JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

להמציא את עצמך כל פעם מחדש

סוניה דלוניי בתערוכה בטייט מודרן בלונדון

להמציא את עצמך כל פעם מחדש יצירה של סונייה דלוניי
יולי 21
09:00 2015

ב-1978, זמן קצר לפני שנפטרה, נשאלה סוניה דלוניי (1885–1979) בריאיון אם ראתה עצמה פמיניסטית. "לא! אני מתעבת את המילה!" היא ענתה, והדגישה כי מעולם לא חשבה על עשייתה האמנותית כעשייה של אישה. לא זו בלבד, היא אף הדגישה: "אני אמן".

תערוכתה הנוכחית בטייט מודרן בלונדון (Tate Modern London) מאפשרת לסוניה לצאת מן הצללים, אם כי כנראה מעולם לא הייתה שם באמת. סוניה דלוניי (Sonia Delaunay) מוכרת כאחת הדמויות המרכזיות באוונגרד של פריז וכאחת החלוצות המרכזיות של ההפשטה. הקריירה האמנותית שלה משתרעת על פני חלק ניכר של המאה ה-20. הצורות הדינמיות והצבעים המרצדים של ציוריה חדורים ברוח המודרניות, חוגגים טכנולוגיה וחיים אורבניים וסגידה למחול – טנגו, פלמנקו ובלט.

עם זאת, ההיבט המודרני ביותר של יצירתה היה רצונה ללכת מעבר למסורת המקובלת באמנויות היפות ולחבק תחומים כמו אופנה, טקסטילים, ביגוד ועיצוב של נעליים ותיקים, מעילים ושמלות, דקורציות של פנים הבית, עיצוב תלבושות לתיאטרון, לבלט ולקולנוע, ארכיטקטורה ופרסום – ולחברם יחד עם האמנות הגבוהה. נוסף לכך נודעה כאשת עסקים. היא פתחה את בית האופנה הראשון שלה וביססה את שמה כמותג עוד בתחילת המאה ה-20, דבר שנחשב נועז ובלתי שגרתי באותם ימים, ואף החיבורים והשותפויות שיצרה עם דמויות מעולם הספרות והרוח יצרו חיבור ייחודי, מיזוג מרתק בין שירה, ספרות ואמנות.

נישואיה לאמן רוברט דלוניי היו שותפות יצירתית יוצאת דופן ויחד הם פיתחו כיוון עשייה מיוחד שנע כלפי ההפשטה ונקרא "סימולטניזם" ׁׁ(ׁׁׁSimultanism) ולעתים קרובות הציגו תערוכות משותפות. לאחר מותו המוקדם של רוברט ב-1941, סוניה קיבלה על עצמה את האחריות להגן על עבודתו ולקדם אותה, ובמשך שנים אחדות עסקה בכך במקום לעסוק בעבודתה שלה. למרות הכול המשיכה לצייר ולעצב כשהיא ממציאה ומחדשת עצמה את ללא ליאות, כל העת, במגוון תחומים ובאמנות ניסיונית, עד שנות ה-70 המאוחרות. התערוכה הנוכחית בטייט מודרן היא תערוכתה הרטרוספקטיבית הראשונה בבריטניה והיא מבליטה את עובדת היותה אחת האמניות הרב-תחומיות והמעוררות ההשראה הדומיננטיות ביותר בתקופתה.

סוניה נולדה ב-1885 כשרה שטרן, להורים יהודיים פועלי תעשייה מאודסה שבאוקראינה. היא הייתה הצעירה מבין שלושת ילדי המשפחה ובגיל חמש אומצה בידי דודה הנרי טרק, שהיה עורך דין עשיר, ושמה שונה לסופיה טרק, אם כי תמיד נודעה כסוניה. היא עברה מתנאי מחיה צנועים אל המעגלים האינטלקטואליים של הבורגנות של סנט פטרסבורג, ושם גדלה. היא למדה שפות כמו אנגלית, גרמנית, צרפתית וטיילה רבות באירופה. הביקורים שלה במוזיאונים ובגלריות סייעו לפתח את התעניינותה המוקדמת באמנות.

ב-1904 נשלחה ללמוד באקדמיה לאמנות בקרלסרואה שבגרמניה. שנתיים לאחר מכן עברה לפריז ושם המשיכה את לימודיה באקדמיה של דה לה פלה בניהולו של ז'אק אמיל בלאנש. הייתה זו תקופה של התפתחות משמעותית מאוד באמנות בפריז, תקופה שבה הציגו האימפרסיוניסטים, הפוסט-אימפרסיוניסטים והפוביסטים.

בציוריה המוקדמים ניכרות השפעות של פול גוגן, של האקספרסיוניזם הגרמני ובעיקר של קבוצת הגשר ושל קנדינסקי. הם כללו כמה דיוקנאות של חברים שבהם ניכסה אלמנטים צבעוניים גם ממאטיס ומפיקסו. נישואיה הקצרים לאספן האמנות וילהלם אודה היו אפלטוניים, אבל שימשו קרקע פורייה לקריירה שלה. בעזרתו השתתפה בתערוכה קבוצתית שהציגה עבודות של בראק, פיקסו ודראן, וכן תערוכת יחיד ראשונה שארגן לה אודה בגלריה שלו ב-1908. היה זה סידור נוח עבור אודה, שהיה הומוסקסואל, וגם עבור סוניה, שרצתה להישאר וליצור בפריז. באותה תקופה פגשה את הצייר הצעיר רוברט דלוניי, ושנתיים לאחר מכן התגרשה מאודה ונישאה לדלוניי.

כזוג פיתחו השניים תיאוריה חדשה של ניגודי צבע שהתבססה על תיאוריות הצבע של שברול, שהתעסק בשאלה כיצד הפרספציה של הצבעים משתנה כשהם מושמים כולם יחד, זה לצד זה. וכך פנו שניהם לכיוון של ניגודי צבעים סימולטניים שתחילה נקרא "סימולטניזם" ולאחר מכן נודע כסוג של הפשטה לירית בשם "אורפיזם" (Orphism). בניסוייה המוקדמים יצרה סוניה הפשטה המורכבת מצורות מעגליות ובהם דמויות רוקדות, מבנים אורבניים ומילים. היא הגיבה לקוביזם אבל בו-זמנית סירבה לאמץ לוח אפרורי של צבעים.

העבודה המופשטת לחלוטין הראשונה שלה הייתה שמיכת טלאים שיצרה מפיסות בד מלבניות ומשולשות ונועדה לכיסוי עריסתו של בנה צ'ארלס, שנולד ב-1911. שמיכת התינוק נתפרה מפיסות בד צבעוניות, והיא שאבה את מקורותיה משני מקורות עיקריים – מהאמנות העממית הרוסית ומהקוביזם. מהמקור הראשון ניכסה את טכניקות התפירה המסורתיות שבהן השתמשו נשות האיכרים הרוסיות. מהמקור השני, הקוביזם, ניכסה את ההפשטה המודרניסטית ואת החלוקה לצורות גיאומטריות מופשטות. ברוח ההפשטה המודרניסטית עיצבה גם כריכות ספרים, קופסאות מעץ וצעצועים לתינוקה.

הצבע והדינמיות של הסימולטניזם הותאמו באופן מיוחד כדי לבטא את האנרגייה יוצאת הדופן של חיי העיר בתחילת שנות ה-20. "פריזמות חשמליות" (1914), סדרת ציורים שבהם חקרה את האפקטים המגוונים של האור האלקטרוני, וציוריה שעסקו בתהפוכות של שדרת סנט מישל, שיקפו את התפעלותה מהשינויים החלים בנופים האורבניים. ריקוד הטנגו, ששטף את פריז בתחילת שנות ה-20 המוקדמות, היה סימבול נוסף של מודרניות שבו עסקה. סוניה בילתה את הערבים שלה במועדוני ריקודים ובהם פיתחה את הסקיצות שלה עבור סדרת ציוריה בנושא "אולם הריקודים". דוגמה מוקדמת זו של ההשתאות מהריקוד מראה איזון בין פיגורציה והפשטה בציוריה. סוניה יצרה אפילו מערכות בגדים סימולטניים עבורה ועבור רוברט דלוניי, ששימשו אותם בביקוריהם התכופים במועדוני הריקודים. בכך הציגה אלמנט פרפורמטיבי אישי לשימושה בצורות מופשטות, כשהיא יוצרת דיאלוג בין האמנות, הביגוד והריקוד.

מלחמת העולם הראשונה תפסה את בני הזוג דלוניי בחופשה באזור הבסקים. הם החליטו לא לחזור לפריז ונשארו בספרד ובפורטוגל משך כשבע שנים. בציוריה בפורטוגל ובספרד המשיכה לפתח את התעניינותה באור, בדינמיזם ובצבע. היא חקרה את תנועות הזמרים והרקדנים במועדוני הפלמנקו, תנועות המודגשות בציוריה במעגלים קונצנטריים בעלי מרכז משותף שיוצאים מתוך הגוף. בנקודה זו עדיין נעה עבודתה בין פיגורציה לאבסטרקט, כשהקומפוזיציות שלה בנויות מצורות מעגליות והגבולות בין הסגנונות מיטשטשים. נוסף לריקודי הפלמנקו ציירה את שווקי הרחובות בספרד ובפורטוגל וכן יזמה פרויקטים אחדים בשיתוף פעולה עם אמנים מקומיים, שקיבלו את הזוג בכבוד רב וראו בהם נציגים של האוונגרד המודרני הבין-לאומי.

בתקופה זו החלה לעצב בגדים ברצינות. המניע לעיצוב הבגדים היה אובדן התמיכה הכספית ממשפחתה בסנט פטרסבורג – עם פרוץ המהפכה הבולשביקית באוקטובר 1917 הופסק מקור הכנסתה הכספית מהוריה. סוניה נאלצה להניח בצד את ציוריה כדי להתמסר כל כולה ליצירת מקור הכנסה חלופי. ב-1918 פתחה במדריד את "בית סוניה" (Casa Sonia), חנות אופנה ועיצוב שמכרה אביזרי אופנה סימולטניים, רהיטים, בדי טקסטיל ובגדים.

החנות הייתה הצלחה גדולה, בייחוד בזכות האריסטוקרטיה של העיר. עד מהרה נפתחו סניפים נוספים בבילבאו, בסן סבסטיאן ובברצלונה בסיועו של סרגיי דיאגילב, מנהל ה"בלט רוס" (Ballets Russe), שאף הוא נאלץ לשהות בספרד באותה תקופה בגלל המלחמה. מעורבותה באופנה באותה תקופה הובילה לכמה פרויקטים עם העיתון "ווג", וכמו כן הוזמנה על ידי דיאגילב לעצב את התלבושות לאופרה "קלאופטרה" בלונדון.

ב-1921 חזרה משפחת דלוניי לפריז. עד מהרה עוצב ורוהט ביתם החדש בשדרת מאלשרבה בעבודות שעיצבה סוניה. בדומה לתקופה שלפני המלחמה, שוב הפכה דירתם למקום מפגש חם של אמנים וסופרים, כולל קבוצת אמני הדאדא והקבוצה הסוריאליסטית דאז בפריז. כאן גם התנהל הבוטיק של סוניה, מקום עשיית הבגדים וחדר המדידה של הלקוחות. הביקוש לעיצובים של סוניה היה רב והיא העסיקה צוות של נשים רוסיות שסייעו בייצור מוצריה.

ב-1925 פתחה בית אופנה משלה בצרפת ובארצות הברית –"סטודיו סימולטני לאופנה", כך כינתה אותו. במקביל, ב-1925 השתתפה בתערוכה הבין-לאומית "תעשייה מודרנית ואמנות דקורטיבית" והציגה בה את העיצובים שלה. "הבוטיק הסימולטני" הייחודי שהפעילה בתערוכה וכלל בגדים, בדים וריהוט רך, וכן פריטים שעיצבה – הכול ברוח האורפיזם – ביססו את מעמדה כמעצבת אופנה אוונגרדית.

בתערוכה זו פגשה את ג'וזף דה לואה, הבעלים של חנות הכל-בו היוקרתית מץ (Mets & Co) שבאמסטרדם, שמיד החל להזמין ממנה עיצובים אקסקלוסיביים עבור רשת מץ. מערכת יחסים זו עם מץ נמשכה עד שנות ה-60. כמו כן המשיכה לעצב תלבושות ותפאורה לתיאטרון ולקולנוע. אחדים מעיצוביה מופיעים בסרט הנודע של הבמאי אלפרד היצ'קוק "ורטיגו" (1926). עם זאת, סוניה נאלצה לסגור חלק ניכר מעסקיה עם פרוץ המשבר הכלכלי ב-1929, ושוב חזרה והתמקדה בציור.

זמן קצר לפני שהצבא הגרמני נכנס לפריז, סוניה ורוברט נסעו לדרום צרפת. רוברט היה חולה כבר כמה שנים, אבל מצבו הורע והוא נפטר ב-1941 במונטפלייר. סוניה עברה לגור עם חבריה האמנים, ז'אן ארפ וסופי טויבר, שם חיה ויצרה עם החבורה אלבום ליטוגרפיות מרשים. היא נשארה בדרום צרפת וביקרה ידידים מקבוצת הדאדא שעמם שיתפה פעולה בעבר וכן את וילהלם אודה, לפני שחזרה לפריז ב-1945.

לאחר מותו של רוברט ארגנה לו סוניה תערוכה רטרוספקטיבית גדולה בגלריה לואיס קארה והייתה מעורבת במאבק שעדיין המשיך בין הפשטה לירית להפשטה גיאומטרית. באותם ימים השתתפה בתערוכות קבוצתיות שונות וכן בתערוכות יחיד. אחרי המלחמה נערכו לה תערוכות יחיד בניו יורק ובגרמניה וההכרה הבין-לאומית ביצירתה הלכה וגברה, כשאמני אבסטרקט צעירים נחשפו ליצירותיה ונעשו מודעים להן. באחרית ימיה הרבתה לצייר בצבעי גואש ובצבעי מים, בפורמטים גדולים וקטנים. היא המשיכה ליצור ללא הפסקה ובמקביל עבדה ופרנסה את עצמה עד מותה בפריז ב-1979, בגיל 94.

התערוכה הנוכחית אורגנה על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית בפריז (שם הוצגה ב-2014) והטייט מודרן בלונדון (2015), והיא מנסה להעריך את היקף המורשת הבין-תחומית העשירה של סוניה דלוניי, דמות מפתח באוונגרד בפריז, שעסקה באמנות מופשטת וחגגה את העולם המודרני בתנועה, בטכנולוגיה ובחיים המודרניים. סגנון האמנות של סוניה מיוחד שכן הביאה את החיים המודרניים מהספירה האליטיסטית של הציור, המכחולים והקנבס, אל תוך עולם העיצוב והטקסטיל, השטיחים והפסיפסים, הרהיטים, הבגדים ועיצוב התלבושות למחול, לאופרה, לקולנוע ולתיאטרון. התערוכה דנה באיקונוגרפיה של יצירותיה – המצוירות, התפורות והמודבקות, וכן בשיתופי הפעולה החדשניים הרבים שלה עם משוררים, כוריאוגרפים, רקדנים, שחקנים ואמנים. כל אלו נסקרים כאן בתמציתיות גמורה, כיוון שקצרה יריעה זו מלהכיל את כל היקף הפרויקטים המגוונים שבהם עסקה.

התערוכה עושה מחווה לאמנית שלעתים נדמה כי היא נמצאת בצל בעלה רוברט דלוניי, אולם סוניה טובה לא פחות, אם לא טובה יותר ממנו. עם זאת, יש לזכור כי יחד כזוג פרצו גבולות, ומעניין לחשוב כיצד הייתה אמנותה מתפתחת אילולא הצטלבה דרכה עם זו של רוברט. זוהי ללא ספק תערוכה של אמנית אנרגטית, מרובת כישרונות, פמיניסטית לדעתי, למרות הכחשותיה, שיצרה בתקופה קשה לאמניות נשים, וסוף כל סוף זכתה להכרה בתרומתה המשמעותית לאמנות העכשווית. מופע כרונולוגי זה בטייט נאצר בזהירות ומרומם אותה לעמדה ראויה כאמנית גדולה בזכות עצמה. שווה ביקור למי שמזדמן ללונדון עד תחילת אוגוסט ומתעניין בתחום.

התערוכה נפתחה ב-15.4.2015 ותימשך עד ה-9.8.2015.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

2 תגובות

  1. גולשת קבועה באתרכם
    גולשת קבועה באתרכם יולי 23 2015, 14:40
    בתערוכה בלונדון כבר נהיה

    אבל המאמר ממש מקצועי ומעניין את כל מי שרוצה לדעת על האמנית

    השב לתגובה
  2. מיכה מנדל
    מיכה מנדל פברואר 17 2016, 14:50
    אם לראות תערוכות בחו"ל

    טייט מודרן אחד המקומות הכי טובים בעולם

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור