JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • אמנות
  •  » בין מציאות לדמיון, בין אמנות למדע

בין מציאות לדמיון, בין אמנות למדע

אלה אמיתי סדובסקי בתערוכה ״עיקרון האי ודאות״

בין מציאות לדמיון, בין אמנות למדע יצירה של אלה אמיתי סדובסקי
ינואר 21
18:01 2015

קולאז'ים אדירי ממדים בצבעים עזים ודשנים, עמוסי דימויים ודגמים, במגוון חומרים יוצאי דופן, מקבלים את פני הצופה בהיכנסו לגלריה גורדון בימים אלה. לכאורה מדובר בציורים דומסטיים המתארים אינטריירים אינטימיסטיים במרחב הביתי-פרטי. הם מאופיינים בעודפות ובריבוי של קירות, חלונות, דלתות, חדרים ופתחים, ומתארים סוג של חללים פנימיים הצופים כלפי נופים חיצוניים. בתוכם מוצבים דמויות, חפצים, רהיטים וחיות במצבים שונים, מוזרים. כל זאת בתמהיל שופע של דגמים אורנמנטאליים המכילים אלמנטים גאומטריים, ליניאריים, צמחיים ופלוראליים חוזרים ונשנים, בתדירות משתנה.

אלה אמיתי סדובסקי צמחה לתוך עולם האמנות מתוך עיסוקה בתחום המדע. את הדוקטורט שלה בחומרים ובפני השטח השלימה במכון ויצמן למדע, ואת הפוסט-דוקטורט במחלקה לכימיה פיסיקלית והמחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. לאחר שהחליטה לנטוש את תחום המחקר המדעי לטובת עיסוק אינטנסיבי באמנות, השתלמה בלימודי אמנות בברקלי ובמכללת קליפורניה לאמנויות בסן פרנסיסקו. בארץ למדה במדרשה לאמנות בבית ברל וכן בבצלאל, שם סיימה תואר ראשון ושני באמנות. לפיכך עבודותיה יוצרות חיבור מרתק של ידיעותיה בתחום המחקר בכימיה עם מעשה היצירה האמנותית, וניכרות בעבודותיה השפעות אמנותיות אמריקניות שספגה בתקופת לימודי האמנות בארצות הברית.

תחילת הציור בעבודותיה של אמיתי סדובסקי איננו קנבס לבן, כמקובל, אלא בדים תעשייתיים מוכנים לשימוש (ready made) שעליהם כבר מופיעים דימויים ודגמים, או בדים שעליהם היא מציירת בעצמה דימויים וטקסטילים. עבודת היצירה שלה עמלנית וסיזיפית ושזורים בה חומרים רכים למיניהם: גובלנים, תחרות, בדים צבעוניים, וילונות ואריגי ריפוד של רהיטים. כל זאת לצד טפטים פרחוניים וטפטים דמויי שטיחים, וכן עבודת ציור מסורתית בצבעי שמן, באקריליק או בצבעים שהיא רוקחת בעצמה – פולימרים ופיגמנטים אטומים או שקופים. חומרים נוספים שבהם היא משתמשת הם צילומים מכמה מקורות: צילומים אוטוביוגרפיים הלקוחים מתוך אלבומים משפחתיים, דימויים מתוך צילומים שהיא עצמה מצלמת וכן דימויים מתוך עיתונים, ספרים וירחונים.

הנושאים שבהם היא עוסקת קשורים לבית, למשפחה, לנישואין, לילדים ולעולמה האישי כאישה, רעיה ואם. אמצעי הביטוי הם רומנטיים ואידאליים קמעה. אולם הסצנות הלקוחות מחיי היום-יום תיאטראליות ומתארות מצבים קפואים, לא מובנים, בעלי אמירה אחרת. הן מעין תפאורות המשרות אי-נוחות ותעתוע. הריבוי, העומס ועודפות החומרים, הצבעים, המשטחים והדגמים השולטים בכול ומכסים לחלוטין את פני השטח, כמבטאים חשש מחלל ריק, הופכים לכוח מבעבע, חסר שקט.

כפי שמציינים שני האוצרים רותי אופק ואמון יריב, שאצרו גם את תערוכתה "חלקי חילוף" בתפן, אחד המאפיינים השולטים בעבודותיה הוא הצירוף והמיזוג של מרכיבים שונים לכדי יצירת משמעויות חדשות ומקוריות, שילוב בין מציאות לדמיון ושילוב בין פנים לחוץ. כל אלה הופכים לחלק מהותי של הציור ומעצימים את הממד האמביוולנטי שלו הנע בין חשיפה להסתרה, בין מקור להעתק, הדמיית המציאות וריחוק מן המציאות.

לדברי האמנית עצמה, המקומות שהיא מציירת אינם קיימים במציאות. הם נוצרים על ידי יצירת חללים מדימויים היוצאים מחפצים שונים ומצילומים שהיא מצלמת או מוצאת. מדובר במרחבים מדומיינים, בהסחות דעת ובאשליות אופטיות. באפשרות לחוות מציאות בלתי אפשרית בעולם שמאופיין בחוסר פרספקטיבה, בחוסר זיכרון ובחוסר היסטוריה. ציוריה הם חידות חזותיות של מרחב, זמן ומקום.

לכאורה עוסקת אמיתי סדובסקי ברגעים מוכרים, יום-יומיים, שכאמור סובבים סביב בית ומשפחה, זוגיות ואינטימיות, ילדים ואמהות, אולם בו בזמן הופכים ציוריה לאניגמטיים, המוכר והידוע הופך ללא מוכר ולא ידוע, מאיים ומפחיד. מרכיבי הציור השונים מתפרקים לגורמים ויוצרים משמעויות חדשות. בעבודות רמזים להתלבטויות ולעולם עשיר של אסוציאציות, לצד מוכנות להטיל ספק בכול ולבחון כל הצעה מחדש, ניסוי ותהייה כל העת. מציאות שאיננה בהכרח מקובעת, איננה ודאית ומצויה בתהליכי התהוות ופירוק תמידיים בעולם חסר ודאות. קשה לפענח קשר קוהרנטי בין כל מרכיבי הסצנות התיאטרליות וגם השמות של היצירות אינן מסייעות בהבנת הנראה. נהפוך הוא.

במבט ראשון הזכירו לי עבודותיה של אמיתי סדובסקי את אנרי מאטיס (1869–1954) בטקסטיליות ובתפיסה הדקורטיבית בעבודותיו. קונספט ההבעה של מאטיס אופיין בהעדר מרכוז והיררכיה, כיסוי פני שטח טוטאליים, התעלמות מתיאור פעילות המעוגנת בזמן ובמקום מוגדרים ותפיסה דקורטיבית שבמרכזה האורנמנט. שני סדרים אפיינו את יצירותיו: דינמי וסטטי, צמחי וגרפי, ואלמנטים של עומק ופרספקטיבה נעלמו כמעט לחלוטין בעבודותיו. לעניות דעתי, אלו קווים משותפים למאטיס ולאמיתי סדובסקי. עם זאת ההבדל ביניהם עצום. היא עושה אקספרימנטים ויוצרת קולאז'ים עמוסים בחומרים "רדי מייד" בצבעים עזים, והסצנות שלה מתרחשות במקום-לא מקום ובזמן-לא זמן וגורמות לתחושה של אי-נוחות וחוסר ודאות, תעתוע וחרדה, ואילו מאטיס, למרות האקספרימנטים, חותר להרמוניה, איזון, שלווה, רוגע ועינוג, שאינם בנמצא כלל ביצירותיה.

ניתן למצוא בציוריה של אמיתי סדובסקי גם זיקות מסוימות לעבודותיהם של פייר בונאר (1867–1947) ואדוארד וייאר (1868–1940), שני ציירים אינטימיסטיים צרפתיים, שציירו עולם דימויים ביתי-אינטימי. הם השתייכו לקבוצת אמני ה"נבי" – "הנביאים" – ששאבה השראתה מגוגן ומההדפסים היפניים ונטתה לאמנות עיטורית. בדומה להם יוצרת אמיתי סדובסקי סביבות ביתיות תוך דגש על טקסטיליות, אולם כל זה אך למראית עין, שכן ציוריה חסרי אינטימיות וסודקים עד כאב את שגרת חיי הבית היום-יומיים.

הקשרים ומקורות השפעה אפשריים נוספים על יצירתה של אמיתי סדובסקי נעוצים באמנות הקולאז' שתפסה תאוצה במאה ה-20. מדובר בטכניקה מעורבת שבה בניית יצירת האמנות נבנית משילוב חומרים מצויים או המיוצרים בייצור תעשייתי, מודבקים על גבי מצע הציור. זוהי טכניקה שהלכה והתפתחה במהלך המאה ה-20 ואמנים רבים השתמשו בה, ביניהם דאדא, פיקאסו, הסוריאליסטים, קורט שוויטרס, ראושנברג, תום וסלמן ורבים אחרים.

עם זאת, קשה להתעלם מזיקות מסוימות של עבודותיה של אמיתי סדובסקי לאמנות הנשים הפמיניסטית האמריקנית שפרצה לתודעת זירת האמנות בשנות השבעים של המאה ה-20. אמניות כמו ג'ודי שיקגו, מרים שפירו, פיית' ריינגולד ואחרות השתמשו בטכניקות מעורבות בשילוב אריגי בד פרחוניים, גובלנים ואקריליק ויצרו עבודות שנחשבו נשיות. מאוחר יותר, החל משנות השמונים והתשעים, עם חלחולן של התיאוריות הפמיניסטיות והשפעתן על הזרם המרכזי של התרבות, החלו גם אמנים גברים ליצור עבודות בשילוב בדים, חוטים וצבע. האוצרת דבירה ס' טרגין מציינת את האמן והמורה פרנקלין ויליאמס מהמכללה לאמנויות של קליפורניה, שהשפיע על אמיתי סדובסקי בתקופה שבה למדה במכללה. אמן-מורה זה יוצר עבודות בשילוב בדים, חוטים וצבע – חומרים האופייניים לאמיתי סדובסקי. כמו כן נחשפה אמיתי סדובסקי ליצירות של אמנים צעירים אמריקניים עכשוויים שהרצו במכללה כאמנים אורחים ויצרו חיבורים מעניינים בין ציור וקולאז' ביצירותיהם.

לסיכום, עבודותיה של אמיתי סדובסקי מלאות יופי ועוצמה. הן דנות במתח שיוצר הניגוד בין שימוש במשטחי צבע מסורתיים לבין ניכוס בדים וחומרים שונים. בכך היא חושפת אותנו לשיח העכשווי באמנות, שבמרכזו פריצת גבולות בין תחומים שונים, ומיזוג השימוש בסיבים בתחומי יצירה שונים ככלי לביטוי אמנותי.

מומלץ מאוד לצפייה.

״עיקרון האי ודאות״, גלריה גורדון בתל אביב .

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

תגובה אחת

  1. אני
    אני ינואר 21 2015, 21:53
    אוי היצירה משגעת!

    והכתיבה מרתקת. תודה נהנתי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור