JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

עידן (לשבור את) הקרח

סרטי ילדים שעוררו מחשבות בפתחה של שנה חדשה

עידן (לשבור את) הקרח הסרט לשבור את הקרח תמונה:HumMelissa_Glee Flickr commons.wikimedia.org
ספטמבר 27
11:42 2015

כשהלכתי לקנות מתנות לראש השנה, ראיתי שאביזרים עם דמויותיהן של הנסיכות אלסה ואנה מהלהיט של דיסני "לשבור את הקרח" עדיין מככבים על המדפים, למרות הזמן שחלף מאז יציאתו של הסרט. יש משהו בסיפור סינדרלה של הסרט הזה שנראה לי משמח – בדיסני לא צפו שההצלחה של סרט עם שתי גיבורות נסיכות תהיה כה גדולה, והדבר תפס אותם בהפתעה. דווקא סינדרלה "האמתית" שהגיעה לבתי הקולנוע במארס השנה – חידוש של דיסני לסרט האנימציה הקלאסי על לכלוכית, הפעם עם שחקנים בשר ודם ובבימויו של קנת בראנה (קנת בראנה? באמת?) – לא זכתה לאותה מידה של הצלחה. מבחינתי, סרט הילדים המוצלח ביותר של השנה הנוכחית הוא "הקול בראש" של פיקסאר, אם כי למען האמת נראה שהמבוגרים נהנים ממנו הרבה יותר מהילדים שהם לוקחים איתם לסרט כאליבי.

שלושת הסרטים האלה מציבים במרכזם דמויות של נערות או ילדות – אבל הם שונים מאוד זה מזה. "סינדרלה" שומר על המתכונת של האגדה המקורית, עם רמיזות קלות מאוד לכך שהעולם קצת השתנה מאז. הסרט מלא במחוכים, כאילו אף חזייה לא נשרפה מעולם, אבל אני מודה שכשאפסנתי את הביקורת בצד יכולתי לראות אותו שוב בעיניים של ילדה, ליהנות מהסיפור ואפילו להתרגש קצת כשסינדרלה ירדה במדרגות בשמלת הנשף המפוארת שלה ועיניה פגשו בעיני הנסיך (כנראה לרבות מאתנו יש תסביך סינדרלה כלשהו, גם אם אנחנו מנסות להשתחרר ממנו).

"לשבור את הקרח" הוא עדיין סיפור אגדה, המבוסס באופן חופשי מאוד על "מלכת השלג" של הנס כריסטיאן אנדרסן, אבל הוא מציג גיבורות פעילות, אמיצות ובעלות יוזמה, שלא מחכות שהנסיך ימצא אותן. "הקול בראש" מביא את סיפורה של ילדה "רגילה", לא נסיכה, שעוברת עם הוריה לסן פרנסיסקו, ושל הבלגן שהולך לה בראש כשחמשת הרגשות העיקריים שלה (שמחה, עצב, כעס, גועל ופחד) מנסים לתפוס פיקוד על לוח הבקרה המרכזי שבו.

את "הקול בראש" הלכתי לראות עם גב תפוס מאוד. מוזר עד כמה המצב הגופני שלנו יכול להשפיע על האופן שבו אנחנו רואים סרט. התייחסתי אל הגב הדואב כאל עוד אחד מהשיבושים שאני חווה בשגרת החיים הרגילה שלי, ואז פרצו לחיי הדמויות המקסימות של הרגשות בראשה של הילדה ריילי. הדמות של שמחה מתעקשת למנוע מהדמות של עצב מלגעת בזיכרונות של ריילי ולצבוע אותם בכחול נוגה. היא חושבת שהרבה יותר טוב לריילי להיות שמחה תמיד. בסופו של מסע משותף שנכפה על שמחה ועצב בין שדרות הזיכרונות ואיי האישיות של ריילי, שמחה מבינה שגם לעצב יש לפעמים תפקיד חשוב.

ואיך זה קשור לגב התפוס שלי? אנחנו משתמשים בביטוי "יש לו עמוד שדרה" כסמל (חיובי) לנוקשות, לעמידה על עקרונות. אבל אולי חשוב לא פחות גם לשמור על הגמישות של עמוד השדרה? אולי הגיע הזמן לשחרר אמונות ועקרונות שלא מתאימים יותר? לפעמים עקרונות שהיו חלק מהזהות שלנו מבקשים להשתחרר מעמוד השדרה (הפיזי והמטפורי) שלנו. צריך ליישם את העיקרון הנכון ואת הרגש הנכון במקום שמתאים להם, להפסיק לפעול באופן אוטומטי (לפי ברירת מחדל של שמחה/עצב/פחד/כעס/דחייה וכדומה – מחקו את המיותר) ולראות כל מצב או סיטואציה כמו שהם, בלי תכנות מוקדם, בלי מיסוך, בלי משקפיים שחורים או ורודים.

ב"לשבור את הקרח", אלסה, הנסיכה יורשת העצר, גוזרת על עצמה גלות בארמון קרח יפהפה שהיא בונה לעצמה בהרים, כי היא פוחדת שהתכונה שהיא גם העוצמה שלה – להקפיא את הדברים שהיא נוגעת בהם – תזיק לסובבים אותה. נזכרתי שהדמות של מלכת השלג הייתה אחת הדמויות שהכי הפחידו אותי בילדותי (רק קצת פחות מהמכשפה הרעה מהקוסם מארץ עוץ), אבל בקריאה חוזרת של האגדה גיליתי שהיא כמעט לא מופיעה בסיפור עצמו, ושהדמות שלה מעוררת בי בעיקר חמלה. היא נשארת צעירה ויפה, אבל היא קפואה – בזמן, בתפיסה, ברצונות שלה. היא רואה בכל מה שסובב אותה איום, ולכן מקפיאה את הכול סביבה כדי שדבר לא ישתנה. כך היא מרגישה בשליטה. אבל איזו מין שליטה זו? השקעה של אנרגייה אין-סופית כדי להשאיר במצב קבוע את כל מה שטיבו להשתנות – הטבע, עונות השנה, הגוף, החיים…

אולי מה שאני נוטה לראות בו שיבוש של השגרה בא להזכיר לי שהכול משתנה, שגם השיבושים האלה הם חלק מהזרימה הכללית. לפעמים גם כשאני רוצה שינוי, אני רוצה שהוא יהיה נשלט, אבל בעצם יש כאן סתירה פנימית, ככל שמנסים להתכונן נפשית לשינוי, כשהוא מגיע הוא הרי שונה מהמצב הקיים, ולכן לא באמת ניתן לצפות איך הוא יהיה או לאיזו הרגשה יגרום לנו. ולפעמים גם הקרח דרוש לנו לשינוי ולפעמים גם העצב. ב"הקול בראש", ברגע ששמחה נותנת לעצב את המקום שלה, הדברים שהיו קפואים ביחסים המשפחתיים שבים לזרום (יחד עם הדמעות של הצופים…)

אז בראש השנה הזה אני לוחצת על כפתור ה-defrost ומחליטה לראות בכל מה שקורה פוטנציאל – משחק של חידושים ושינויים – הכול נע, זורם, משתנה, נפלא בדרכו ברגע אחד ואז נפלא שוב בדרך אחרת. אני נותנת קפיצה של אמונה, ומקווה שאיזו פיה טובה תתפוס אותי (אבל בבקשה שזו לא תהיה הלנה בונהם קרטר מ"סינדרלה", היא מצליחה להיות קצת מפחידה אפילו בתפקיד הזה). ואני מאחלת לכולנו שבשנה החדשה, עם שוך החגים, החמסין והאובך, נשוב לזרום עם עצמנו ועם העולם. וכפי שאמר זאת מישהו חכם ממני – let it go!

על המחבר / המחברת

מירב ישראלי

מירב ישראלי

עו"ד ובוגרת מגמת תסריטאות בביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

9 תגובות

  1. ליאורה
    ליאורה ספטמבר 28 2015, 17:21
    איזה מאמר

    פשוט חמוד
    כיף לקרוא
    הסתכלות אחרת
    מה אנחנו יכולים ללמוד
    עבור עצמנו
    לא הביצועים של שחקן זה
    או מצלמה זאת

    השב לתגובה
  2. יוסי
    יוסי ספטמבר 28 2015, 23:55
    Let it grow!

    תודה על פוסט שמעודד לקחת יוזמה ליצור שינוי בנו, באחר ובסביבה. השינוי הוא בגדר נס, יצירה של יש מאין, כל מה שיש לנו לעשות בעולם זה.
    אחרי קיץ כזה אפשר לחוש מעט אמפתיה למלכת השלג, בכל זאת זה השינוי המתבקש כרגע, לא 🙂

    השב לתגובה
  3. אני
    אני ספטמבר 29 2015, 20:04
    אהבתי את המאמר

    אהבתי את המאמר

    השב לתגובה
  4. הגר
    הגר ספטמבר 30 2015, 10:07
    החיים יוצרים סרטים בדמותם

    הסרטים יוצרים התנהגות בעקבותיהם
    גלגל

    השב לתגובה
  5. א.
    א. אוקטובר 02 2015, 12:19
    יש לי בעיה עם סרטי ילדים

    לא מסוגלת לשבת ולהנות בהם, משום טעם ונימוק.

    השב לתגובה
  6. אסתי
    אסתי אוקטובר 04 2015, 11:18
    מעניין ומעורר מחשבה.

    קשה לתת לעצב את המקום שלו ( :
    הולכת לראות את "הקול בראש".
    תודה.

    השב לתגובה
  7. ניר
    ניר אוקטובר 09 2015, 18:52
    אהבתי

    וגם בעיני "הקול בראש" הוא סרט נפלא.

    השב לתגובה
  8. שירה
    שירה אוקטובר 14 2015, 09:44
    הכי נוח לברוח לסרטי ולסיפורי ילדים

    להתעלם מהמציאות השחורה והקודרת.

    השב לתגובה
  9. נעמה
    נעמה אוקטובר 16 2015, 20:06
    סרטי ילדים

    תודה מירב. פוסט מקורי, מעורר מחשבה ואופטימי.
    גם אני מוצאת את עצמי לאחרונה נהנית מסרטי ילדים שילדיי צופים. אני בעיקר אוהבת את הסרטים שאינם מזלזלים בתבונתם ובהומור של הילדים. שמגישים את המסר בצורה מתוחכמת ושעושים זאת גם בתבונה וברגישות כך שלא יהיה מפחיד מדי או בוטה מדי.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בקולנוע

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!