JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

על מקומם הנעדר של האמן ושל המחנך

מחשבות בעקבות הסרט "מוטלים בספק"

על מקומם הנעדר של האמן ושל המחנך ד"ר ורד טוהר
אפריל 20
19:30 2018

(אזהרת ספוילרים)

"מוטלים בספק" (בימוי ותסריט: אלירן אליה, ישראל 2018) הוא סרט מצוין. המשחק מצוין. הצילום מצוין. התסריט טוב אך לא מצוין (היו כמה תפרים גסים מדי בעלילה אך לא זה העניין כאן). הוא קיבל גם ביקורות מצוינות. ב-YNET שמוליק דובדבני (12 במרץ 2018) הכתיר אותו בתואר "אחד הסרטים המצוינים שנעשו כאן". אורי קליין באתר "הארץ" (7 במרץ 2018) כותב על יוצר הסרט שהוא "הבטחה גדולה".

בכל זאת הותיר בי הסרט תחושה לא נוחה, שונה מזו שחוויתי לאחר צפייה באח התאום שלו, הסרט "פיגומים" (בימוי ותסריט: מתן יאיר, ישראל 2017), שגם לראשו קשרה הביקורת כתרים. דווקא לאור הדמיון הרב, רב מדי אפילו, בין שני הסרטים הללו מתבהר השוני המובהק ביניהם.

שני הסרטים, אשר עלו לאקרנים בהפרש של פחות מחצי שנה, מציגים מורה – האחד מורה לספרות, השני מורה לקולנוע – הנקלע לסיטואציה של הוראה ועליו להתמודד עם קבוצה של נערים ונערות בעייתיים. בשני הסרטים מתפתחת ידידות בעלת גוון אדיפלי בין המורה לבין אחד הנערים בקבוצה, שהוא בן למשפחה יחידנית ולהורים ממעמד נמוך חסרי השכלה פורמלית ושהיו לו כמה אינטרקציות לא חיוביות, בלשון המעטה, עם משטרת ישראל. בשני הסרטים משמש המורה מעין תחליף אב או אפשרות לאבהות אחרת עבור התלמיד. שני הסרטים מסתיימים בהסתבכות פלילית של הנער לאחר שהמורה יוצא מחייו. גם תהליך ההפקה של שני הסרטים היה דומה מאוד. שני הסרטים הם סרטי ביכורים של כותבים שבעצמם עבדו בבתי ספר תיכוניים כמורים והסרט הוא תגובה לחוויותיהם במערכת החינוך הישראלית. בשני הסרטים לוהקו כשחקנים נערים מקבוצה שהבמאי עבד עמה במציאות.

"פיגומים" ו"מוטלים בספק" דומים כל כך עד שתיאורטית היו אמורים לייצר אצל הצופה חוויית צפייה דומה. ולא כך היא. חוויות הצפייה השונות הן תוצאה של שתי תפישות עולם שונות לחלוטין שהסרטים הללו מביעים. גרעין השוני העקרוני ביניהם טמון באופן שבו הם תופשים את האדם, את המעשה החינוכי ואת מעשה האמנות.

"פיגומים" מציג את רמי, המורה הכושל לכאורה, בחור אובדני, אומלל, שחיי הזוגיות שלו אינם טובים וחייו המקצועיים אינם מספקים. מרגיש "נע ונד בעולם", בלשונו. זרותו מתבלטת לנוכח חדר המורים הומה הנשים בתיכון שבו הוא מלמד, ויוזמותיו החינוכיות הפרוגרסיביות הנענות באטימות מצדה של מנהלת בורגנית אפרורית. שיבוצו ללמד ספרות בכיתה של הנערים הבעייתיים של השכבה נתפש כמעין עונש שהוא מקבל על חריגותו.

אף על פי כן, בעדינותו, בגמלוניותו, הוא מצליח לגעת בנפשותיהם מפני שהוא מנהל עמם דיאלוג חינוכי משמעותי שמנסה להתעלות מעל התנאים האובייקטיביים ולהציג את עולם הרוח ועולם הספר כעולם של מפלט מפני המציאות הקשה. הדיונים על יצירות קלאסיות ובעיקר סביב הטרגדיה היוונית "אנטיגונה" מצטיירים בסרט כדיונים המרחיבים את הנפש ומבטאים את קיומה של הוויית חיים שונה, שבה יש מקום לאינטלקט, לדמיון ולחירות נפשית. אתגרי החשיבה שהוא מטיל על הנערים, כגון "תשאלו את ההורים שלכם אם הילד שבתוכם עוד חי", מכניסים אותם – ובמיוחד את אשר, התלמיד שנפשו נקשרה אליו – לדיאלוג פנימי שמעולם לא חשבו על אפשרות קיומו. זהו סרט אשר מעלה את הספרות היפה למדרגה של מרפא לנפש ואת המורה לספרות למדרגת שאמאן. נכון, כבר היו סרטים כאלה מעולם. אך הקולנוע הישראלי דווקא אינו מרבה לעסוק במערכת החינוך בכלל ובשיעורי ספרות בפרט.

במרכז עלילת "מוטלים בספק" נמצא אסי, מדריך לקולנוע המגיע כדי לרצות תקופה קצרה של עבודות שירות במקלט לנערים בסיכון בפריפריה. בהדרכתו הנערים כותבים, מביימים ומצלמים סרט קצר המתאר סיטואציה אופיינית מחייהם. אסי נקשר במיוחד אל עדן, אחד הנערים בקבוצה, הנתון במעצר בית, ומתפתחים ביניהם יחסי קרבה הרסניים, בין היתר מפני שהם מגלמים תמונות ראי זה של זה במובנים רבים. זהו סרט לא פשוט לצפייה. אלירן אליה אינו חס לא על דמויותיו ולא על צופיו ומגיש יצירה המתיימרת להתכתב עם המציאות ללא כחל ושרק. כאמור, סרט מצוין.

יחד עם זאת, "מוטלים בספק" מערער על שלוש אקסיומות.

ראשית, הוא מביע אמירה קשה ביותר על טבע האדם. לפי "מוטלים בספק" בני אדם מונעים רק על ידי יצרים – יצרים הרסניים, יש לומר. הם תרים כל הזמן אחר סיפוקים מיידיים ופריקת אנרגיות – שליליות – ללא בקרה, ללא היגיון וללא שליטה. בני אדם נולדו לתוך רוע ואינם יכולים להימנע ממנו או להיחלץ ממנו לעולם. ייתכן שמסר זה יימצא מקומֵם מפני שהוא מבטל את אפשרותו של האדם לחלץ את עצמו מתוך מציאות חייו, להתעלות מעל הנתונים הבסיסיים שלו ולפתוח לעצמו שבילים של התפתחות והתקדמות. כך עדן, התקוע בתוך מציאות קשה שאליה נולד, ובמובנים רבים כך גם אסי, שאף הוא נושא עמו מטענים רגשיים לא פתורים מילדותו.

שנית, "מוטלים בספק" מערער על עצם קיומו של המעשה החינוכי, שכן מחשבת החינוך נידונה מראש לכישלון בעולם של יצרים ורוע. מתוך הסרט עולה שגם אם נעשה מאמץ לקיים מעשה חינוכי, הרי שהוא מאמץ עקר. לא מערכת החינוך מוטלת בסרט בספק – מערכות גדולות לעולם אינן משמחות במיוחד – אלא עצם המעשה החינוכי, עצם הכוונה החינוכית ועצם המחשבה החינוכית. המסר הזה מקומם מפני שהוא שומט את הקרקע תחת תפקידה של החברה לקבל אליה פרטים בעלי צרכים שונים, לטפל בהם ולאפשר להם לבחור לחשב מסלול מחדש. לכן העבודה של אסי עם הנערים בחוג הקולנוע נידונה מראש לכישלון ועדן לא יכול להיחלץ ממציאות חייו, ממש כמו כל אחד אחר. בניגוד לרמי המורה בסרט "פיגומים", אסי הוא מורה שכשל בתפקידו.

שלישית, "מוטלים בספק" שומט את הקרקע תחת התפישה הרווחת על כוחה המרפא של האמנות. במקרה זה, אמנות הקולנוע. הסרט הקצר שהנערים כותבים ומביימים בהדרכתו של אסי אינו מייצר עבורם מציאות מדומיינת טובה יותר או מפלט תרפויטי מהכאן והעכשיו – אלא בדיוק להפך. הנערים מביימים את עצמם רוצחים – מה שאיש מהם לא עשה לפני כן, אף שלרבים מהם כבר הצטברו רישומים פליליים בשל עבירות קלות יותר. הסרט הקצר שהם יוצרים יחד כקבוצה כאילו מייצר את המציאות לעתיד, וכמאמר הידוע – אקדח במערכה הראשונה תמיד יורה במערכה השלישית. אמנות הקולנוע לפי "מוטלים בספק" אינה יכולה לרפא, לחבק, להציב אלטרנטיבה, לתת תקווה, להראות נתיב שונה אלא להפך, הקולנוע הוא נבואה המגשימה את עצמה לרעה. יתרה מזאת, בעוד שבקולנוע יש במאי הקורא "קאט", במציאות קריאת ה"קאט" לא תבוא ועדן גורלו נגזר, מפני שהסרט המצולם של הנערים מתברר כחזרה גנרלית לקראת המציאות הפרטית שלו. בניגוד ל"אנטיגונה" המרוממת את נפשו של הנער אשר בסרט "פיגומים", פרויקט הסיום של נערי המקלט של אסי סותם עליהם את הגולל.

נקודה שלישית זו היא קריטית מפני שפירושה שהסרט, שהוא עצמו מעשה קולנועי, מבטל את עצמו מתוך עצמו ומכריז על עצמו שאין בו כדי לתקן עולם, רק לקלקלו עוד יותר. זהו סרט קולנוע שמציג את כישלונו של מעשה הקולנוע. המדיום האמנותי מתעקר ומאבד את כוחו להוביל שינוי. לא האמן ולא המחנך יכולים לעזור לאדם להתגבר על מה שמקולקל בו מלידה ומעוות לא יכול לתקון. סצינת הסיום החזקה היא עדות לכך שאת השדים המשתוללים בנפשו של עדן שום מדריך לקולנוע ושום עבודה קולנועית לא יוכלו לפתור. "מוטלים בספק" אינו עוד סרט חברתי נטורליסטי פסימי. דווקא בשל תפקידו של הקולנוע בעלילה הוא יוצא חותר כנגד עצמו.

על המחבר / המחברת

ורד טוהר

ד"ר, מרצה במחלקה לספרות עם ישראל שבאוניברסיטת בר–אילן, חוקרת תולדות של הסיפור היהודי והתקבלותו.

18 תגובות

  1. יצחק
    יצחק אפריל 21 2018, 08:36
    מעניין מאוד

    מעניין מאוד תודה

    השב לתגובה
  2. נירה דולב
    נירה דולב אפריל 21 2018, 11:25
    סרט או יצירה אמנותית לא חייבת לחנך

    לא הייתי בסרט אבל אני מתיחסת למאמר. סרט לא בהכרח בא לחנך. הוא גם לא חיב להיות עם מסר חיובי. סרט יכול גם לשדר תמונת מצב. אולי אפילו להביע יאוש. דרך אגב, תמיונה מדכאת יכולה אולי להביא לשינוי כאשר אנשים יבינו מה המצב.

    השב לתגובה
  3. טל שפריר
    טל שפריר אפריל 21 2018, 13:11
    ראיתי את הסרט

    כעת אחרי שקראתי את מאאמרך אני מסכימה לגמרי.

    השב לתגובה
  4. אלכס
    אלכס אפריל 21 2018, 15:43
    מעניין

    האיר הרבה נקודות בסרט שלא חשבתי עליהן. אין ספק שמדובר בסרט מורכב עם נדבכים שיש להתעמק בהם

    השב לתגובה
  5. לילך
    לילך אפריל 21 2018, 15:51
    מסכימה עם המאמר שלך

    ראיתי את שני הסרטים ואני מסכימה עם כל מילה. שני הסרטים דומים מאוד אך חווית הצפייה היא שונה וכמו כן ההרגשה שאתה חווה במהלך הצפייה.

    השב לתגובה
  6. יוסי פרל
    יוסי פרל אפריל 21 2018, 18:24
    סקירה מעניינת

    תודה

    השב לתגובה
  7. נמרוד
    נמרוד אפריל 22 2018, 12:39
    בלי קשר לדעתי על הסרט

    כך צריכה להיות בנויה ביקורת על סרט. ולכל אדם זכות להביע דעתו. גם אם היא שונה. ובמיוחד אם היא שונה.

    השב לתגובה
  8. דור
    דור אפריל 22 2018, 16:26
    ביקורת טובה

    וגם סרט טוב

    השב לתגובה
  9. צבי מ.
    צבי מ. אפריל 24 2018, 10:15
    לא מומחה בכתיבה מקצועית

    אבל אני רוצה להגיד שאהבתי את הסרט.

    השב לתגובה
  10. דינה
    דינה אפריל 24 2018, 16:58
    LIKE

    LIKE

    השב לתגובה
  11. נאוה דויטש
    נאוה דויטש אפריל 25 2018, 12:10
    לא גיבורי הסרט צריכים להתחנך

    אלא הצופים
    אצלך הסרט עורר מחשבות ותובנות וכך אצל אחרים וזהו בעצם החינוך

    השב לתגובה
  12. רננה
    רננה מאי 02 2018, 12:45
    ראיתי ואני מסכימה

    ליצירה צריכה להיות מטרה ורצוי שתהיה ראויה

    השב לתגובה
  13. אורלי לרנר
    אורלי לרנר מאי 07 2018, 17:48
    אהבתי את הגישה והניתוח

    ובכלל לא הייתי בסרט עצמו

    השב לתגובה
  14. אהרון הרטמן
    אהרון הרטמן מאי 21 2018, 17:20
    ראיתי את הסרט

    מקבל בהחלט את הניתוח ואת ההדגשים החסרים.

    השב לתגובה
  15. אביבה שפר
    אביבה שפר אוגוסט 06 2018, 12:55
    כך גם אני הרגשתי בסרט

    היכן המסר

    השב לתגובה
  16. אורלי נגיד
    אורלי נגיד אוקטובר 16 2018, 11:59
    ראיתי בזמנו את הסרט

    נתקלתי רק כעת בגוגל במאמר שלך
    גישה מענ יינת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בקולנוע

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!