JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לרקוד עם לואיז

בורז'ואה בגן הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum) באמסטרדם

לרקוד עם לואיז לואיז בורזואה "עכביש" צילום: יונתן קורפל
דצמבר 03
19:30 2019

12 פסלים מרשימים של האמנית לואיז בורז'ואה הוצגו בגני הטווילרי של מוזיאון הרייקסמוזיאום, והם מהווים יומן אינטימי של נושאים חוזרים ונשנים בחייה וביצירתה. כל העבודות מתייחסות לילדותה, למשפחתה, למערכת היחסים המורכבת בין הוריה, בינם לבין עצמם ובינם לבינה. מטרת אוצר התערוכה אלפרד פקמנט, לשעבר מנהל מרכז פומפידו, הייתה לחשוף ולהציג את עבודותיה של האמנית בהולנד, שכן רבות מהן מעולם לא הוצגו כאן.

לואיז בורז'ואה (1911–2010) היא אמנית בין-לאומית, אחת הגדולות והחשובות ביותר בעולם האמנות, שהלכה לעולמה כמעט לפני עשור ועדיין חיה ובועטת בתוכנו. אמנית נדירה באיכויותיה שיצרה בנושאים הקשורים לאמהות, ילדות, נעורים, פריון, לידה ומוות, פחד, חברות, נטישה, תחושות בגידה ודימויי הגוף הנשי.

תערוכת בורז'ואה היא התערוכה השביעית שנערכת בגני הרייקסמוזיאום מאז 2013, אחרי אמנים כמו הנרי מור, אלכסנדר קלדר, חואן מירו, ז'אן דובופה, אדוארדו צ'ילידה ועוד ועוד. זוהי תערוכת חוצות הכוללת עבודות אינטימיות קטנות של בורז'ואה מצד אחד, מונחות על פדסטלים ומצריכות את הצופה להתקרב ולהתבונן מקרוב בפסל האינטימי, ומצד שני עבודות מונומנטאליות התלויות על עצי הגן או מוצבות על כרי הדשא ואדמת הגן. ניתן לראות כאן עבודות מרהיבות של בורז'ואה, למשל מיצבי עכבישים ענקיים, אייקוניים, כמו "עכביש" (1996), "זוג עכבישים" (2003), "עכביש" (2003). פסלים אלה מוקדשים לאמה המגוננת, שעסקה באריגה, טווייה ושחזור שטיחים בעסק האריגה המשפחתי שניהלה ביד רמה יחד עם סבתה. עיני מתכת בקנה מידה גדול, או פסלי ספירלות מאלומיניום, מבריקים וגבוהים, הנושאים את שם "ללא כותרת" (2004) ותלויים על ענפי עץ אגוז – אלה מתייחסים להרגליו של אביה לאגור כיסאות באמצעות תלייתם על קירות בעליית הגג של סדנת האריגה המשפחתית, בדומה לתליית סלילי צמר שנטוו ונתלו לייבוש בתהליכי היווצרותם.

תערוכת 12 הפסלים משתרעת על פני מחצית המאה ה-20, החל מ"העיוורים מובילים את העיוורים" (סוף שנות ה-40 של המאה ה-20) ועד "מפגש בין שלוש ידיים" (1996–2000). זו האחרונה מתארת שלוש זרועות חתוכות ומתמקדת בכפות הידיים. שלוש ידיים אוחזות זו בזו, כמו ארוגות זו בזו, מהוות סוג אחר של הצגה לראווה של הגאונות של אמנית מדהימה זו. הידיים – שתיים של מבוגרים ואחת של ילד – תומכות זו בזו כאילו מונעות מאחת מהן לעזוב. הן משקפות את המחוות היום-יומיות שלנו ומהוות השראה לביחד שלנו. הן משרות רכות, אהבה, שיתוף, אבל גם עצב, הפרדה ואובדן. עבודה מרגשת ונוגעת ללב של מפגש בין שלוש ידיים.

את התערוכה הסביבתית הזו כבר לא יתאפשר לכם לראות, שכן היא נסגרה בחודש דצמבר. עם זאת אני מציעה לעקוב אחרי פרויקט מרגש זה של מוזיאון הרייקסמוזיאום באמסטרדם, המתמקד תדיר בתערוכות סביבתיות של מיטב הפסלים של מיטב האמנים בעולם, ולהשתדל לא להחמיצן. מדובר בחוויה מרגשת, חינמית, שווה לכל נפש. ניתן למשש, לגעת, לחבק, לרקוד עם כל פסל כלשהו, ואפילו להתעמל ולעשות מדיטציה סביבו. את כל זה ראינו במו עינינו כשצפינו בעבודות בגן ובמגוון המבקרים – ילדים, הורים, נוער וקשישים.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. אלה ברקוביץ
    אלה ברקוביץ דצמבר 04 2019, 10:05
    לואיז גם לדעתי אמנית בולטת בעולם

    יש הרבה מה ללמוד מההיסטוריה שלה והעבודות שלה.

    השב לתגובה
  2. מ.
    מ. דצמבר 08 2019, 12:28
    מדובר באמנית בינלאומית רצינית היותר

    וכל הכבוד שאת מקדישה לה מידי פעם מאמר.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור