 22:26
    עשית חשק לראות

    עשית חשק לראות

    השב לתגובה
  2. שלום רימון
    שלום רימון מרץ 20 2014, 23:48
    מה שמאמר כזה יכול לעשות לדמיון....

    תיאורייך את האמן ויצירתו, הם יצירת אמנות בפני עצמה.
    מאוד נהניתי לקרוא, ואפשר שעוד אספיק לבקר בגלריה. תודה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!