JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מסע בעקבות הזיכרונות

על הסרט "שלושה אחים ומערה"

מסע בעקבות הזיכרונות מתוך הסרט: שלושה אחים ומערה
אוגוסט 21
20:32 2016

"לי השואה דווקא הייתה טובה. שיחקנו הרבה", מפתיע במונולוג אחד האחים, שהיום מתקרב לגיל 80. אחיו הבכור עונה לו בכאב: "אני לא מבין מה יש לנו לחפש שם, אני לא רוצה לנסוע".

כך נפתח סרטה המרגש של תמר טל-ענתי המספר על שלושה אחים בני 70–80 שמחליטים לנסוע לטוסקנה ולחפש את המערה שבה הסתתרו עם הוריהם בזמן המלחמה. האחד אנתרופולוג, השני מטפס הרים והשלישי עוסק בעבודת כפיים. תמר, הנשואה לבנו של אחד מהם, שמעה כבדרך אגב באחת מארוחות הערב המשפחתיות על נסיעתם המתוכננת של האחים. אף שהיתה אחרי לידה, היא החליטה לא לפספס את ההזדמנות לאפשר לסיפור שלהם להתגלות גם דרך המצלמה, וכך מצאה את עצמה כעבור זמן לא רב, נוסעת לטוסקנה עם בובי, אנדריאה ועמנואל.

עמנואל הבכור, היה בן 13 בזמן המלחמה. הוא התנגד לנסיעה, ואילו אחיו הצעירים ממנו תמכו ברעיון וחשו שזאת מעין הרפתקה שיש בה מן הגעגוע. הטריגר המסקרן לסרט הוא מציאת המערה, אך למעשה הסרט בודק את עיצוב דמותנו בשנים משמעותיות כל כך בחיי האדם ובמיוחד את עיצוב הזיכרונות. במהלך הסרט מתווכחים האחים האם השכנים הלא יהודים באמת עזרו, או שזה היה מיתוס אחד מני רבים אחרים. האם הזיכרון מוטל בספק או שהוא ודאי?  זהו סרט שונה על זיכרון השואה. אין בו מחנות ריכוז ונאצים, אין אובדן חיים, המשפחה הגרעינית ניצלה כולה בעקבות תושיית ההורים, אך למרות זאת יש כאב וצער. עבור הילדים השואה הייתה פחד, אובדן הבית ותחושת תלישות גדולה. הסרט לא דן בשאלה כיצד העבירו הילדים את הימים במערה, או האם נחשפו לסכנות שארבו לפתחם?

הסרט, בסגנונו מלא החמלה, מתמקד בחיפוש אחר המערה, כמו חיפוש אחר אוצר או מעין מים חיים, אולם בדרך משרבב שאלות התוהות מה הילדים בחרו לזכור. לאט לאט משילים הגברים את הקליפות שעטפו אותם במשך שנים, ומספרים קטעי זיכרונות מאותם הימים. בעזרת מצלמה לא מתערבת, בלוקיישנים רומנטיים, בשיחות ליד האש הבוערת באח, הצופים חווים בעיקר חמלה ואהבת האדם. אֵימי השואה לא מוטחים בקולות רמים, אלא חודרים אל מתחת לעור בצמרמורת ובכאב. דווקא מול נופי טוסקנה וארוחות היין והגבינות שהאחים עורכים, ומול ההומור והחברות שהם מפגינים, הצופה חווה געגוע שלא ניתן למלא. זהו סרטה השני של טל-ענתי, קדם לו "הצלמניה", שתיעד את ניסיונם של מרים ויסנשטיין בת ה-96 ונכדה, להציל מהריסה את חנות הצילום הוותיקה "הצלמניה". בחנות מיתולוגית זו, שברחוב אלנבי, התחבאו מיליון סרטי צילום שתיעדו רגעים מרגשים וחשובים בתולדות מדינת ישראל. גם בסרט זה פוגש הצופה באישה מבוגרת, חזקה אך מלאת הומור. זהו סרט שמתבונן בזִקנה מתוך מבט של חמלה, וגם שם, הסיפור החיצוני של מעבר חנות הצילום מקפל בתוכו טרגדיה אנושית והתמודדות עם משבר גדול בחיים.

שני הסרטים מכבדים את האדם המבוגר ודנים בצורך שבהיזכרות. ב"שלושה אחים ומערה", דווקא עמנואל, הספקן שבחבורה הוא זה שמסכם ואומר שזיכרון השואה הוא רק קצה הזיכרונות שאנו נושאים. האנושות, ואנו בתוכה, סוחבים זיכרונות של אלפי שנים, ואנו מתעצבים לא רק מהזיכרונות האחרונים, אלא מכל מה שאספנו לאורך הדורות. אני מוצאת שגישה זו מכבדת את המבוגרים שבעולמנו, ויותר מכך, זו גישה מנחמת שממקמת אותנו בתוך הווה עשיר מאוד שיונק מאין-ספור מקורות מן העבר, אנחנו לא בחלל ריק.

בימוי, תסריט ותחקיר: תמר טל ענתי

הפקה: תמר טל-ענתי, טינה ליב, יורגן קלייניג, הילה מדליה

חברת הפקה: תמר טל פילמס, צלולואיד פבריק, נואו הפקות

עריכה: בועז ליאון

צילום: עמנואל מאייר

פסקול: קאי תבל

מוזיקה: קובי ויטמן

על המחבר / המחברת

עינת קאפח

עינת קאפח

תסריטאית, בימאית, ומרצה לקולנוע בקהילות שונות בארץ ובעולם. אחראית קשרי חוץ בבי"ס לקולנוע "מעלה" בי"ם. ביימה את הסרטים "בת יפתח" ו"הירושות שלי".

6 תגובות

  1. תמירה
    תמירה אוגוסט 22 2016, 13:21
    הנושא כמובן טעון

    הכתיבה נפלאה

    השב לתגובה
  2. נוי
    נוי אוגוסט 23 2016, 12:27
    שילוב של סרט לא דוקא מהמפורסמים

    עם מחשבות אישיות וקשר לסרט אחר. נהדר.

    השב לתגובה
  3. אבגיל
    אבגיל אוגוסט 24 2016, 13:54
    תמיד כשמצמצמים לראיה אישית מינורית

    משיגים את העוצמה המרבית.

    השב לתגובה
  4. א.
    א. אוגוסט 25 2016, 15:54
    גם אני ממש לא צעיר

    אחד השעורים הכי חשובים שלמדתי בחיים – זכרונות זה הדבר הכי סוביקטיבי בעולפ

    השב לתגובה
  5. ח-מ
    ח-מ ספטמבר 05 2016, 15:56
    רוב האנשים שהיו ממש בשוטה הומתו

    באכזריות ובברוטאליות חסרי תקדים. האם אין חשש שסרטים מן הסוג הזה מרככים את מעשי הרצח וכל מה ש לווה אליהם?

    השב לתגובה
  6. דנה ברזילי
    דנה ברזילי נובמבר 01 2016, 10:09
    יצא לי לראות

    מהמם דוקא בכך שכל כך אמיתי, כל כך אנושי ומתון

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בקולנוע

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!