JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בין ויליאם קנטרידג' למרלן דומא

התערוכה "אנשים prima facie" בתל אביב

בין ויליאם קנטרידג' למרלן דומא פסל של ויליאם קנטרידג' דיוקן, 2009, עץ וכליבות מתכת
פברואר 23
19:30 2016

תערוכת דיוקנאות מאוסף יגאל אהובי מתקיימת בימים אלה בגלריה האוניברסיטאית לאמנות על שם גניה שרייבר בתל אביב.

זוהי תערוכה קבוצתית של אמנים ישראליים ושל אמנים בין-לאומיים ובה מעל לשבעים יצירות אמנות בטכניקות מגוונות, כמו צילום, ציור, רישום, פיסול, עבודות מיצב ווידאו ארט, הפורסות בפנינו התפתחויות ושינויים החלים בנושא הדיוקן מתחילת המאה ה-20 ועד ימינו אלה. רוב העבודות קטנות בשחור ולבן. חלקן האחר גדולות יותר. לעתים צבעוניות.

נושא הדיוקן הוא אחד מנושאי היצירה המרכזיים בתולדות האמנות. "מי אני?" היא שאלה מיידית העולה בנושא הדיוקן ומתייחסת למהות ה"אני", הייצוג והזהות שלו. "דומה או לא דומה?" היא שאלה נוספת העולה בהקשר לנושא זה. "מה הם לאמתו של דבר הפנים?", שאל פיקסו ב-1946, "התצלום שלהם? האיפור שעליהם? או אולי תמונתם כפי שצוירה בידי אמן כל שהוא? האם הם מה שאנו רואים מולנו? או מפנימיותם או מגבם? ומה על השאר? האין כל אחד מסתכל על עצמו בצורה המיוחדת לו?" לעתים חודר האמן לנבכי אישיותה של הדמות וחושף רגשות והיבטים פסיכולוגיים שונים. מאידך תיתכן גם משמעות מעבר לדמויות המתוארות ההופכת את הדמות מאדם פרטי לסמל, לאיקונה. וישנו גם הדיוקן הקבוצתי, או המשפחתי, שהוא אחד משדות המפגש החשובים בין האמן לבין סביבתו הקרובה ביותר, עולמו הקרוב והאינטימי. לעתים בבסיס הדיוקן עומד הניסיון לבטא מהות פנימית העולה מתוך מפגש רגשי עם בן משפחה או חבר קרוב, אדם משמעותי בחיי האמן.

מתן דאובה, אוצר התערוכה, מציין בדף ההסבר על התערוכה ש"גם היום, ואולי יותר מאי פעם ממשיך הדיוקן לרתק אמנים, המבינים היטב את מגבלותיו, גם כאמצעי תיאורי וגם כמבע אמנותי […] התערוכה "אנשים" עוסקת במופעיו השונים של הדיוקן בתרבות המערבית […] (הדיוקנאות) מספרים לנו על השתנותם ההיסטורית של ערכים חברתיים ושל הבניות הסובייקט […] הם בוחנים את מי אנו בוחרים לעלות על נס וממי אנו בוחרים להתעלם. מה יחסנו למוות, למיניות, לצרכים ולצרכנות".

ברצוני לציין כמה עבודות מובילות שהרשימו אותי במיוחד. העבודה הראשונה היא סדרת מאה הצילומים בשחור לבן של האמן הנס פיטר-פלדמן, "100 שנים", מ-2001. פרויקט מאה השנים החל כספר שיצא לאור ב-2001 והכיל 101 צילומים – מקבץ של אנשים מגיל 8 חודשים עד גיל 100 שנים. תינוקות וילדים, נשים וגברים, צעירים וזקנים. כל הצילומים כולם בשחור לבן. כולם באותו גודל. הם מוקפים בפספרטו לבן ומסגרת שחורה אחידה. בכולם מתוארות פעולות יום-יומיות שגרתיות הנעות בין פנים לחוץ ובין בית לנוף. כל המצולמים הם בני משפחה, חברים ומכרים של האמן ממעגלים שונים. בשונה מעבודות אחרות של פלדמן, שבהן ניכס תצלומים שצולמו על ידי אחרים, בעבודה זו פלדמן עצמו צילם את הדיוקנאות באופן לא מוקפד והדפיסן ידנית, כשהוא מתכתב במכוון עם גדולי צלמי הפורטרטים של המאה ה-20.

בעבודותיו מרבה פלדמן לערער על מוסכמות המסורת של האמנות המערבית, וכאן הוא יוצר אסופת דיוקנאות באופן שאיננו מסורתי. הוא לא מעמיד את כל האנשים הקרובים לו, בני משפחתו וידידיו, במקום אחד כל שהוא ומצלמם יחד, אלא בוחר לצלם כל אחד מהם בנפרד. ולמרות הכול מתקבל דיוקן משפחתי, קבוצתי, של היקרים לו ביותר המייצגים את עולמו הקרוב והאינטימי. זהו ככל הנראה ניסיון של פלדמן לבטא מהות פנימית כל שהיא העולה מתוך מפגש רגשי עם בני משפחתו וחבריו, אנשים משמעותיים בחייו. "100 שנים" של פלדמן קושר את האמן לדמויות מרכזיות בחייו ומשקף את ערוצי התקשורת שלו עם הקרובים לו ביותר. ברצף צילומים אלה של פלדמן יש מעין תיאור מחזור החיים. מפריון, ללידה, לבגרות ועד זקנה. אבל הוא נמנע במכוון מלמסור מידע על המצולמים מעבר לגילם, דבר המדגיש עוד יותר את ארעיות החיים. אף שמדובר במקבץ של מאה צילומים בודדים, פלדמן מראה לנו כיצד התוצר המתקבל הוא דיוקן קבוצתי של משפחה, חברים ומכרים, המבטא את עולמו, בשחור לבן.

דיוקן מרשים נוסף הוא של מולה עשת בצילום ששמו "יפה ירקוני, באב אל-וואד", מ-1963, תצלום בשחור-לבן, בטכניקה של הדפס כסף. זהו צילום מרגש של הזמרת ירקוני, המוכרת בכינויה "זמרת המלחמות". ירקוני מתוארת בצילום יפהפה זה כאישה צעירה, בתנוחה מן הצד, אוחזת בידה פרחים. התקריב מתמקד בפניה ובכתפה על רקע נוף ארץ-ישראלי מיוער. לי הזכיר צילום זה תיאורי דיוקנאות מן המאה ה-19, ובעיקר את האמן השוויצרי פרדיננד הודלר, צייר סימבוליסט שהיה מקורב לגוגן והרבה לצייר דיוקנאות נשים צעירות האוחזות פרח או כמה פרחים בידן.

יש כאן ייצוג הדיוקן על ידי הוספת אטריבוטים המסייעים להתמודד עם גבולות ומגבלות של פיגורטיביות ריאליסטית, תוך שימוש בתכנים סימבוליים. התחושה המלווה את הצילום היא של יצירת דיוקן של אישה צעירה, זמרת מובילה, המסמלת את המדינה החדשה, החברה החדשה הנבנית כאן, בסוג של מבט אל מעבר לנראה. שימוש באטריבוטים בתיאור דיוקנאות ניתן לראות גם ביצירותיו של ראובן, בין בדיוקנאות אישיים ובין בדיוקנאות משפחתיים. ב"דיוקן עצמי עם פרח" מ-1922 מתאר עצמו ראובן כאמן חלוץ החוזר אל הטבע עם שני אטריבוטים: צרור מכחולים – המייצג את עובדת היותו צייר, ועציץ עם פרח לבן בידו השנייה, אנלוגיה לשושן צחור. הפרח שייך למערכת סמלים השאולים מהאיקונוגרפיה הנוצרית ומשמש לראובן כסמל לצמיחה ופריון, תקווה, אופטימיות ואמונה. הצלם עשת מנהל במקרה זה דיאלוג עם תולדות האמנות המערבית של המאה ה-19 – עם אמנים כמו הודלר, גוגן ודומיהם, ומנכס לעצמו את השימוש באטריבוט של פרחים בדומה לראובן ואמנים נוספים בני דורו, שהביאו עמם את מורשת האמנות מאירופה של המאה ה-19.

עבודות מעניינות נוספות הן עבודותיהם של שני אמנים דרום אפריקניים, מרלן דומא וויליאם קנטרידג'. על מרלן דומא, מהאמניות החשובות והמצליחות הפועלות כיום, כתבתי באריכות במדור זה בעקבות ביקור בתערוכתה ב"טייט מודרן" בלונדון ב-2015. דומא, ילידת 1953, חיה ויוצרת באמסטרדם מאז 1976. היא מרבה לצייר ציורים מונומנטאליים בצבעי שמן על קנבס וציורים קטני-ממדים בצבעי מים ודיו על נייר הניחנים ברגישות עצומה. בעבודותיה עוסקת דומא במציאות הפיזית של הגוף האנושי ובערך הפסיכולוגי שלו, כשהיא נוטה לצייר מצבים בשוליים הקיצוניים של החיים. השימוש בדמות האדם מהווה מבחינתה אמצעי לביקורת על מצבים הנוגעים בנושאים טעונים כמו גזענות, אלימות, עינויים, התעללויות, משטרים מדכאים, אפליות, אובדן, נשים מוכות, תינוקות, ילדות, מיניות וכאב. נושאים העוסקים ככלל במין, פורנוגרפיה, גזע, חברה ופוליטיקה.

מרלן דומא מקבץ דיוקנאות 1991-2

              מרלן דומא מקבץ דיוקנאות 1991-2

בתערוכה זו יש לה מקבץ של שישה רישומים קטנים ואינטימיים המונחים בצפיפות זה לצד זה כגוש אחד. יצירת מקבץ של פורטרטים קטנים התופסים פיסת קיר משמעותית כדי להעצים את הרעיון – זהו סגנון אופייני לדומא. אולם כאן המקבץ הוא מקרי ויש בו עירוב של נושאים. המשותף לכולם הוא הייצוג האינטימיסטי והשימוש בצבעי מים או דיו על נייר. יש גם עירוב בין אנשים בוגרים לתינוקות ובין לבנים לשחורים. שני דיוקנאות הם של תינוקות – "טרבולטה והלנה" – שהם שני רישומים מ-1989. הלנה היא בתה של דומא והיא הרבתה לציירה לאורך השנים, גם בשמן, מתוך צילומים שצילמה בעצמה. דיוקן אחר הוא "דיוקן עצמי עם חמרמורת", שבו מתארת דומא את עצמה סובלת מכאבי ראש והנגאובר כתוצאה משתיית אלכוהול מרובה. דיוקן אחד בלבד הוא של אישה שחורה שאיננה במיטבה ומבטה אינו מאושר. עינה האחת פקוחה והשנייה ככל הנראה עצומה. אבל כל זה אינו ברור לחלוטין. אפשר שמדובר בתיאור של אישה חבולה ומוכה. דמות נוספת מייצגת נערה או ילדה צעירה עם עיניים עצומות ומבט מושפל. אישה נוספת עברה בבירור אירוע אלים. פניה נפוחות ומעוותות ויש לה איזה שהוא חתך על הלחי. אישה לבנה אחרת מתוארת במבע של עצב תהומי עם עיניים בולטות. המשותף לכל הדיוקנאות המקריים הללו שקובצו להם יחדיו הוא שאף אחת מהדמויות איננה שמחה. אפילו שני התינוקות מביעים רצינות, ואחד מהם אפילו אימה ופחד.

ויליאם קנטרידג', יליד 1955, הוא בעיניי אחד האמנים הטובים הפועלים כיום בעולם. אולי האמן הדרום אפריקני הבולט ביותר בשדה האמנות הבין-לאומית, והוא זוכה להערכה עצומה. עבודותיו עוסקות בהיסטוריה אוניברסלית של מלחמות, מהפכות, זיכרונות פוסט-קולוניאליים ועקבות שהותירה מדיניות הרסנית של משטרים אפלים, כגון זו של מדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה, שבצלה גדל כילד.

קנטרידג' מציג בתערוכה שני דיוקנאות נפלאים של דימיטרי שוסטקוביץ. רישום ופסל. שניהם מ-2009. שוסטקוביץ, מלחין ומוזיקאי רוסי, חי ופעל בתקופת המהפכה הבולשביקית והמשטר הסובייטי. הוא כתב את האופרה "האף" על פי סיפור קצר של ניקולאי גוגול בשם זה. ה"אף" של גוגול וכן האופרה "האף" של שוסטקוביץ עוסקים בקיום האבסורדי של האדם. באירוניה, בפארודיה ובגרוטסק של מציאות חסרת פשרות ומתעתעת. באמצעות אופרה זו בחר שוסטקוביץ להתמודד עם העולם שבו הוא חי, עולם נטול חמלה שבו פועלות דמויות גרוטסקיות במסלול של פארסה וטרגדיה.

ב-2011 הציג קנטרידג' תערוכה גדולת ממדים במוזיאון ירושלים, ובה בין היתר עבודה הקשורה למיזם שהעלה באביב 2010 על בימות המטרופולין בניו יורק, עבודה שכללה רישומים חדשים ומיצב ששאבו השראתם מאותה אופרה מאת שוסטקוביץ. ב"אנשים" ניתן לצפות בשתי עבודותיו של קנטרידג' המתייחסות לדיוקנו של שוסטקוביץ, אולם הם נדחקו בתערוכה זו לחדרון קטן ונסתר בקומה השנייה, וחבל, מאחר שהן כמעט אינן נראות ובקלות ניתן לסיים את הצפייה בתערוכה ללא התבוננות בהן.

הרישום "שוסטקוביץ" מ- 2009, בטכניקה של פחם על נייר, הוא רישום קלאסי ומתאר את דיוקנו של המלחין ברגש רב ובניואנסים מעודנים. האטריבוט הבולט בו הם המשקפיים, המקנים לו ארשת של אינטלקטואל. לעומת הרישום הקלאסי, הפסל "דיוקן", 2009, העשוי מעץ וכליבות מתכת, הוא חדשני ומרתק במיוחד. קשה לזהות בו דמות כל שהיא, ועל אחת כמה וכמה את שוסטקוביץ. זהו פסל "פתוח" המורכב מחלקים שלכאורה אינם מתחברים זה לזה, והחלל החיצון גולש לתוכו ומהווה חלק אינטגראלי ממנו.

במבט ראשון נדמה כי זהו פסל המורכב מפיסות עץ ומתכת ללא שום פשר. לא נראית בו דמות כל שהיא. אולם עד מהרה מתברר כי יש בו הטעיה וגם הפתעה. כאשר הצופה מתחיל להקיף את הפסל העומד על כן בגובה עיניו, נגלה רגע של פליאה והתרגשות כאשר כל מכלול הצורות הנפרדות מתחבר לכדי דיוקן אחד – של שוסטקוביץ במשקפיים – והוא דומה באופן מפתיע לזה הקיים ברישום הפחם הקלאסי המצוי לצדו. כל זה קורה בנקודה אחת בלבד, שמעבר לה הפסל חוזר ומתפרק לחלקים. רעיון גאוני ומבריק של קנטרידג'. שתי היצירות משלימות זו את זו ומהוות מכלול אחד המתאר את מורכבות אישיותו של שוסטקוביץ על פי קנטרידג', וחובה לא לפספסן.

לסיכום, "אנשים" היא תערוכה מעניינת ומורכבת שכל אחד יכול למצוא בה עבודות דיוקן מרתקות על פי הבנתו וטעמו. וזאת מבלי שהרחבתי על יצירות נפלאות של אמנים כמו צ'אק קלוז, מלאני מנשוט, ניר הוד, גילי אבישר, רוברט מייפלת'ורפ, אנדי וורהול ונוספים.

התערוכה ננעלת ב-1.4.16 ומומלצת מאוד לצפייה.

על המחבר / המחברת

חנה קורפל

חנה קורפל

עורכת מדור: אומנות. תואר שני בתולדות האומנות. הציגה מיצירותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות בארץ.

6 תגובות

  1. בן יוסף
    בן יוסף פברואר 23 2016, 21:10
    רשימה מעולה

    תודה לכותבת על רשימה מרתקת ומעוררת ענין רב לבקר בתערוכה. נושא דיוקנאות בכל המדיומים נשמר גם כיום במלוא תוקפו.

    השב לתגובה
  2. אורי
    אורי פברואר 23 2016, 21:17
    תערוכה טובה

    קנטריג' נמכר לפני שנה בפירוש ב55000$ והוא אמן מצוין.התערוכה אכן טובה למדי.

    השב לתגובה
    • יפה
      יפה פברואר 24 2016, 18:09
      צייר איכותי

      קארטירג' נמכר בתירוש. צייר איכותי.

      השב לתגובה
  3. הייתי בתערוכה
    הייתי בתערוכה פברואר 24 2016, 15:14
    המאמר יותר מעניין מהתערוכה

    כן

    השב לתגובה
  4. ישעיהו ב.
    ישעיהו ב. פברואר 27 2016, 22:02
    על מרלן דומאשמעתי רבות

    על ויליאם טרם שמעתי
    אנסה לברר יותר עליו בהזדמנות

    השב לתגובה
  5. ל
    ל מאי 10 2016, 17:25
    כתבי ג'וקופוסט מטיילים בעולם

    כיף

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באמנות

יתר המאמרים במדור