JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פוליטיקה ופואטיקה

תערוכתו של ויוואן סונדרם ב-Haus der Kunst, מינכן

פוליטיקה ופואטיקה ויוואן סונדרם – 12 מיטות צילום: יונתן קורפל
נובמבר 30
19:30 2018

לעיתים קרובות יחסית אני מבקרת במינכן שבגרמניה, ואחד ממוסדות האמנות האהובים עליי במיוחד בעיר הוא ה-Haus der Kunst, מוזיאון רציני לאמנות בת-זמננו שתמיד זוכה לביקורנו בו ואף פעם אינו מאכזב.

בביקורי האחרון בהאוס דר קונץ נחשפתי לתערוכתו של האמן ההודי ויוואן סונדרם (Vivan Sundaram). מדובר בתערוכה עשירה המשתרעת על פני שישה אולמות תצוגה ומסכמת חמישה עשורים של עשייה אמנותית מרתקת. זוהי הרטרוספקטיבה המקיפה ביותר של עבודות מולטי-מדיה של סונדרם שהוצגה אי פעם באירופה.

הייתה לי זו הפעם הראשונה שפגשתי את יצירותיו של סונדרם, יליד שימלה (Shimla) שבהודו שכיום חי ועובד בניו דלהי, אחד האמנים העכשוויים המשפיעים ביותר במדינה זו כיום ודמות מפתח בקבוצת האמנים הבולטים בעשור האחרון.

בתערוכה מוצגות יצירות הכוללות ציורים, רישומים, הדפסים, צילומים, קולאז'ים, פוטומונטאז'ים, בריקולאז'ים, פסלים, עבודות בשילוב חפצים "רדי-מייד" וצילומי עיתונות, עבודות וידאו, סרטים וקולנוע וכן מיצבים ענקיים ומורכבים שהוא יוצר בשנים האחרונות, המשלבים בתוכם את כל המדיומים האפשריים באופן מרהיב ומרתק.

התערוכה מפגישה מדגם מייצג של רבות מעבודותיו והתנסויותיו המרכזיות שנוצרו מאז שנות השישים של המאה הקודמת. כולם כאחד מבטאים אלמנטים של מודרניזם, עיסוק בנושאים פוליטיים וחברתיים ואינטר-טקסטואליות (האופן שבו טקסט אחד מדבר עם טקסטים אחרים על ידי התייחסויות שונות, ישירות או עקיפות) וכן עיסוק בזיכרון, ארכיון והיסטוריה.

סונדרם שייך לדור של אמנים שעבודתם מושפעת מאוד מהמרד האנטי-קולוניאלי בהודו. הוא בן למשפחה הודית שרבים מאנשיה עוסקים בתרבות, אמנות ויצירה, למד ציור בפקולטה לאמנויות יפות באוניברסיטת ברודה (MS, Baroda) בהודו והשלים לימודי פוסט אמנות בבית הספר סלייד בלונדון (1966–1968).

השנה מלאו 50 שנים מאז סיים ויוואן את לימודיו בסלייד. הוא הכין שם סדרה חשובה של ציורים שסימנה את תחילת דרכו האמנותית הממשית והצביעה על הכיוון האמנותי המשלב פוליטיקה ומחויבות חברתית האופייני לעבודותיו. יש לזכור כי באותה תקופה, לפני יובל שנים, געשו תנועות המחאה בעולם – פועלים, סטודנטים, פעילי זכויות אדם ודומיהם. מאז הוא נושא עמו מחויבות חברתית-פוליטית הבולטת מאוד בכלל עבודותיו. עם השנים גברו אצלו השימוש בחומרים תעשייתיים והשימוש במיצבים.

התערוכה היא תערוכת מולטימדיה בדגש על מיצבים. כל אחד מששת אולמות התצוגה נושא אופי שונה. קטנה יריעה זו מלהרחיב על כל העבודות, שכולן מעניינות ומורכבות מאוד, לכן אתעכב כאן על מספר מצומצם של עבודות שמצאו חן בעיניי במיוחד.

החדר הפותח את התערוכה במינכן מציג את יצירתו המוקדמת של האמן. התחלותיו האמנותיות מתחברות עם תאריך סמלי במחצית השנייה של המאה העשרים – 1968, שם נרדף לתנועות המחאה הבין-לאומיות של סטודנטים, פועלים ופעילי זכויות אזרח. כאמור, 1968 הייתה השנה שבה הכין סונדרם את אותה סדרה חשובה של ציורים, זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לאמנות סלייד בלונדון, שם עבד בהדרכת מורו האמן האנגלי RB Kitaj. לא אחת ציין סונדרם כי זה היה הרגע שבו גיבש את אמנותו כהתחייבות לעולם בכל ממשותו, הסיבה הבסיסית להיותו אמן. ציוריו המוקדמים נעו בין מינימליזם לאמנות הפופ, ונחשבו אבודים משך שנים רבות, אך לאחרונה נחשפו מחדש, ולכן שולבו בתערוכה בהאוס דר קונץ. אחד מהם נושא את השנה הסמלית ככותרת – "מאי 1968".

ציורי השמן המוקדמים של סונדרם, המוצגים בחדר הראשון בתערוכה, מצטיינים בצבעוניות עזה ובקומפוזיציות דינמיות. חלקם מתקופת לימודיו בלונדון וחלקם נוצרו מיד עם סיום לימודיו. כמו כן ניתן למצוא כאן כמה עבודות צבעוניות המורכבות משאריות אשפה ומחפצים רדי-מייד מחיי היום-יום. הצבעוניות של העבודות מהממת ויש לה נופך אקזוטי של צבעוניות תבלינים הודיים.

חדר אחר בתערוכה מציג את אחת העבודות הפוליטיות-היסטוריות-עכשוויות המרתקות ביותר של סונדרם. זהו מיצב מולטימדיה בשם "חדר הזיכרון" 1993/2014, שבו הוא מנציח קורבן חסר שם. סונדרם קיבל השראה ל"חדר הזיכרון" מצילום בעיתון שתיאר איש מת שוכב ברחוב, ככל הנראה עיתונאי שנהרג במהלך המהומות במומבאי (אז בומביי) בדצמבר 1992–ינואר 1993. המהומות התרחשו בתגובה להריסתו של באברי מסג'יד, מסגד מהמאה ה-17 באיודה (Ayodha) שבצפון הודו על ידי הינדים ימניים, מיליטנטים וקיצוניים. הרס מבנה קדוש זה הצית פרץ של מהומות בין הינדים למוסלמים והתוצאה הרת האסון הסתכמה במותם של כ-900 אנשים. המהומות, שכלל לא נצפו בממדים שכאלה, הציבו אתגרים חדשים לדימוי הפוליטי העצמי של הודו. איום הכוחות החיצוניים – הכוח הקולוניאלי לשעבר של בריטניה הגדולה – פינה את מקומו למשבר פנימי עמוק עקוב מדם.

התעניינותו של סונדרם בתצלום המת המוטל ברחוב, הן כמסמך והן כראייה לאלימות פוליטית קהילתית בהודו, היא חלק חשוב מהנרטיב בתערוכתו במינכן. יש כאן ניסיון להתעמת עם רוח הרפאים של האלימות הרווחת בהודו. "חדר הזיכרון" הוא ללא ספק עבודת אבל, מעין אנדרטת זיכרון והנצחה מכובדת לאדם שסיים חייו בנסיבות טרגיות בטרם עת. זהו תיעוד דמות טקסית אחת של אלמוני מת ברחוב כסמל למרחץ הדמים הנורא בין דתות בהודו. זוהי אנדרטה ממוריאלית המוצבת בעוצמה מול החברה בארצו, ואין ספק כי היא משמשת מראה מזוויעה לחוליי החברה ההודית כולה.

עבודה נוספת מעניינת היא מיצב בקנה מידה גדול ומרשים באופן מיוחד ושמו "12 Bed Ward" (2005). ראו בתמונת הכותרת. העבודה מורכבת מאלמנטים כמו מיטות פלדה, נעליים ישנות, חוטים, נורות, חדר חשוך, והיא לדעתי אחת העבודות המרתקות יותר בתערוכה. 12 מיטות ישנות וחלודות ממלאות את כל אולם התצוגה. אף שהאולם חשוך, דולקות בו נורות קטנות התלויות מן התקרה ברווחים שווים. 12 המיטות מחולקות לשניים: שש מיטות פלדה בכל צד, אלה מול אלה, ועליהן מפוזרות סוליות ישנות, מאובקות, קרועות ושחוקות, חלקן מגומי. הן מטילות צללים על הרצפה, הנדמים לתבניות דמויות שטיח כלשהו. יש שפירשו עבודה זו כביטוי פיגורטיבי לריקבון עירוני. אחרים ראו בה הפגנת סולידריות לדמויות מפתח בשולי החברה ההודית. כך או כך, סונדרם משתמש כאן במיחזור של חומרי אשפה, עניין ההולך וגובר בעבודותיו ומאפשר צביון של ריאליזם מחוספס, כמו גם דיאלוג עם עבודות אמנות מודרניות המורכבות מחומרי אשפה, זבלים ושאריות של החברה התעשייתית המודרנית.

שם העבודה אינו ברור וניתן לפרשו באופנים שונים. 12 מיטות בחדר מיון, או 12 מיטות באגף, במחלקה בכלא? או בבית חולים? או אולי יש כאן רמז למיטות בבית? המינימליזם של עבודה זו יכול לרמז גם על היעדרות מסוימת, אובדן ומוות. כל זה בא לידי ביטוי בבחירת החומרים הדלים ובאווירה הקודרת והחשוכה ביצירה. בדומה לזו הקודמת, גם ביצירה זו ניתן לראות רמזים לסוג של אבל לא ברור ונהיר, ואפשר שהיא נוגעת לעניין של עקבות, זיכרונות, שבירות ופגיעות של החיים שחדר 12 המיטות משדר.

מיצג אחר מפתיע של סונדרם בתערוכה הוא "אחד ורבים" (2015), והוא מורכב מ-409 פסלי טרקוטה קטנים, בגובה שלושים סנטימטר כל אחד, המונחים זה לצד זה וזה מעל זה לגובה, על פדסטל אלכסוני דמוי מדרגות רחבות. הפסלים הקטנים הם סמל לקהילה וללכידות. לכל אחד מהפסלים נקודת מבט משלו אבל האפשרויות לסידור הנרטיב החדש והשונה הן כמעט בלתי מוגבלות. באמצעות פוליפוניה זו סונדרם מחזק את התפקיד ואת הכוח של כל אדם כאינדיבידואל. המעניין בעבודה זו שהיא נעשתה בעקבות פסליו של רמקינקאר באיי (Ramkinkar Baij), פסל וצייר הודי, אחד מחלוצי הפיסול ההודי המודרני ודמות מפתח של המודרניזם בהודו. כל פסלון שונה מרעהו מבחינה סגנונית ועובד בחופשיות ובמחוות שונות. והתוצאה מהפנטת. מיצב מדהים של פסלוני טרקוטה בוואריאציות ושונות יצירתית, ובתנועתיות נועזת.

לי אישית הזכירה עבודה זו את פסליה של לואיז בורז'ואה משנות החמישים. למשל פסלה "אחד ואחרים" מ-1955, המתאר קבוצה גדולה של דמויות צפופות עומדות יחד על פדסטל משותף, דומות לתצלום קבוצתי כלשהו, מעין דיוקן קבוצתי והאינטראקציה בתוכו. אחד ורבים של סונדרם, כמו אחד ואחרים של בורז'ואה, מבטא בו-זמנית אינדיבידואליות, תקשורת ויחסים, ומציג דינמיקה חברתית ופסיכולוגית כלשהי. הכותרות בשתי העבודות, זו של סונדרם וזו של בורז'ואה, מחזירות את המיצב לעולם האנושי בכך שהן רומזות על אינדיבידואלים בוואריאציות שונות המצטנפים תוך תמיכה ותלות הדדית. שני האמנים עוסקים באינטראקציות בין היחיד לרבים, בין "אני" ל"אחר" או בין "אני" ל"אחרים". במקרה של בורז'ואה "אחד ואחרים" עוסק בדו-קיום המפוחד של הפרט והקהילה, נושא המצוי בבסיס יצירותיה של בורז'ואה באותה תקופה. כל זה בהיבט היותר אישי, המשפחתי והפסיכולוגי. לעניות דעתי "אחד ורבים" של סונדרם רומז על בעייתיות וסכנות של שבירת האחדות והלכידות של החברה ההודית מההיבט היותר היסטורי-חברתי. זהו המתח בשבירות היחסים בין האינדיבידואל והרבים לחברה ההינדית בעידן המודרני, מתח שעשוי להוביל לחיכוכים, לאי שיוויון, לאלימות, לתקריות נפיצות ולמהומות.

לסיכום, סונדרם הוא אחד האמנים העכשוויים, החדשניים, הרדיקליים והרב-ממדיים של הודו. הוא נמצא היום בפסגה וההכרה בו כאמן בולט בעולם הולכת וגוברת. מדובר באמן לא צפוי ומתריס ויש צורך למצוא חוט המחבר בין עבודותיו. אקטיביזם תמיד היה מרכיב חזק של עבודתו ושל חייו. סונדרם מתאר עצמו כאמן פוליטי וכעד קריטי לזמנו. כל זה משתקף בעבודות בתערוכה בהאוס דר קונץ, שנתפסת כרצף צירופים במטרה להציע את השתלשלות העבודות והתפתחותן מבחינה פורמלית ותמטית, מעבודה אחת לזו שאחריה. היסטוריה, זיכרון וארכיון הן שלוש מילות מפתח שהאמן מציב לאורך עבודתו והן משמשות כשלטים לבניית המבנה הכולל של התערוכה.

ניתן להבחין בשתי תקופות מהותיות ביצירתו: הראשונה בשנים 1960–1990, שבה עסק בעיקר בציור פיגורטיבי ונרטיבי, והשנייה מ-1990 ועד ימינו אלה, שבה הוא עובד בעיקר על מיצבים קולוסאליים ומורכבים. תהליך שבו הוא התרחק מהציור לכיוון של אמנות מושגית יותר.

בעוד שעבודות הציור מתכתבות עם הפופ, המינימליזם והקיטש, עבודות המיצב, הווידאו והסרטים האחרונים שלו מתכתבים עם תולדות האמנות המערבית ומתייחסים לעיתים קרובות לזיקות והשפעות מאמנים שונים, וביניהם דאדא, סוריאליזם, וכן פלוקסוס ויצירותיו של ג'וזף בויס. כל אותה העת אין הוא שוכח לרגע את מורשתו ההודית ועוסק ללא הרף בבעיות פוליטיות וחברתיות.

סונדרם מעניין באופן מיוחד מכמה סיבות: (1) ההקשר שלו למודרניזם בהודו (2) ההבנה שלו את הפוסט ארטה פוברה (3) ההקשר ההודי בכל עבודותיו, שמייחד אותו מאוד (4) תגובותיו לנושאים חברתיים ופוליטיים רחבים, שאותם בחן באופן מיוחד בהודו (5) יחסו יוצא הדופן לחומרים חדשים באמנות לאורך כל שנות יצירתו.

במדינה שבה אמנים מתבטאים במידה רבה במסגרת המסורתית של ציור ופסול, סונדרם הוא אחד האמנים שעשו קפיצת דרך דמיונית לזירה הטרנס-תרבותית. הוא עשה זאת באמצעות התקדמות מדוקדקת בציור ובהשראה לשימוש בסוג של עבודות אינסטליישן – מיצבים – המתבססים על ההתפתחויות הנוכחיות באמנות המערב המיינסטרימית. יחד עם זאת, אין הוא נוטש לעולם את הפרספקטיבה המעמיקה שמייצגת את השקפת עולמו כאמן הודי, החי ויוצר במדינתו.

מדובר באמן פורץ דרך, בעל דמיון ומקורי. עבודתו מדגימה בבירור את תהליך המעבר בין שתי תרבויות ושמירה על יחסים פרודוקטיביים עם שתיהן. עבודתו מתבססת על העמדות והאמצעים האקספרסיביים של תרבות אחת, המתמזגים עם אותם יסודות של האחרת.

יצירותיו עמוקות ועמוסות אזכורים פוליטיים והיסטוריים, הן כוללות הקשרים הודיים והקשרים גלובליים, הן מורכבות ובעלות שכבות משמעות רבות, ואולי לא תמיד מובנות. עם זאת הן מרגשות מאוד ומרתקות את הצופים הנמשכים לעבודותיו, כפי שניתן לראות בתערוכה.

התערוכה מתקיימת עד לתאריך 1.1.19, ותהיה זו החמצה גדולה למי שיזדמן למינכן ולא יבקר בה.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

3 תגובות

  1. ע. בן-יוסף
    ע. בן-יוסף נובמבר 30 2018, 21:46
    יכולת לשתף קורא עם החוויה האמנותית

    רשימת הערכה אמנותית זו ראויה לתודה בזכות הידע הרב של הכותבת שהצליחה לרקום במילים את חוויית הביקור בתערוכת האמן ההודי. יכולת זו היא שחייבת לעמוד בבסיסה של רשימת הערכה שכזו. ההמחשה לקורא היא אכן הישג ברור.

    השב לתגובה
  2. אהרון שמאי
    אהרון שמאי דצמבר 01 2018, 13:02
    נשמע מרתק

    מי מגיע למינכן
    טוב שיש לנו שגרירה כמוך

    השב לתגובה
  3. אהרון
    אהרון דצמבר 03 2018, 19:59
    אמן ידוע

    סקירה מעניינת ומקורית

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!