JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

כביש מס' 4 פינת דרך מס' 531

נקודת מפגש בין ליליאן קלאפיש לשרון פוליאקין בגלריה גורדון

כביש מס' 4 פינת דרך מס' 531 יצירה של ליליאן קלאפיש
אפריל 14
11:44 2014

שתי אמניות מרתקות מציגות בימים אלה בגלריה גורדון בתל אביב: ליליאן קלאפיש ושרון פוליאקין. הן משתייכות לדורות שונים, וכפי שנכתב בפרוספקט התערוכה על ידי פוליאקין, הצעירה בין השתיים, היא "מנהלת כבר שנים ארוכות דיאלוג עם עבודותיה של ליליאן קלאפיש, חברה ומקור השראה".

את עיקר עבודותיה של ליליאן קלאפיש הכרתי זה מכבר. קלאפיש, אחת הציירות החשובות והמוערכות ביותר בזירת הציור הישראלי, פרצה לתודעה האמנותית מיד עם עלייתה ארצה בסוף שנות ה-60. ציירת של אחרי מלחמת העולם השנייה, שהגיעה אלינו מפריז, שם גם רכשה את השכלתה האמנותית. ציוריה רוויים מחד במסורת הצרפתית ומאידך בנוף ובאור הישראליים ובקשר לטבע.

עם הגעתה של קלאפיש לארץ חלה תפנית ביצירתה. היא נטשה את המופשט שאפיין את יצירתה עד אז ועברה לציור פיגורטיבי. "החלטתי לצאת מהפנימיות ולפנות אל העולם החיצון. כלומר – לצייר מן הטבע", כך הסבירה את השינוי לחיים גמזו ולנחמה גורלניק בקטלוג תערוכתה שנערכה במוזיאון תל אביב ב-1976. את כליה החומריים, את הכתמיות המופשטת ואת השקיפויות, שילבה מעתה עם ערכים פיגורטיביים ועם נושאים אינטימיים.

מאז ציר מרכזי בעשייתה הוא הבית. באופן אובססיבי חוזרת קלאפיש ועוסקת ללא הרף בנושאים הקשורים לבית ולחלון: פנים הבית, הנוף הנשקף מן החלון, פרחים על אדן החלון, הסביבה הנשקפת ממנו, מבט מן המרפסת לכיוון שכונת מגוריה, מבט מן החלון לגינה, וכן ציורי תפנים המתמקדים בתיאור חוסר הסדר בסטודיו שלה. "גם כשהיא מציירת בחו"ל חוזרים בציוריה אותם הנושאים", מציינת איה לוריא, אוצרת תערוכתה של קלאפיש במוזיאון תל אביב ב-2003.

ציור מראות מן מהחלון עסק מאז ומתמיד ביחסים בין פנים לחוץ, ורמז על מצב אמביוולנטי של התכנסות בתוך הבית פנימה, ובו בזמן רצון לצאת החוצה אל העולם. אמנים רבים בארץ ציירו מראות מן החלון (ראובן, מוקדי, גוטמן, פלדי, זריצקי, לארי אברמסון ואחרים), כמו גם פרחים על אדן החלון, המופיעים ברבים מציוריה של קלאפיש בתערוכה זו. בכך המשיכו ללא ספק מסורת סימבוליסטית אירופית, ואת מסורת הציור הצרפתי הפוסט-אימפרסיוניסטי (בונאר, וויאר, מטיס ונוספים).

נושא בולט נוסף שהעסיק את קלאפיש הוא אתרי הבנייה בסביבת מגוריה (ירושלים). לא אחת תיארה אותם כשהם נשקפים מתוך חלון ביתה. כן התייחסה לפועלים הפלסטינים שעבדו באתרים אלה. נושאים אלה משקפים את התעניינותה באסתטיקה גאומטרית, במעורבות האדם בטבע ובמצב הפוליטי והחברתי הנפיץ בארץ, כפי שציינה קלאפיש עצמה בריאיון שערכה עמה אביטל בורג בשנת 2010. לאורך כל דרכה האמנותית התייחסה בחלק מציוריה גם למלחמות בישראל, וביניהן למלחמת לבנון, לפיגועים כמו הטבח במעלות, לאירועי אינתיפאדות, בהדגישה שכל מה שקורה בארץ חשוב לה מאוד.

עם מות בעלה ב-2007 חזרה קלאפיש לפריס. שם יש לה סטודיו, והיא ממשיכה לצייר ציורי פיגומים, שיפוצי בתים ופועלים, כמו גם מראות מהחלון, ומחלקת את זמנה בין שם לכאן.

כפי שמעידה שרון פוליאקין על עבודותיה המוצגות כעת בגלריה גורדון במקביל לאלה של קלאפיש, קיימות זיקות בין יצירתה לבין זו של קלאפיש. מדובר בעיקר על סדרת עבודותיה של קלאפיש "כביש מס' 4", מהמחצית השנייה של שנות ה-90. עבודותיה אלה של קלאפיש היוו השראה עבור פוליאקין ליצור סדרת ציורים משלה, עת החלו לחפור בסמוך לביתה שברעננה את תוואי דרך 531, שאמורה לחבר כמה כבישים סואנים באזור מגוריה.

בדומה לקלאפיש בזמנה, יצאה פוליאקין לתור את אתר הבנייה בכל סוף שבוע, תוך שהיא עוקבת אחר הנעשה ומתעדת בצילומים וברישומים את התקדמות העבודה, את הצמחייה שבאזור, את ערמות הברזל האדירות שהיו מיועדים לבנייה והיו מונחות באתר, שצורתן הזכירה לה לא אחת ספינות טרופות ששקעו במעמקי ים. היא תיעדה גם עקבות שהותירו פועלי האתר בשטח: שאריות אוכל, קופסאות שימורים, קומקומי קפה ושאריות קפה, וכן קסדות, כפפות ושאר פריטי לבוש שנשארו בשטח. לבסוף אף צילמה את הפועלים, ולאחר מכן תרגמה תצלומים אלה לרישומים ולציורים המופיעים בתערוכה.

פוליאקין היא אמנית מוערכת ומובילה בתחומי ההדפס (עבדה שנים רבות בסדנת ההדפס בירושלים) והרישום. עבודות השמן שלה, רוויות הצבע, הן מונומנטאליות. מאז פרוץ מלחמת לבנון השנייה היא מרבה לעסוק בדימויים של מלחמות ורקפות, החוזרים ונשנים בעבודותיה תוך התכתבות מתמדת ורציפה עם דימויי מלחמות של אמנים מובילים בתולדות האמנות (ה"אולד מסטרס": גויה, פאולו אוצ'לו, פיירו דלה פרנצ'סקה, רפאל, תאודור ז'ריקו, ולסקז). דימויים נוספים ממאגרה של פוליאקין: דלעות, ציפורים מתות, טבע דומם, שדה בור, קשתות ודיוקנאות עצמיים – לעתים בכובע צמר ומכחול בידה, לעתים כליצן, תוך טשטוש האבחנה בין נשי לגברי באופן חתרני.

בכל עבודותיה של פוליאקין – רישום, הדפס וציור – ניתן לדעתי לראות בבירור גם השפעות מההדפסים היפניים של אנדו הירושיגה והוקסאיי. מדובר בעיקר בתיאורי הגשם הידועים שלהם, המועברים באמצעות קווים אלכסוניים נמרצים הנעים על פני מצע העבודות, מכסים את הדימויים המרכזיים אבל לא מסתירים אותם.

לסיכום, התערוכה בגלריה גורדון פורשת בפנינו ציורים של שתי אמניות וירטואוזיות בעלות שפה ציורית אישית משל עצמן, המתכתבות באופן זה או אחר עם מסורת הציור האירופית (קלאפיש ופוליאקין) או עם זו היפנית (פוליאקין). מדובר בשתי אמניות איכותיות שכל אחת מהן מציגה מקבץ עבודות מרשים, ובזכות זאת ראוי וכדאי לצפות בתערוכה.

גלריה גורדון 3.4.14 עד 3.5.14

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

תגובה אחת

  1. צילה
    צילה אפריל 18 2014, 21:02
    מעניין מאוד

    מעניין מאוד

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!