JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אולי, אולי לא

תערוכתו של איי וייוויי במוזיאון ישראל בירושלים

אולי, אולי לא יצירה של איי וייוויי במוזיאון ישראל צילום: יונתן קורפל
נובמבר 08
19:30 2017

במוזיאון ישראל מוצגת תערוכה מעניינת של האמן הסיני איי וייוויי (Ai Weiwei), שהתפרסם בעולם כולו בזכות יצירותיו וגם בשל קורות חייו ופעליו החברתיים והפוליטיים. מדובר באחת הדמויות הססגוניות, המדוברות והמסוקרות ביותר באמנות העכשווית, וזו לו תערוכתו הראשונה במוזיאון בארצנו.

איי וייוויי נולד בבייג'ין לפני כשישים שנים, לאב שהיה משורר ידוע ונחשב על ידי השלטונות למתנגד המשטר. כשהיה איי בן שנה נשלחה משפחתו למחנה עבודה ובהמשך לגלות במחוז מרוחק לתקופה של שש עשרה שנים. אביו, שהמפלגה הקומוניסטית הכריזה שהוא אויב העם בגלל דעות שהחזיק המתנגדות לקולקטיביזם ותומכות בקפיטליזם, שוחרר רק בשנת 1976, לאחר מות המנהיג מאו דזה דונג, והמשפחה הורשתה לחזור לבייג'ין. חוויות אישיות קשות אלה השפיעו על איי וייוויי ומכאן נובעת ללא ספק דרכו האמנותית, הרוויה בביקורת חברתית ופוליטית כלפי המשטר הסיני בפרט וכלפי הממסד בעולם בכלל.

איי למד אנימציה באקדמיה לקולנוע של בייג'ין החל מ-1978 וניסה להשתלב בסצנת האמנות המתגבשת בבייג'ין יחד עם אמנים צעירים אחרים, כשהוא משתתף בפעולות אמנותיות נגד השלטון וקורא לחופש אמנותי ולחופש בכלל. ב-1981 התאפשר לו לעבור לניו יורק, שם למד תקופה קצרה בבית הספר לעיצוב "פרסונס". משך עשר השנים שחי בניו יורק נחשף איי ליצירות הפופ ארט של אנדי וורהול ולאמנות המושגית של מרסל דושאן, והושפע עמוקות מאמנים אלה וגם מסצנת האמנות האמריקנית דאז, שנטתה לפלורליזם שהתבטא בהתפתחות מגוון רחב של ביטויים יצירתיים כמו מיצבים ומיצגים ובעליית כוחם של אמצעי התקשורת האלקטרונית, מרקעי הטלוויזיה, הווידאו, הצילום ועוד.

העבודות המוצגות בתערוכה בירושלים אינן עבודותיו האחרונות, אלא נוצרו לאורך כמה עשורים. המשותף לכולן שהן תובעות מהצופים להטיל ספק ולא לקבל דברים כמובנים מאליהם. עבודותיו אדירות בגודלן ומצריכות לא אחת שיתוף פעולה בין מאות עובדים ובעלי מקצוע שונים. במבט ראשון הן מעוררות התפעלות גדולה אולם מבט נוסף מבליט צדדים נעימים פחות, המעוררים חוסר נחת וביקורת מתריסה כלפי המשטר. נושאיו הבולטים מתמקדים במחיר הפיתוח המואץ בסין הבא לידי ביטוי בתנאי עבודה וייצור, מחיקת המסורת, דיכוי, עקירה, הגירה, עיסוק בהיסטוריה הסינית העכשווית והמסורתית ועיסוק בצנזורה – באופן חתרני בולט.

יצירתו של איי משתרעת על פני כמה מישורי ביטוי אמנותיים. מיצבים גדולי ממדים, ציור, פיסול, צילום, עבודות המשלבות אלמנטים של "רדי מייד" של אדריכלות ואמנות סינית מתקופות שונות, כתיבת ספרים ובלוג אישי שהוא קורא לו "הפסל החברתי הגדול בעולם" – כולם כאחד מבטאים את השקפותיו בנושאים פוליטיים, חברתיים ואסתטיים. בין עבודותיו ניתן למצוא גם עבודות וידיאו ותיעוד דוקומנטרי של חייו ושל אנשים שפגש במהלך מסעותיו באזורים שונים בעולם, בין היתר גם באגן הים התיכון, שבו תיעד איי את האנשים החיים תחת כיבוש, תופעות של דיכוי ואת החיים במחנות פליטים באשר הם, והעלה את כל החומר לאינטרנט באינסטגרם, ברשתות החברתיות ובבלוג האישי שלו.

מבין מבחר היצירות שהרכיבו את תערוכתו האמורה במוזיאון ישראל בירושלים, אתעכב על שתיים מהן שלדעתי מייצגות היטב את דרך פעולתו ואת אורח מחשבתו האמנותית פוליטית.

היצירה האחת המרכזית והבולטת בתערוכה, המייצגת היטב את שם התערוכה כולה, מורכבת משלושה שלדים מתכתיים של עצים. השלדים גדולים מאוד, בגובה שמונה מטרים, ומייצגים תדמית של ישויות גדולות, מוצקות וברורות. אלא שכאשר מתקרבים אליהם מגלים שמדובר במציאות מבוימת במכוון. מדובר בגזרי עצים קטנים יחסים שהותאמו באמצעות חיתוך וניסור וחוברו האחד למשנהו ליצירת שלושה עצים מונומנטאליים. כדי להדגיש מגמה זו מונחת ליד שלושת העצים המורכבים ערימת גזרי עץ קטנים שטרם עובדו. כלומר מרחוק נראים כאן שלושה גופים גדולים, מוצקים וברורים – לכאורה האמת, או המציאות. אלא שזו מורכבת מפיסות קטנות נבחרות, מנוסרות ומותאמות, שיוצרות את האשליה הנחשפת במבט קרוב. האם אין כאן רמז לאמת הפוליטית, שבעצם בנויה בצורה מלאכותית מפיסות שונות שיוצרות מבנים שאינם בהכרח האמת השלמה?

יצירה אחרת, בוטה במתכוון, מורכבת מעשרות צילומים של מבנים מפורסמים בעולם, כגון הבית הלבן, הפרלמנט הבריטי, מוזיאון הלובר וכן הלאה. בחזית כל תמונה נכללת כף ידו של האמן בתנועה מגונה כלפי אותו מבנה-סמל. לא נדרשת פרשנות מעמיקה כדי להבין את המסר הבוטה של האנטי-ממסדיות המאפיינת את האמן.

בתערוכה מוצגות יצירות נוספות, חלקן כאלה שכבר התפרסמו בעולם. למשל זו המורכבת מעשרים ושלושה טון של גרעיני חמניות מפורצלן צבועים ידנית ומפוזרים על הרצפה. או הטפט הגדול על הקיר המורכב מכל שטרי החוב בסינית שחולקו לכל מי שנעתר לפנייתו ותרם כסף לחלצו בערבות ממאסר שלו בידי שלטונות סין – עבודה המזכירה את רוח עבודותיו המשוכפלות של וורהול. יצירה אחרת מרשימה במיוחד מעתיקה אחד לאחד 969 אריחי שיש המרכיבים את רצפת המשכן לאמנות במינכן שנבנה בתקופת הרייך השלישי ונחנך בתערוכה שנועדה להציג את האמנות הגרמנית כנשגבת והדגישה את עליונות הגזע הארי. אותה רצפה, שתועדה עם סימני 70 השנים שעברו, מוצבת כיום פה בירושלים ונטענת היסטורית מחדש. השטיח נועד כמובן לבטל את הרעיון שגזע אחד עליון על גזע אחר.

מבלי להיכנס לוויכוח עם דעות שונות ומתפלפלות של מבקרים שונים, אני ממליצה לכל חובבי האמנות לבקר בתערוכה, שתהיה עמנו עד מרץ 2018. הזדמנות פז ראשונה לראות מקרוב תערוכה של אמן בולט, מדובר ושונה, לעיתים אף שנוי במחלוקת, בקנה מידה עולמי. לי יש הערה קטנה למארגני התערוכה: חסר לי עוד קצת נפח של יצירות כדי להגיע למסה הקריטית.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

5 תגובות

  1. חגית
    חגית נובמבר 08 2017, 20:20
    וואו, זה מאמר על תערוכה חשובה באמת

    הייתי, נהנתי, קראתי לפני ואחרי ובכל זאת המאמר הוסיף לי את הראיה שלך

    השב לתגובה
  2. יונתן טל.
    יונתן טל. נובמבר 10 2017, 13:46
    תערוכה

    מקסים נהדר.

    השב לתגובה
  3. אסתי ק.
    אסתי ק. נובמבר 12 2017, 16:53
    מסקרן

    חנה נהניתי לקרוא .הארת את עיני והערת את סקרנותי!
    לאור העובדה שהתערוכה עדיין כאן ,אמהר לצפות בה.
    תודה

    השב לתגובה
  4. עמי דבש
    עמי דבש נובמבר 13 2017, 19:16
    תערוכה טובה

    מאמר טוב

    השב לתגובה
  5. אילנית צחורי
    אילנית צחורי מרץ 11 2018, 13:49
    אומן אמיתי חברתי ולןחם

    שהצלחתו דרדרה את יצירתו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!