JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

נזירה יהודייה

הסרט "אידה"

נזירה יהודייה עופרה עופר אורן
ינואר 24
18:24 2015

"אז את נזירה יהודייה?" מפטירה באירוניה דודתה של הצעירה הלבושה בבגדי נזירה מתלמדת. לפני רגעים אחדים התדפקה הצעירה על דלתה. הן אינן מכירות. כלומר – הדודה הכירה את האחיינית כשזאת הייתה תינוקת, עד שאיבדה את הוריה.

"למה לא לקחת אותי מבית היתומים?" שואלת הצעירה, ונענית: "כי לא יכולתי. כי לא רציתי".

שמה האמתי של הצעירה נודע לה זה עתה. הוא אינו אנה – שם פולני נפוץ – אלא אידה. אידה לבנשטיין. עד לרגע זה אפילו לא ידעה שהיא יהודייה ולא היה לה מושג מה קרה להוריה.

אם המנזר שלחה אותה לבקר את קרובת המשפחה היחידה שלה יומיים לפני הטקס האחרון, שבו תקבל על עצמה את השבועה לחיי פרישות, צניעות והסתפקות במועט. כנראה כדי שתבדוק עם עצמה אם בחירתה בנזירות סופית ומוחלטת. אבל הדודה, שופטת שהייתה בעבר התובעת הכללית מטעם המשטר, מתנערת מאידה, מנסה לשמור על ריחוק קשוח, אדיש. כל השנים אפילו לא השיבה למכתבים שהנזירות כתבו לה. והנה מסתבר שנהגה כך מעודף, לא מחוסר אהבה. גם אם נדמה לרגע שהביקור יסתיים עוד לפני שהחל, הכול משתנה. הדודה נמלכת בדעתה: היא אינה מסוגלת לסלק מעליה את האחיינית. הנזירה היהודייה ודודתה הקומוניסטית מדברות, ובעקבות השיחה הן יוצאות יחד לחיפוש מייסר, חושפות סודות מחרידים מעברן המשותף, וכעבור זמן לא רב מגיעות להחלטות שאי אפשר להתחרט עליהן.

אבל לפני כן מזדמן בדרכה של אידה גבר חביב, נגן סקסופון. הוא אולי האדם היחיד שיוכל להושיע אותה מפני החיים האילמים הצפויים לה כנזירה – הסגידה לצלוב; המדים המסלקים כל רמז לגוף; השתיקות בחדר האוכל, שם סועדות הנזירות בדממה טקסית; הקיפאון הרגשי; הקיום העקר; הכללים הנוקשים המכתיבים כל תנועה, נשימה, מבט; הציפייה המתמדת למוות הגופני הגואל.

הגבר מציע לאידה להצטרף אליו, ולשאלתה: "מה נעשה אחר כך?" הוא משיב בפשטות: "ניקח כלב, ניסע לטייל, נתחתן, נוליד ילדים…"

"ואחר כך?" אידה ממשיכה לשאול.

מה יכול הפולני הצעיר לדעת על המשמעות השונה, הבלתי אפשרית, שיש מבחינתה של אידה לכל מה שהוא אומר לה. כששאל אותה: "על מה את חושבת?" השיבה: "על שום דבר". הרי לעולם לא יוכל להבין. אפילו כשסיפרה לו על יהדותה, לא נרעש ולא הופתע. רק השיב, אגב אורחא: "ולי יש גם דם צועני", כאילו אין במוצאה שום משמעות מעבר לקוריוז רגעי ושולי. ואולי דווקא משום כך, משום שאינו מבין, יוכל להושיע אותה האיש הזה שמבטיח לה בתמימות, בטבעיות, בלי שום הרהור שני, לחיות "כמו כולם". האם באמת אינו מבין שאין בחייה, בעברה, בהיסטוריה המשפחתית שלה, שום דבר שמאפשר לה לחיות "כמו כולם"?

הסרט "אידה" מצולם כולו בשחור לבן. הוא מתרחש בפולין, בשנות השישים. המצוקה שהוא מצייר נצבעת כולה באפור – הנה הדרכים המרובבות בבוץ, הבתים העלובים, המטים ליפול. הנה הנופים הקודרים שבהם נחשפת האכזריות שאין לה שיעור, שהתרחשה בתוכם רק כשני עשורים לפני כן.

מי היו אלה שהרגו יהודים? הגרמנים או הפולנים? מי היו אלה שגזלו את רכושם, רצחו וירשו? ומי הם אלה שחוששים מפני הקורבנות שיבואו לתבוע בחזרה את שלהם? אילו מין חיים יכולים לחיות מתי המעט ששרדו משום מה, כי היה להם מזל, כי היה להם "מראה טוב", כלומר תווי הפנים הנכונים, השיער הבהיר, האף הסולד, המין הנכון? לילד יהודי שחור שיער ונימול לא היה כמובן שום סיכוי להישאר בחיים.

הסרט הצליח מאוד בעולם, והוא אחד המועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. אבל הוא גם ספג ביקורות, בעיקר בעיתונות הפולנית, שם טענו כי הוא אנטישמי, שכן הוא מתאר בדמותה של הדודה את היהודייה הסטריאוטיפית, הקומוניסטית, הנמנית עם השלטון שדיכא את הפולנים. מבקרים אחרים כתבו שהסרט אנטי-פולני, כי הוא "טוען" שהפולנים פגעו ביהודים…

כצופה ישראלית בסרט לא יכולתי שלא לחשוב על היעדרותה המוחלטת של חלופה לחיים של שתי היהודיות – הנזירה והקומוניסטית. במציאות שהסרט מתאר אין שום מחשבה או אפשרות כזאת. רציתי כמעט לשאול אותן − למה אתן עדיין שם? נסו להסתלק (הרי גם בתקופת השלטון הקומוניסטי עלו מפולין רבבות יהודים). בתמימות כנראה לא פחותה מזו של הצעיר הפולני המציע לאידה פשוט "לחיות כמו כולם", רציתי להגיד להן – עזבו הכול. עזבו את פולין. קומו, בואו, עלו לישראל. כאן תמצאו מקום מפלט בטוח.

מחוץ לאולם הקולנוע ירד גשם. בחדשות התבשרנו שהילדה איילה, שבקבוק תבערה הושלך לתוך המכונית שבה נסעה, פקחה את עיניה. אבל חייה עדיין בסכנה, והיא צפויה בכל מקרה לשנים ארוכות של אשפוזים וטיפולים רפואיים.

על המחבר / המחברת

Avatar

עופרה עופר אורן

סופרת, כתבה שמונה ספרי פרוזה, זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש אשכול בשנת 1994.

4 תגובות

  1. רינה
    רינה ינואר 27 2015, 10:11
    סרט טוב ומעורר מחשבה

    וכך גם המאמר – הסכמתי עם הניתוח שלך. תודה

    השב לתגובה
  2. זאביק
    זאביק ינואר 28 2015, 10:08
    הייתי בסרט

    הבעיה שהסוף לא ברור .מה המסר הסופי ?

    השב לתגובה
  3. אוהב סרטים
    אוהב סרטים מרץ 11 2015, 17:22
    הכל היה טוב ויפה עד שהגיע הסוף

    איך זה נגמר
    יש לי ויכוח עם החברה
    לדעתי לא נגמר טוב והיא חוזרת סופית למנזר מחוזקת
    החברה חושבת שיש סיכוי שהיא תשתנה כעת

    השב לתגובה
  4. פיני
    פיני נובמבר 05 2015, 13:07
    גם אני חושב שהסרט נגמר לא טוב

    מזווית הראיה ל הנקודה היהודית

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בקולנוע

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!