JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

החינוך מחפש משמעות?

הרהורים בהשראת "משל המערה" של אפלטון

החינוך מחפש משמעות? ד"ר יונית ניסים
יולי 18
00:05 2014

אפלטון ואריסטו, פילוסופים נכבדים, צר לי להטריח אתכם ממנוחתכם, צר לי לעורר אתכם משלוותכם, אך בקשתי צנועה היא, הסכיתו ושמעו, הקשיבו לתחינת בת-תמותה, לבת חווה פשוטה.

עברו חלפו אלפיים וחמש מאות שנים, העולם השתנה. שוו בדמיונכם עולם שבו אנשים יושבים במערה עם ארבעה כיווני אוויר, פניהם מול הקיר, ראשם לא זע ולא נע ומכוון תמידית אל אחד מהקירות שעליו תלוי מסך LCD דק וענק לתפארת המעצמה האלקטרונית המתהווה. המסך משדר כל היום צללים ודמויות, תכניות שונות ומשונות, בידור, ריאליטי (הרשו לי לבאר: זאת המציאות של העידן הפוסט-מודרניסטי), תכניות בישול, אנשים סגורים בבית ומצולמים כל היום, צעירים שרים שירים וזוכים בתחרות SMS.

מה זה SMS אתם שואלים? ובכן, קצת מסובך להסביר למי שחי בעת העתיקה. מדובר בהודעה שנשלחת דרך טלפון נייד – מכשיר שמחובר ליד או לאוזן או לשתיהן בו זמנית. באמצעות מכשיר זה ניתן לתקשר, לדבר, לשלוח ידיעות והודעות, לראות חדשות, ואפשר לחיות לבד על אי בודד או במערה ולא להיות בודד, אף לא לדקה.

זהו התחליף של המדורות בראשי ההרים ושל שליחים הרצים מפוליס אחת לאחרת. בעידן המודרני אנחנו קוראים לזה טכנולוגיה – מילה שבוודאי מצלצלת ומוכרת לכם מהשפה היוונית. אבל אותו מכשיר פולט צלילים שונים ומנגינות מכל הסוגים, ותמיד בעיתוי בעייתי: בשיעורים, בהצגות, במסעדות, כל האנשים הולכים ברחוב והמכשיר כחלק מגופם… והוא, כאילו חיים עצמאיים לו, שולח ומתקשר, מצלצל, שר, מצלם, רוטט, מוריד סרטים ושירים ועוד. ממש הגולם שקם על יוצרו… להכין קפה ולנקות הוא עוד לא יודע, אבל הוא חולל מהפכה בתקשורת, במדע, במידע, בשיחה, ובקצרה ביטל את תרבות הדיבור ואת תרבות הבידור… המאה ה-21 כבר כאן והעולם הפך גלובאלי ומסונכרן.

לא עוד פילוסוף בודד באגורה, עומד ומרצה את משנתו הסדורה, מנסה להשפיע, להנחיל אהבת דברי החוכמה והתוכחה, ללמד את המלומדים, לחנך לערכים, להפיץ תורתו להמונים. לא! היום כולנו מחוברים, מקושרים, מטוקבקים (אל תצפו שאסביר לכם את כל המושגים הקשים, שגם לי אינם ברורים ונהירים). הגימנסיה כבר לא מה שהייתה, והפדגוגיה – נו, בטח אתם מתהפכים בקבריכם, או אולי צוחקים ומתבדחים עלינו אי שם ממעל. אבל אנחנו, העיקר שכולנו חברים, מחוברים ומקושרים בפייסבוק.

לאחרונה מדברים ומדברים על "משמעות". לכל מושג, לכל שיטה, לכל פדגוגיה מוסיפים את תג האיכות הטרנדי והעכשווי "משמעות". ואותו טלפון נייד, על הרשתות החברתיות, האפליקציות, החברים הוירטואליים והמסרים הויראליים – האם זאת המשמעות שאנו רוצים? האם בחברה שכזו אנו חפצים? איך רותמים את הקדמה ואת הנאורות לטובת החברה והיחיד ויוצרים משמעות אמתית? ומה על החברות האמתית? המידות הטובות? היחד? הערכים? צריך להעמיק ולחפש עם נר, נוצה וזכוכית מגדלת, ללקט פירורי אמת וחוויות של ממש בכל מיני מקומות נידחים. אולי תמצאנה, ואת מוצאן בפרס תזכינה.

תשאלו "האם בני האדם כבר יצאו מאותה המערה?" התשובה מורכבת. איש במערתו יחיה, איש איש במאורתו, איש איש בבערותו. יש היושבים במערת אוטוסטראדת המידע, WWW אנחנו קוראים לה. יש היושבים מול המסך הגדול ומתמכרים להבלי המקרן. יש השקועים בעולמם של ספרים, אך הללו הולכים ומתמעטים, חיות נדירות בסכנת הכחדה אימתנית שגלגלי הקפיטליזם מאיימים להשמידן. יש המתמכרים להבלים ולזוטות, יש עוסקים במלאכות חשובות, כל אחד כבול לאזיקיו הפרטיים המונעים ממנו לצאת אל האור, אל האמת ואל העולם החיצוני. כולנו עדיין "האדם הקטן", ופרי עץ הדעת עודנו רחוק מכאן… ואולי רק אישה, נחש או אפילו שטן יצילו אותנו ויחלצו מהחושך ומהצללים אל האור והנאור, אל התבונה העתיקה והטובה, נראה שלכך דרושה מהפכה!

אבות קדומים, פילוסופים קלסיים שכמותכם, מה הועילה חוכמתכם? איפה התקנה? מה קרה לחברה? הייתי רוצה לעמוד בשער העיר, בכיכר המדינה (זו המטפורית, לא זו של הבוטיקים היוקרתיים, מעצבי העל והלקוחות האלפיוניים) ולזעוק עד צאת הנשמה, לשאול לאן נעלמה לי המדינה? אותה מדינה שעליה דיברתם, הדמוקרטיה המפורסמת, המחשבה המדינית הקלסית. זו הפכה לבליל של תועלתנות ושל תרבות נפסדת. פעם הייתה כאן תרבות אחרת, פעם היו כאן רעות, חברות, עזרה לזולת וערבות הדדית. היום כל המושגים הללו נותרו ריקים מתוכן, מונחים במילון השוכב כאבן-שושן שאין לה הופכין. ומה אנחנו עושים? בורחים. "אסקפיזם" קוראים לזה המומחים.

והחינוך? אתם שואלים. החינוך עדיין מחפש משמעות. יש תכניות, יש הצעות, יש מי שהוגים בפתרונות. מדברים על מהות, מדברים על משמעות. אך נראה שכולם עדיין עסוקים בחיפוש הדרך, וזו עודנה ארוכה ורחוקה משלמות. למשמעות ערך רב ליחיד ולחברה, המשמעות מותירה את רישומה ואת טביעת אצבעותיה לשנים, לדורות, ולא כל פעילות יכולה להיות מתויגת תחת הכותרת "משמעות". הגיע הזמן, עכשיו במאה ה-21, למגר את הבערות ולצאת מהמערה לעידן של בגרות.

*

ד"ר יונית ניסים, דיקן הסטודנטים, מכללת אוהלו בקצרין

על המחבר / המחברת

Avatar

יונית ניסים

ד"ר, ראשת הפקולטה לחינוך במכללת אוהלו. מתמחה בפילוסופיה שימושית, פיתוח פדגוגיה חדשנית, ונושאי מגדר.

2 תגובות

  1. עליזה
    עליזה יולי 19 2014, 10:30
    את הבעיה איבחנת טוב

    אבל מה עושים
    איך יוצאים מהמצב הגרוע

    השב לתגובה
  2. דמוסתנס
    דמוסתנס יולי 20 2014, 13:39
    קרני אור

    שלום יונית,

    גם אני רוצה להקיא 5 פעמים ביום. גם לי נדמה שמיום ליום אנחנו מתבהמים ומתנוונים. אבל בואי לא נשכח שכך היה תמיד.
    משל המערה נכתב כמחאה על הוצאתו להורג של סוקרטס. גם ביוון המתקדמת, הדמוקרטית, המופתית, ערש התרבות המערבית, שררה צרות אופקים שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם השאלות הבלתי פוסקות של הוגה הדעות הגדול ביותר שלה. אבל רעיונותיו של סוקרטס שרדו עד ימינו. בסופו של דבר ההומניזם ניצח.
    אני חושבת גם על תחילת המאה העשרים. תקופה של שבירת מוסכמות, רעיונות חדשים ותסיסה בכל תחומי החיים: הקומוניזם בפוליטיקה, הפסיכואנליזה בחקר הנפש, המודרניזם באמנות ובספרות. אפילו הפיזיקה המוצקה הפכה לכאוס כשאיינשטיין הציג את תורת היחסות. ציבורים חדשים הצטרפו לשיח החברתי והביאו איתם רעיונות חדשים ונקודות מבט חדשות. היום אנחנו רואים ברוב השינויים הללו את ההזדמנויות ואת השפעתם הברוכה על החברה ועל התרבות, אך באותה תקופה ההרגשה הייתה בעיקר חוסר ביטחון ואיום, והאליטה לא היססה לפעול בכוח כדי לדכא את אותה תסיסה.
    המצב כיום דומה להפליא. התקשורת המתפתחת והגלובליזציה חושפות אותנו למגוון דעות עצום וגרמו לשבירת סמכויות מקובלות. כל אחד כוכב וכל אחד מבקר. לצד הזילות הברורה בתפקידים אלו, יש גם משבי רוח מרעננים וכניסה של אוכלוסיות מודרות לשיח. אין ספק שהזרימה האדירה של התקשורת בתחילת המאה ה-21 מביאה כמויות אדירות של זבל וזוהמה, ואין לנו שום סיכוי להיפטר מהכול. אם כן תפקידנו, לדעתי, לסנן, לברור ולנצור את פיסות הזהב שמתגלגלות בפסולת. בתקופות אחרות הצלחנו לנצח, או לפחות לשמור על גחלת הנאורות. אופטימית חסרת תקנה שכמותי, אני מאמינה שנצליח גם הפעם.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחינוך

יתר המאמרים במדור