JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • קולנוע
  •  » בית אחד, סמלים הרבה ודמויות שלא מצליחות לגעת

בית אחד, סמלים הרבה ודמויות שלא מצליחות לגעת

הסרט "לוויתן"

בית אחד, סמלים הרבה ודמויות שלא מצליחות לגעת אנדריי זוויאגינצב – הבמאי commons.wikimedia.org
פברואר 27
19:57 2015

"אקדח שמופיע במערכה הראשונה, חייב לירות במערכה השלישית", אמר צ'כוב. ה"אקדח" המופיע בתחילת הסרט "לוויתן" הוא בית עץ נאה שאנו צופים בו מבחוץ. השחר עדיין לא עלה, או דמדומי הערב עדיין לא תמו. עוד מעט יעלה היום, או ירד הלילה. הבית ניצב מול הים, על רקע שמים אפורים. חלקו התחתון אפלולי. אור חמים מציף את חלקו העליון, הווילונות אינם מסתירים אותו. על אדני החלונות ניצבים עציצים. אפשר להבחין בשולחן אוכל רחב. מי גר כאן? תוהה הצופה, שהיה רוצה להיכנס, להתיישב, לאכול משהו טעים, להשקיף החוצה. ואז האור בבית כבה. מישהו יוצא מתוכו, יורד בצעדים בטוחים במדרגות החיצוניות, מפעיל את השלט של המכונית החונה ליד הבית ונוסע.

לא רק הצופה מביט בערגה של מי שהיה רוצה להתקבל לתוך החמימות המוארת. את הבית הזה, שגרים בו מכונאי רכב בשם קוליה, רעייתו ובנו מנישואיו הקודמים, חומד גם ראש העיר, וזומם לגזול אותו ממי שבנה אותו במו ידיו.

אכן, לפי הכללים שקבע צ'כוב, במערכה האחרונה האקדח "יורה": מחפרים מגיעים, מנפצים את קירותיו של הבית היפה הזה, מפוררים, מרסקים ומעלימים אותו. על תלו תוקם כנסייה שתשקיף אל הים.

אם כן, האם זה סרט על מאבקו של הפרט בשלטון אכזרי ומושחת? ואולי הוא עוסק בקשר שבין עריצות הדת לשיתוף הפעולה שלה עם הצביעות ועם הרוע? או שהסרט מבקש להראות את אוזלת היד של אנשים קשי יום ברוסיה, את התמכרותם לטיפה המרה, וכיצד השתיינות מונעת מהם להתמודד עם המציאות, לשמור על עצמם ועל זכויותיהם הבסיסיות ביותר?

כל המוטיבים הללו מופיעים בסרט, וכולם מלווים בשפע של סמלים. כך למשל רומה, בנו המתבגר של קוליה, נוהג להיפגש עם חבריו בחורבותיה של כנסייה עתיקה. בין הקירות ההרוסים הם מדליקים מדורה ומשתכרים. האש מהבהבת על ציורי הקיר של הקדושים המשקיפים על בני הנוער האבודים. אבל הנה הניגוד: בחלקו האחרון של הסרט מתקבצים כל תושבי העיר בטקס הפתיחה של הכנסייה החדשה, שם מדבר הכומר הצבוע ששיתף פעולה עם ראש העיר והעניק לו תמיכה כשפעל בניגוד לכל כללי המוסר, וגזל את כבשת הרש. הדרשה שהכומר נושא עוסקת בחשיבותה של האמת.

אפשר להבין אפוא שהסרט מותח ביקורת על הכנסייה. עם זאת, לפני שקוליה מאבד את כל עולמו, מופלל ונשלח למאסר על פשע לא ביצע, הוא פוגש את הכומר והלה מספר לו על איוב. על סבלו ועל הגמול שזכה לו בערוב ימיו. קוליה מתנדב לעזור לכומר לשאת צרור ובו לחם שהכומר מחלק לנצרכים. שוב מתגלה סתירה פנימית: הנה כומר מיטיב, שדואג, כמו ישו, לחלק את הלחם לצאן מרעיתו. הוא גם מברך את קוליה, מחווה מעליו את הצלב, זוכה ממנו לנשיקת כף ידו, ובה בעת מאחורי הקלעים − עוזר לשלטון להתאנות לאזרח.

שמו של הסרט לקוח לכאורה ממראהו של שלד של לוויתן הניצב לא רחוק מהבית, בשולי החוף. לוויתן אחר נראה כמה פעמים במים, ומסמל כנראה חירות וחופש פעולה, והשלד – את אובדנן ואת ההיסחפות אל השרטון ואל החוף שאינו מקום מבטחים.

השם מתייחס גם, בלי ספק, לספר מהמאה ה-17 "לוויתן: או החומר, הצורה והשלטון של קהיליה כנסייתית ואזרחית". מחבר הספר, תומאס הובס, טען בו כי קיימת אמנה בין האזרחים לבין השליט האבסולוטי, וכי רק שליט אבסולוטי וחזק מסוגל להשליט סדר ולמנוע כאוס ו"מלחמת הכול בכול".

האם זוהי אמירתו של הסרט? שהתפוררות השלטון הריכוזי קעקעה את הביטחון האישי של האזרחים ברוסיה וכך יכול השלטון המקומי להתעלל באזרחים?

אכן, יש רגע בסרט שבו יוצאת חבורת חברים אל הטבע לצלות בשר ולהשתעשע בירי למטרה. תחילה הם יורים על בקבוקים ריקים, ואחרי כן − על תצלומי מנהיגים מהעבר הסובייטי. הנוכחים מבודחים מהרעיון, ותוהים אם מי שיזם זאת הביא אתו גם תצלומי מנהיגים מההווה.

הסרט "לוויתן" ייצג את רוסיה בתחרות פרסי האוסקר. למרבה הפלא הוא זכה לתמיכה תקציבית של השלטון הרוסי, אבל גם לדברי גינוי של שר התרבות. השר מתח ביקורת על האופן שבו הציג הבמאי את העם הרוסי, כאוסף של שיכורים נטולי מצפון.

הסרט זכה להצלחה רבה בעולם, ומבקרים רבים שיבחו אותו. אני תוהה עם מי מהדמויות הצליחו להזדהות. בי אף אחת מהן לא עוררה שום תחושה של קשר. אפילו גורלו של הקורבן המוחלט, האיש הנדיב ומר הנפש שירד במדרגות בבטחה בתחילת הסרט וסיים אותו בבית הסוהר, לא ממש נגע ללבי. אכן, נגרם לו עוול משווע. אכן, הרוע גבר על הטוב, ובכל זאת נותרתי אדישה, למעט הצער המסוים שהתעורר למראה הבית היפה מהתמונה הראשונה, שהושחת והושמד בתמונה האחרונה. ואולי די בכך.

שתף

על המחבר / המחברת

Avatar

עופרה עופר אורן

סופרת, כתבה שמונה ספרי פרוזה, זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש אשכול בשנת 1994.

3 תגובות

  1. ניר
    ניר מרץ 01 2015, 09:35
    הייתי ויצאתי לא מרוצה

    גברת עופרה שלום. לא הצלחתי להסביר לעצמי למה לא התלהבתי. אחרי שקראתי את הביקורת שלך זה קצת יותר ברור לי. הבנתי בתת ההכרה את מה שאת ביטאת במאמר.

    השב לתגובה
  2. גליה
    גליה מרץ 03 2015, 11:03
    אותי דוקא מאד עניין

    למה לא לדבר על האומץ של יוצרי הסרט
    ליצור סרט כזה באווירה הלא בדיוק דמוקרטית ברוססיה זה פשוט דבר מרתק

    השב לתגובה
  3. חגית
    חגית מרץ 21 2015, 10:48
    לי הסרט פתח דוקא חלון לעולמות חדשים

    כאלה אין לנו כלל מושג על מה שקורה בהם

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בקולנוע

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!