JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לאן נושבת הרוח?

על צמצום לימודי הרוח בבית הספר

לאן נושבת הרוח? ד"ר ורד טוהר
אוגוסט 09
11:29 2014

בבית הספר התיכון שבו לומדים ילדיי דובר לאחרונה על סגירת המגמות לערבית ואומנות. אותו תיכון הוא ברירת המחדל היחידה בסביבה, לכן בהיסגר מגמה זו או אחרת נותרים התלמידים שבויים של ההיצע הנתון וצריכים להתמודד עמו.

הנימוק לסגירה הוא מיעוט תלמידים אשר הפך את המגמות הללו ל"לא כלכליות". בדומה לתיכונים רבים אחרים, אף כאן נעלמו זה מכבר מגמות ספרות, מקרא, היסטוריה וצרפתית (ומעולם לא היו קיימות מגמות כגון פילוסופיה, ספרדית, יידיש ורוסית, אשר נלמדות במספר מצומצם של בתי ספר ברחבי הארץ).

אם התכנית הייתה יוצאת אל הפועל, הרי שהחל משנת הלימודים הקרובה לא היו נלמדים באותו בי"ס תיכון שום שפה זרה ושום מקצוע הומניסטי כבחירה. תלמידים בעלי נטיות הומניסטיות, מצוינים ככל שיהיו, היו מוצאים עצמם מופנים למגמות המדעים המדויקים, מדעי הטבע ומדעי החברה, וגם שם המבחר איננו גדול.

אני מבקשת לטעון שמערכת חינוך אשר מעודדת בתי ספר להעדיף שיקולים כלכליים על פני שיקולים עקרוניים צריכה לבדוק עצמה. שכן התוצאה היא מוסד לימודי אשר מזניח את הערכים ההומניסטיים שהוא מבקש לעודד ושעליהם הוא מצהיר בכל פה – הכרה בשונה, זכויות אדם וכבוד האדם, סובלנות, מצפון, סולם ערכי, חשיבה ביקורתית, חשיבה חופשית, אינדיבידואליזם, אתיקה, מוסר ואפילו לאומיות וציונות. ספק אם ניתן לרכוש את כל אלה במגמת פיזיקה או מחשבים.

המסר העולה מההחלטה על סגירת המגמות, מסר אשר מועבר, למרבה האירוניה, על ידי המערכת עצמה לתלמידים ולהוריהם, הוא מסר תועלתני, תכליתי ונאו-קפיטליסטי, שלצערנו שולט בשיח הישראלי בעשורים האחרונים: לִמדו רק מקצועות ריאליים, זהו המפתח להצלחה שלכם בחיים. זה הכי טוב והכי משתלם. התמקדו במקצועות "החשובים" ל"חיים האמתיים". התרכזו בהיי-טק, בסטארט-אפ, באקזיט. שכחו כל מה שנוגע ביופי, באמנות, בנפש. התעלמו מהעובדה שהמציאות היא מורכבת, עמומה ורבת פנים. החניקו את סקרנותכם כלפי התרבות האנושית, כלפי הטבע האנושי וכלפי התבטאויותיהם. הדחיקו את כמיהתכם לציור, לשירה, לקריאה, לכתיבה, לשיחה, לדיון. שכחו את ההיסטוריה היהודית, את התרבות היהודית, את אוצרות הרוח היהודיים. אל תלמדו שפות זרות, אל תתעניינו בתרבות. בשום תרבות. לפחות לא בשעות בית הספר.

יתרה מזאת, בעוד שבמתמטיקה ובאנגלית דואגת המערכת למיין את התלמידים לפי רמתם ולפי יכולתם כבר מכיתות חטיבת הביניים, לטובת כל הנוגעים בדבר ומתוך הנחה שקבוצות הומוגניות יחסית מניבות למידה משמעותית יותר ומסייעות למערכת לקדם הן את ה"חזקים" והן את ה"חלשים", הרי שבכל הנוגע למקצועות החובה ספרות, לשון ותנ"ך שאלת המיון כלל לא עולה על הפרק. אף כאן מועבר מסר: אלה מקצועות שכולם יכולים ללמוד יחד. אין כאן עניין בחיזוק המצטיינים, מפני שאין כאן בכלל אפשרות להצטיינות. גם אין כאן עניין לחזק את המתקשים. חובה על כולם לסיים ברמת ידע זהה, תהיה אשר תהיה.

מה הפלא שבמקביל להצטמצמות בתיכונים נרשמת ירידה תלולה בהרשמה לפקולטות למדעי הרוח? שהרי מגיל צעיר הפנימו בוגרי תיכון שלמדעי הרוח יש דימוי נמוך, שמדעי הרוח הם ברירת מחדל או שמדעי הרוח לא באמת חשובים ונחשבים.

בדבריי איני מבטלת חלילה מחשיבותם של המדעים המדויקים ושל מקצועות ההנדסה לכלכלה, לביטחון ולתעשייה. במיוחד כעת, כשהאתגרים הביטחוניים אשר עומדים לפני מדינת ישראל הם רבים ומורכבים מאי פעם. אך אני מבקשת להשמיע כאן את קולם המושתק של תלמידים שיש להם כישרונות אחרים. בהינתן להם החינוך הראוי במגמות ההומניסטיקה, דווקא להם יש הפוטנציאל הרב ביותר לפעילות ולמעורבות חברתית, למסלולי הנהגה, לתרומה בתחומי החינוך והקהילה. גם מצוינות במקצועות הרוח היא מצוינות. מדינת ישראל זקוקה לבוגרים הללו. אדרבה, בחברה מתקדמת יש מקום לאלה ולאלה, שהרי כולם יחד מחפשים דבר אחד: את התשובה לשאלה הגדולה על פשר קיומו של האדם ועל משמעות חייו.

לפיכך אני סבורה שתפקידו של בית הספר לשכנע תלמידים והורים בדבר חשיבותן של מגמות מדעי הרוח ושהגברת ההומניסטיקה היא טובה וראויה לא פחות מאשר הגברת המגמות הריאליות. בייחוד אם היא מתאימה יותר לנטיותיו הטבעיות של התלמיד. בית הספר צריך להילחם על כל מגמה העומדת בסכנת סגירה, במיוחד בהומניסטיקה, להילחם על כל תלמיד. סגירת מגמות היא פתרון נוח לטווח הקצר, אך השלכותיה הרסניות לטווח הארוך.

בוגרים מצטיינים במגמות ההומניסטיות בתיכון בהווה, בעלי מודעות עצמית, תחושת מסוגלות וביטחון עצמי, יודעי שפות ובעלי ידע עולם, שולטים בניסוח טקסט ובהבנת הנקרא, הם שיאכלסו את מחלקות מדעי הרוח בעתיד הקרוב, והם שעתידים לעצב את פניה של החברה בעתיד הרחוק. לכן המערכת צריכה לעשות הכול כדי להבהיר להם: אתם רצויים. יש לכם מקום של כבוד בינינו. בואו ללמוד ולהעמיק בתחומים שבהם אתם מוכשרים, והתחילו בגיל צעיר ככל האפשר. זה טוב לכם, זה משתלם לכולנו כחברה.

על המחבר / המחברת

Avatar

ורד טוהר

ד"ר, מרצה במחלקה לספרות עם ישראל שבאוניברסיטת בר–אילן, חוקרת תולדות של הסיפור היהודי והתקבלותו.

8 תגובות

  1. צחי חלפי
    צחי חלפי אוגוסט 10 2014, 12:18
    כן, אבל..

    וואו בטח השפל במדעי הרוח בשיאו עם ורד טוהר מפיגה את השעמום שלה בכתיבת בלוג במקום בהרהור על המחקר הבא שלה

    כל מה שאת כותבת הוא נכון ויפה, אבל הוא לא נאמן בדיוקו למציאות, והוא מציג מבט צר על הסיבות לשקיעת מגמות הרוח בבתי הספר ובאקדמיה.
    דובר על העניין רבות, אני זוכר את ביקורתו המושחזת והמדויקת, לטעמי, של מנחם בן על הפקולטות לספרות ומקרא באקדמיה ובבתי הספר.

    גם די הופתעתי מהתמימות שעולה במאמרך, מעולם לא חשבתי שיש בך ולו צל של תמימות (בניגוד לדעה הרווחת, אני לא מאלה המפריזים בערך התמימות)

    "מערכת החינוך מבקשת להנחיל הכרה בשונה, זכויות אדם וכבוד האדם, סובלנות, מצפון, סולם ערכי, חשיבה ביקורתית, חשיבה חופשית, אינדיבידואליזם, אתיקה, מוסר"
    באמת?! כנראה את ואני למדנו במערכות חינוך שונות לחלוטין.

    הסטודנטים הנרשמים לפקולטות למדעי הרוח באמת רודפים בכל מאודם אחר התשובה לשאלה הגדולה על פשר קיומו של האדם ועל משמעות חייו?
    (האם בפיזיקה, ביולוגיה, כימיה, רפואה ושאר ירקות דומים לא מחפשים אחר תשובה לשאלה הזו? אני לא בטוח)
    לצערי כ-90% מהסטודנטים שאני פגשתי בחוג לספרות (ולא רק במכללת קיי, אלא גם בבן גוריון) ממש לא התעניינו בספרות, פילוסופיה או שאלת משמעות האדם ופשר קיומו. הרוב הגדול של הסטודנטים לא הגיע מתוך צמא לידע, ספקנות וביקורת, אלא כדי לקבל קלף מוכתם בדיו ובו תיאור תואר ריק מתוכן, זאת כדי לקבל תוספת העלאה במשכורת.
    זו הצרה של כל האקדמיה כיום, אגב, מרבית הסטודנטים לא מפנימים את הידע הנלמד (בדבר איכותו של הידע אגיע בהמשך) אלא "קונים" תעודה שתקנה להם מעמד צבוע בשוק העבודה.
    אני בטוח שאת יודעת בדיוק כמוני, כמה סטודנטים באמת קוראים מאמרים וכמה ניגשים לנבור בספרייה מתוך סקרנות שלא יודעת שובע (הדיבורים מדברים על כך ש-80% מהסטודנטים לא קוראים מאמרים וש-90% לא נכנסים לספרייה) ומה הפלא בכך כאשר המרצים נכנעו לפינוק הסטודנטים ולמנעמי הטכנולוגיה ובמקום לשלח את תלמידיהם לכתלי הספרייה הם מעלים להם למודל או להיילרן מאמרים סרוקים ושברי מאמרים ושברי טקסטים.
    כך גם המרצים מעבירים מסר האומר – אין צורך בהעמקה, אין צורך בסקרנות, תלמדו רק את מה שרלוונטי לתעודה שלכם, תלמדו/ תבלעו רק את מה שאנחנו מגישים לכם.
    חבשתי את ספסלי החוג לספרות וראיתי עד כמה הסטודנטים מתעניינים באמת בספרות, הממצאים היו מדכאים ומייאשים עד לכדי שיתוק.
    גם ראיתי את הסטודנטים, בעיקר סטודנטיות משום מה (אני בטוח, שבצדק או שלא בצדק, כבר תמצאי בהערה הזו את הסקסיזם והשובניזם שעאלק טמונים בי) שמצטיינים במסלול המחקרי בתואר השני, כולם עם שיער נקי מדי, ובגדים מעומלנים מדי, מגיעים לכל סמינר מחלקתי ומוחאים כפיים בדיוק ברגע הנכון, צוחקים בריסון כאשר המרצה הרלוונטי מספר בדיחה שחוקה, מחייכים במידה המדודה המוקפדת ולא יותר ממה שצריך ודרוש.
    כלומר אני רוצה לומר שהאקדמיה מטפחת סטודנטים שחיצוניותם משקפת את אישיותם, סטודנטים שאינם מאיימים על המערכת ועל הסגל הקיים ביצירתיות וסקרנות פורצת גדר ומחסום, אלא סטודנטים קונפורמיים מיטבי לכת בתלם החרוש בעומק רב.
    האווירה המולכת היא אווירה של צביעות ואפילו של פחד שמזכיר את פחדם של חסידי כתות מפוקפקות.

    לכך יש להוסיף את דעתו המדויקת, לטעמי, של פרופ' יגאל שוורץ על הפקולטות לספרות בהסתייגות אחת, מה שהוא מתאר קיים בדיוק כך גם בחוג לספרות שלו בבן גוריון – "המצב של המקצוע שלנו נורא קשה. יש שני סוגי מורים – אחד שמלמד לחשוב ואחד שמלמד לחשוב כמותו. ספרות הפכה למקצוע שהוא שופר פוליטי ואנשים שמלמדים ספרות מלמדים אנשים לחשוב פוליטיקה כמוהם. דבר שני שהוא נורא בעיני הוא שפעם למדו ספרות כדי להכיר את האובייקט, היום זה נעשה כדי להיכנס לשיח. אנשים במקום לקרוא קורפוס של ספרים קוראים קורפוס של מאמרים ואז הם כותבים עבודות שבהן הם צריכים לעשות חיבור לולייני בין כל מיני חוקרים, בין כמה שמות. בכלל לא חשוב לא האובייקט ולא העולם או הטקסט.

    "אני מוכרח להגיד לך משהו על הגילדה הזאת של חוקרי ספרות. זה הורס אותי שאנשים כותבים ומלמדים לא בשביל להגיד משהו על הפרוזה או על השירה, אלא כדי להיות חלק מהשיח… אבל מה שקורה בחוגים לספרות עברית, לא אצלי, זה שיש אנשים צעירים מוכשרים שלימדו אותם שהם צריכים להשתמש בכל מיני מילות קוד ולצטט מאמרים כדי להוכיח שהם חלק מהשיח במקום להתייחס לטקסטים". (http ://www .haaretz.co.il/magazine/. premium-1.2340332)

    בכלל, אינני חושב שזה אסון גדול שביטלו את מדי הרוח ומקצועות ההומניזם בבתי הספר, ממילא רמת הלימוד ושיטת הלימוד של המקצועות הללו, עשו עבודה הפוכה, כלומר השניאו את התחומים האלה על התלמידים וגרמו לתלמידים למאוס בהם. טוב יהיה אם התחום יהפוך לתחום איזוטרי אליו מגיעים רק מתי מעט שהרוח באמת נושבת בקרבם מתוך סקרנות וצמא טבעיים, כך איכות התכנים תנסוק בהתאם.
    שוחרי ידע ותרבות יצרכו אותה ללא "עזרתה" המנוונת של מערכת החינוך, ומי שלא יעשה זאת כנראה שלא יעשה זאת ויפנים זאת לעולם, גם לא במערכת חינוך אוטופית ומתוקנת.
    ביקורתו של עמוס עוז מסבירה בדיוק מה החולי בלימודי מקצועות ההומניזם בבתי הספר – "ניתחו לפנינו הכול בכול, עד דכא, טכניקות ומוטיבים, אוקסימורון ומטונימיה, אלגוריה וקונוטציה, רבדים סמויים של יהדות ורמזים של פסיכולוגיה והשלכות של סוציולוגיה, דמויות מייצגות, אידיאות הרות משמעות, אמונות ודעות והשקפות עולם. ורק את התענוג שבקריאה סירסו קצת, שלא יפריע; שנדע לנו שספרות זה לא משחק ובכלל, שהחיים לא פיקניק."

    האומנם מקצועות ההומניזם נהנו משגשוג והערכה בעבר? כמדומני זכור לי פרט בביוגרפיה של נתן אלתרמן, ובו נתן אלתרמן יוצא ללימודי חלקאות ואגרונומיה בצרפת בלחץ אביו שאיננו רווה נחת מהמחשבה שבנו יהיה ללא מקצוע, שכן שירה זה לא מקצוע.

    לסיום (וכהערה פנימית בינינו) אם ברצוננו לשקם את לימודי ההומניזם בבתי הספר ואת הפקולטות למדעי הרוח באקדמיה, יש להזרים משוררים וסופרים לכיתות, ולא רק לסדנאות למחלקות בכתיבה (עאלק) יוצרת, אלא גם להעניק להם מעמד של יועצים אקדמאים ואף נשיאי פקולטות.
    בתור התחלה הייתי שולח צו 8 למירי צללזון וקורא לה לדגל כדי שתנחיל בבתי הספר בכלל, ובתחום מדעי הרוח בפרט, תכנית חינוכית חדשה מהיסוד.

    השב לתגובה
    • יונתן קורפל
      יונתן קורפל אוגוסט 10 2014, 13:17

      צחי שלום
      תודה על התגובה הארוכה והמושקעת
      זה בדיוק הכוון אליו אני חותר, שיח והבעת דעות של אנשים שאכפת להם
      ובתנאי שיש להם גם מה להגיד
      זאת ללא קשר לתוכן, שלא לכולו אני אישית מסכים
      אנחנו פתוחים כל כוון ולכל דעה
      בתנאי שהיא נאמרת בדרך תרבותית וחוקית
      אני חושב כי ראוי שתכין מאמר אורח משלך
      כך יחשפו לדעותיך הרבה יותר גולשים שלנו
      מאשר לטוקבק למאמר מסוים
      שלח כאן את הסכמתך ואני אעביר לך את הדוא"ל שלי
      יום טוב
      יונתן

      השב לתגובה
  2. גבע
    גבע אוגוסט 11 2014, 12:20
    מסכים עם כל מילה

    בעבר הרחוק כל מדען היה לומד קודם כל והרבה הומניסטיקה
    בלי בסיס כזה אין בכלל אפשרות להגיע לרמה אקדמית
    לאן כל זה נעלם?

    השב לתגובה
    • ורד
      ורד אוגוסט 11 2014, 17:58
      לגבע

      לגבע, אתה צודק בהחלט. התשובה לשאלתך טמונה באופן שבו "רמה אקדמית" מוגדרת היום ביחס למה שהוגדרה בעבר. אלה תהליכים איטיים אך ניתן להבחין בהם. הסילבוס של חוגי הלימוד באוניברסיטאות הוא שיקוף של מגמות תרבותיות וחברתיות.

      השב לתגובה
  3. צחי חלפי
    צחי חלפי אוגוסט 11 2014, 22:05
    שלום יונתן

    אני לא בטוח שיש לי די פנאי לזה, אבל זה עשוי להיות נחמד.
    אשמח לדון איתך בדוא"ל.

    השב לתגובה
  4. ר.
    ר. אוגוסט 12 2014, 08:21
    חוסר מחשבה

    אצלנו הכל נעשה כאן ועכשיו ללא מחשבה קדימה
    נכון שיש כאן מגמה כלל עולמית, אבל זה לא רק זה, אצלנו פשוט לא חושבים קדימה
    כאשר יש קבוצת לחץ כמו הדתיים או כמו החרדים נותנים להם תקציבים גדולים לתפעול מסגרות לא עכשוויות ולא כלכליות, אלא כאלה שעוסקות ברוח
    אצל החילונים אין מי שילחם ואין מי שאיכפת לו וכך מגיעים למצב העלוב

    השב לתגובה
  5. ש
    ש מאי 17 2015, 16:01
    מה וכמה ללמד

    נדמה לי שאחמד טיבי אמר באיזשהו דיון בערוץ הכנסת שהם, הערבים, מכירים אותנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מכירים אותם. זה נכון, הם מדברים את שפתנו וקוראים את כתבנו ומה אנחנו יודעים עליהם? אם ילדינו יכירו את שפתם, דעתם על אלה שבתוכנו ועל אלה שמסביבנו תוכל להיות מושכלת ומבוססת הרבה יותר. נראה לי שהשפה הערבית צריכה להיות מקצוע חובה ולא בחירה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחינוך

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!