JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פרחים, חיות, עצים וערבסקות

"רוח צד", תערוכתה של מאשה זוסמן

פרחים, חיות, עצים וערבסקות
ספטמבר 23
15:34 2014

"רוח צד", תערוכתה החדשה של מאשה זוסמן, זוכת פרס מישל קיקואין (2013), מוצגת בימים אלו בגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל-אביב וחושפת בפנינו עולם מרתק של דימויים ושל טכניקות יצירה מקוריים וייחודיים לאמנית זו.

זוסמן הגיעה אלינו מחרקוב שבאוקראינה ב-1989 כשהייתה נערה בת 17. מאז הספיקה לסיים דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון וכן את האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל (2004). סגנונה הציורי גובש כבר לקראת סיום לימודי האמנות בבצלאל, ומאז ועד היום הרבתה להציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, כשהיא עובדת באינטנסיביות ובמרץ ועשייתה האמנותית מתפתחת ומשתנה במהלך השנים.

בתערוכה "רוח צד" מציגה זוסמן מקבץ של כעשרים עבודות מרשימות ומפתיעות בגדלים שונים ובצבעוניות בוהקת של אדום, שחור, וורדרד, בז-הוקר, חום וזהב. הדימויים השולטים הם של חיות כלאיים, פרחים דמיוניים, עצים ועיטורים ערבסקיים. כולם גם יחד, כמכלול, יוצרים אווירה של יופי ושל הוד. פגשתי את האמנית באקראי בגלריה, ולדבריה דימויי הציור – אם חיות, עצים או פרחים – מקורם בהתבוננות בשטיחים אוריינטאליים פרסיים ותורכיים, בפריטי פולקלור ותרבות עממית ובאיקונות ביזנטיות רוסיות, שאליהן נחשפה בשנות ילדותה ונערותה ברוסיה. כן ניתן למצוא בעבודותיה זיקות והקשרים לאמנות הפמיניסטית שהתפתחה בשנות השישים-שבעים של המאה ה-20, ולעניין המחודש, הנלהב והאובססיבי בדימויי הפרחים באמנות העכשווית בשנים האחרונות. שוורים או איילים מוכפלים, ברושים, עצים בעלי תפרחת, גזעי עצים, ענפים, עלים, צמרות, פרחים אדומים ושחורים, מוטיבים של גבעולים משתרגים, שורשי עצים, ציפורים שחורות וציפורים בהירות, עיטורים אורנמנטליים ומוטיבים החוזרים על עצמם באובססיביות – כל אלה אופפים את הצופה העומד משתהה מול ההוד, הקדושה והיופי המוקרנים מתוך עבודותיה המהפנטות. אבל ההפתעה הגדולה ביותר המזדמנת לצופה היא המצע, הטכניקות וחומרי הציור שבהם משתמשת זוסמן. את כל אלה ניתן לגלות ברגע שמתקרבים ליצירות, שכמו מבקשות התבוננות מקרוב.

מאשה זוסמן 1זוסמן מציירת בעטים כדוריים צבעוניים פשוטים על גבי לוחות עץ משומשים – ארגזי עץ מפורקים ולעתים שבורים, והפגמים שבעץ הופכים לחלק מן הציור עצמו. לכאורה מדובר בחומרים מנוגדים זה לזה שאינם מתאימים. העטים הכדוריים יוצרים מעין חריטות בתוך העץ. חלקן שטחיות. חלקן האחר עמוקות יותר. זוסמן אף נעזרת בעטים חשמליים לצורך חריטה עמוקה יותר. כפי שמציינת פרופ' חנה נווה, דקאן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, העט הכדורי הוא אמצעי ציור עממי וזול שמזוהה עם כתיבה ושרבוט, והמצע הוא חפץ מצוי, גס, שמקושר עם מעבר, ארעיות, הגירה ואחרות. שני אמצעים אלה הופכים את הציור של זוסמן לכזה שחותר תחת אופני הייצוג המסורתיים, למחדש ובן תקופתנו.

תחילת העבודה של זוסמן ברישום מקווקו ואינטנסיבי על גבי הדיקט. זוסמן מוסיפה וגורעת כל העת מקליפת העץ ומחומרי הצבע ותמיד מותירה אזורים טבעיים של העץ, גם אם יש בהם עבודת חריטה. כך הופך גוון העץ החשוף, על מכלול הקווקווים שבו, לרכיב מהותי מהצבעוניות השלטת. עבודתה מזכירה ללא ספק עבודת קעקוע בעור, ולא אחת היא מוסיפה עלי זהב, שאותם היא רוכשת בחנויות של חומרי מלאכה. אלה מעניקים לעבודותיה נופך של תחרה, כמו בציור של ציפור תחרה בלבן עם נקודות שחורות ומעט וורודות ונגיעות של זהב, שכנפיה פרושות במצב של תעופה בתוך צורה עגולה המונחת בתוך ריבוע שחור. היצירה של זוסמן היא עמלנית, סיזיפית ואובססיבית ומחברת בין מרחב הציור לבין מלאכת היד. בין אמנות לאומנות. אירית טל, אוצרת התערוכה, מוצאת כי "בציוריה נודדת מאשה זוסמן בין המקורות (חוצי הזמנים והגיאוגרפיות) של המסורת האורנמנטאלית, כשהיא תולשת וקוטעת – מן האגדות והמיתוסים, מסמלי הדת והפולקלור העממי – פרח ועץ, חיה ועיטור. את הדגמים הנתונים לעצמם היא רושמת-חורטת על לוחות-עץ מצויים בעבודת יד עמלנית וחזרתית….".

מאשה זוסמן 4האורנמנט הוא אחד האלמנטים העתיקים ביותר באמנות, ואולי הדימוי הראשון שעיטר שטיחים, כדים, אריחים, בדי טקסטיל וקירות. בבסיסו תבנית חוזרת ונשנית. הניסיון ליצור דגם החוזר על עצמו באופן אובססיבי מצוי במרבית תרבויות העולם ומשמש מרכיב מרכזי של האמנות החזותית. בדרך כלל היו הדגמים גיאומטריים או אלמנטים מסוגננים מהטבע, בעיקר צמחים וחיות או צורות המזכירות כתב. האורנמנט איננו בהכרח עניין של קישוט או עיטור כי אם תפיסת עולם שמאחוריה מסר. המיזוג בין המרכיב הגיאומטרי, הצורות השאולות מן הטבע והכתב שימש כלי רב עוצמה להנחלת משמעויות סמליות וידע עתיק יומין לדורות הבאים. זוסמן מאמצת לחיקה דגמים של חיות וצמחים שאינם בהכרח חיקוי של הטבע, אולם נובעים ממנו, ופוסחת על דגמים השאולים מן הכתב.

יצירותיה של זוסמן ניתנות לדעתי להבנה על רקע המחקר המחודש על האורנמנט שהחל עוד במאה ה-19 בצרפת, ועל רקע הדיון הנוסף והמחודש במשמעותו ובחשיבותו שהחל משנות הששים והגיע לשיא בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20. מתוך כך נוצרו קשרי זיקה בין האורנמנט, נשיות ומיניות נשית, שביסודם תפיסת האורנמנט כדו-ערכי, כיצירתי וכהרסני בה בעת. נוסף לדיון המחודש באורנמנט, נדמה כי יצירתה שייכת גם לחזרה בעיסוק ב"יופי", מושג שחזר למרכז השיח התיאורטי באמנות העכשווית, וכן לעניין המחודש והאובססיבי בדימויי הפרח באמנות בשנים האחרונות. כבר בתערוכת היחיד הראשונה שלה בביתן הלנה רובינשטיין במוזיאון תל אביב לאמנות ב-2005 התבלטה זוסמן בייצוגי פרחים, כשהציגה "ציורים שחורים" של פריחה שחורה ומדממת של יופי, מיניות נשית ומוות.

דימויי פרחים הופיעו באמנות מאז ומתמיד. בכל תרבות ותרבות תפסו הפרחים מקום ייחודי בעל משמעות מובחנת. בימי קדם נחשבו לצורות ארציות של האלים, השתמשו בהם לפולחן וייחסו להם כוחות מאגיים. ניצן של פרח סימל חיים חדשים, אבל הפרחים גם ליוו את המתים אל קברם. באמנות הופיעו מוטיבים של פרחים כחלק מז'אנר של ציורי טבע דומם מאז הציור ההולנדי של המאה ה-17. משמעותם נעה בין פריחה לנבילה, בין יופי לכיעור, בין חיים למוות. במחצית השנייה של המאה ה-20 התבלט הקשר של פרחים לגוף ובעיקר לגוף הנשי, תוך הבחנה בין נשיות לגבריות. ביצירתה "נערה נופלת" (1941) תיארה לואיז בורז'ואה דמות נשית קטנה בהיריון עתיר עוברים, כשבבטנה התפוחה צמיחה מסועפת של צמח עמוס תרמילים מעוגלים שאמורים להיפתח לפרחים. ביצירה אחרת שלה "אישה-בית" (1947–1949) תיארה בורז'ואה שתי נשים עומדות זו מול זו, האחת אישה-בית והשנייה אישה-פרח, באינטראקציה מסוימת ביניהן המסמנת מפגש מתסכל ומסקרן בין טבע לתרבות. קשר בין פרחים לבין הגוף הנשי ניכר גם ביצירותיהן של ג'ורגיה אוקיף, שהרבתה לצייר פרחים בתקריב, בקונוטציה ארוטית ודמיון לאיבר המין הנשי, וכן של הלן צ'אדוויק, שיצרה את סדרת "זרים לעונג" (1993–1992), שהכילה 13 צילומים של זרי פרחים שיצרו קונוטציות ארוטיות ומטפורה לחיבור אנדרוגיני בין המינים. עבודותיהן של אמניות כמו מרים שפירו ("גן עדן" 1980) וג'ודי שיקגו ("סעודת הערב" 1974–1979) הכילו, בין היתר, דגמי פרחים, אלמנטים עיטוריים חוזרים ונשנים והקשרים לגוף הנשי.

מאשה זוסמן 3כמו אצל האמניות הנזכרות, גם ציורי הפרחים של זוסמן יוצרים זיקות לגוף הנשי. הם אינם מתארים רק עולם נשי חושני, יצרי ומפתה, אלא גם עולם שבו המוכר הופך לבלתי מוכר ומצמרר, שבו כל שאמור לענג ולפתות ביופיו, מתגלה גם כרוחש איום ופחד, תחושות שקשורות במצבים של השתנות ושל הגירה.

תערוכה מעניינת וחזקה של אמנית ערכית, שזכתה בפרס קיקואין בשל המשמעות החדשה והעכשווית שהעניקה לדימויי הפרחים ביצירתה וכן בשל פעילותה כאמנית חברתית, פעילות הנובעת מתוך אמונתה כי האמנות יכולה להשפיע, לשנות, לחנך ולהפיח תקווה. תערוכה מומלצת לצפייה.

הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל-אביב מ-6.7.2014 ועד 17.10.2014.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

4 תגובות

  1. חדוה בק
    חדוה בק ספטמבר 24 2014, 12:56
    "רוח צד"

    כתבתה של חנה קורפל מאד מעניינת. כתובה במקצועיות רבה.
    עושר לשוני, עקביות וידע משתקפים בכתבה ממש מבקרת מהשורה הראשונה. לי אישת עושה חשק רב להספיק לבקר בתערוכה.
    יישר כוח!! חדוה בק

    השב לתגובה
  2. חפצי
    חפצי ספטמבר 26 2014, 13:30
    כתבה מעוררת סקרנות

    הכתבה מעוררת סקרנות לראות את התערוכה היחודית הזו, בשל הדימויים והטכניקה המקורית. מגוון ההשפעות,הטכניקה והחומרים הפשוטים,דווקא הם יוצרים יצירה מיוחדת,מרהיבה וחדשנית.

    השב לתגובה
  3. הגר
    הגר אוקטובר 15 2014, 10:03
    אוהבת את הכתבה

    הייתי בתערוכה עוד לפני שקראתי את הכתבה. אהבתי את העבודות של מאשה. אבל אני כותבת בעיקר בגלל סדרת הכתבות של חנה. לא מכירה אותה אבל זה מיוחד ואחר. חבל שאין יותר פרסום למדור האומנות. למה כל המגיבים לנושא זה הם כמעט רק נשים?

    השב לתגובה
  4. סטודנטית
    סטודנטית נובמבר 05 2014, 10:34
    רק עכשיו קראתי

    נהניתי אבל את התערוכה כבר החמצתי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור