JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מה אני שווה? אני רק מלווה

על חשיבות מעמדם של מחנכים ומטפלים בילדים בגיל הרך

מה אני שווה? אני רק מלווה ד"ר עינת גוברמן
ספטמבר 17
14:00 2020

"מה אני שווה? אני רק מלווה", כתב יורם טהר לב בשירו "המלווה". מדוע המלווה חושב ש"אינו שווה"? במה הוא שונה מהסוליסט? התשובה בשיר היא שהוא אינו זוכה לתשואות: הוא נזרק מהעבודה כאשר הוא טועה, אבל איש לא מכיר בתרומתו ליצירה המוזיקלית שמתרחשת על הבמה. הצורך בהכרה, בתחושת הישג, הוא צורך אנושי בסיסי. בלי הכרה, המלווה מרגיש מדוכא וחסר ערך. הוא לא נהנה מעבודתו, הוא רק מתפרנס. בעולם המקצועי, כך מלמדת אותנו הפסיכולוגיה, אפשר להצביע על עוד מניעים בסיסיים שגורמים לעובדים להזדהות עם עבודתם, ולהפיק ממנה סיפוק והנאה: אוטונומיה מקצועית, למידה מקצועית לאורך הקריירה – רכישת ידע ומיומנויות נוספים, תחושת מסוגלות מקצועית, ותחושת שייכות.

מה מכל אלה מאפיין את עולם העבודה של הסייעות? השם "סייעות" מבטא הערכה נמוכה לעבודה שהן מבצעות: לא "מחנכות" או "מטפלות". הן מגישות עזרה – ומן השם לא ברור עזרה למי ובמה. הסייעות, כפי ששמן מרמז, אינן זוכות לאוטונומיה מקצועית. מבחינת הידע המקצועי – רק חלק מהסייעות זוכות להכשרה מקצועית כלשהי, וברוב המקרים תוכניות ההכשרה הן מצומצמות, ללא מסלולי קידום. עומס העבודה, לעומת זאת, הוא כבד. בימי הקורונה ובחופשות, הורים כורעים תחת הנטל של טיפול במספר קטן של ילדים. סייעות מטפלות בקבוצות של שמונה, עשרה, ולפעמים גם יותר. עומס בעבודה הוא אחד הגורמים המרכזיים לשחיקה, במיוחד כאשר המשאבים העומדים לרשות העובד הם מצומצמים.

כאשר העבודה שוחקת ואינה מספקת את הצרכים הבסיסיים כל כך בהכרה, אוטונומיה, למידה, מסוגלות ושייכות, המוטיבציה יורדת. הדבר מתבטא בחוסר עניין ומעורבות במקום העבודה, עבודה באיכות נמוכה, חוסר נכונות להתאמץ, חוסר אכפתיות, הימנעות מיוזמה, היעדרויות מרובות ועזיבה. מוכר, ולא מפתיע.

חמש השנים הראשונות הן שנים מכריעות בהתפתחות הילדים. מבנים מוחיים ממשיכים להתעצב בתקופה זו, והלמידה הראשונית מתקבעת. בשנים אלו הילדים מפנימים את היחסים הבסיסיים ביותר בין בני אדם – אמון, אהבה ושיתוף פעולה או כעס, הזנחה ואלימות. האנשים שמטפלים בילדינו חייבים להבין את החשיבות של עבודתם ואת האחריות שמונחת עליהם. האחריות שלנו כחברה היא להעסיק כמטפלים ומחנכים בגיל הרך אנשים שיש להם ידע מקצועי ותנאי עבודה שיאפשרו להם להצליח, להתפתח ולקבל הכרה על עבודתם הטובה.

על המחבר / המחברת

Avatar

עינת גוברמן

ד"ר. ראש רשות המחקר, מכון מופ"ת.

7 תגובות

  1. בת אל טנא
    בת אל טנא ספטמבר 17 2020, 21:49
    הילדים הרכים בגן יקלקל את כל חייהם

    אם יקבלו טיפול מסייעות לא מתאימות ומתוסכלות. חייבים לעצור את התופעה.

    השב לתגובה
  2. צביה אורבך
    צביה אורבך ספטמבר 18 2020, 21:14
    הרי מדובר באוצר הכי חשוב לכולנו

    ילדינו ונכדינו. איך אנחנו נותנים לזה לקרות? מדוע הנושא כה רחוק ברשימת סדרי העדיפויות?

    השב לתגובה
  3. ,דניה
    ,דניה ספטמבר 19 2020, 21:25
    תא להרפות מהנושא

    בדמנו הדבר

    השב לתגובה
  4. ספיר אשכנזי
    ספיר אשכנזי ספטמבר 20 2020, 19:58
    נושא חשוב

    כל הכבוד לד"ר גוברמן שמעלה את הנושא הזה.

    השב לתגובה
  5. ישראלי
    ישראלי ספטמבר 20 2020, 20:52
    ההורים כואבים ומייללים

    וממשיכים להצביע למפלגת השלטון. החינוך חשוב לא פחות שהכלכלה.

    השב לתגובה
  6. גבר
    גבר ספטמבר 21 2020, 23:15
    תמיד אני מתבייש שכמעט כל מהתערבות

    בדיונים כאלה הן נשים. והרי גם אנחנו אבות.

    השב לתגובה
  7. מחנכת
    מחנכת אוקטובר 02 2020, 19:37
    ב קרים רבים ההורים בהתנהגותם

    מקלקלים את מה שה מרים מנסים להקנות.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהורות

יתר המאמרים במדור