JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • אמנות
  •  » גולגלות ויהלומים, נקודות, זבובים ופרפרים

גולגלות ויהלומים, נקודות, זבובים ופרפרים

חדרו של דמיאן הירסט במוזיאון ארקן בקופנהגן

גולגלות ויהלומים, נקודות, זבובים ופרפרים דמיאן הירסט מיצב של פרה חתוכה במוזיאון ארקן צילום: יונתן קורפל
יולי 19
19:30 2017

אחת ההפתעות המלהיבות שנתגלו לנו בביקורנו בקופנהגן  זה מכבר, הייתה חדר האמן של דמיאן הירסט (Damien Hirst) במוזיאון ארקן (ARKEN) בקופנהגן.

הכול החל ב-2011 כאשר מוזיאון ארקן קיבל תרומה גדולה מ"קרן האמנות של מרלה", שייסדו הזוג הדני דניס וגייטה מרלה דרסינג. התרומה כללה שמונה יצירות של הירסט, ובמוזיאון כבר היו קומץ ציורים של האמן. עם התוספות החדשות הללו הפך המוזיאון לאחד מאוספי הירסט הטובים ביותר בעולם.

מוזיאון ארקן הוא מוזיאון יפהפה הממוקם קרוב למפרץ קוגה, כעשרים קילומטר דרומית לקופנהגן, על אי בפרבר של העיר. הוא תוכנן על ידי האדריכל הדני סורן רוברט לונדב, שעיצב מבנה אדריכלי מיוחד בהשראה ימית, בנוי כמו ספינה ענקית על אי של אמנות. ארקן נחנך לראשונה במרץ 1996 על ידי מרגריטה מלכת דנמרק. לאחר שיפוצים שהגדילו את שטחו בכחמישים אחוזים נוספים, נפתח מחדש בינואר 2008.

ובכן, מיהו דמיאן הירסט? אתחיל עם כמה מילים על האמן ועל עבודה חשובה של הירסט שאיננה באוסף ארקן אבל היא המפתח להבנת יצירתו – הכריש-טיגריסי.

הירסט נולד ב-1965 בבריסטול, אנגליה. כיום הוא חי ועובד בדבון מחוץ ללונדון ונחשב אחד האמנים החשובים בסצנת האמנות העכשווית בעולם. הוא בוגר קולג' גולדסמית באוניברסיטת לונדון וסומן לראשונה בתערוכה "אמנים בריטיים צעירים" ב-1990. אולם הוא בלט עוד לפני כן בתערוכת "Freeze" המפורסמת ב-1988, שהייתה תערוכת סטודנטים מגולדסמית והפנתה את תשומת הלב הציבורית לקבוצת צעירים מוכשרים שלימים כונו דור ה-YBA – אמנים בריטיים צעירים שהירסט השתייך אליהם. בתקופה זו גם פגש לראשונה את צ'ארלס סאצ'י, מי שיהפוך לפטרון המרכזי של עבודותיו בעתיד.

מתחילת דרכו האמנותית כסטודנט צעיר נתמך הירסט על ידי סאצ'י, פרסומאי ואספן אמנות, שפתח ב-1985 את גלריית סאצ'י בלונדון כדי להציג בה את אוספו הפרטי, שכלל גם יצירות נועזות וחדשניות של סטודנטים צעירים לאמנות בלונדון, וביניהם שרה לוקאס, טרייסי אמין, הירסט ואחרים. סאצ'י, שהפך לאחד המעריצים והאספנים הגדולים של הירסט, הוא זה שקנה את יצירתו המפורסמת הראשונה של הירסט – "חוסר האפשרות הגשמית של המוות במוחו של מי שחי" מ-1991 – כריש-נמר מת, פעור מלתעות, שרוי במיכל אדיר של פורמלין.

האמת חייבת להיאמר, דמיאן הירסט עורר סערה אדירה וזעזע את הקהילה האמנותית הבין-לאומית עם העבודה הפרובוקטיבית הזאת בשם המוזר כל כך, עבודה פורצת דרך שנוצרה במימונו של סאצ'י. הפער בין האופי המינימליסטי של היצירה לבין הדימוי המטריד של הכריש המת בפורמלין, והעיסוק הישיר כל כך במוות, מלא ההוד והעוצמה מזה והמחריד מזה, הפך את העבודה בן לילה לאחת מיצירות האמנות הידועות של תקופתה. יש שראו בה אפילו יצירה המייצגת את דור האמנים הצעירים הבריטיים של אותה התקופה. שלוש עשרה שנים מאוחר יותר מכר סאצ'י את הכריש המשומר למנהל קרן הגידור ואספן האמנות האמריקני סטיבן כהן תמורת שנים עשר מיליון דולר.

ב-1995 זכה הירסט בפרס טרנר (Turner) היוקרתי של הטייט בלונדון, שתומך בעקביות בדור ה-YBA. הזכייה בפרס ניתנה לו בזכות עבודת הכריש המת יוצאת הדופן, שאת היסודות להיווצרותה ניתן אולי לייחס לכך שהירסט עבד בתקופת לימודיו בחדר מתים, עניין שיהפוך למכריע בהמשך יצירתו האמנותית.

יצירת הכריש הייתה חוליה ראשונה בסדרת עבודות מתפתחות בשם "היסטוריה טבעית", שמקיפה פרות חצויות בפורמלין בתיבות ענק מזכוכית ופלדה, כמו "אם ובן חצויים" מ-1993, שבה הכניס הירסט פרה ועגל חתוכים לתוך אקווריומים מלאי פורמלין. הצבת חלקי הגופות של השניים מאפשרת למבקרים בתערוכה בארקן לשוטט "בתוך גופם" ולצפות פנימה במתרחש. זוהי ללא ספק דרכו של האמן להראות משהו מוכר בדרך חדשה, בוטה ומזעזעת. אם-פרה ובן-עגל חתוכים באגרסיביות ללא חמלה, בניגוד לכל חשיבה אנושית מלאת אהבה ורגש על אם וילד. עבודה זו ממשיכה את יצירת הכריש בפורמלין המפורסמת שלו, שגם בה, כאמור, עסק במוות. עם התפתחות הסדרה במהלך 1994 הציג הירסט כבשים בודדות במיכלי פורמלין, המאזכרות את נושא השיבוט השנוי המחלוקת.

עבודה אחרת, מהמרשימות שנרכשו על ידי קרן האמנות של מרלה עבור מוזיאון ארקן, היא "אהבת האלוהים", 2007. הירסט זעזע את עולם האמנות שוב כאשר ייצר את "אהבת האלוהים" – פלטינה יצוקה של גולגולת אדם דחוסה משובצת ביהלומים. העבודה נמכרה במחיר שיא לאמן חי – מאה מיליון דולר – ועוררה הד תקשורתי רב. השילוב המבעית בין הגולגולת, המהווה עדות למוות, קמילה וקץ חיי אדם, עם חומרים יקרים ונצחיים כמו פלטינה ויהלומים מרהיבים וצבעוניים, המהווים סמל לסטטוס, ליופי, לעושר ולנצח, הוא חיבור סוריאליסטי וסרקסטי לחלוטין. שילוב של אלמנטים בלתי אפשריים. חומר משתנה (גולגולת) וחומר שלא משתנה (זהב, יהלומים) שהזיווג והאיחוד ביניהם יוצא דופן בהחלט.

עבודה נוספת בארקן שבה משתמש הירסט בסמלי מוות ונצח היא "ארבעת האלמנטים: מי מפחד מאדום, צהוב, ירוק וכחול", 2005, ובה מציג הירסט ציור אדיר ממדים של פרפר בגודל 25×9 מטר, שניתן לראות בו מטפורה לשירת החיים, סמל לנשמה המרפרפת עד לשמים. יש לציין גם כי בשנה זו, 2005, בחר מגזין האמנות "ArtReview" בהירסט במקום הראשון מבין מאה האנשים רבי ההשפעה בעולם האמנות הבין-לאומי.

ב-2006 הירסט בוחן ומצייר תאים סרטניים ומציג אותם בפני הצופה בצורה של ציור בקנה מידה גדול, עם סכין גילוח, זכוכית ואבק יהלומים. שוב הוא מנצל כאן מושגים של חיים ומוות. לעומת זאת, "קרצינומה" מ-2007 עשויה ממאות אלפי זבובים מתים שנתקבעו באמצעות שרף כדי ליצור מעגל מושלם, המייצג מוות והרמוניה נצחיים. זוהי ללא ספק אחת העבודות מלאות ההוד וההדר במוזיאון ארקן. ההפתעה הצפויה לצופה עם התקרבותו למעגל המרשים הזה והגילוי המרעיש שהוא מורכב בסופו של דבר מכמות אדירה של זבובים מתים, מעוררת פלצות, לא פחות מאשר בהתבוננות ביצירותיו המאתגרות והקשות, ובהן כרישים, פרות, עגלים, כבשים ועוד – כולם כאמור בגודל טבעי, חתוכים בברוטאליות או כרותים, מושרים בפורמלין בתוך אקווריומים מונומנטאליים מאיימים של זכוכית ופלדה.

רכישה נוספת של קרן מרלה הוא פסל ברונזה המתנשא לגובה 2.5 מטר של הקדוש ברתולומיאו תחת הכותרת "סנט ברתולומיאו, הכאב היפה", 2006, המראה את הקדוש כשעורו מקולף ותלוי על זרועו. במבט ראשון נראה הפסל כפסל קלאסי, אולם העור המושל מהזרוע, המזכיר חיה שעורה הופשט מעליה, מעורר קונוטציות קשות של אלימות ואגרסיה. מה יפה כל כך במחזה המבעית והציני הזה?

ציור נוסף יפה לדעת דרסינג – של הירסט במוזיאון ארקן הוא "ציור ספין" מ-1996, ששטחו רחב הממדים נקבע באמצעות טכניקה של שפיכת צבע על הבד תוך כדי סיבוב הבד, והוא מדגיש את אופי ההזדמנות של היופי. זהו ציור הספין הגדול ביותר שיצר הירסט בסדרה זו.

כן ניתן לראות בארקן את אחד מציורי הנקודות שלו: "כניעה או אוטונומיה, נפרדות כתנאי מוקדם לחיבור", 2011, ציור ענקי שנעשה במיוחד לבקשת דרסינג עבור הגלריה המרווחת של ארקן. הציור הוא ברוחב 14.3 מטר ובגובה 4.5 מטר. ההשראה לסדרה נולדה בהירסט עוד בילדותו, כאשר אביו עיטר את דלת ביתם בנקודות כחולות. הניסיון הראשון של הירסט בסדרה, באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, היה מורכב מכמה נקודות יחידות, ואילו העבודה העדכנית ביותר בסדרה, התלויה בארקן, מכילה מעל עשרים וחמש אלף נקודות בצבעים שונים. בראיונות התייחס הירסט לציורי הנקודות שלו ואמר שזהו דימוי שדי קשה להתבונן בו. במבט ראשון הן עושות רושם של יצירה שמחה, אבל כשמתעמקים בהן הן יוצרות תחושה של אי נוחות. מכיוון שקשה למקד בהן את המבט, הצופה הולך ומאבד את הגבולות מסביבו. ההתלבטות היא אם להתמקד בכל נקודה בנפרד או ביצירה כולה. לי נראו עבודות אלו שטחיות, בנאליות ולא מעניינות. סוג של עבודות שעוסקות ביופי ובדקורטיביות ובולטת בהן ההשפעה מאמנות הפופ ארט.

מכל מקום, עבודותיו של דמיאן הירסט בארקן הן התרומה המשמעותית ביותר למוזיאון לאמנות דנית מאז תרם יוהנס ראמפ את אוסף מטיס שלו לגלריה הלאומית של דנמרק ב-1928. אוסף יצירות הירסט שרוכזו בשנים האחרונות על ידי מרלה דרסינג מוצגים בחדר חדש בארקן המוקדש כולו ליצירות האמן. וכך יכולים המבקרים לקחת חלק בהשתקפויות המהותיות של הקיום שיצירתו מזמינה אותנו לספוג ולהפנים. עבודתו מתמקדת בנושאים האוניברסאליים של הקיום האנושי. נושאים אלו הם גם העקרונות המנחים שחלים על אוספי האמנות של מוזיאון ארקן – כך על פי גייטה מרלה דרסינג.

ולסיכום, עוד כמה מילים על הירסט (מי שנחשב כילד רע של האמנות) ועל מוזיאון ארקן. אצל הירסט תמיד הכול מוגזם. הוא אמן פרובוקטיבי, נועז, אגרסיבי, סרקסטי, שעבודותיו מעוררות הרבה חוסר שקט ולעתים אי נחת. דמיאן הירסט מפרש נושאים קיומיים ביצירותיו. הוא מקניט ומנסה לגרום לנו לחשוב על החיים ועל יצירות האמנות. הוא קורא תיגר על תחושות הקסם שלנו מהמוות, על הפחד שלנו מריקבון הגוף ועל רצוננו בבריאות ובאריכות ימים. הירסט מחפש תשומת לב ויש לו הרבה מן המשותף עם כוכבי פופ ושחקנים. הוא מטפח סדרתיות וייצור המוני של יצירות אמנות כאסטרטגיה ועוסק הרבה במכירת יצירותיו. הוא ככל הנראה האמן החי העשיר ביותר בעולם כולו ומצליח למכור רבות מיצירותיו במיליוני דולרים, אפילו יותר מג'ף קונץ.

מוזיאון ארקן הוא מוזיאון מפתיע, גדוש בתערוכות מרהיבות המכילות יצירות בנות זמננו למכביר וברמה הגבוהה ביותר, נוסף לחדרו של דמיאן הירסט. המוזיאון מדגיש יצירת עניין רב לילדים ולמשפחות, כפי שהיינו בעצמנו. מומלץ מאוד לבקר בו ולהתענג גם על הנוף ועל הפסלים הסביבתיים המרשימים שבגן מסביב לו, וכן מהמסעדה האיכותית והייחודית שבתוכו.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. טלי
    טלי יולי 19 2017, 21:31
    התמונה הקשה ממחישה את ההסבר המקצועי

    אי אפשר לקרוא ולהשאר אדיש

    השב לתגובה
  2. יונתן טל.
    יונתן טל. יולי 19 2017, 21:42
    הפתעה.

    מאמר מדהים מלא הפתעות, מעולם לא ידעתי שזה קיים,קראתי כל מילה נישארתי בהלם פעור פה,היצלחת להעביר לי מה שראית והיתרשמת , מענג "מזועזע" ומלא מחשבות.תודה על ההויה,

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!