JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

תאוות המלחמות

הסרט "פראנץ"

תאוות המלחמות הבמאי פרנסואה אוזון commons.wikimedia.org
ספטמבר 03
19:30 2017

בשבוע החולף עלה לאקרנים בארץ הסרט "פראנץ" של הבמאי הצרפתי הידוע פרנסואה אוזון והוא מכה גלים בקרב המבקרים, שרובם העניקו לו ציונים הממקמים אותו בצמרת הדירוג של הסרטים הנוכחיים.

אין ספק שמדובר בסרט מיוחד. העלילה מתרחשת מיד אחרי תום מלחמת העולם הראשונה, בדיוק לפני מאה שנים. פרספקטיבת זמן נאותה לחשבון נפש אפשרי. צילום שחור לבן, עלילה שמתפתחת באטיות ושחזור נכון של התלבושות, הסביבה וגם האווירה, מקנים את תחושת אותה תקופה קשה.

הסיפור עצמו מתחיל בחייל צרפתי משוחרר שמגיע לעיירה גרמנית לעלות על קברו של חייל גרמני שנפל, והיחסים שהוא מפתח עם משפחתו של אותו חלל ועם ארוסתו. הדברים הולכים ומתבהרים, עם נסיגות לאחור, ויוצרים מתח פנימי ומסתורין. לטעמי, חלק מהמבקרים הפליגו בפרשנותם למה שבין השיטין.

על התשתית הזאת יושב בעצם סיפור אהבה. קודם כול בין הארוסה לבעל המיועד שנפל, ואהבה פוטנציאלית מפתיעה בין המבקר הצרפתי – מארץ האויב עד לפני זמן קצר – לבין אותה אישה צעירה. לכך אפשר גם להוסיף את האהבה הפנים-משפחתית. האהבה, על קשייה וסיבוכיה, זוכה לטיפול בולט של אנשי המקצוע המהוללים.

בי, לעומת זאת, הסרט הותיר מחשבות בעיקר בכיוון אחר. העלילה שמתרחשת בגרמניה ובצרפת במקביל מצביעה על האווירה בשתי המדינות, שעד לפני זמן קצר שפכו דם רב האחת של רעותה. במלחמת העולם הראשונה נהרגו ומתו מעל 20 מיליון חיילים ואזרחים. בצרפת מעל 10% מהאוכלוסייה קיפחו את חייהם. והנה הסרט טורח להעביר באמצעות קטעים בעלילה אווירה שהיא כבר התחלת הנביטה של זרעי המלחמה הבאה (להזכירכם, מלחמת העולם השנייה, הנוראית עוד יותר, פרצה כעשרים שנים בלבד לאחר מכן), הן בגרמניה המובסת הן בצרפת המנצחת.

נסתיימה מלחמה אחת, עקובה מדם ומלאת סבל, וכבר סוללים את הדרך למלחמה הבאה. ובסופו של דבר, כיום – אחרי מאה שנים בלבד ואין-סוף חללים והרס, צרפת וגרמניה הן החברות הקרובות ביותר, ומהוות עמוד תווך בבניין האירופי המאותגר ללא הרף. על מה ולמה היו נחוצות המלחמות? מה הביא לכך שסצנות בתי המרזח, המיוצגות גם בסרט, היו רוויות בלאומנות בוטה? למה לא עסקו שם בספורט, באהבה, בתרבות? מה תועלת הביאו המלחמות? צעירים נהרגים, במקום ללגום אלכוהול ולעסוק באהבהבים. ברור שבכל מלחמה יש צד אחד שאני רוצה בניצחונו. אני גם יכול לנמק זאת היטב. השאלה היא כיצד מייתרים את חלקן לפחות?

הסרט טוב כי הוא מעורר מחשבה. על האהבה ומהותה. על יצר המלחמה. באשר לאמת מוחלטת ואמת סובייקטיבית, והקשר ביניהן. וכל צופה יעניק המשקולות הסגוליים מבחינתו, לכל אחד מהנושאים העקרוניים הללו שהסרט מעלה.

אני מרשה לעצמי לנחש כי בשל האווירה והנושא, ומכיוון שחלק גדול מההנאה מהסרט הנה פנימית ולא מוחצנת, מבוגרים בגילם יעריכו אותו ויכבדו אותו בנוכחותם באולמות. הדור הצעיר ממש לא ינהר אליו בהמוניו.

ציון אישי: 88

על המחבר / המחברת

יונתן קורפל

יונתן קורפל

עורך ראשי, עורך מדור: IT, עורך מדור: בארים ומסעדות. מנכ"ל חברות IT בארץ ובחו"ל בעבר ובהווה מרצה באקדמיה ו-דירקטור בחברות ציבוריות.

2 תגובות

  1. ברוך נצר
    ברוך נצר ספטמבר 04 2017, 13:19
    אני דוקא אהבתי את תובנות האהבה

    אני חושב שהם בסיס הסרט.

    השב לתגובה
  2. הנרי
    הנרי ספטמבר 07 2017, 03:17
    עוד לא ראיתי את הסרט

    אבל זאת ביקורת שונה מכל הביקורות שקראתי על הסרט שאני מתכונן לראות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בקולנוע

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!