JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • אמנות
  •  » "משהו ישן, משהו חדש, משהו מושאל, משהו כחול"

"משהו ישן, משהו חדש, משהו מושאל, משהו כחול"

אנג'לה קליין בגלריה האוניברסיטאית תל אביב

"משהו ישן, משהו חדש, משהו מושאל, משהו כחול" צילום: יונתן קורפל
ינואר 05
20:25 2014

ההתרשמות הראשונית שלי בביקורי בתערוכה של  קליין נוגעת בעיסוקה בעבודות דו-ממדיות ותלת-ממדיות בו בזמן. העבודות המינימליסטיות, שהוצבו בחללים גדולים, אניגמטיות ומספקות הרבה חומר למחשבה. התכנים והמקורות רבים, והם מאופיינים בשפע הקשרים תרבותיים.

ציר מרכזי בתערוכה הוא החפץ, ה"רדי-מייד". אזכור בולט לכך הוא הבחירה בציטוט משיר אנגלי מהמאה ה-19 ככותרת לתערוכה. השיר מתייחס לארבעה דברים שעל פי המסורת הכלה אמורה ללבוש או לשאת ביום חתונתה, כסגולה למזל טוב ולהגנה מפני עין הרע. ארבעת החפצים האלה – ישן, חדש, מושאל, כחול – מייצגים המשכיות, אופטימיות לגבי העתיד, אושר, טוהר, אהבה ונאמנות. השימוש בציטוט מדגיש את השילוב בין החפץ ובין נוכחות המילה, הלשון והשפה בעבודותיה של קליין.

אלמנטים בולטים נוספים ביצירתה של קליין: שמות עבודות שלקוחים מציטוטים תרבותיים, כותרות בעלות משמעות אוטונומית וכתיבה על גבי הפסלים עצמם; דימויים צילומיים ומשיכות צבע עליהם. חזרה על צורות בסיסיות – עיגול, ריבוע, קובייה, קו. שימוש באובייקטים שאולים, כמו בתי ארנבים, מתקני האכלה לציפורים; חפצים רדי-מייד זהים ומוכפלים ואובייקטים תעשייתיים אחידים וזהים, בעלי צורות פלסטיות בסיסיות, מופשטות וסגורות; הצבעים תעשייתיים ומינימליסטיים, ובולטים איזון צורני ואיפוק רגשי.

קצרה יריעה זו מלהרחיב לעומק על מורכבות יצירתה של האמנית, לכן אתייחס  כאן לעבודה אחת שהרשימה אותי במיוחד ומשכה את תשומת ליבי בשונות שלה. מדובר בטריפטיכון "ללא כותרת", 2008, הדפסת פיגמנט על נייר. עבודה המורכבת משלושה דיוקנאות נפרדים התלויים זה לצד זה, כל אחד מהם בגודל 36X36 ס"מ.

שלושת הדיוקנאות שחורים כמעט לחלוטין, כולל הרקע, מלבד עיניים כחולות זוהרות המעניקות אור לפנים ולצילום. העיניים מועצמות אף יותר בגלל הלובן העוטף אותן והקו האדום המקיף ומסמן אותן, כנגד השחור שסביב. כידוע, העיניים מסמלות חלון לנפש האדם. ואכן כך הן נראות כאן. נקודות אור חיצוניות, ראי לנפש פנימה.

מרחוק נדמה כי הדיוקנאות השחורים הן של נשים המכוסות רעלה שחורה, ועיניהן גלויות ובורקות באופן חריג. אולם במבט מקרוב מסתמנת הפתעה גמורה – הדיוקנאות הפוכים. הראשים תלויים במהופך, ולעיניים כפל משמעות וכפל נוכחות. אף שהדיוקן תלוי במהופך העיניים לא נראות הפוכות, ואף לא ברור אם מדובר בנשים. קליין עוסקת כאן, לתחושתי, בחציית גבולות מגדריים, כמו גם בטשטוש גבולות של גזע; לא ברור מי מצולם בצילום – אם מדובר באישה או בגבר, מגזע לבן או מגזע שחור. וכך נע טריפטיכון הדיוקנאות הזה בין הגלוי לנסתר, בין החשוף למכוסה, בין הזוהר לאפל, כמו מסתיר סוד.

ללא כל ספק, קליין מצביעה על התבוננות מחודשת בחשיבותו ובגלגוליו של חפץ הרדי-מייד במסורת המינימליסטית. קריאתה הפוסט-מינימליסטית מצויה בין חפץ לבין שפה, בין פיסול לבין ציור, צילום ועיצוב תעשייתי, בין אובייקט רדי-מייד הצבוע בכתם צבע לבין אובייקט שהוא מוצר מתועש פונקציונאלי. מדובר בתערוכה מומלצת שכדאי היה לראות.

 

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. חפצי
    חפצי ינואר 24 2014, 14:09
    מעניין ומסקרן

    הכתבה בהירה ומעניינת ומעוררת רצון לראות את התערוכה.
    תיאור היצירה הנבחרת מסקרןומפעיל את הדמיון עד כנדמה שאתה עומד מולה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור