JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מיסוד האמנות האנטי-ממסדית

תערוכת Banksy במוזיאון Moco באמסטרדם

מיסוד האמנות האנטי-ממסדית בנקסי, מיידה האבנים שפרחים בידו
אוגוסט 09
19:59 2017

כל מי שכבר ביקר באמסטרדם, גם אם איננו חובב אמנות מושבע, חווה בהסתברות גבוהה לפחות חלק מריכוז מוזיאוני התרבות הנפלאים של עיר התעלות. שלושה מוזיאונים ניצבים כאן בסמיכות כבר שנים רבות: מוזיאון ואן-גוך, הרייקסמוזיאום ומוזיאון סטדלייק. כולם שייכים בהחלט לליגת העל העולמית, אך כל אחד מהם מתמקד בזוויות אחרות של האמנות הפלסטית. כעת נוסף עליהם מוזיאון רביעי – Moco (The Modern Contemporary Museum) – מוזיאון לאמנות מודרנית ובת-זמננו, כפי שקובע שמו. במאמר זה אציג בקצרה את המוזיאון וכן תערוכה מיוחדת שמתקיימת בו ושנועדה לבטא את רוחו של המוסד המעניין.

מוזיאון מוקו ממוקם בוילה אלסברג (Villa Alsberg), בניין שנבנה ב-1904 על ידי אדוארד סיפרס (Cuypers), הקשור לפייר סיפרס הידוע, שתכנן את התחנה המרכזית של אמסטרדם ואת הרייקסמוזיאום. מדובר בבניין המשמש רכוש פרטי והיה אחד מבתי המשפחה הראשונים שנבנו באזור מתחם המוזיאונים. ככזה שימש כבית מגורים משפחתי עד 1939. מאז עבר המבנה גלגולים שונים. בין היתר ניתן לכמרים, ואלה הסבו אותו לבית ספר על שם ניקולס הקדוש (Saint Nicholas school) באמסטרדם, ולאחר מכן הפך למשרד עורכי דין.

מוזיאון קטן, חדש ויפהפה זה נפתח לפני כשנה ביוזמתם הפרטית של שני שותפים פעילים בתחום האמנות – הזוג ההולנדי קים וליונל לוגצ'יס (Logachies), הבעלים של "גלריית ליונל" באמסטרדם. הם שמו לעצמם מטרה להציג בו עבודות של אמנים חלוצים, פורצי דרך, המשמשים גיבורי אמנות מובילים בתחומם. מה שהם מכנים "כוכבי הרוק של האמנות". המוזיאון משתרע על פני שתי קומות ועליית גג, והוא עדיין לא מאורגן סופית, אולם ביקור הבכורה שלנו הותיר בנו הרגשה טובה.

במוזיאון מוצגת כעת תערוכה של האמן הבריטי המסתורי בנקסי (Banksy). בנקסי התפרסם כאמן רחוב מחתרתי. הוא צייר בכמה מוקדים עירוניים בבריטניה והציג עבודותיו בטייט בלונדון ואף במטרופולין בניו יורק, במוזיאון לאמנות בברוקלין ובמוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע בניו יורק. בין היתר ביצע סדרת ציורים על חומת ההפרדה שהקימה ישראל מול הרשות הפלסטינית, מהצד האחר. יחד עם זאת זהותו האמתית טרם נחשפה, אם כי לכמה מביני דבר יש השערות – לא בהכרח חופפות – לגבי זהותו. עם השנים הוסיף בנקסי לציורי הגרפיטי שלו גם ציורים באמצעות חומרי ציור קלאסיים וממוסדים, עבודות פיסול ומיצב. יצירותיו בדרך כלל רוויות פוליטיקה והומור. הן מבוקשות בעולם ונמכרות גם במכירות פומביות, והמחירים גבוהים באופן מפתיע.

מוצגות כאן במוקו רבות מיצירות הרחוב המקוריות של בנקסי, ולצדן לא מעט מיצירותיו על בדי קנבס. מיד בקומת הכניסה ניצב הציור הגדול והבולט "שדה השעועית", ובמקומות אחרים תמונות ידועות נוספות כמו "הנערה עם הבלון" ו"צחוק עכשיו ולהישאר אמתי". עצם התערוכה, הליקוט המאסיבי של היצירות, השקעת המחשבה בהעמדת התערוכה, הם בעצם מיסוד של אמנות אנטי-ממסדית, דבר והיפוכו, ובכך המיוחדוּת החשובה של התערוכה הלא שגרתית, של האמן החריג.

בנקסי נולד בבריסטול, אנגליה. שם צמחה עבודתו מתוך סצנת האמנות המחתרתית שכללה שיתופי פעולה בין אמנים שונים ומוזיקאים. הוא מציג אמנות פוליטית ואמנות רחוב מחאתית, שמקורה בגרפיטי, ביקורת, פאנק וונדליזם. בנקסי מצחיק, שערורייתי ולעתים עצוב. הוא יוצר סדרות של עבודות עם אלמנטים החוזרים על עצמם המאופיינים בגרפיות ושימוש בשבלונות – הגזורות במדויק באמצעות לייזר ומאפשרות שכפול אין-סופי – ובהתזות צבע בשחור על גבי מצעים לבנים, אם על קירות ברחובות ערים אם על מצעי בד קנבס. צבעי השחור-לבן המתקבלים מזכירים תיאטרון צלליות, עבודות שטוחות ללא רקע, ולתוכן הוא יוצק אלמנטים נוספים צבעוניים ולעתים מוסיף כתב.

המסרים שהוא מעביר הם מסרים חיוביים של אהבה, תקווה ושלום ומסרים כנגד מלחמה. כל זאת בהדגשת מחויבותו כאמן לטוטאליות ואי מחויבותו כאמן לוויתור ולפשרה כשמדובר בפגיעה בסביבה ובכדור הארץ. מגוון העבודות מאפשר פרשנויות שונות. אתעכב כאן על שלוש תמות שמעסיקות את בנקסי ודרכן ניתן לנסות ולהבין את דרכי עבודתו: "ילד לב", "מיידה האבנים שפרחים בידו" ו"הילדה עם הבלון".

העבודה הראשונה היא "ילד לב" (Heart Boy) מ-2009, ציור קיר מונומנטאלי שנותק מסביבתו הטבעית והועבר לתוך מוזיאון Moco. ממדיו הם 220 ס"מ x 12 ס"מ x 45 ס"מ. במקור יצר בנקסי את ציור הקיר הזה ב-2009 על קיר בניין בלונדון, קרוב לתחנת קינגס קרוס. הציור מראה ילד צעיר בגודל טבעי אוחז בשתי ידיו מכחול רטוב שאך זה צייר לב ורוד גדול על קיר הלבנים. הריסת הבניין ב-2009 היא שהביאה להסרת ציור הקיר, התקתו ושימורו, והוא נשאר עד היום בבעלותו של בעל הבניין.

כדי ליצור את ציור הקיר הזה סקר בנקסי את הרחובות שבע שנים עוד קודם לכן במטרה למצוא את הבניין המתאים, המושלם, שעליו אפשר יהיה ליצור עבודה זו. כשאותר המקום החל בנקסי ליצור את ציור הקיר "ילד לב" בעזרת שבלונות, תרסיס שחור וצבע אקריליק ורוד. וריאציה של עבודה גמורה זו הייתה מתבקשת כל כך מצדו של באנקסי עד שהיא שולבה בהבלטה בספר על עבודותיו שיצא ב-2006 "Wall and Piece" (הוצאת UK Century). אפשר למצוא ציורים המתבססים על אותה שבלונה בלפחות שלושה מקומות שונים ברחבי לונדון: טוטנהם קורט (Tottenham Court Road), כיכר התנועה של Old Street וכן רחוב Rivington שנמצא ב-Shoreditch.

"הלב" הוא אחת התמות הממוחזרות שניתן לראות בעבודותיו של בנקסי והוא יכול לייצג אהבה ואפילו שלום. ביצירתו הנדונה ""ילד לב" (2009) בנקסי מראה ילד צעיר עם מבט מודאג על פניו, עם מכחול רחב וגדול שהוא אוחז בשתי ידיו. על המכחול מרוח צבע ורוד בהיר, ועל הקיר הצמוד לילד מצויר לב ורוד, שנדמה כי אך זה צויר.

חיבור הילד ללב ולוורוד אינו ברור ונתון לפרשנות בעיני המתבונן. אולי בנקסי רק מנסה ליצור עמדה, הצהרה פשוטה, הקשורה לסטריאוטיפים של מגדר. בתרבות המערב ורוד הוא צבע של בנות ונשיות, ואילו כחול מסמן בנים. הילד שבתמונה שמצייר בוורוד, אולי בהתרסה, חותר תחת סטריאוטיפ פשטני זה. אולם הפרשנות של החיבור עשויה גם להוליך לכיוונים אחרים.

"מיידה האבנים שפרחים בידו" הוא דימוי נוסף שזוכה לטיפול בגרסאות שונות אצל בנקסי ומוצג במוזיאון מוקו בהבלטה. הציור מתאר צעיר שפיו מוסתר, עומד פשוק רגליים בתנועה של התכוונות לזריקת דבר מה, כשכובע מסובב על ראשו. באופן מפתיע לא מדובר כאן באבנים או בבקבוק תבערה אלא בזר פרחים צבעוני, שהוא אוחז בידיו ומנסה להעיף קדימה. הצעיר, שצויר באמצעות שבלונה וריסוס בצבע תרסיס שחור, הוא רישום בשחור ולבן. הזר צבעוני – ירוק, אדום-כתום ולבן. מדובר בצעיר זועם שבאופן פרדוקסאלי מביע את זעמו בהשלכת פרחים. אקט מובהק של מחאה בהפוך על הפוך. מעניין לציין כי הדימוי של גבר המשליך זר פרחים במקום בקבוק תבערה נמצא בירושלים עוד ב-2003, והמסר הכללי של הדימוי – עשו שלום, לא מלחמה, ככל הנראה.

דימוי נוסף המופיע בעבודותיו של בנקסי הוא "הילדה עם הבלון", שמאחוריו לא אחת האמרה "תמיד יש תקווה" (There is always hope). זה אחד הדימויים המוכרים ביותר שלו והוא זוכה לאין-ספור פרשנויות בעבודותיו. הילדה הקטנה צבועה בשחור-לבן בצירוף פרט קטן אדום – הבלון, מה שהופך אותה לנושא אוניברסלי. הבלון מעוצב בבהירות ומסמל תקווה. כך מייצר בנקסי מטאפורה שיכולה להדהד כנגד כל דבר שהוא נאבק בו. כאשר הכול נראה שחור ולבן תמיד יש הבזק, ניצוץ, של תקווה – הדוחף הלאה. הדימוי הזה זוהה לראשונה ב-2002 בגדה המערבית של לונדון כשהוא משוכפל בסטנסיל על קיר שנחשף לעיני הולכי רגל רבים מדי יום, וכך הפך לגרפיטי בלתי נשכח. גם בלי לקרוא את המילים בצד התמונה הציור הפך למוטיב ברור של תקווה.

לעתים אפשר לראות את הילדה מאבדת את הבלון, לעתים היא מגיעה אליו, לעתים מנסה לתפוס אותו, וזה אומר שהיא מנסה לתפוס משהו מעבר להישג ידה. סביר להניח שבנקסי יצר פרשנות כפולה זו בכוונה כדי לעורר את השקפתו האישית של הצופה לתקווה. בלונים מסמלים בדרך כלל אושר, אירועים שמחים, חגיגות ותקווה. הווריאציה החדשה ביותר של השבלונה הקלאסית שייצר בנקסי היא נערה סורית מנסה להשיג את הבלון, כסמל של אהבה, תקווה וחלומות.

אחת הגרסאות החדשות הנוספות לנערה עם הבלון שהרשימה אותי באופן מיוחד כאן, במוזיאון מוקו, היא גרסה נוגעת ללב המתארת הר שֶחור במרכזו ובתוכו תקועים כלי מלחמה שככל הנראה התנפצו לתוכו. מטוסים, רובים, טילים, כידונים ועוד. במרומי הגבעה עומדים זוג ילדים המחזיקים בובות אישיות – הילד עם דובי והילדה עם צעצוע כלשהו. ומאחוריהם, באמצע, בלון בצורת לב אדום קשור לחוט היורד לעבר הילדים, ממוקם בין שניהם. המסר האוניברסלי של תקווה, אהבה, שמירה על תמימות הילדים בעולם ושאיפה לקץ מלחמות – ברור ומיידי.

לסיכום, בנקסי הוא אמן גרפיטי פוליטי וחברתי עלום, שצמח מהרחוב והפך לאמן ממסדי המציג במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. הוא אוהב להציג את עבודותיו במוקדי סכסוכים פוליטיים, כמו בשטחים, ויוצא כנגד הקפיטליזם ותרבות הצריכה ובעד הגנת הסביבה. אולי לא נדע לעולם מיהו בנקסי, אבל עבודותיו עוזרות לנו להבין טוב יותר מי אנחנו, למה הפכנו וממה אנחנו מפחדים, כל זאת בדרכו הפשטנית והישירה, החתרנית מזה והמשעשעת מזה.

מוזיאון מוקו החדש באמסטרדם מכיל מגוון רחב של יצירות אמנות מודרנית ובת-זמננו, וכפי שמכריזים מקימיו מטרתו לעורר השראה, עניין וחשיבה. התערוכה הראשונה הוקדשה ליצירתו של אנדי וורהול. זו השנייה מוקדשת לבנקסי והתערוכה השלישית לסלבדור דאלי. המוזיאון מציע בילוי אמנותי מרתק לקהל הרחב, כולל צעירים ומשפחות עם ילדים, ומומלץ ביותר לביקור למי שמזדמן לעיר התעלות, בכל תקופה של השנה.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

3 תגובות

  1. רבקה גדות
    רבקה גדות אוגוסט 10 2017, 18:42
    איזה תערוכות את זוכה לראות

    כל הכבוד

    השב לתגובה
  2. ע.
    ע. אוגוסט 14 2017, 15:04
    ביקרתי באמסטרדם ולא ידעתי

    אם וכאשר אהיה שם אשתדל ללכת אבל בטח התערוכות יתחלפו ……

    השב לתגובה
  3. מירי שילה
    מירי שילה אוקטובר 20 2018, 23:40
    תערוכה מרגשת שאסור לפספס

    זה עתה חזרנו מהתערוכה, נפעמים ונרגשים. קשה להתנתק מעבודותיו של בנקסי, שבאופן פשוט לכאורה, מעביר מסרים, יוצר שפה גרפית חדשה, ומעורר השראה. כל מי שנמצא באמסטרדם חייב להגיע למוזיאון היפה הזה וליהנות, ליהנות וליהנות.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!