JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מי הורס את התעשייה המסורתית?

התעשייה המסורתית "מתכווצת" – נתונים וסיבות

מי הורס את התעשייה המסורתית? ד"ר אליהו בורוכוב
אוגוסט 04
09:30 2019

בחודשים האחרונים נתבשרנו על שלושה או ארבעה מפעלי תעשייה בדרום שנסגרו או שעומדים בפני סכנת סגירה: מפעל חרסה בבאר שבע, מפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם, ומפעל לייצור מרכבי אוטובוסים של הארגז בקריית מלאכי. גם מעל מפעל פניצייה בירוחם שמעסיק כ-200 עובדים ריחפה סכנת סגירה, וזאת בגלל חרם מצד גורמים חרדיים משום שהמפעל עובד ברציפות, גם בשבתות.

מפעל חרסה בבאר שבע כבר נסגר. שערי המפעל ננעלו ומאבטחים שומרים שהעובדים לא ייכנסו לשטחו. המפעל הוותיק שהוקם בראשית שנות ה-50 כדי ליצור מקומות עבודה בבאר שבע, ייצר כלים סניטריים ואביזרי קרמיקה אחרים. הועסקו בו 130 עובדים, רובם אנשים מבוגרים שיתקשו מאוד למצוא מקום עבודה חלופי. בעלי המפעל, חברת חמת, הסבירו שהמפעל אינו יכול להתחרות עם היבוא הזול שמגיע מטורקיה. הם, כנראה, מתכוונים להעביר את הייצור לטורקיה.

מפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם העסיק כ-230 עובדים, רובם נשים מבוגרות. לדברי ההנהלה, המפעל הרוויח כל זמן שהלקוחות בישראל קנו את התוצרת, אבל בשנים האחרונות, בעקבות הורדת המכסים, הלקוחות קונים מוצרים דומים מחו"ל.

שני המפעלים להרכבת אוטובוסים – האחד של הארגז בקריית מלאכי והשני של חברת מרכבים באור עקיבא – מצויים בסכנת סגירה עקב החלטתו של משרד האוצר לבטל את ההעדפה למפעלים בארץ בשיעור של 10% עד 15% בקירוב, לעומת מחירי אוטובוסים מורכבים מיובאים מסין. ההעדפה ניתנה על ידי דרישה מהיבואנים ל"רכש גומלין" (כלומר לקנות בארץ מוצרים ולייצא אותם) בשיעור של 20% עד 30% משווי היבוא. שני המפעלים האלה מעסיקים כ-1200 עובדים. בנוסף עוד כ-1000 עובדים מועסקים במפעלים אחרים שמספקים ליצרני המרכבים חלקים שונים כמו אביזרי חשמל, חלקים ואביזרים מחומרים פלסטיים וכיו"ב.

משרד האוצר ומשרד התחבורה מתרצים את ביטול ההעדפה של היצרנים הישראלים ברצונם "להוזיל את יוקר המחיה". ההוזלה של מחירי הנסיעה באוטובוסים, אם אכן יצליחו להוזיל אותם, היא ממש זניחה. המשקל של מחירי האוטובוסים בסל ההוצאות של חברות האוטובוסים הוא רק 10% (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחשבת ומפרסמת את הרכב ההוצאות של התחבורה הציבורית). לעומת זאת שכר עבודה מהווה 52% מהוצאות חברות האוטובוסים, ודלק ושמנים 19%. אם הם יצליחו להוזיל את מחירי האוטובוסים ב-10% או 15%, הם אולי יוזילו את ההוצאות של חברות האוטובוסים ב-1%. כמה מזה יגיע לנוסעים? אגורה? שתיים? ומן הצד השני 2,200 עובדים קשי יום יאבדו את פרנסתם. עניין רכש הגומלין נמצאת עכשיו בבית המשפט.

אם אתם חושבים שסגירת המפעלים האלה היא חידוש, הרי לפניכם כמה מקרים דומים מהשנה-שנתיים האחרונות:

מפעל נגב קרמיקה בירוחם;

חברת אביב תעשיות, שבבעלותה היה מפעל למיחזור בקבוקי פלסטיק בנאות חובב ושהועסקו בו 70 עובדים, סגרה את המפעל, וכעת אין בישראל מפעל למיחזור בקבוקי פלסטיק;

עד לפני שנים אחדות מפעל נעלי בריל בראשון לציון ייצר נעליים עבור הצבא. בשנת 2014 החליט משרד הביטחון לקנות נעליים עבור הצבא מחברות אמריקאיות בדולרים "זולים". איפה באמת מייצרים את הנעליים: בארה"ב? במקסיקו? או בסין? שאלה מעניינת;

מפעל טכנופח באזור התעשייה בברקן ייצר מארזים מפח עבור התעשיות הביטחוניות (כלומר האריזה החיצונית של טילים, מטוסים ללא טייס ומוצרים דומים). הודו, שהיא לקוחה חשובה של ציוד צבאי, דרשה ש-30% מהיקף הציוד שהיא רוכשת ייוצר בהודו, ולכן ייצור המארזים הועבר לשם. יש מדינות שדואגות ליצור מקומות עבודה בתעשייה שלהן ולדרוש רכש גומלין;

חברת דלתא סגרה את קווי הייצור של גרביים בכרמיאל, שהועסקו בהם 70 עובדים. זה היה קו הייצור האחרון של דלתא בישראל.

סגירת המפעלים האלה היא חלק מתהליך התכווצות התעשייה המסורתית, שנמשך כבר שנים. בשנת 2017 (שהיא השנה המאוחרת ביותר שלגביה התפרסמו נתונים) הועסקו בסך הכול בתעשייה 11.3% מכלל המועסקים במשק. 20 שנה קודם לכן, ב-1997, הועסקו בתעשייה 19.5% מכלל המועסקים. הנתון הזה איננו מייצג את גודל ההתכווצות של התעשייה המסורתית מפני שבמשך התקופה הזאת התרחבו ענפי תעשיית ההיי-טק כמו "ייצור רכיבים אלקטרוניים" (אינטל, טאוור ועוד) ו"ציוד תקשורת אלקטרוני".

אפשר להצביע על שני ענפים בולטים ב"התכווצות": האחד, תעשיית הטקסטיל וההלבשה. בשנת 1997 עבדו בענף זה 38 אלף איש ואישה. ובשנת 2017 רק 13.7 אלף. השני, ענף ייצור רהיטים ומוצרי עץ. בשנת 1997 עבדו בענף זה 30 אלף איש ובשנת 2017 רק 24 אלף.

במדינות נאורות כמו גרמניה, שווייץ, פינלנד, שוודיה וספרד ולאחרונה גם ארה"ב הבינו שכדי שהפערים בהכנסה ואי-השוויון בחברה לא יגדלו יותר מדי, צריך לקיים תעשייה חזקה שתעסיק גם עובדים שלא הצטיינו בלימודים ואין להם השכלה אוניברסיטאית, ותשלם להם שכר הגון.

אבל בישראל הממשלה כנראה בדעה: "שעניי סין ובנגלדש קודמים".

להתכווצות התעשייה המסורתית ולאובדן מקומות עבודה לאנשים בעלי השכלה מועטה יש כמה סיבות, להלן שתיים מהעיקריות:

הסיבה הראשונה – התחזקות השקל. להזכירכם, בשנת 2003 שער הדולר היה 4.38 שקלים והשנה הוא נע בין 3.5 ל-3.6 שקלים לדולר. ירידת שער הדולר והיורו משמעותה שכל תעשיין שמייצא מקבל פחות שקלים, ולעומת זאת היבוא של סחורות ושירותים למיניהם נעשה זול יותר. למשל הבילוי באתרי תיירות בחו"ל נעשה זול יותר, לעומת מחירי הבילוי במלונות בארץ. השינוי בשער החליפין בלבד הוזיל את המחירים בשקלים ישראליים בקפריסין, ביוון ובאיטליה ב-20%. מבלי להביא בחשבון הוזלות נוספות בארצות האלה בגלל המשבר הכלכלי שעבר עליהן. התוצאה: יש פחות מקומות עבודה בענף התיירות. כלומר פחות עבודה לחדרניות, לפקידי קבלה, לטבחים, כמו גם לעובדים אחרים שמתבססים על התיירות: בעלי מסעדות ומלצרים, נהגי מוניות, מדריכי טיולים ועוד.

טעות היא לחשוב שהתחזקות השקל היא "תופעת טבע", הממשלה הייתה יכולה לעשות הרבה יותר כדי להאט או אף לעכב את התהליך. בנק ישראל קנה מטבע חוץ בהיקף גדול כדי להאט את התחזקות השקל. אבל הממשלה לא עשתה דבר.

הסיבה השנייה – פתיחת שערי היבוא מכל העולם, לרבות מארצות עוינות, שאינן מכירות בישראל כגון מלזיה, בנגלדש ואינדונזיה. לדעתו של שמואל דורנשטיין, יו"ר ובעל השליטה בחברת רב-בריח (קבוצת מפעלים המעסיקה בארץ, בעיקר בפריפריה, 1200 עובדים) זאת הסיבה העיקרית לדעיכת התעשייה המסורתית. להלן ציטוט מדבריו (אתר מעריב 9.5.19):

"על מזבח המאבק ביוקר המחיה הממשלה מקריבה את עובדי הפריפריה. עיקר הבעיה היא שהמדינה פתחה את שעריה לכל עבר ומאפשרת להביא לישראל את כל הפסולת של היצרנים בעולם […] מחלישים את מכון התקנים ומגמישים את הכללים, במיוחד עבור יצרנים מחו"ל. מכון התקנים לא מתפקד כראוי. בסוף המדינה תקבור את התעשייה המסורתית".

מעניין מי ייקח אחריות כאשר יתגלה שתולעי עץ כִּרסמו מיטות ילדים או רהיטים זולים אחרים. או אם, חס וחלילה, ילד יתחשמל מאיזה מכשיר חשמלי כמו קומקום או מנורת שולחן שיוצרו באחת מן הארצות האלה באיכות נמוכה, והובא לארץ מבלי שנבדק כראוי על ידי מכון התקנים.

תקנו אותי אם אני טועה!

על המחבר / המחברת

אליהו בורוכוב

אליהו בורוכוב

עורך מדור: שוק ההון. ד"ר לכלכלה. הרצה בעבר באוניברסיטאות. יעץ למשרדי ממשלה, רשויות מקומיות וחברות מסחריות. חיבר ספרים בתחום הנדל"ן.

15 תגובות

  1. אברהם דואק
    אברהם דואק אוגוסט 04 2019, 12:08
    לא כל תוצרת מאסיה היא באיכות נמוכה

    את הטכנולוגיות הכי מתוחכמות כמו מחשבים מייצרים שם למשל

    השב לתגובה
    • אליהו בורוכוב
      אליהו בורוכוב אוגוסט 11 2019, 12:34
      יש הבדל בין קוריאה ובאנגלאדש

      כתבתי בנגלאדש מלזיה ואינדונזיה. יש הבדל גדול מאד בין יפן (טויוטה סוני ועוד) וקוריאה (סמסונג) ובין המדינות הנ"ל.

      השב לתגובה
  2. עמליה גליק
    עמליה גליק אוגוסט 04 2019, 12:49
    ברור שהממשלה אחראית לכל

    לטוב ולרע

    השב לתגובה
    • לעמליה גליק
      לעמליה גליק אוגוסט 04 2019, 22:11
      לא עמליה !.

      לא – הממשלה לא אחראית לטוב ולרע על הכל. בוודאי לא ממשלת ביבי.

      השב לתגובה
    • צבי מילוא
      צבי מילוא אוגוסט 05 2019, 12:37
      המדינה צריכה להתמקד בהייטק

      המדינה צריכה לפצות בתשלומים את חסרי העבודה והמשתכרים מעט. ולא לנסות לשמר תעשיות עלובות שצריכות עובדים חסרי השכלה.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני אוגוסט 05 2019, 17:34
        למר צבי מילוא

        אתה טועה טעות חמורה ומרה. בכל מדינה חייבת להתקיים רקמת חיי כלכלה שמכילה הגם חקלאות, תיירות ותעשיות מסורתיות שבהן יכול כל אדם למצוא את מקומו.
        המדינה לא צריכה להתמקד בהייטק. זה תפקיד היזמים, כאשר המדינה נדרשת לא להפריע.
        אין דבר כזה "המדינה". ישנם פקידי מדינה שבדרך כלל הם נחותים ברמתם ובכישוריהם. ברוב המקרים הם אפילו לא מבינים את המערכות שבתוכן הם משולבים.
        מה שכן "המדינה" צריכה לעשות הוא לאפשר קיום לאלו שלא יכולים לעבוד.
        מעבר לזה אין תעשיות עלובות. כל עבודה מכבדת את בעליה.
        הגישה שלך מחבלת בכלכלה ובחברה.
        מציע לך לחשוב עוד פעם.

        השב לתגובה
  3. גדעון שניר
    גדעון שניר אוגוסט 06 2019, 10:57
    תקופת מעבר קשה

    התגובה של דגני מסבירה את העיקר.
    לסבר האוזן- זו אחת מתופעות הלווי של הגלובליזציה המכה בכול העולם המערבי בכך שמעבירה תעשיות לאו טק למדינות העולם השלישי בהן עלות היצור נמוכה יותר, ובכך משמיטות את יכולת ההשתכרות של עובדי התעשיות המסורתיות במערב- מבלי שניתנה אפשרות להסב את העובדים לעבודות תחליפיות- אם בכלל יש, ואם בכלל ניתן להם בגילם והכשכלתם לעבור שינוי כזה.
    שלא לדבר על שינויים טכנלוגויים ורובוטיזציה המייתרים עבודת כפיים.
    זו תקופת מעבר קשה ביותר ויקח שנים עד ששוק העבודה יתיצב בנקודת שיווי משקל חדש.

    יחד עם זאת, יש להזהר מפני אובדן עצמאות כלכלית ותלות יתר בעיקר בתחום החקלאות העובר לידיים זרות- המהווה סיכון כלכלי וביטחוני משמעותי ביותר, כפי שמתרחש בישראל בקצב מסחרר בימינו אלה.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אוגוסט 06 2019, 22:20
      לגדעון שניר היקר

      הצדק אתך בעניין הגלובליזציה. למתעניינים – עיינו במאמר שפרסמתי בעניין הגלובליזציה ב- 25 ביוני 2019 באתר זה.
      עם זאת לגבי הערתך על החקלאות – אתה טועה. סה"כ מועסקים כיום בחקלאות הישראלית כ- 50 אלף עובדים, כ- 1.5% מכוח העבודה במשק. התל"ג הנובע מחקלאות הוא כ- 2% בסך הכול. בחקלאות מועסקים בערך 0.7%, כ- 25 אלף עובדים זרים, רובם תאילנדים ונפאלים.
      בנתונים אלה מה שקורה בענפי החקלאות לא מהווה סיכון כלכלי וביטחוני משמעותי.

      השב לתגובה
      • גדעון שניר
        גדעון שניר אוגוסט 07 2019, 08:25
        אובדן האדמות החקלאיות בישראל

        דגני, אצטט קטע קצר ממאמרו של יועז הנדל המוסף לשבת • 28.12.2017 "לבנות ולהיקנות בה

        "על היקף התופעה אפשר ללמוד דרך המספרים והשמות. המספרים מעידים על הכמות, השמות על הרגישות ההיסטורית. בכפר הנשיא נטשו 4,000 דונם מאדמות מדינה שיועדו למרעה. משמר העמק 15 אלף דונם. ברביבים 20 אלף דונם, סמוך לסאסא 17 אלפים דונם. איפה שלא נוטשים מרצון יש תהליך רכישה מסודר. עורכי דין שמתמחים בנושא, ברון עשיר ואולי קרן קיימת ערבית. כך עברו אדמות באזור אילניה, ראש־פינה, איילת השחר, בקעת הנדיב, קיבוץ אפק וכפר תבור וכך גם ליד בית אלעזרי".

        בסוף המאמר- כבר תרצה לבכות

        השב לתגובה
        • יצחק דגני
          יצחק דגני אוגוסט 07 2019, 21:09
          גדעון יקירי

          עזוב אותי מיועז הנדל – המומחה החדש לכול.
          צא ולמד את הנושא לעומקו.
          הדוגמאות שהבאת הן אדמות מרעה טבעי ששייכות למנהל מקרקעי ישראל. הן אינן יכולות להימכר לאף קרן קיימת ערבית.
          כיום ייצור בשר במרעה טבעי אינו כלכלי לעומת יבוא. בהזדמנות אסביר לך את הנושא לעומקו.
          אין כאן סיכון כלכלי בכלל.
          לגבי סיכון ביטחוני – בעצם המצב נשאר אותו הדבר. שטחים אלה היו תמיד פרוצים לכול דכפין.
          מה שכן – שטחים אלה מתאימים לרעייה של עזים וכבשים במשק הכפרי הערבי. שם החישוב הכלכלי הוא אחר לחלוטין ומהווה שולי השוליים של כלכלת ישראל.
          הפתרון לשטחים בלתי נדרשים אלה הוא לעשותם לשמורות טבע.

          השב לתגובה
          • גדעון שניר
            גדעון שניר אוגוסט 08 2019, 10:12
            חקלאים מבכים על המצב, ולא רק

            מפנה לדיון בכנסת בנושא "העברת בעלות על הקרקע לידי זרים"
            http ://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H23-11-2010_9-09-08_mate231110.pdf

            השב לתגובה
            • יצחק דגני
              יצחק דגני אוגוסט 09 2019, 03:48
              גדעון - אנא שים לב

              מתוך בערך 21 אלף קמ"ר בישראל רק כ- 1200 קמ"ר אינם בבעלות מנהל מקרקעי ישראל. רוב הקרקעות הללו משתייכות למגזר הערבי, כמה עשרות קמ"ר לחברה לפיתוח קיסריה, והיתר בבעלות יהודית פרטית בעיקר ב"מושבות הוותיקות" שבמרכז הארץ.
              אין כאן עניין ביטחוני למרות שישנם גורמים שמנסים לעשות מזה עניין ביטחוני בשל סיבות שונות משלהם.
              רוב רובה של חקלאות ישראל מפוזר בין קיבוצים ומושבים שהם בבחינת "בעלי רשות" לשבת על הקרקע. הם אינם יכולים למכור אותה.
              להבדיל מכך קיימת בעיה מסוימת של החקלאות בישראל.
              מבחינת כלכלת המדינה – זו בעיה שולית. מבחינת הביטחון – מזמן ביטחון ישראל לא נסמך על התיישבות ספר אלא על מנגנונים אחרים.
              לגבי הדיון בכנסת שהפנית אותנו אליו – נכנסתי. עיינתי. תחסוך ממני תגובה לעניין זה.

              השב לתגובה
  4. ליאור בן משה
    ליאור בן משה אוגוסט 06 2019, 11:05
    כמה שאתה צודק

    מדינה צריכה לדאוג קודם לאזרחיה

    השב לתגובה
  5. שלי גבע
    שלי גבע אוגוסט 07 2019, 12:27
    הכל שאלה של תפישת עולם

    אם משהו מאמין שהמדינה לא צריכה לממן טעויות ודטויות של כל פרט, אין סיבה שהמדינה תעזור לעסקים קטנים

    השב לתגובה
  6. אור שבתאי
    אור שבתאי אוגוסט 08 2019, 04:17
    אוי אוי אוי

    חבל שהרסו לנו את מקצועות חוטבי העצים, שואבי המים ובוני הפירמידות. למה לא שימרו את התעשיות האלה. וגם נהגי הפרדות.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בכלכלה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!