יצירה של פיליפ ט'לין
במוצאי שבת ה-14 באוקטובר נפתחה התערוכה "חרדה בצבעים" של האמן השווייצרי פיליפ ט'לין. האמן נחשף לציבור בשנת 2012, ומאז הופיע בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד. כעת, לראשונה, הוא מוצג גם בישראל. את התערוכה אוצר יוחנן הרסון, והגלריה המארחת היא גלריית בן עמי, שהתמקדה תמיד בחשיפת אמנות ישראלית עכשווית ועתה מרעננת את התפריט עם תערוכה זו של אמן מחו"ל, ומזמינה אמנים מקומיים להכיר אמן מקורי אוניברסלי.
ט'לין מצייר בסגנון אקספרסיבי פוביסטי. הוא משתמש בצבעי שמן, אקריליק, מים ופנדה ואיתם מצייר במשיכות מכחול בוטות וישירות, בדומה לסגנונו של ואן גוך, המביעות זעם ואין בהן סינון ועיבוד של המטען הרגשי המכוון את תנועת המכחול. ייתכן שבמבט ראשון השילוב נראה דיסהרמוני, אך הקומפוזיציה הכאוטית הנוצרת דורשת חזרה והסתכלות נוספת במה שקורה על הבד. שמה של התערוכה נובע ללא ספק מציורי הפנים, שהם מעין צילום מפה פנימית של הפרט, על האיומים, הלחצים וההתמודדויות שהחיים מזמנים, שמכים ופוצעים את הפרט מבפנים ומבחוץ. בניגוד לציורים אידיליים וצילומי אלבום חייכניים, שאינם מתארים את הפנים האמיתיות שמאחוריהן, האמן מבקש לתאר את האמת, שבעיניו היא פנימית וכואבת, גם אם מדי פעם מוטל אור בהיר על פני הדימוי.
לעומת זאת, בתיאור דוממים, כמו פרחים ופירות, האמן זונח את האפלה הפנימית וחוגג על הבד באסימטריות מתוכננת המביעה את התאווה, את תשוקת החיים ואת הצבעוניות שלו, ויוצרת מחול צבעים מרצד ושופע. השמחה הפנימית של האמן, הניכרת ביחסו לעצמים דוממים אלה, חודרת את מחסומי העצב, החרדה והייאוש המקננים בו. למשל בציור אגרטל ובו פרחים פרץ אנרגיה חסרת גבולות, הפרחים מעוטרים הילת צבע החורגת מצורתם הטבעית בפרץ של אנרגיה חסרת גבולות. בחלק מעבודותיו שולט הצבע הכחול כניגוד פנימי לביטוי המוחצן והמיוסר של הדימוי המוצג בהן.
ט'לין משתמש בחוקי האור והצבע בהתאם לסגנונו האישי, ולא לפי כללי ציור קלאסיים, ובכך הוא אמן פורץ דרך בדומה לאמנים כמו ינקו דאדא בתחום הביטוי הפלסטי. סגנונו הוא תחביר אישי לתווים ידועים המנגנים דרכו מנגינה חדשה.
התערוכה תינעל ב-31 באוקטובר 2017.
בתערוכה הזאת עוד לא הייתי.
שווה ביקור
אולי נבקר
ט'לין הוא צייר שמח ורואים זאת בחלק מעבודותיו בחגיגת הצבעים על הבד.ניסיון ההשוואה או האיזכור לדאדא מיותר לעניות דעתי. קצת תמוה שהתערוכה מתקיימת לכשבועיים בלבד במיוחד כשמדובר באומן זר.
המאמר באמת מסביר נכון את האומן והתערוכה.
בערך כמוך