JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

נשרים הפוכים

תערוכתו של גאורג בזליץ במינכן

נשרים הפוכים יצירה אופיינית של גאורג בזליץ בתערוכה
נובמבר 05
16:04 2014

גאורג בזליץ (Georg Baselitz) פרץ לזירת האמנות הגרמנית ולתודעה הבין-לאומית בסוף שנות ה-60 של המאה העשרים, עת הופיע כאחד מחלוצי הציור הנאו-אקספרסיוניסטי הגרמני. מלכתחילה בחנו עבודותיו שאלות שעסקו בזהות קולקטיבית ואישית, כמו מה זה להיות גרמני ואמן גרמני בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה, על כל המשתמע מתוצאותיה הנוראות והמחרידות. בכך ניסה להתמודד עם המציאות החדשה של העידן שלאחר המלחמה, כשהוא בוחן ובודק ללא הרף גבולות של מקום, זמן, מצב וזהות.

בזליץ נולד ב-1938 בשם הנס-גאורג ברונו קרן, בדוייטשבזליץ שבסקסוניה, מזרח גרמניה. לאחר שסולק מבית הספר לאמנות במזרח ברלין ב-1957, עבר למערב ברלין ושינה את שמו לגאורג בזליץ, על שם עיר הולדתו. שם גם סיים את לימודי האמנות שלו. מאז הוא חי ועובד לסירוגין במינכן ובצפון איטליה ויוצר ציורי שמן אדירי ממדים לצד פסלי עץ מונומנטליים ופסלי ברונזה, הנעים בין פיגורטיביות למופשט ומצטיינים בחיפוש אחר דרך שלישית, חדשה, הנעה ביניהם.

בתערוכה במינכן הנושאת את הכותרת: 'Back then, in between, and today' מגוון ציורים ופסלים, חתך מעניין של יצירתו מאז שנות ה-60 ועד היום, המייצגים את השפה הייחודית לבזליץ, שפה אמנותית שפיתח במהלך השנים. מקורות ההשפעה שלו הם האמנות הילדית (האר-ברוט), אמנות חולי הנפש, תחריטי עץ גרמניים מהמאה ה-16, מנייריזם איטלקי והשראה מפיסול אפריקאי וארטיפקטים פרימיטיביים.

בשנות ה-60, עת עסק בגרמניה ההרוסה ובזהות הגרמנית, אופיינו ציוריו בסימני הרס. בזליץ צייר דמויות הרואיות מהלכות בין קירות שבורים, הריסות בתים ועצים שרופים. מרבית הדמויות הוצגו במדים קרועים או בלבוש חלקי, מוכות רעב, לעתים קטועות גפיים, והן שידרו מסרים סותרים ביחס לזהותן האמתית וביחס למידת ההרואיות שלהן.

ב-1969 חל מפנה בעבודותיו עת צייר את 'היער ההפוך'. יצירה זו, המוצגת בתערוכה, ציינה את תחילת עיסוקו במוטיבים שהיו תוצר של חיפוש אחר חלופה לקונפליקט המאותגר שהעסיק אותו, קונפליקט המצוי בין ריאליזם להפשטה בעבודתו. דימוי רעיוני זה היה התחלה לסדרת ציורים הפוכים כמו דיוקנאות הפוכים, נשרים הפוכים ועוד, ובזכותו זכה בזליץ להכרה בין-לאומית ונודע בסימן ההיכר הייחודי לו שלא ניתן לטעות בו – ציורים פיגורטיביים ואקספרסיביים שנתלו רובם ככולם במהופך בחללי התצוגה שונים. ציוריו ההפוכים, ובהם בני אדם, נופים ומבנים, שידרו התעלמות מהמציאות של העולם המוחשי וניסו להפוך את המובן מאליו למעין תחבולה של ציור. בד בבד החל בזליץ לחלק את הבדים לרצועות אופקיות ולמקטעים מנותקים. הדימויים שהופיעו בעבודות שצייר היו קטועים ומעוותים. מגפיים, חיות טרף, אשכים, שדיים וחלקי גוף שבורים ניצבו שם אלה לצד אלה, גדועים ומנותקים. דמויות של עצי יער הבליחו בין העצים בתוך עולם שהתהפך על ראשו. דימויים שאינם קלים לפענוח. בזליץ טען לא אחת שאין לו קשר לאקספרסיוניזם ומעולם לא התחבר אליו בגלל דימויים ברורים מדי ביצירתו. עם זאת קשה להתעלם משימושו האקספרסיבי בצבע, הן בבחירת הגוונים והן בהטחות המכחול החופשיות והנמרצות בעבודותיו.

אחדים מהציורים שצייר בזליץ בין השנים 1965 ו-1977 ומשובצים בתערוכה מכילים מוטיבים מרכזיים שעליהם הרבה לחזור שוב ושוב עד לאחרונה. 'החברים הגדולים' (1965), מסדרות הגיבורים שיצר, היו בעלי חשיבות אייקונית ביצירתו; 'דיוקן אלקה 1' מ-1969 הוא ציור הדיוקן הראשון של אשתו (שזכה להיות מוצג במהופך), ואילו 'חדר השינה' מ-1975 מתאר את שני בני הזוג בזליץ ברגע אינטימי, רגוע, בחדר השינה שלהם, כששניהם מדגמנים בעירום מוחצן, במהופך. מוטיב הנשר, אחד מסמליה של גרמניה, מופיע לראשונה ביצירתו 'אצבע נשר מצויר' מ-1972, ושורשיו נעוצים בציור ישן שלו, 'שני נשרים נאבקים', שצייר בזליץ עוד בהיותו בן 15. העדפתו החוזרת ונשנית של בזליץ למוטיב זה, הנשר, ממשיכה להשפיע על עבודתו ועדיין נוכחת בעבודותיו מהתקופה האחרונה.

דפוס התחייה מחדש של הנושאים ביצירתו הוא יוצא דופן. בעשור האחרון, המיוצג היטב בתערוכה, העניק בזליץ פרשנות חדשה לעבודותיו, אינטרפרטציה בעלת תפקיד מהותי ביצירתו. מאז 2005 מחיה בזליץ מחדש את המוטיבים המרכזיים ביצירתו – עבודות כמו 'החברים הגדולים' ו'הטיפוס החדש' חוזרות על עצמן בוואריאציות חדשות, ומאפשרות מבט חדש על התמות המוקדמות. כל זאת בסדרות שהאמן מכנה 'ציורי רמיקס' – ציור מחדש של עבודות ישנות בסגנון דקורטיבי ואיורי, כשחלקן הגדול שחורות או נגטיבים שחורים לציורים מן העבר. ה'ציורים השחורים' ואיתם פסלי הברונזה השחורים המונומנטליים נוצרו בשנתיים האחרונות, בין 2011 ו-2013, והם  מהווים ציר איקונוגרפי מרכזי בתערוכה. הספונטניות ביצירתו המחודשת מאפשרת לבזליץ רענון מחודש של השפה הציורית וחידוש מאגר הצורות והתכנים בעבודותיו.

בזליץ אמן מרתק, בעל עוצמה וכוחות התחדשות בלתי נלאים. השנה מלאו לאמן 76 שנים ונדמה כי החיוניות והאנרגטיות שלו אינם יודעים שובע. עבודותיו מרשימות וחזקות ובולט בהן הדיאלוג עם אמני מערב אחרים כמו וילם דה קונינג, צייר אמריקני שנמנה עם אמני אסכולת ניו יורק, מחשובי האקספרסיוניזם המופשט בארצות הברית. בזליץ ראה את עבודותיו בברלין עוד ב-1958, הוקסם מהם עמוקות ובעיקר התרשם מאידאל היופי הנשי בסדרת עבודותיו מ-1950–1952 וכן מהצבעוניות הנפלאה של הנשים המונומנטליות שלו, הנדמות לאלות פריון מפלצתיות. נוסף לדה קונינג ציין בזליץ תמיד את השפעתו של אדוארד מונק על הנושאים ועל הרעיונות שהעסיקו אותו, וכן אמנים נוספים שקצרה יריעה זו מלהכילם. כל זאת לצד ההיסטוריה של גרמניה וההיסטוריה האישית והמשפחתית שלו עצמו.

תערוכה נהדרת. פתוחה מה-19.9.14 ועד 1.2.15 במוזיאון Haus der Kunst במינכן ומומלצת מאוד לצפייה למי שמזדמן במקרה לעיר ומתעניין באמנות.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

אין תגובות

אין תגובות

אין תגובות כרגע. תרצה להוסיף תגובה?

כתוב תגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור