JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • כלכלה
  •  » מחדלי הרגולציה והמערכת הבנקאית (1)

מחדלי הרגולציה והמערכת הבנקאית (1)

כיצד ניתן להימנע מחובות אשראי אבודים?

מחדלי הרגולציה והמערכת הבנקאית (1) דוד שוורץ
פברואר 25
09:30 2018

לאחרונה אושרה הצעתו של ח"כ איתן כבל להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, שתדון בכשלי המערכת הבנקאית במתן האשראי לטייקונים ובהפסדים הכבדים שנגרמו בעקבות כך.

ובכן רבותיי הח"כים ואנשי האקדמיה המלומדים, הקדישו נא כמה דקות מזמנכם, קִראו את המאמר של עבדכם הנאמן, וחִסכו את טרחת הוועדה וההוצאות שנלוות לה. ישראל היא אלופת העולם בהקמת ועדות לכל דבר שרוצים לטאטא, לדחות, למרוח, או להראות שהעניין מטופל, אולם למרבה הצער, רוב רובן של המלצות הוועדות כלל אינו מיושם, פרט כמובן לוועדות חקירה ממלכתיות.

לטענתי, העניין שלשמו התכנסנו – מניעת חובות אשראי אבודים – פשוט הרבה יותר ממה שחושבים ובמאמר זה אבקש להוכיח זאת. אני בקי היטב בנושא מתוקף ניסיוני כבנקאי בכיר בתפקידים רלוונטיים לתחום, ובמיוחד כחבר ועדת הנזילות בבנק לאומי, שבה שימשתי במסגרת תפקידי כמנהל (ומקים) מחלקת הפיקדונות של הבנק. בראש הוועדה, המונה ארבעה עד חמישה אנשים, כיהן תחילה ד"ר דוד קליין, לימים נגיד בנק ישראל, ולאחריו כיהן שלמה פיטרקובסקי, לימים מנכ"ל הבנק הבינלאומי.

במאמר זה אציג שני מקרים אופייניים, שבקלות היה ניתן למנוע את סופם הכושל והעגום, ובטוחני שהקורא הסביר ודאי יאמר לעצמו "לא יכול להיות שזה כה פשוט". ובכן קוראים יקרים בהמשך תבינו שהעניין אינו מסובך כלל וכלל. צריך רק לקיים הוראות, להפעיל מעט את הראש, ולהשתמש במידע הרב שנמצא בהישג יד בשפע, ואם מתעורר צורך – להיעזר מעט בפקידים רלוונטיים (כמו קציני אשראי או רפרנטים של הלקוח החייב). אבסס את דבריי בעזרת תיאור שני המקרים, כדי שטענותיי לא תישארנה בגדר סיסמאות ריקות מתוכן.

המקרה הראשון הוא קריסת הבנק למסחר בשל מעילה של 250 מיליון ש"ח בערכים של השנים 1997–2002 שבמונחים מתואמים למדד של היום, ללא ריבית, שקולים לכ-400 מיליון ש"ח.

המקרה השני הוא החובות האבודים של אליעזר פישמן למערכת הבנקאית שמוערכים בכמעט 5 מיליארד ש"ח. החוב האבוד הסופי ייוודע רק כשיסתיים הליך מימוש הנכסים שמוערך בכמה מאות מיליוני ש"ח.

הכישלון שאני רואה טמון בשני גורמים עיקריים: האחד הינו הרגולטור, קרי בנק ישראל וליתר דיוק, יחידת הפיקוח על הבנקים בראשות המפקח על הבנקים. והשני הינו הבנק נותן האשראי וזה מתחלק לשניים: הנהלת הבנק והדירקטוריון, ובמיוחד יו"ר הדירקטוריון וועדת האשראים. מייד אסביר ותתבהר לכם התמונה שאינה מסובכת כלל, ועל כך הכאב הגדול.

אתחיל בבנק למסחר, שהיה הבנק הקטן ביותר במערכת הבנקאית בישראל. במשך כ-5 שנים התבצעה בבנק מעילה בסכום עתק ביחס לבנק כה קטן. מדוע הדבר מקומם ובלתי נתפס, ואף בקלות יכול היה להימנע מייד עם תחילת המעילה? המעילה בוצעה באמצעות משיכת המחאות בנקאיות על בסיס כמעט יומי במשך 5 שנים, כשלהמחאות האלה לא היה כיסוי! המחאה בנקאית נמשכת מחשבון אמצעי הבנק אחרי שרוכש ההמחאה משלם עליה במזומן, לכן היא נחשבת בטוחה ביותר כמו מזומן, כי ההנחה שהבנק תמיד יעמוד מאחורי המחאה שהוא הוציא. לכן כשפקיד מכין המחאה בנקאית, הוא מגיע למורשה חתימה (מו"ח) שצריך לבדוק שההמחאה שולמה במלואה, לרשום אותה ברגיסטר פנימי של הבנק, ולתת מספר קוד מיוחד להמחאה שנותן לה תוקף ומאשר שאכן הוצאה על ידי הבנק ואינה מזויפת. הקוד שניתן הוא קומבינציה פנימית של הבנק.

ובכן, נראה ששום דבר ממה שתיארתי, לא נעשה! כי הפקידה בבנק אתי אלון משכה 250 מיליון ש"ח במשך 5 שנים, סכום שנמשך ללא כיסוי מהבנק, ושקול למעילה של 5 מיליארד ש"ח מבנק לאומי, מישהו מאמין שזה היה אפשרי? ודאי שלא. אף מו"ח לא בדק אם מישהו שילם על ההמחאות הבנקאיות, אף אחד לא רשם אותן כנראה באותו רגיסטר כנדרש ומכאן שגם לא נרשם להן קוד פנימי, והחמור ביותר, גם דירקטוריון הבנק וההנהלה לא הבחינו במשך 5 שנים שלבנק יש גירעון נזילות! אין סיכוי שיצא מחשבון הבנק סכום כזה גדול ללא כיסוי, כלומר מאמצעי הבנק שאפילו לא ידע על זה, מבלי שהבנק נכנס לגירעונות נזילות. לא צריך ועדה כדי להבין זאת. צריך היה רק לקיים את הנהלים ולקיים בקרה ופיקוח כפי שמקובל בכל בנק, על ידי יחידת ביקורת פנימית, שבמהלך 5 שנים הייתה צריכה לעשות לפחות 5 ביקורות ולעלות על המחדל.

מותר לי לחשוד שאולי עוד אנשים בבנק היו מעורבים? אגב, בסוף שנת 1992 הציע לי שמיל וובר, בעל השליטה בבנק, את תפקיד המנכ"ל, לאחר שהמנכ"ל הפורש יוסף פנחסוף המליץ עליי. אולם לאחר פגישות אחדות חשתי שבבנק הזה יש ברדק ואי-הקפדה על נהלים, ועל כן דחיתי את ההצעה. כמובן לא שיערתי אז שכמה שנים לאחר מכן תהיה שם מעילת ענק שתביא לקריסת הבנק.

ועתה לאחריות הרגולטור, קרי המפקח על הבנקים במסגרת בנק ישראל. אחד מתפקידיו העיקריים של הבנק המרכזי הוא לוודא את יציבות המערכת הבנקאית, וזאת עושים בין היתר על ידי בקרה צמודה על מצב הנזילות של הבנקים, לכן הבנק המרכזי קובע שיעורי נזילות לסוגי פעילויות שונות, ודורש דו"חות נזילות עדכניים. זהו מידע חשוב ביותר שנדרש כדי לעמוד על מצב האיתנות של הבנק, עד כדי כך חשוב שבאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, הודח מנכ"ל אחד הבנקים הגדולים (שמו לא פורסם וגם אני לא אחשוף אותו) בשל גירעון נזילות מתמשך שלא טופל כראוי ובזמן. והינה, בבנק למסחר, כל נושא הנזילות היה מופקר, הנהלת הבנק לא ידעה ולא דיווחה כמובן, המפקח לא ראה שיש לבנק גירעון נזילות בשל משיכות מתמשכות של סכום עתק, במיוחד עבור בנק קטן, ולראיה, עם גילוי המעילה, הבנק קרס מייד, כי הוא פעל ללא בסיס הוני מוצק, שזה תפקידו של ההון העצמי.

אשתף אתכם בקוריוז מאותו מקרה, שמעיד רבות על המחדלים שנעשו. מי שחשפה את המעילה זו אתי אלון עצמה, שסיפרה את סיפורה למשטרה. בתחילה, המשטרה פשוט סירבה לקבל את הסיפור שנשמע לא אמין. במקרה, כשהעניין התפוצץ, ישבתי במסעדה בתל-אביב עם ד"ר דוד קליין, שהיה נגיד בנק ישראל באותו זמן, ובסופו של אותו היום קרס הבנק.

עד כאן סיפור קפקאי של סדרת מחדלים שזועקת לשמיים שאפשרה לגנוב מבנק קטן סכום עתק, ולהביא לקריסתו שכן הוא נותר ללא הון עצמי וללא יכולת לתפקד. הדברים היו נמנעים, כמובן, אם הנהלת הבנק והמפקח על הבנקים היו רק בודקים אם ההמחאות הבנקאיות שולמו, אם הן נרשמו, ומה קורה עם הנזילות של הבנק.

מקווה שהמאמר המחיש לכם את האבסורד מהמחדלים שנעשו, וגרמו לנזקים כבדים רק בשל אותה רשלנות, נזקים למדינה שאף שאין בה ביטוח פיקדונות כמו ה-FDIC האמריקני, יש תקדימים שהמדינה משלמת, לפחות למפקידים הקטנים או למשקי הבית, על חשבון גביית החוב בעתיד, מה שלא נכון במקרה של בנק למסחר, שבו לא נגבה הסכום שנגנב מהבנק. יש לקוחות שנפגעו בכל זאת, כמו לקוחות עסקיים, ולא פחות חמור, הבנק היה סגור תקופה ארוכה, תקופה שבה לקוחותיו לא יכלו לפעול, למשוך כספים, לתת הוראות למסחר בבורסה, להעביר מט"ח או לשלם עבור יבוא טובין וכו'. במאמר מוסגר, זוהי סיבה טובה לעבוד עם יותר מבנק אחד, במיוחד אם הבנק העיקרי שלך הוא בנק קטן, כמו הבנק למסחר או בנק צפון אמריקה, שכפי שכבר ראינו – מועד לפורענות.

בחלקו השני של המאמר שיעלה כאן באתר, אדון בהרחבה באליעזר פישמן וחובותיו האבודים ומה עלינו ללמוד מהמקרה.

על המחבר / המחברת

Avatar

דוד שוורץ

בעל תארי אקדמאים, ראשון ושני. מאחוריו 30 שנות ניהול בכיר במערכת הבנקאית. בעל רישיון לניהול השקעות. יו"ר דירקטוריונים. מרצה. בעל חברת השקעות.

7 תגובות

  1. ל.
    ל. פברואר 25 2018, 11:02
    רק לא לשכוח דבר אחד

    האשראי הלא אחראי לטייקונים והמחיקות הם חלק משיטת הון שלטון

    השב לתגובה
  2. ח נון
    ח נון פברואר 25 2018, 11:42
    ומי ישלם על המחדלים

    אנחנו ולא הרשלנים או רוקמי המזימות

    השב לתגובה
  3. ל
    ל פברואר 25 2018, 12:48
    מדהים לשמוע ניתוח של מישהו מהמערכת

    רוב עמיתיך לא עושים זאת כי הם חלק מהמערכת ונהנים ממנה

    השב לתגובה
    • דוד שוורץ
      דוד שוורץ פברואר 25 2018, 13:55
      תגובה להערתך

      אתה צודק ואם זה לא היה ברור, אני קובל על המצב ומטרת המאמר לעורר שינוי בתחום. היותי חלק ממערכת, לא מקנה שום חסינות מביקורת למערכת שבישראל בתחומים רבים היא טובה ומתקדמת.הטינה למערכת הפיננסית קיימת בכל העולם והתבטאה ביתר שאת בארה"ב לאחר משבר הסאב פריים ב 2008.

      השב לתגובה
  4. חן צוקר
    חן צוקר פברואר 26 2018, 14:10
    האם אין כאן כשלון גם של בנק ישראל

    מי שאחראי על הפיקוח הוא שומר הסף ויש לו אחריות ראשית

    השב לתגובה
  5. אבנר ח.
    אבנר ח. פברואר 27 2018, 13:49
    הבכירים בבנקים מרשים לעצמם יותר מידי

    כולל דברים לא חוקיים כפי שמתגלה כעת ואף אחד לא מפריע להם והשכר בשמיים.

    השב לתגובה
  6. אתי צרפתי
    אתי צרפתי פברואר 28 2018, 15:04
    טוב לשמוע דעתו של מישהו מבפנים

    נשמע רציני ומבוסס

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בכלכלה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!