JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הו תנובה, אהובתי

על מכירת תנובה שלנו לסינים

הו תנובה, אהובתי חלב תנובה צילום: Ilan Costica
יוני 03
08:47 2014

"האוטו שלנו גדול וירוק… בבוקר נוסע בערב הוא שב, מוביל הוא לתנובה ביצים וחלב". על השיר הזה גדלנו בילדותנו, שיר שנטמע באופן בלתי מודע בתת ההכרה והפך לחלק מההוויה של היותנו ישראלים, צברים במדינה צעירה בעלומיה הפורחים, בעמק יזרעאל, בהרי הגליל, במרחבי מישור החוף המוריק והנושק לגלי התכלת של הים התיכון.

יכולתי להמשיך ולהפליג בתיאורים מופלאים של נוסטלגיה הרוויה בימי נעורינו של שנות השישים, ימי התום והצניעות, שבהם מרחנו גבינה לבנה ופשוטה על פרוסה טרייה של לחם שחור, ולגמנו מגביע הלבן החמצמץ של תנובה… אך מכירת תנובה לחברת אייפקס לפני כשש שנים חבטה אותי למציאות קפיטליסטית אכזרית חסרת כל רגש וגעגוע.

תנובה הוקמה בשנת 1927 על ידי התארגנות קואופרטיבית של קיבוצים ומושבים לעיבוד ולשיווק של תוצרת חקלאית, שמנתה בשיאה כ-600 חברים ובעלי מניות. המנכ"ל האגדי יצחק לנדסמן, קיבוצניק מאיילת השחר חסר השכלה אקדמית אך בעל תבונה מעמיקה והבחנה אסטרטגית מן המעלה הראשונה, הוביל ביד רמה את הקואופרטיב החקלאי חסר היומרות, והפכו לקונצרן המזון הגדול והחזק במשק הישראלי.

כישלונה הכלכלי של התנועה הקיבוצית, על כל מאגרי הקרקעות שהוענקו לה מהמדינה, להתאים את עצמה למשק הצומח והדוהר קדימה, הביאה את הקיבוצים וחלק מהמושבים לעמוד על עברי פי פשיטת רגל. כל שנותר להם הוא אחיזתם במניות תנובה המשגשגת.

משבר הסיליקון בחלב העמיד של תנובה הביא באופן הרסני להחלפת המנכ"ל המופלא של החברה. לנדסמן הוחלף בקיבוצניק אחר מגליל ים שאיבד את עשתונותיו בתוך נעלי המנכ"ל הקודם שהיו גדולות ממידתו. תוך אמונה נאיבית של נער כפר נסחף המנכ"ל החדש לאמונות תפלות בסמלי קפיטליזם נוצצים וכוזבים, והביא עמו נורמות ותרבות ניהול השאולים מספרי פלא של כל מיני שרלטנים על "איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ". ואכן, התוצאות העסקיות המידרדרות של החברה מחד גיסא, והלחץ של תנועות הקיבוצים והמושבים לשאוב כסף מתנובה, מפלטם האחרון לעת מצוקה, מאידך גיסא, הובילו בפתולוגיה של הרס עצמי לתהליך המכירה של תנובה לאייפקס.

אני רוצה להאמין שאך תמימות וחוסר ידע ונסיון כלכלי הובילו למכירת תנובה בנזיד עדשים, במיליארד דולר, כשליש משוויה הכלכלי האמתי. עם צבר מזומנים של כ-200 מיליון דולר בקופה, שווי נדלן פנוי של 400–500 מיליון דולר וחברות בנות בערך של 100–200 מיליון דולר, השכילה אייפקס לקנות קונצרן אדיר (במונחים ישראליים) בפרוטות. ואכן, כל שעשתה אייפקס היה למשוך את המזומנים, לממש את הנדל"ן ולמכור את החברות הבנות, ובכך לזכות בגרעין הקשה של תנובה, תעשיית החלב והבשר, במחיר מגוחך של 200–300 מיליון דולר.

באותם הימים כל מי שפנה אליי, מושבניקים או קיבוצניקים, וביקש את עצתי אם למכור את מניות תנובה שבידו, קיבל המלצה חד-משמעית לשמור אותן חזק אצלו ולעצמו. בדיעבד, מי שלא מכר זכה לשפע דיבידנדים שחילקה תנובה במהלך השנים, וכיום ערך המנייה שלו אף שווה כמעט פי שלושה.

אייפקס היא קרן השקעות האמונה על רכישה של עסקים ומימושם בתוך זמן קצר למטרות רווח הון מהיר. ואכן זו הייתה דרך פעולתה הערמומית בתנובה, תוך העלאת המחירים של מוצרי החלב והשאה של רווחים על חשבון הצרכן הישראלי, ללא נקיפות מצפון.

כיום תנובה היא סחורה עוברת לסוחר לכל המרבה במחיר. לאייפקס לא היו כל התלבטויות בנוגע למכירתה לסינים ברווח הון ענק של כמעט פי עשרה. מה יהיה עתידה של תנובה בשליטת הסינים? ימים יגידו. אולי, כפי שטוענים האופטימיסטים, תשגשג ותגדל ותהפוך לחברה מזון בין-לאומית. ואולי "ימצצו" הסינים את שפע הטכנולוגיות המתקדמות בתעשיית המזון הגלומות בתנובה, ולאחר מכן ישליכו אותה ככלי מיובש שאין חפץ בו.

על המחבר / המחברת

שלום רימון

שלום רימון

עורך מדור: כלכלה. כלכלן ומוסמך במנהל עסקים (MBA). בעבר: כלכלן ראשי בקונצרן גדול, סמנכ"ל כספים בחברה ציבורית, מנהל קונצרן בחו"ל. כיום: איש עסקים, בעלים ומנהל חברות, ויזם סטארט-אפ.

תגובה אחת

  1. אני
    אני יוני 05 2014, 16:21
    לא מרחם על תנובה

    לא משנה מי הבעלים, סינים אנגלים או קיבוצניקים
    לאורך כל השנים הם עובדים עלינו וגוזלים מאיתנו בצורה לא הגיונית
    אז אני לא מרחם בכלל
    אם היינו חכמים היינו עושים חרם מוחלט של חודש. אחרי שבוע המחחירים היו יורדים בחצי ללא ספק

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בכלכלה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!