JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אילי-הון, עניים ומה שביניהם

הקלת הראש בחלוקת העושר ובריכוזו היא מתכון להרס חברתי

אילי-הון, עניים ומה שביניהם ד"ר נדיר צור ז"ל
יוני 17
21:22 2014

רבים מדי בציבור מעריכים, שלא לומר מעריצים, אילי-הון. כלי התקשורת, בעיקר אלה המסחריים, מייחדים להם מקום בולט לא רק במדורי הכלכלה, ומשרתי הציבור – הנבחרים והממונים כאחד – מרבים להסתופף בחברתם. דומה כי רווחת הנחה שאבק ההצלחה הנאחז כביכול בכנף בגדם של אילי-הון עשוי לדבוק במבקשי קרבתם. במידת מה יש במציאות זאת סממנים של עבודה זרה, סגידה כפייתית לעושר ופולחן בלתי מובן לבעלי-הון המעוותים את חלוקת העושר במדינה.

לכאורה, אין כל רבב בעשיית עושר שאינה חורגת ממשפט המדינה או מתקני מוסר האמורים לנהוג בחברה נאורה. יתר על כן, החירות למימוש עצמי שמתבטאת בצבירת קניין, או הזכות לחפש אחר אושר (בהנחה שרכוש והון הם רכיבים לא מבוטלים באושרו של אדם), מעוגנים בהכרזת הקהילה הבין-לאומית בדבר זכויות האדם ובהכרזת העצמאות של ארצות-הברית, ואפילו עוד קודם בהגות הליברלית, למשל של ג'ון לוק או של ג'ון רולס. חובתן של המדינות לאפשר זאת לכל באי עולם ואף להימנע מלעמוד בדרכם מלהשיג את אושרם או את עושרם.

ואולם, יש רגעים בחיי ציבור שראוי להבהיר שעושרו של פרט אחד פירושו כרסום בקניין הזולת ובזכויות אחרים אם לא לעושר, לפחות לחיי כבוד. בספרו 'לווייתן' תיאר תומס הובס מצב משוער אשר הופך עוד ועוד למציאות. תבונת האדם מדריכה אותו לחתור למימוש בלתי מתפשר של יצרים ושל תשוקות. ההתנגשויות בין התאוות של פרטים ושל קבוצות הופכות עד מהרה לפרצי כוח הדומים למקובל ביערות העד בין בעלי חיים, או להיעדר מורא מלכות בעת שאיש את אחיו חיים בולע.

מדינה שראשיה, בהם חברי-הכנסת, המאסדרים (רגולטורים) וחברי מועצות המנהלים של חברות ציבוריות, אינם מתרשמים מן העובדה שהונם של 100 אזרחים/לא אזרחים הנמנים עם עשירי הארץ משתווה להונם המשותף של יותר מ-800 אלף אזרחים – היא מדינה במשבר. מדינה שראשיה מקלים ראש בבעלי הון המחזיקים בכמה דרכונים, השוהים ימים ארוכים בחו"ל, שהם בעלי דירות אחדות ברחבי תבל וכמובן, המוכרים את עסקיהם לתאגידים בין-לאומיים. זאת שעה שיותר ממיליון ושבע-מאות אלף אזרחים, מהם יותר מ-800 אלף ילדים, שקועים מתחת לקו העוני. זו היא מדינה במשבר.

מדינה שמתקשה להדביר את האמרת מחירי הדירות, שעה שכרבע מבעלי-ההון בה צברו את הונם בענף הנדל"ן – היא מדינה במשבר. מדינה שבה מנהלים כלליים של בנקים ושל חברות ביטוח, דוגמת מנכ"ל הפניקס, מנכ"ל בנק הפועלים ומנכ"לית בנק לאומי, מתחרים ביניהם מי יצבור יותר מיליונים – היא מדינה הנתונה במשבר ערכי, כלכלי וחברתי.

חשוב להבין ש'המרוץ למיליארדים' פוגע קשה בישראל, המבקשת להיחשב למדינה מתוקנת. משרתי ציבור האמורים לערוב לתקינות, למידתיות ולאינטרס הציבור, שואפים בעיקר לעוד ועוד אלפי שקלים בשכרם.

פרנסי האוצר בישראל מתקשים כפי הנראה להבין את סדרי העדיפויות הראויים המקנים לחברה יציבות, צמיחה ושגשוג. נראה כי נתבי הכלכלה, המרבים להשתבח בהצלחותיהם המדומות, עוד לא השכילו ללמוד את הלקח שנלמד בארצות הברית. בעבר היו בה שיעורי אי-שוויון קטנים, וזה שנים אחדות שהיא לוקה בפערי חברה קשים. ל-400 מעשירי ארה"ב הון המשתווה להונם המשותף של 150 מיליון מאזרחיה.

ריכוז רב כל כך של הון בידי קומץ אנשים נוגד לא רק עקרונות יסוד בכלכלה חברתית, אלא גם את רוח הדמוקרטיה. הטיעון המקובל בדבר תרומתם של אילי-הון להנעת קטר הכלכלה מתגמד מול המציאות המדאיגה שלפיה 85 מעשירי תבל מחזיקים בהון המשתווה להונם המשותף של יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם כולו.

עיניהם של רבים במשק הישראלי טחו מראות את שיעורי האבטלה האמתיים (לא אלה המתפרסמים בפומבי), את העובדה שאזרחים רבים נואשו מלחפש עבודה (בכלל, ובארץ בפרט) ואת שיעורי האבטלה הצפויים. במקום זאת הם מבכרים להתבשם מתיאורי ההצלחה של פרטים בודדים המופיעים בעיתוני הכלכלה, כמו רשימת עשירי המדינה או 'אקזיטים' מרשימים המעתיקים לסין או לארה"ב מפעלים וחברות ייצור.

ראשי המשק ואילי-ההון אינם נחרדים מן העובדה ששיעורי העוני ופערי ההכנסות בישראל הם מן הגבוהים בעולם המתקרא מפותח. אלה אינם רק נחלת אזרחים ערבים או חרדים. הם שכיחים גם בקרב קבוצות נוספות במדינה.

קפיטליזם מזוכך אינו בהכרח שיטה קלוקלת אשר רק מזיקה לכלכלה ולחברה. אולם הקפיטליזם נוסח ארצות הברית הוכיח בשנים האחרונות כי אין בנמצא שוק חופשי אידיאלי, וכי לא תמיד הסדר החברתי-כלכלי מתפתח מאליו, כפי שהסבירו אדם סמית, פרידריך האייק ומילטון פרידמן.

סוציאליזם מזוכך אף הוא אינו מתכון משובח לחברה ולכלכלה מושלמים, אולם קשה למצוא טיעון שיינגח את העיקרון שלפיו המדינה נתבעת להתערב בתבונה ובמחשבה תחילה בחלוקת המשאבים כדי לאפשר לקבוצות החלשות בחברה להתקיים. הרי אין דין הפחתה של אחוז מרווחיהם של אילי-הון, או שני אחוזים משכרם של שיאני השכר בשירות הציבורי, כדין תוספת של אחוז או שניים למחזור הכספים של עניי עירנו. מובן שנטילת כספים מידי עשירים והעברתם לקבוצות חלשות בלא מגבלות פסולה מעיקרה.

בארה"ב ובישראל נוכח הציבור כי העושר אינו זורם בהכרח מן העשירון העליון או מן המאון העליון אל כלל האוכלוסייה, וכי אילי-ההון אינם תמיד יצרני המשרות במשק. לרוב הם מעדיפים להשקיע את הונם ברשתות הון בין-לאומיות שאינן נענות לעקרונות של מעורבות בכלכלת הלאום לשם מאבק באבטלה והגברת הצמיחה. הם נוטים הרבה פחות לשלב את ההון שצברו בפעילות שמניעה את גלגלי הכלכלה ומיטיבה עם התעסוקה.

הקלת הראש בחלוקת העושר ובריכוזו בידיים מעטות היא מתכון להרס חברתי ולהרס הדמוקרטיה. הפריון אינו גדל; השכר נותר על כנו בזמן שהמחירים עולים; האבטלה מתרחבת; הכנסות המדינה ממסים אינן גדלות; השקעות המדינה בתשתיות, בחינוך וברווחה מצטמצמות.

ישראל חווה עתה את שארצות-הברית, מודל החיקוי הנפתל שלה, חוותה לא מכבר ועדיין לא נחלצה מכך. באדיבות ממשלת ישראל ונתבי אוצרה – יוקר המחיה מאמיר; חברות הולכות וקורסות; פריון העבודה בישראל הוא מן הנמוכים בעולם המפותח; המסים, שמועלים חדשים לבקרים, אינם מדביקים את קצב הצמצום בהכנסות המדינה ואת קצב ההיעלמות של הכנסות הפרט; צמצום ההשקעות בחינוך ובהשכלה הגבוהה פוגע בסיכוי לעצור את הדהירה אל תהום חברתית אפלה.

**

ד"ר נדיר צור, עמית וחוקר נלווה במכון ע"ש הרי ס' טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים, וחוקר אורח במרכז חיים הרצוג לחקר המזרח התיכון והדיפלומטיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תחומי מחקריו: פסיכולוגיה פוליטית, כלי השפעה של מנהיגים וחקר ממדים רציונליים ואי-רציונליים של ביטחון לאומי. בין ספריו – רטוריקה פוליטית (2004); האיש שהתיר את הרצועה(2006); וכן ספרי השירה – אזהרת מסע (2012); פרי מעללים (2013).

על המחבר / המחברת

Avatar

נדיר צור

ד"ר, עובד ברשות השידור. חוקר במכון טרומן ובמרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון ודיפלומטיה, מחברם של ספרים אחדים.

2 תגובות

  1. שלמה (?)
    שלמה (?) יוני 19 2014, 15:14
    נדירי, לא ידעתי שאתה עוסק גם בזה

    הפתעה

    השב לתגובה
  2. קפיץ
    קפיץ יוני 19 2014, 18:33
    לא נעים אבל...

    בכל מקרה הייתי מעדיף שהעושר יתחלק יותר אלי…

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בכלכלה

יתר המאמרים במדור