JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

עננה שחורה של כסף

ביקורת על הסרט "הון אנושי"

עננה שחורה של כסף הבמאי פאולו וירזי צילום:Lucarelli it.wikipedia.org
מאי 22
18:53 2015

אתחיל בשמו של הסרט, שיש לו כמובן השלכות ומשמעויות למהלך העלילה. "הון אנושי" הוא מונח מתחום הכלכלה שמציין את סך התכונות והמיומנויות של אדם הקובעות את מידת התועלת – הנמדדת בכסף – שיביא בעבודתו. למשל, אדם משכיל שיגיע לעמדות ניהול, מן הסתם ירוויח יותר במהלך חייו מאדם חסר השכלה שעובד כפועל ייצור. כאשר אדם נהרג, חברת הביטוח יכולה לכמת את הפיצויים המגיעים למשפחה על פי אותו "הון אנושי".

צמד המילים "הון אנושי" כמעט יכול להיחשב כאוקסימרון. כמובן לא מבחינה לשונית, אך בהחלט מבחינה קונספטואלית. הון? כסף? האם אלה יכולים להיות קשורים למושגים כמו אנושיות, חמלה? זה נראה כמעט בלתי אפשרי (כמובן להוציא מקרים בודדים).

לדעתי, עיקרו של הסרט "הון אנושי" עוסק בטבע האנושי על שלל מורכבויותיו, כאשר מעל, כעננה שחורה, נמצא הכוח המניע של החיים המודרניים: הכסף, הכלכלה, בעידן הגלובליזציה.

את הסרט ביים וכתב האיטלקי פאולו וירזי, על פי ספר של סטיבן אמידון האמריקני. סיפור העלילה הועתק בחלקו מצפון מזרח ארצות הברית לאיטליה.

הסצנה הפותחת מתארת תאונת דרכים פגע וברח, שבה בחור שעובד כמלצר שסיים את עבודתו בשעת לילה מאוחרת, נפגע ממכונית כאשר הוא רוכב על אופניו בדרך לביתו. עדיין לא ידוע מה מצבו, אך הסצנה הזאת בהחלט משרה מועקה לא נעימה בקרב הצופים. בהמשך יסתבר ששתי משפחות מעורבות באותה תאונה ויתברר כיצד המאורע המחריד הזה ישפיע על חייהן.

הסרט מחולק לארבעה חלקים. שלושה מהם טווים את העלילה בהתמקדות באחד מגיבורי הסרט. החלק הרביעי, שנקרא "הון אנושי", מאחד ביניהם ומביא להתרה של הסבך העלילתי, ומוביל אותנו אל פתרון התעלומה – מי האחראי לאותה תאונת דרכים.

החלק הראשון הוא סיפורו של דינו. דינו הוא סוכן נדל"ן שהצליח לחסוך סכום לא גדול, אך אינו מסתפק בכך ורוצה להגדילו מהר ככל האפשר. הוא מהמר על הסכום שחסך ועל כמעט כל רכושו באיזו קרן גידור של אחד מעשירי העיר, ג'ובאני ברנסקי.

הסיפור של דינו מתאר כיצד הוא מתקרב אל משפחת ברנסקי העשירה (בתו סרנה היא חברתו של מסימליאנו, בנם של ג'ובאני ושל אשתו קרלה), מנסה לפרוץ את הפער הבין-מעמדי, אך בסופו של דבר נכשל. עולמו חרב עליו לגמרי כאשר הוא נחרד לגלות שלבתו המתבגרת יש חלק באותה תאונת פגע וברח.

הסיפור השני, אשר מקדם את העלילה, מסופר מנקודת מבטה של קרלה, והוא הסיפור המרכזי והארוך ביותר. קרלה היא הדמות הטרגית של הסרט. כאשתו של גבר נאה ומצליח, קרלה חיה חיים נוחים ומפנקים אך ריקים מכל תוכן. שגרת יומה מסתכמת בהוראות לצוות המשרתים בביתה ולנהגה הפרטי בנסיעותיה אל מרכז העיר לקניות בחנויות היוקרה. באחת מנסיעותיה היא מגיעה לבניין נטוש שהיה פעם תאטרון. חייה, התפלים עד כה, מקבלים לפתע איזה פרץ של יצירתיות כאשר היא מחליטה (כמובן בהסכמת בעלה) לשפץ את המבנה ולאפשר חיי תאטרון קהילתיים.

מסתבר לצופים שקרלה הייתה שחקנית תאטרון, אך עזבה לאחר נישואיה. היא מקיימת פגישה בין כמה יוצרים אצלה בבית ואפילו נסחפת לרומן עם הבמאי שבחבורה, שבעבר היה לה קשר עמו. חייה חסרי ההשראה מקבלים איזו שהיא תפנית חיובית, עד לאותה תאונה, אשר משפיעה על משפחתה וסוחפת אותה לתהומות.

החלק השלישי מסופר כסיפורה של סרנה. בתו של דינו מנתקת את יחסיה עם מסימליאנו העשיר ומעדיפה בחור צעיר, מתוסבך אך רגיש, שדמותו מופיעה בסרט רק בשלב זה. בסרנה אפשר לזהות את הדור הצעיר, המורד, הרגיש, שנתון למצבי רוח, אך יחד עם זאת האמתי, שיודע בדיוק מה הוא רוצה ואיזה מחיר יש לשלם על כך. וחוץ מזה, היא בוחרת בסופו של דבר באהבה. אהבה קשה וכואבת אך אמתית.

אירוע מרכזי שמופיע בכל החלקים הוא נשף הסיום של תלמידי התיכון, אשר בסופו מוענק פרס. בנו של ג'ובאני מועמד, ושתי המשפחות חולקות שולחן אחד. זו אולי הפעם האחת והיחידה שהם יושבים יחד, למורת רוחו של ג'ואבני. הניכור שורר בכול, ובהבזקים של שניות, נראה מלצר אשר משרת אותם באדיבות. אותו מלצר ששעות ספורות לאחר מכן ייפגע בתאונת הדרכים ולמעשה יגרום לשבר של שתי המשפחות.

הסרט, שמבקר ומעמיד ללעג את הבורגנות האיטלקית, מתעסק למעשה בטבע האדם. מצד אחד, בחמדנות, ברכושנות, בקנאה ובהפגנת הכוח שכסף יכול לקנות. אך מצדו השני גם בטבע האנושי החומל, האוהב, המתגעגע, השואף לחיים של משמעות.

הסרט נע אחורה וקדימה בזמן, ולב העלילה מתרחש בחורף. כמה צפויה היא הסצנה המסיימת את הסרט. ביום אביבי, יפהפה, משפחת ברנסקי מארחת אורחים, כולם לבושים לבן וגביעי שמפניה בידיהם. העשירים תמיד שורדים. המשבר הפיננסי חלף, המשבר המשפחתי גם הוא מאחוריהם. אך את הסדקים שנוצרו קשה יהיה לאחות עוד זמן רב.

סרט מעניין, מעורר מחשבה. שווה צפייה.

"הון אנושי". בימוי: פאולו וירזי; תסריט: פאולו וירזי, פרנצ'סקו ברוני, פרנצ'סקו פיקולו; מוזיקה: קרלו וירזי; שחקנים: פבריציו בנטיווליו, ולריה ברוני-טדסקי, ולריה גולינו, מטילדה ג'ולי, פבריציו ג'יפוני, גוליילמו פינלי, ג'ובאני אנזאלדו.

על המחבר / המחברת

Avatar

מרגלית ליפמן

בוגרת אמנות, תאטרון וקולנוע, אוניברסיטת ת"א. הוציאה לאור את ספר הילדים "פעם".

3 תגובות

  1. מרי
    מרי מאי 24 2015, 12:35
    מסכימה עם הביקורת שלך

    כל מה שכתבת אני אומרת אמן רק שנראה לי שאני עוד יותר התלהבתי

    השב לתגובה
    • מרגלית ליפמן
      מרגלית ליפמן מאי 25 2015, 13:41
      התלהבתי

      אולי זה לא בא לידי ביטוי בכתיבה אבל מאד אהבתי את הסרט. את התכנים עליו הוא מדבר וכמובן את העריכה שלו. ההתקדמות בעלילה שהיא בסופו של דבר ליניארית אך מסופרת מנקודות מבט שונות של הגיבורים. הצילום הבימוי והמשחק טובים מאד.
      תודה רבה על הבקורת.

      השב לתגובה
  2. ע.
    ע. מאי 26 2015, 13:52
    לפעמים עודף תחכום גורע

    וגם המשחקק של הלוך וחזור

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בקולנוע

יתר המאמרים במדור