JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

צפוף בכיתה

תקן של 40 תלמידים בכיתה אינו סביר

צפוף בכיתה צילום: דוד גל
יולי 08
16:54 2014

לפני שנים מספר ביקרתי בבית ספר בלוד במסגרת תפקידי כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת. לעולם לא אשכח את החיזיון ההזוי שראיתי באחת הכיתות: מורה בהיריון מתקדם לא הייתה יכולה להיכנס לכיתה בשל הצפיפות. בית הספר היה חדש יחסית, אבל בכיתה היו 40 תלמידים, השולחנות כמעט צמודים ללוח ולמורה לא נשאר מקום להיכנס.

הוראה חדשה, פרי מכחולו היצירתי של שר החינוך, דורשת מרשויות מקומיות לקיים את התקן שקבע את מספר התלמידים בכיתה. על פי התקן הקיים ניתן לפתוח כיתת לימוד נוספת רק אם יש למעלה מ-40 תלמידים בכיתה, ובגן ילדים מעל 35 ילדים. בהוראה שהעבירה בנושא מנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן, נכתב "חל איסור לפתוח כיתות נוספות מעבר לתקן שקבע משרד החינוך לפי הנחיות המשרד, לאור האמור, אבקשכם להבהיר ולהנחות את בתי הספר כי לא תאושר חריגה מעבר לתקן, וככל שבית הספר חורג מהתקן בשנת הלימודים הנוכחית יתאים עצמו לתקן לכל המאוחר עד לתחילת שנת הלימודים תשע"ו לפי ההנחיות של משרד החינוך".

תקן של 40 תלמידים בכיתה מעמיד את ישראל במקום הגרוע ביותר במדינות המערב. על פי הדו"ח האחרון של OECD, בבתי הספר היסודיים בישראל לומדים בממוצע 28.4 תלמידים בכיתה, לעומת 21.3 תלמידים בממוצע במדינות הארגון. המשמעות היא שבישראל לכל תלמיד מרחב ממוצע של 1.86 מ"ר בכיתת לימוד שנבנתה בשנים האחרונות, ו-1.72 מ"ר בכיתות הלימוד שנבנו עד 2008. יש להדגיש כי נתונים אלו מטעים, המצב בבתי הספר הממלכתיים גרוע בהרבה בשל העובדה שהממוצע מוטה על ידי כיתות קטנות במיוחד בבתי הספר החרדיים.

מצב עגום זה של צפיפות התלמידים בכיתות ידוע למשרד החינוך שנים רבות. המחדל העצום של הזנחת הנושא הביא לכך שכיום נדרשים מיליארדים רבים כדי להעמיד את מערכת החינוך הישראלית בשורה אחת עם המקובל ב-OECD. יש המעריכים את הסכום הנדרש לצמצום הפער בכ-15 מיליארד ₪.

כחלק מפתרון הבעיה החליטו רשויות מקומיות רבות שנושא החינוך בראש מעייניהן, להשקיע מתקציבן לפתיחת כיתות ולהעמדת רף הגיוני יותר של מספר תלמידים בכיתה. מטבע הדברים, הרשויות המבוססות יותר השקיעו יותר לשיפור המצב, וכך גדלו הפערים בתנאי הלימוד.

אין צורך להיות מומחה לחינוך כדי להבין כי לתנאי הלימוד, לצפיפות ולמספר התלמידים לכל מורה יש השפעה ישירה על איכות ההוראה ועל תוצריה. מובן שמורה העומד בפני 40 תלמידים בכיתה וגננת המתמודדת עם 35 זאטוטים בגן הילדים לא מסוגלים להגיע לכל ילד וילדה ורבים מהילדים אכן "הולכים לאיבוד". יתרה מכך, צפיפות מרובה גורמת לחיכוך רב יותר, תרתי משמע, היא יוצרת לחץ, דוחק, רעש, ואלה מגבירים את האלימות ומחלישים את ההקשבה ואת יכולת הלמידה. הבעיה חמורה במיוחד בגיל הרך. כאמור, התקן לגן ילדים עומד על 35 ילדים לגן שבו גננת אחת וסייעת אחת. הסייעת איננה עובדת הוראה ואין לה הכשרה להוראה, לכן בפועל גננת אחת היא האחראית לחינוכם של 35 ילדים בתחילת דרכם במערכת החינוך.

מחקרים מראים במפורש כי בגיל הרך יחס גננת/תלמיד העומד על 1 ל-10 מביא לשיפורים מפליגים בלמידה ולמעשה חוסך כספים בגילים מאוחרים. למי שקיבל את הבסיס האיתן והאישי בתחילת דרכו יש כלים טובים יותר להתמודד במהלך הלימודים בגילים מתקדמים, והמערכת צריכה להשקיע פחות בתיקון ליקויים. יוצא אפוא כי בחשבון ארוך טווח כדאי כלכלית להשקיע בהפחתה משמעותית של מספר הילדים בכיתה בגיל הרך ולהעמיד את היחס בין מספר המחנכים למספר התלמידים על 1 ל-10–12.

החלטתו של שר החינוך לסגור עשרות כיתות לימוד בבתי ספר ציבוריים, בייחוד ביישובים מבוססים וברשויות מקומיות גדולות, תרע משמעותית את המצב. במקום לתגבר את המערכת החינוך בקרב אוכלוסיות חלשות החליט השר, בהחלטה תמוהה ומקוממת, להוריד את הרמה החינוכית הקיימת ביישובים רבים ולהתיישר לפי הרמה הנמוכה ביותר.

בעקבות ההוראה החדשה האוסרת על רשויות מקומיות להשקיע בהקלת הצפיפות התעוררה מחאה ברשויות רבות, ושר החינוך נסוג מעט וקבע כי האיסור לא יחול על כיתות א. כל בר דעת מבין שלא זה הפתרון. הפתרון מורכב וכוללני יותר.

 לעניות דעתי, על משרד החינוך לפעול כך:

  1. להגדיל משמעותית את תקציב הפיתוח ולבנות יותר כיתות במקומות שבהם המצוקה גדולה וברשויות מקומיות שאין להן אמצעים להשקיע מתקציבן.
  2. לאפשר לרשויות מקומיות להשקיע מתקציבן לצמצום הצפיפות בכיתות. לבטל את ההוראה האמורה.
  3. לשנות את יחס מורה/תלמיד בגיל הרך באמצעות הוספת גננת מקצועית לכל גן ומורה לכל כיתה של הגיל הרך בכיתות א–ג. לשם כך אין צורך בבניית כיתות נוספות.
  4. להיערך במסגרת בתי הספר באופן שלכל תלמיד יהיה חונך אישי מקרב מורי בית הספר או מקרב מתנדבים בעלי הכשרה.
  5. ברמה העקרונית, לתת יותר אוטונומיה לרשויות המקומיות, שמנהיגיהן נבחרים בידי הציבור, לנהל את מערכת החינוך המקומית על פי אמצעיהן וסדר העדיפות שלהן.

כל אלו ישפרו את תנאי הלימוד וכך את איכות ההוראה ואת תוצריה – יכולות הלמידה וכישורי החיים של ילדינו.

על המחבר / המחברת

מלי פולישוק

מלי פולישוק

עורכת מדור: מוניציפאלי. עורכת דין, דירקטורית, מרצה ויועצת. יו"ר איגוד נבחרות הציבור ברשויות המקומיות, חברת הנהלה בעמותת שקיפות בינלאומית. לשעבר סגנית ראש העיר רעננה, חברת כנסת ויו"ר ועדות בכנסת .ובהן הוועדה לביקורת המדינה וועדת החינוך והמדע.

3 תגובות

  1. אמא מודאגת
    אמא מודאגת יולי 13 2014, 11:52
    למי בכלל איכפת

    המנהיגים שלנו עוסקים בדברים אחרים כל הזמן יותר או פחות חשובים הם רק שוכחים שהכל הכל תלוי בחינוך מביטחון ועם כלכלה טובה

    השב לתגובה
  2. אבי שלום
    אבי שלום נובמבר 25 2015, 13:21
    כעת יורידו לשלושים וכמה

    אז מה עשינו?

    השב לתגובה
  3. ש.
    ש. דצמבר 31 2015, 06:33
    הבטחות גדולות ביצועים אפס

    כבר מזמן כתבת כאן על בעית הצפיפות בכיתות
    אני מהוד השרון
    שני ילדי לומדים בכיתות צפופות של שלושים וכמה תלמידים
    ככה אי אפשר ללמוד ברצינות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחינוך

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!