JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שמרי על העולם, ילדה מוכת יגון

מפרס נובל לשלום ועד ספרות הילדים: תמה אשליית עולם הילדות

שמרי על העולם, ילדה מוכת יגון ד"ר סלינה משיח
אוקטובר 23
10:01 2014

פרס נובל לשלום שהוענק למלאלה יוסופזדאי מפקיסטן מעורר גאווה והשתאות לנוכח אומץ הלב שגילתה נערה כבת 11, שלא היססה לתאר את חייה תחת שלטון הטאליבן ולעמוד על זכותה ועל זכות חברותיה לרכוש השכלה, חרף שלילת זכות זו מילדות ומנשים. בעקבות התנגדותה נורתה מלאלה בראשה בידי מחבל טאליבן. לאחר שהחלימה המשיכה במאבק חברתי, וזה זיכה אותה עתה בפרס נובל היוקרתי, פרס שאין ראוי ממנה לקבלו.

עם זאת, העובדה שילדה נדרשה לתקן את עוולות המבוגרים מעוררת תהיות בדבר מסוגלותם של המבוגרים לשמור על העולם, לקיים עולם צודק ושוויוני ולהגן על דור ההמשך של אזרחי העולם – הילדים. הפרס הממלא את תודעתנו בגאווה אמור, בו-זמנית, להעלות בנו סומק ולעורר כלימה, שכן הוא, יותר מכול, חושף את רפיון המבוגרים, את אוזלת ידם בבואם להכריז על תיקון עולם ואת ההתנערות חסרת הבושה מנטילת אחריות לפגימותיו.

מעורבותה של ילדה-נערה בעולם הפוליטי 'של המבוגרים' עולה בקנה אחד עם אחת התמורות המעניינות בספרות הילדים בשליש האחרון של המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת, שהתרחשה בעיקר בארצות הברית ובאנגליה, וביטויה בגל המכונה ספרות ילדים רדיקלית. חידושה של ספרות זו בכך שהיא משנה את שיח התרבות בזיקתו לייצוג הילדוּת, תוך שהיא חותרת תחת אחד המיתוסים התרבותיים הרווחים בתרבות המערב: מיתוס הילדוּת התמימה.

לידתו של המיתוס ברומנטיקה, שלהבנתה נבדל עולם ילדות מעולם המבוגרים. הראשון, שכונה 'עולם הילד', היה תמים, טהור וא-פוליטי. מנגד ניצב 'עולם המבוגר' – יודע, ועל כן פוליטי ובלתי תמים. מיתוס עולם הילד נועד להציג את הילדים בעולמם הנפרד והמטופח שאיננו נגוע בחוליי עולם המבוגרים. בפועל נועד המיתוס לאפשר למבוגרים למחוק מתודעת עצמם את העוול שהם גורמים לילדים, הכולל אלימות, התעללות מינית, ניצול ואי-שוויון, שהרי בעולמות נפרדים עסקינן. כלכלת שוק ומדיניות צריכה רתמו אף הן את עולם הילד לרסן מצלצליהן, ובכך העניקו יתר תוקף למיתוס, שנועד למסך את מציאות החיים שבה ילדים נוטלים חלק במאבק חברתי, משמשים הורים לילדים וחוברים לגדודי ילדים, נושאי חגור ונשק, בצבא המבוגרים.

ספרות רדיקלית לילדים מבקשת לתאר עולם אחד, המאכלס ילדים ומבוגרים בצוותא.היאדוברת בלשון המושגים המזכירה את שיח הפדגוגיה הרדיקלית-ביקורתית: אקטיביזם חברתי, חשיבה ביקורתית, חינוך לפוליטיקה, שיקוף מהימן יותר של חיי הילדים במציאות ומעורבות בעולם הפוליטי המשותף לילדים ולמבוגרים. בפועל מגולמות מטרות אלה בביטול אותן נורמות ספרותיות המבוססות על איסורים ועל טאבו קולקטיבי חוצה יבשות, שבעבר נדמו לבלתי ניתנות לערעור: העלמת הפוליטיקה, המין והאלימות, סוף טוב, ילדות תמימה ונבדלת, לשון תמימה, חוסר הידע של הילדים ואי כשירותם לחשיבה ביקורתית, טבע תמים ומואנש והסתרת הפגימות המכתימות את המציאות.

השבת הפוליטיקה לחינוך הילדים ולספרותם והתייחסות אליהם כאל שותפים פעילים בהובלת שינוי ובתיקון עולם מסמנת מפנה תודעתי, מפנה ההולך ומתגבש בראשית המאה ה-21, באשר לפרימת ייצוגי ילדוּת מסורתיים והמרתם באחרים. דומה שהתאמת הספרות למציאות היא בלתי נמנעת. עם זאת, מכיוון שספרות הילדים איננה פונה לילדים בלבד, אלא למבוגרים (סופרים, הורים, ספרנים, מו"לים, מחנכים), הרי שממילא היא משקפת את הנורמות החברתיות והתרבותיות המקובלות על המבוגרים. לנוכח המגמה להעצמת הילדים ולהכרה במסוגלותם וביכולתם להשתתף לצד המבוגרים בתיקון עולם עולות השאלות: מהו הגבול העובר בין מעורבות פוליטית פסיבית של ילדים ובין גיוסם למאבק חברתי ופוליטי? מה בין הקריאה לחבירה למבוגרים ובין התנערות רבתי מנטילת אחריות? ומה מקומה של ספרות הילדים והנוער בהקשר זה?

 *

דר' סלינה משיח, מחברת 'ילדוּת ולאומיות. דיוקן ילדות מדומיינת בספרות העברית לילדים 1790–1948' (צ'ריקובר, 2000). עורכת כתב העת 'ספרות ילדים ונוער', לשעבר ראש החוג לספרות וספרות ילדים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים.

על המחבר / המחברת

Avatar

סלינה משיח

ד"ר. לשעבר ראש החוג לספרות וספרות ילדים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין. עורכת כתב העת 'ספרות ילדים ונוער'.

2 תגובות

  1. ליאור
    ליאור אוקטובר 24 2014, 16:54
    הדברים מתחברים היטב עם האקטואליה

    הדברים מתחברים היטב עם האקטואליה, עם ילדים בני 13 שזורקים אבנים על הרכבת הקלה בירושלים במקום ללמוד בבית הספר.
    העולם על האייפונים והטבלטים, אכן מטשטש את הגבולות המוכרים לנו בין ילדות ובגרות בקצב מסחרר.
    אני יודעת פחות או יותר מאין באנו, אבל בלתי אפשרי מבחינתי לצפות איך יראו הילדים של היום, אפילו בעוד עשור.

    השב לתגובה
  2. עמית כהן
    עמית כהן אוקטובר 26 2014, 16:54
    העולם נעשה אכזרי יותר

    כל התופעה המתוארת נובעת מהתאכזרות של העולם. חשבו פעם כי העולם נעשה יותר הומאני. קורה ההיפך. גם אצל הברברים מדאעש אבל גם אצל התלמידים בכפר-סבא וגם בקרב גולשי האינטרנט.
    מדכא ומעורר מחשבות אנא אנו באים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהורות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!