JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אמניות קוברה הנשכחות

תערוכת "ניואנסים חדשים" במוזיאון CoBrA

אמניות קוברה הנשכחות יצירה של אלזה אלפלט
נובמבר 12
19:30 2019

במלאת 70 שנים להקמתה של תנועת קוברה (1948–1951) באירופה מעלה מוזיאון CoBrA באמסטרדם תערוכה בשם "ניואנסים חדשים – אמניות נשים בתוך תנועת קוברה ובסביבתה". תערוכה זו מזכירה כי היו גם אמניות נשים בתוך הקבוצה ובסביבתה, שלמעשה הודרו במשך עשרות שנים תוך כדי התעלמות מקיומן בתולדות הקבוצה.

כדי להבין את הסיבות להדחקת הנשים גם אחרי התפתחות המחקר הפמיניסטי של שנות ה-80 במאה הקודמת, יש להתחיל מבראשית: ב-8.11.1948, בבית קפה בפינת רחוב סן ז'ק בפריז, קבוצת אמנים הולנדים, ביניהם קונסטנט, נויהויז, קרל אפל וקורני, ואיתם עמיתם הדני אסגר יורן, נפגשה עם הצייר והמשורר הבלגי כריסטיאן דוטרמונט. הם כתבו וחתמו על המניפסט הראשון של תנועת הקוברה המהפכנית, שכלל את העקרונות המכוננים: יצירת אמנות בשמחה מהולה בחופש רוחני ואמנותי מוחלט ובספונטניות עזה. עקרונות אלה באו כתגובה למאורעות התופת ההרסניים של מלחמת העולם השנייה. לגרעין המקורי של אמני קוברה התווספו במשך הזמן אמנים, משוררים ואנשי רוח נוספים, ויחדיו הם יצרו רשת שיתופית של אמנות בצפון אירופה – קופנהגן, בריסל ואמסטרדם (CoBrA). כמו כן כללה הקבוצה אמנים מצרפת, מגרמניה וממקומות אחרים.

חלק מאמני קוברה קיבלו השראה מהאוטומטיזם הסוריאליסטי ומהעקרונות האמנותיים של הקבוצה הסוריאליסטית של אנדרה ברטון. בעיקר מצאו השראה בציורי ילדים, ארטיפקטים פרה-היסטוריים ופרימיטיביים, אמנות שבטית לא-מערבית, מיתוסים קדומים, ביניהם מיתוסים נורדיים עתיקים, קומיקס וצורות ביטוי אחרות מתרבות הפולקלור העממית. מקורות אלו התאחדו למה שנודע לימים כ"שפת קוברה", והביאו לתחושת התחדשות עמוקה ומרעננת ביצירתם של אמנים אלה. בשלוש השנים שבהן התקיימה הקבוצה רשמית (מ-1948 ועד 1951) הם עבדו יחד במגזינים אחדים וערכו תערוכות משותפות. התנועה נודעה למעשה כמועדון גברים. בשיאה היו בה כארבעים אמנים גברים, וככל הנראה החברות ביניהם תמיד הייתה רופפת. היא התפרקה על רקע חוסר הסכמות, מאבקים ומלחמות אגו גברי, אף שהיו בה אמנים מוכשרים.

הילדה דה ברזין, אוצרת תערוכה זו במוזיאון, מציינת שמונה אמניות נשכחות חשובות, שהשתייכו בדרך זו או אחרת לתנועה. מניעי הדרתן היו בעיקרם מערכות היחסים המינימליסטיות שהן ניהלו עם האמנים-הגברים הבולטים בתנועה. ומכיוון שנותרו בלתי ידועות יחסית לגברים, שמר מוזיאון קוברה באמסטרדם את עבודותיהן יחדיו, בסדר כרונולוגי, במקום לסדרן על פי נושאים. כך נפגע שילובן בתערוכות של קבוצת אמני קוברה עד כה. נוסף לכך הייתה כאן השפעה של מגמות פוליטיות חברתיות מגדריות שהתקיימו משנות ה-40 ועד שנות ה-60 באירופה, ועל כך עוד ידובר בהמשך.

לכל אחת מהשמונה המוצגות בתערוכה הוקצתה פינה משלה, כולל דימויים וטקסטים המתייחסים לסגנונות יצירתה והשפעת המגדר על יכולתה ליצור. חלקן היו נשואות או שהיו להן בני זוג מחוג אמני קוברה. מספר מילים על כל אחת מהן ועל הדרתה: דורה טוימן קוטלגה כציירת אקספרסיוניסטית שחבריה ראו בה "פיה", שיש בה משהו שלא מהעולם הזה. נטען ש"איש אינו נוטה להתייחס אליה ברצינות", וזו כנראה הסיבה שלא שולבה בתערוכות. מדלן קמני שמר חדלה לחלוטין לצייר כשבעלה זולטאן קמני החליט שאיננו מוכן להציג לצידה. היא שבה ליצור בעיקר לאחר מותו. לוטי ואן דר חג, פסלת וציירת, סירבה להתחתן עם אבי ילדה לאחר שדרש כי תנטוש את יצירתה ותקדיש את זמנה בעיקר לאימהות. גם החוק ההולנדי באותה תקופה מנע מנשים נשואות לעבוד. סוניה פרלוב מנצובה – פסלת דנית – ובן זוגה האמן ארנסט מנצובה תמכו זה בזו. הוא עזב את דרום אפריקה בשל האפרטהייד וחש כי הגזענות עומדת מאחורי הרחקתו השקטה מתנועת הקוברה, וכך מצאו עצמם שני בני הזוג מחוץ לתנועה. הני רימנס צילמה דיוקנאות רבים של מקורבי הקבוצה, כולל בעלה קורניל. זה לא סייע לה להשתלב בתערוכות קוברה. אנלייזה הגר, המשוררת והמספרת הגרמנייה, הייתה חברה רשמית בקוברה לצד בעלה, אף שעבודותיה היו קרובות לסוריאליזם הצרפתי יותר מאשר אלה של אמנים אחרים שהציגו בתערוכות קוברה. לקוברה היה מרכיב ספרותי חזק שהושפע מאוד מהסגנון והעקרונות האמנותיים של הקבוצה הסוריאליסטית של אנדרה ברטון, אך זה לא סייע לה במיוחד להשתלב בתערוכות התנועה.

ולבסוף אלזה אלפלט, שלדעתי ציוריה הם המרגשים ביותר בתערוכה, וברצוני להרחיב מעט על עבודתה. היא נישאה לקרל הנינג פדרסן, חבר בולט בקוברה, והייתה אחת הנשים הבודדות שהצטרפו רשמית לקבוצה. היא אף כמעט לא שינתה את סגנונה האישי, עד מותה ב-1974. היא יצרה אסתטיקה אקספרסיוניסטית כבר בשנות ה-30, בהשפעת וסילי קנדינסקי והסוריאליזם הצרפתי. לאחר הקמת קוברה הציגה בתערוכה קבוצתית שלהם בקופנהגן ב-1948. כן הייתה אחת הנשים הבודדות שהשתתפו בתערוכת הקוברה הגדולה, האגדית, הראשונה, במוזיאון הסטדליק באמסטרדם ב-1949. שניים מציוריה נתלו אז ליד ציורי גואש של קרל אפל. אלפלט נטלה חלק פעיל בדיונים החשובים בתנועה. ציוריה נתקלו לא אחת בהתנגדות, מאחר שנמצאו מופשטים מדי. עם זאת הם היו העשרה לקבוצה בשל מעורבותה בעולם הטבע. כריסטיאן דוטרמונט הבלגי אמר על ציוריה הקשורים ללפלנד כי היא חשבה שציירה את מה שהיא ראתה, כמו שעושים רבים אחרים, אולם הסוד שלה היה בכך "שהיא ראתה את מה שחלמה" – וזה מה שציירה. את החלום.

אלפלט ציירה מגיל צעיר, ואף על פי שמעולם לא למדה בבית ספר לאמנות, הפכה למעורבת בקבוצות אמנים ובקולקטיבים שונים והציגה את ציוריה באופן סדיר, עוד בטרם התהוות תנועת קוברה. אולם החל מ-1942 השתייכה לקבוצת אמנים שרבים מחבריה הפכו בבוא הימים מעורבים עם קוברה ב-1948. כך הפכה מעורבת עם אמנים דניים, שעמם חלקה את הרעיון שעל האמנות להיות תחום שמתנסים בו באופן ספונטני וניסיוני. אלפלט ובעלה קרל הנינג פדרסן לקחו חלק בתערוכה העיקרית הראשונה והחשובה של קוברה במוזיאון ב-1949 והיא גם השתתפה באירועים כמו המפגש הבין-לאומי בדנמרק באותה שנה. המשורר אדוארד ג'אגואר, שהיה מקורב לאמני קוברה, אמר עליה כי הייתה בקשרים עם הגברים הדומיננטים בתנועת הקוברה וכי "לא הייתה כבשה בעדר של זאבים".

מה שחשוב ביצירתה, לדעתי, הם ציורי הנוף האבסטרקטיים שלה. ההרים שציירה ברגישות הגיעו גבוה לתוך השמיים, ומעליהם לעיתים שמש מקועקעת או הרים גליים בגוונים רכים, בהנחות ונגיעות דינמיות. לאחר מכן הפכה גם הספירלה למוטיב אופייני בציוריה, כשהיא מייצגת את מעגל החיים של לידה-חיים-מוות עבורה. הקומפוזיציות שלה נעו בין קווים רכים, מעוגלים, לבין קווים קשים וגיאומטריים. לעיתים קרובות השתמשה בסדר קבוע כדי לבנות את הקומפוזיציות שלה. תחילה ציירה את הקונטורים עם עט ואחר כך צבעה אותם באופן אלגורי.

עבודתה שונה מהעבודות הפיגורטיביות של אמני קוברה רבים, היא הייתה מופשטת מעט, בעיקר בעיני החברים ההולנדים של קוברה, שהתייחסו לדמיון שאפיין אותם. אלפלט אמרה "אני חלק מהמרחב שסביבי. הציורים שלי מהווים תפיסה לירית של העולם. הם (הציורים) עומדים בצד ההפוך של המציאות. הם יוצרים מציאות שבה הלא צפוי יכול לקרות". המוטיבים האופייניים בציוריה המאוחרים יותר היו ספירלות, הרים וספירות, שאותם קשרה ל"מרחב פנימי". השראה משירה ומהטבע, ובמיוחד מההרים שאליהם נחשפה במסעותיה ללפלנד ב-1945 וליפן ב-1967. בשלב זה או אחר הופיעו מוטיבים נוספים כמו נחשים וסולמות בעבודותיה. מאוחר יותר פנתה לעשיית פסיפסים. עם התפרקותה של תנועת קוברה לאחר 1951–1952 הוצגו עבודותיה ברטרוספקטיבות שונות של קוברה.

יש לציין כי תערוכת שמונה הנשים המודרות מפרגנת לנשים ומבליטה סולידריות בולטת בין אמניות-נשים-יוצרות, שאולי דומות זו לזו מבחינה סגנונית, אבל שונות זו מזו מהבחינה הגיאוגרפית. עם זאת ברזין מציינת כי העניין העיקרי בתערוכה הוא לאו דווקא האמנות שהנשים האלו יצרו במהלך קיומה הקצר של קוברה, אלא כיצד התפתחה יצירתן בשנות ה-40, 50 וה-60.

שנות ה-40 בהולנד התנהלו ברוחה של מלחמת העולם השנייה. הייתה לכך השפעה עצומה על חיי היום-יום של הנשים ועל יכולתן של אמניות ליצור. ארגוני נשים בהולנד עודדו אימהות, והציפייה מהנשים הייתה לדאוג למזון ולטיפול במשפחותיהן. משימה זו הפכה עד מהרה לקשה יותר ויותר. כשפרצה המלחמה ניתן לנשים תפקיד כפול – לדאוג לכלל החברה נוסף לדאגה למשפחותיהן. העסקת נשים בצבא הפכה ללגיטימית והוקם משרד לשירות נשים בסיוע צבאי. אחדות מהנשים יצרו קשר עם תנועת ההתנגדות ומילאו תפקיד כפול. הן הפיצו עיתונים מחתרתיים וכלי נשק גנובים.

עם השחרור במאי 1945, כשהגברים חזרו מהמלחמה, החלה הבנייה מחדש של החברה. שוב ציפו מהנשים לקבל אחריות מלאה בהשגחה על התא המשפחתי. בשנות ה-50 חלה רגרסיה להתמקדות במשפחה, חזרה לנורמות ולערכים מסורתיים בחברה. זה כלל את החלוקה המסורתית של תפקידים בין גברים לנשים. הנשים היו אימהות ועקרות בית, הגברים דאגו לפרנסת המשפחה. תכניות רדיו פופולאריות העניקו לעקרות הבית תחושת השתייכות כשהוצגו כמנהלות תחזוקת הבית החדשות. זה הקל את תסכולן כתוצאה משהייתן בין קירות הבית. כך קרה שעד 1956 נשים לא הורשו לנהל עסק פרטי משלהן ונדרשו לקבל רשות מהבעל, והיה עליהן להיות נשואות לבעליהן כדין.

בשנות ה-60, עקב שינויים פוליטיים וחברתיים, התפתח הגל השני של הפמיניזם. בניגוד לגל הראשון, שהחל בסוף המאה ה-19 ונמשך עד 1940 והתמקד בסבלן של הנשים, הגל השני חתר לסיום חוסר השוויון והתמקד בחתירה לשוויון שכר בין המינים. טקסט משפיע בהולנד באותה תקופה עסק בעידוד נשים להשתתף בחברה, לעבוד ולבנות חיים פעילים מחוץ לבית. כך מצאו עצמן נשים נשואות בשנות ה-60, לראשונה, מרוויחות מעבודתן. מגמה זו הלכה והתעצמה במהלך השנים.

יש להדגיש כי תנועת הקוברה עלתה בתקופה שבה עבודות בתשלום נאסרו על נשים. אפילו ב- 1956 הגברים עדיין שלטו בעולם האמנות ויחסם לעבודת נשים יוצרות היה שונה מיחסם לעבודתם של גברים. כל זה יצר חוסר שיוויון בתנאי העבודה של אמניות בהשוואה לאמנים הגברים. מסיבה זו התערוכה "ניואנסים חדשים" מתמקדת במצבן של הנשים היוצרות בשנות ה-40, 50, 60, שהיה מלווה בקשיים ליצור.

לסיכום, מוזיאון קוברה חוגג 70 שנים לתנועת קוברה בפרזנטציה חדשה ומרעננת. נקודת מבט חדשה שלא הוצגה עד כה מתבלטת בתערוכה, התמקדות בשונה ובאחר בתנועה ומתן מחווה ייחודית לקבוצה של שמונה נשים שפעלו בתוך התנועה ובסביבתה, עם כל הקשיים המגדריים, החברתיים והכלכליים שבהן פעלו. התערוכה מראה כי נוסף לדחף החשוב שקוברה העניקה לציור באופן כללי, היא הייתה הרבה יותר מאשר "תנועה שמחה ומלאת צבע", כפי שהצטיירה בציבור. רוח של חופש מוחלט והפריה מצטלבת בין הוגי דעות, פילוסופים, משוררים וציירים אפיינו את התנועה. כל אלה היוו את כוחה של התנועה, אך בו בזמן גם את חולשתה ואת ההרס שלה. קוברה הייתה קבוצה של מהפכנים צעירים, יצירתיים ואינטלקטואלים, שהתנגחו זה בזה כל העת. תמיד, אבל תמיד, נכחו גם אמניות נשים בתוך מרחב התנועה ובסביבתה, וככל הנראה הוסתרו. האופי של קוברה הוגדר ונקבע על ידי אותן סתירות וחוסר הסכמות בין חבריה, שהעניקו לתנועה את חיותה הוויטאלית. קולות אי ההסכמה של האמנים בינם לבין עצמם ובינם לבין אנשים אחרים שהיו מעורבים בתנועה ולבין היסטוריונים של אמנות הם לפיכך מרכזיים בתערוכות התנועה, ואף משתקפים בסמלה של קוברה – ראש נחש מרובה ראשים.

"ניואנסים חדשים" היא תערוכה חשובה שעושה צדק מסוים, אם כי מאוחר מדי, עם שמונה האמניות-נשים המוצגות בתערוכה, ומציבה אותן בתוך תולדות האמנות של תנועה מרתקת זו. התערוכה מומלצת מאוד אם יש לך עניין באמנות והגעת לשבאמסטרדם.

התערוכה פתוחה עד 30.11.2019.

 

 

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

3 תגובות

  1. פנינה שירן
    פנינה שירן נובמבר 13 2019, 13:06
    מאמר מעניין

    על מוזיאון שאף פעם לא ביקרתי בו

    השב לתגובה
  2. ל.
    ל. נובמבר 14 2019, 11:21
    עולם חדש עבורי

    מעניין

    השב לתגובה
  3. ח.
    ח. נובמבר 17 2019, 12:27
    הכחול עשה לי טוב

    על הנשמה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור