JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

להפריז כדי להתקיים

אמנות עכשיו: תמצית המתרחש במחשבתו של אמן קשיש

להפריז כדי להתקיים אלי גרוס
אוקטובר 12
19:38 2015

ילד קטן מצייר שמש מחייכת, פרח ובית. תמונת עולמו מגוונת בצבעים חדים. קביעה לא מודעת של כל קו, צבע ושטח. עולמו טהור מושגים, ללא משקעים מצטברים מסביבתו הקרובה והרחוקה, ללא חקר לעומק או ניסוי וטעייה של מערכות יחסים בין העולם הרב-ממדי למשטח הציור הדו-ממדי, ללא פרופורציות מדויקות או קומפוזיציה נשגבת.

קשיש מצייר תוך מבט אל מעבר לכתפו – אל הצופים האפשריים. מתוך ראיית מערכת ההתייחסויות הרחבה האפשרית. הוא בוחן אם מתקבלים על הדעת השטחים הצבעוניים, הצורות והפרספקטיבה. ניסיונו בטכניקה רב והוא משקיע אותו, אוטומטית, כדי לענות על הצורך שלו לרצות את עצמו, בעיקר בכך שלסביבתו תהיה תגובה רצויה – הערכה ליכולת היצירה ולסיפור המעשה – או דווקא בכך שתיווצר בסביבתו התנגדות, שתדחוף את היצירה ואותו אל השיח הציבורי.

לאורך דרך החיים, בין הילד הקטן לבין הקשיש, מתעצבים האופי והיכולות. הטכניקה נרכשת והניסיון הנצבר בשלים ליצירה. מערך הרגשות מסתבך והולך עם הזמן במצבים משתנים, ורק השגרה משמרת את שפיות הדעת.

הידע הנרכש עם השנים מסנן את העולה ללא הרף אל פני השטח, מכוון את הדימויים המצטיירים למסלול הנכון, האפשרי, לדעתו של המצייר. "נכון" משמעותו כי יענה על מטרתו, "אפשרי" משמעותו שהוא אכן יכול להביא לידי ביטוי ויזואלי את ה"נכון".

מטרתו של האמן קמאית, קיומית, ולכן תלויה במצבו האישי, הכלכלי והחברתי-תרבותי. הגדרת התרבות רחבה לאין קץ וכוללת אולי את אופיו ואת מהותו המעוצבים של האמן, אך בוודאי כוללת את גישת הסביבה הקרובה או הרחוקה שאליה מכוון האמן להגיע עם היצירה. האופנה העכשווית מקבעת את פעילותו, אם רצונו לשפר את מצבו הכלכלי.

מעטים יכולים להתעלם מאופנה, לחרוג אל המחוזות החופשיים של יצירתם. המצליחנים בכל תחום קובעים את הדוגמה ואת הטון. החפץ בהכרה ביצירתו ינסה זאת אף הוא, אולי לא כחיקוי לשמו אלא כקו חדש בתוך המכלול האופנתי הקיים. התרבות עיצבה גם את פרשניה שזאת פרנסתם – להצביע על קו כלשהוא ביצירה, שיהיה צבעוני ורעשני מספיק כדי ליצור קידום מכירות למעשה. אלה גם אלה תלויים זה בזה, נתלים זה בזה לתכלית קיומם במאבק החיים הגדול. כולם שקועים באותה ביצה תרבותית נתונה. אם ישקע האחד, הוא עלול למשוך עמו אחרים למעמקים, לשִׁכחה.

היכולת הטכנית הטהורה של רפאל טמונה בגנזכים. הטכניקה העילאית איננה חלק מהאופנה העכשווית. המורדים בקלסיקה במאות האחרונות יצרו אופנות חדשות, המתעצמות והולכות בעידן המידע הפתוח. כאשר הכול מותר, צריך להפריז כדי לבלוט, כדי להתקיים. בגישת התרבות העכשווית – כל הצועק, צודק.

ניסיון זה להאיר את תמצית המתרחש במחשבתו של אמן קשיש, מבהיר כי אי שם בדרך החיים, כאשר הקיום היום-יומי מקדש את המטרה, כאשר המידע פתוח לכול, נראה לעתים כי הדרך לבלוט היא לצעוק חזק יותר, כי חשובה הצעקה, אחרת תיבלע ברעש הכללי בין מיליוני האמנים והיצירות. במצב זה הכול אפשרי, והתחכום מחייב לנטוש את השאיפה לטכניקה עילאית ואת סיפורה של היצירה, וליצור מחדש את בגדי המלך.

אבל המלך נותר עירום. כך צעק אפרים קישון ב"נקמתו המתוקה של פיקאסו", ובדרכו המיוחדת הציב מולנו מראה. שתיקה רועמת (יחסית) אפיינה את טון המענה של המצויים בתחום. גם זאת שיטה – להוריד את הראש ולצמצם את מתאר הגוף עד שתחלוף הסערה. יש לציין כי השיטה הצליחה.

הערה: אין בדברים אלה כדי להציג את גישתי האישית ביצירה. בזאת אדון בעת אחרת.

על המחבר / המחברת

6 תגובות

  1. מאיר קאפח
    מאיר קאפח אוקטובר 13 2015, 08:04
    אלי יקירי. אכן המלך עירום

    היטבת באומץ לתאר את המתרחש בשדה האמנות של תקופתנו. מאז שנזרק מייסד בוריס שץ ע"י יורשיו, תלמידיו -זריצקי סטימצקי, דנציגר ואחרים נראה כי אמנות יפה לא נראתה במחוזותינו שנים רבות. נקודת האור מתרחבת מאז הגיע לארץ ישראל הרשברג ופתח בית ספר בירושלים והכשיר דור חדש של אמנים כמו ארם גרשוני, דוד ניפו ואחרים. הם בתורם מכשירים דור נוסף ובזאת נקווה שתיעצר ההתדרדרות.
    אני שמח שהעלית את הנושא החשוב הזה ובהחלט רואה עין בעין כמוך.

    השב לתגובה
    • אלי גרוס
      אלי גרוס אוקטובר 13 2015, 14:46
      צריך להצביע על שורש הבעיה

      בכדי לחדד דברים:
      אני מתייחס לשרלטנות – למשחקי צבע וצורות על בד בהתאמה לנדרש לכאורה באופנה העכשווית, באופן היוצר רושם של בדיחה פרטית.
      המבקרים מצטיירים כמתלהבים, מבצעים ניתוח מעמיק ליצירה ובכדי למנוע קול ענות, ולו גם חלושה, טוענים כי האמנות "אינטליגנטית" מדי לקהל. כלומר, מתייחסים לצופה כהדיוט ומגבבים מילים ומשפטים מורכבים (ונבובים), בכדי להביכו.
      הלוואי והיינו יורדים לעומק הבדיחה של האמן – ולפחות היינו נהנים.

      השב לתגובה
  2. אהובה
    אהובה אוקטובר 14 2015, 09:16
    הנחרצות

    יש גם מקום לדיעות אחרות.

    השב לתגובה
  3. נ.
    נ. אוקטובר 16 2015, 12:58
    ניסיון חיים זה לא הכל

    זה רק פרמטר אחד שכשלעצמו לא מבטיח שהמבוגרים יותר חכמים ומוכשרים מהצעירים

    השב לתגובה
  4. Shlomi Art
    Shlomi Art אוקטובר 24 2015, 15:39
    השיח מתפשט גם אל הפייסבוק

    יופי של מאמר אלי ויש לי להוסיף משהו בנוגע להשוואה בין ילד לאומן קשיש…כשאני מלמד ילדים ומבוגרים אני שם לב להבדל מהותי בין הגילאים…ילד יסדר את הצבעים שלו ויתחיל לצייר ללא חשש מביקורת ,לעומת זאת מבוגר תמיד יבקש את המחק לפני שהוא מצייר וישאל אותי מה קורה במקרה של טעות ואיך מוחקים…כי חשוב להם איך היצירה שלהם תיראה בעיני אחרים…אני אישית חסיד של טכניקה ושואף לשפר אותה עוד ועוד ..אני לא "אצעק" רק כדי שישמעו את האומנות שלי מעבר לקולות של הציירים האחרים..

    השב לתגובה
  5. ט
    ט"ב נובמבר 08 2015, 14:01
    ואומן צעיר - מתחיל?

    אתה עוד זוכר מה מתרחש אצלו? הרבה יותר קשה. על כל דבר הרבה מתחרים שרובם לא ישרדו את התחרות ואת התוחלת הקטנה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור