JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

השקר הגדול של תאונות הדרכים

למי יש אינטרס לתחזק את מיתוס "הנהג הישראלי"?

השקר הגדול של תאונות הדרכים ד"ר דרור אבנד-דוד
מאי 09
05:22 2014

מדי פעם נזעקים בישראל בתדהמה ובכעס, בעיקר לאחר סופי שבוע או בתקופות החגים, כאשר תאונות הדרכים גובות מחיר דמים גבוה במיוחד. תאונות מחרידות על פסי הרכבת, תאונות פגע וברח או עוללים הנדרסים למוות על ידי הוריהם – אלו הם אירועים המחרידים אותנו, ובצדק. מספר הפצועים וההרוגים בתאונות הדרכים עולה על מספר הקורבנות בכל מלחמות ישראל.

קשה שלא להזדהות כאשר עיתונאים ואנשי ציבור דורשים טיפול מידי והחלטי בתאונות הדרכים. אולם בתחום זה קיימת גם יצירתיות, ולעתים נדמה שהפתרונות מתחרים זה בזה במידת הישימות הנמוכה. יש מי שמציעים לשלול את רישיונו של כל נהג המבצע עבירת תנועה, קלה כחמורה. אחרים מציעים לאסור נהגים רשלנים ולהשליך את מפתחות. יש גם מי שמציעים לאסור באופן גורף על מכירת אלכוהול, או להעלות מאוד את הגיל שבו מותר לקבל רישיון נהיגה.

פתרונות אלו אינם מיושמים, כמובן, אולם בשנים האחרונות הוגברה מאוד האכיפה בדרכים על ידי שוטרים ומצלמות, קנסות כספיים, נקודות ושלילת רישיונות. האכיפה המוגברת הפחיתה במידה מסוימת את מספר התאונות ומילאה את קופת המדינה, אבל לא פתרה באמת את הבעיה. הסיבה לכך היא שאכיפה והחמרה אינן מתייחסות לגורם האמתי לתאונות הדרכים, שאותו כמעט איש אינו מביא בחשבון.

כאשר מראיינים מומחים שונים בנוגע לסיבות לתאונות הדרכים הם מציינים בעיקר את "הגורם האנושי" או את "הנהג הישראלי". מהירות גבוהה, נהיגה במצבים של לחץ או עייפות ולאחרונה גם שיכרות, מצוינים בתור הגורמים העיקריים לתאונות קטלניות שנחקרו באופן מקצועי, תוך התייחסות למחקרים מדעיים ולסטטיסטיקות שונות. אלא שאותם מחקרים וסטטיסטיקות בוחנים רק את המתרחש מרגע שאדם בוחר לנהוג במכונית. ומרגע שהנהיגה נתפסת כמצב נתון שאינו עומד בסימן שאלה, הגורמים לתאונות נתפסים רק כטעויות חמורות הנעשות על ידי נהגים "רעים" או "חסרי אחריות". אבל בתור מי שנהג הרבה במסגרת העבודה, אני מוצא שנהגים ישראלים הם פעמים רבות אדיבים יותר וזהירים יותר מהנהגים באירופה או בארצות הברית. אציין רק את קטע הכביש בין צומת גולני לצומת קדרים, שבו הייתי עובר פעם בשבוע כאשר לימדתי במכללה בצפון. בקטע זה נהגי המשאיות כמעט תמיד יורדים לשוליים ונותנים לנהגי הרכבים הפרטיים לעקוף. יש גם נהגים איומים, כמובן, אבל אני מוצא שהם אינם הרוב. אלא שבמדינת ישראל כמעט כל טעות הנעשית על הכביש, אפילו טעות קלה, מסתיימת בתאונת דרכים. והסיבה לכך אינה תוצר של אופי לאומי, אלא העובדה הפשוטה והחותכת שבאופן מעשי אין לנו מערכת סבירה של תחבורה ציבורית.

המחסור בתחבורה ציבורית יוצר מצב שבו חלק גדול מן הנהגים אינם רוצים להימצא על הכביש או אינם צריכים להימצא על הכביש, אבל אין להם ממש ברירה. גם כאשר אנו מגיעים לגיל מתקדם מאוד, והנהיגה במכונית היא מעבר לכוחותינו, הוויתור על הנהיגה פירושו ניתוק והסגר מוחלט. ניתן להעיר שגם בארצות הברית יש מערכת דלילה מאוד של תחבורה ציבורית, אך מספר תאונות הדרכים נמוך באופן יחסי. זאת משום שבזמן שנהג אמריקני נוהג בכבישי ארה"ב, הוא יכול ללגום קפה, לאכול סופגנייה ולדבר עשרים דקות בפלאפון (בלי דיבורית!) לפני שימצא את עצמו מעורב בתאונה – אצלנו, לעומת זאת, צפוף בכבישים, וכל טעות עולה ביוקר.

לא ברור מדוע עדיין לא נבנתה כאן מערכת תחבורה ציבורית שתהווה תחליף סביר, אם לא עדיף, לנהיגה מעייפת, מסוכנת ומזהמת ברכב פרטי. למה, חוץ מאשר בצפון תל אביב, לא נבנו חניוני חינם המעודדים נהגים להשאיר את הרכב בכניסה לעיר ולהיכנס אליה בעזרת תחבורה ציבורית יעילה? ולמה נסיעה בתחבורה ציבורית מהוד השרון לקצרין, למשל, היא משימה מתישה וכמעט בלתי אפשרית?

תשובה חלקית היא שבנייה של מערכת תחבורה ציבורית היא פתרון מורכב ויקר יותר מפתרונות פופוליסטיים (ורווחיים) של אכיפה מוגברת ותחזוק המיתוס של "הנהג הישראלי". תשובה חלקית אחרת היא שהשימוש ברכב פרטי רווחי ליבואני הרכב, לספקי הדלק, לחברות הביטוח, לחברות ממשלתיות ופרטיות הזוכות בחוזים לסלילת דרכים חדשות ולמדינת ישראל, הגובה מסים דרקוניים על יבוא מכוניות.

לפעמים יש לנו סיבות להתבייש שאנחנו ישראלים. אבל זה לא אומר שאפשר להעליל עלינו הכול. יש בינינו נהגים גרועים ויש טובים, אבל הסיבה האמתית לתאונות הדרכים היא שכולנו, כאיש אחד, קמים בכל בוקר, חוגרים את חגורות הבטיחות ומתניעים את רכבנו על מנת לממן את בעלי ההון והשררה שמחזיקים אותנו בכוח על הכביש. ובסוף, אנחנו גם צריכים להרגיש אשמים.

**

ד"ר דרור אבנד-דוד מלמד שפה ותרבות עברית באוניברסיטה של פלורידה.

על המחבר / המחברת

Avatar

דרור אבנד-דוד

ד"ר לספרות. מרצה באוניברסיטה של פלורידה. מחברם של כמה ספרים ומאמרים אקדמיים.

2 תגובות

  1. שלום רימון
    שלום רימון מאי 09 2014, 16:55
    דרור, אני מסכים איתך בהחלט

    המחדל הגדול ביותר של ממשלות ישראל, לאחר מחדל הדיור האקטואלי – הינו מחדל תשתיות התחבורה הציבורית. כבישים צרים ועמוסים, מיעט מחלפים, תשתיות לא סלחניות, מחסור בתחבורה ציבורית, מיעוט רכבות וכו' הם פרי מחדליהן של ממשלות ישראל שהפכו את בעלי הרכב הפרטי לפרה חולבת בהיקפי מיסוי דמיוניים בהשוואה למדינות המפותחות. ברור שמרבית המיסים הנ"ל משמשים כחלק מהתקציב למטרות אחרות ואינם מושקעים בתשתיות כבישים ותחבורה ציבורית. כל המצלמות והקנסות והגבלות המהירות, הם בבחינת צנורות חליבה ואינם תורמים עפ"י המחקרים האחרונים מאומה לצמצום התאונות. וכרגיל…מחפשים את המטבע מתחת לפנס…

    השב לתגובה
  2. חנוך מ
    חנוך מ מאי 10 2014, 13:47
    מעניין מאוד

    מעניין מאוד

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בכלכלה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!