JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הולכים ופוחתים השפה והדור

המאבק למען השפה העברית בתחילת המאה הקודמת

הולכים ופוחתים השפה והדור המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין צילום: Hovev he.wikipedia.org
נובמבר 08
09:31 2014

ב-29.10.14 התקיים ערב השקה ראשון לגיליון עת-מול 236 בהוצאת יד בן צבי בשיתוף המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, שנושאו 'מורה, דרך: דוד ילין והחינוך העברי'. לרגל אירוע זה אתאר בקצרה אירועים חשובים שהתרחשו בארץ בתחילת המאה הקודמת.

שפות ההוראה בארץ באותם ימים רחוקים היו גרמנית (במוסדות של עזרה, חברה פילנתרופית גרמנית), צרפתית (במוסדות אליאנס) ואנגלית (באוולינה דה רוטשילד בירושלים, בתמיכת הענף האנגלי של אליאנס הצרפתית). בעברית למדו רק את מקצועות הקודש.

המוסד החשוב ביותר של 'עזרה' היה הסמינר למורים בירושלים. הנדבנים הגרמנים דרשו ששפת ההוראה תהא גרמנית. מטרתם הייתה לתרבת את תושבי הארץ, הלא-מפותחים לדעתם. התלמידים בסמינר כעסו על כך מאוד. הם רצו ששפת ההוראה בכל המקצועות תהא עברית. הם רצו להגשים את החלום הציוני במלואו. הם נאבקו בהנהלת המוסד על עניין זה, קיימו ישיבות סודיות ותכננו כיצד להשפיע בנושא. הנהלת המוסד לא הייתה מוכנה להיענות להם בשל חששה מנותני הממון הגרמנים, שהתעקשו על הוראה בגרמנית. היו גם כמה מורים גויים גרמנים שנשלחו ללמד בארץ ולהפיץ בה את התרבות הגרמנית. התלמידים הגיעו לתגרות ידיים עם המורים האלה. התלמידים הוענשו עונשים כבדים על פעולותיהם החתרניות.

התלמידים ניסו להשפיע על מוריהם היהודים שיצטרפו למאבקם. המורים חששו לפרנסתם ולא מיהרו להצטרף למאבק התלמידים. לתלמידים בירושלים חברו גם תלמידים מיפו ומחיפה והלחץ למען ההוראה בעברית גבר. בטכניון, שנבנה גם הוא בתמיכת עזרה, הלימודים היו אמורים להיות רק בגרמנית בתירוץ של מחסור במונחים מקצועיים בעברית. זעם התלמידים גבר והלך. לאחר מאבק ממושך הצליחו התלמידים לשכנע את מוריהם להצטרף למאבקם. האיכרים בצפון הארץ הבטיחו לתרום דמי עבודה של יום בשבוע למען המורים השובתים.

דוד ילין, סגן מנהל סמינר עזרה, רוב תלמידי הסמינר ומורים רבים פרשו והקימו את בית המדרש למורים העברי (היום המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין). שפת ההוראה בו הייתה רק עברית. מוסדות רבים שקמו אחריו הוסיפו גם הם לשמם את התואר 'עברי' או 'עברית', כגון האוניברסיטה העברית, הגימנסיה העברית, בית הספר הריאלי העברי. המאבק שהחלו הסטודנטים סחף רבים וטובים והצליח הצלחה בלתי רגילה.

שלושה דברים בתקופה זו נוגעים ללב: ראשית התלמידים נאבקו למען אידאל רוחני-תרבותי, לא אישי-חומרני. מתי באחרונה נאבקו תלמידים בישראל למען אידאל כזה? היום הם נאבקים רק למען זכויותיהם והקלות בלימודים ובבחינות; שנית הסולידריות החברתית – התנדבות איכרי הצפון למען המורים השובתים. היכן היום תורמים עובדים למען עובדים אחרים הנאבקים על אידאל רוחני?; הדבר השלישי הוא הנאמנות לשפה העברית – אידאל העבר. היום יש התבטלות בפני האנגלית. הורים נותנים לילדיהם שמות לועזיים, חנויות נקראות בשמות לועזיים ובאוניברסיטאות ובכמה תיכונים וחטיבות ביניים מלמדים באנגלית.

ומה יהיה בעתיד? המשכילים ידברו אנגלית, והמון העם ידבר עברית נוסח 'שתי שקל'? עצוב לחשוב איזה מהפך עברה החברה בארץ במאה השנים האחרונות.

**

ערב השקה שני יתקיים ב-3.12.14 במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין.

על המחבר / המחברת

רות בורשטיין

רות בורשטיין

עורכת מדור: חינוך. ד"ר, ראשת לימודי עריכת לשון במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין. בלשנית עברית, חוקרת תחביר הלשון העברית בת-ימינו, לשון, חברה ותרבות, חוקרת שיח וחינוך לשוני.חברה בוועדת המקצוע של משרד החינוך, חברה במועצת איל"ש, וכן באגודות בלשנות רבות.

7 תגובות

  1. ענת הוס
    ענת הוס נובמבר 08 2014, 13:39
    תגובה מטעם הדור

    איפה היינו אם כלום לא היה משתנה במאה שנים האחרונות?

    אלו ימים אחרים, בהם יש לנו אפשרות לשחק במשחק הבינלאומי. הדור לא עצל, פשוט הערכים שלו השתנו.

    אנחנו לא מקשיבים ל'הורה האחזות' אלא לimagine. וזה לא פחות ערכי מצידנו.

    השב לתגובה
  2. מירון וחנה פרוקוצ'ימר
    מירון וחנה פרוקוצ'ימר נובמבר 08 2014, 18:04
    דברים כדרבנות

    סקירה מעניינת, מרגשת ומעוררת מחשבה באשר לדרך בעזרתה ניתן יהיה לעצור את הסחף.

    השב לתגובה
  3. רות בורשטיין
    רות בורשטיין נובמבר 08 2014, 18:46
    תגובה לדברי ענת הוס

    הדברים שכתבתי אמורים רק ביחס לתופעות שמניתי, לא לשאר הדברים שלא צוינו במפורש.
    אני מניחה שהכותרת שניתנה למאמר מוגזמת. והיא שגרמה לך להגיב כפי שהגבת.
    לא התלוננתי באופן כללי על צעירי ימינו. אני מכירה היטב (ומקרוב) את מעלותיהם ואת סגולותיהם.
    ואשר רק לתופעות שאני כואבת, האינך חושבת שהם נכונים?
    בעינייך התופעות שדיברתי בגנותן חיוביות ומקדמות לכיוון טוב?

    השב לתגובה
    • ענת הוס
      ענת הוס נובמבר 08 2014, 21:35

      אני חושבת שזה סיפור באמת יפה ומלמד משהו מרתק על התקופה ההיא. אלא שאלו זמנים אחרים והחברה שלנו היום מורכבת יותר והומוגנית הרבה פחות. אף על פי כן אני לא חושבת שהאידאלים עזבו אותנו, ומעשי סולידריות עוד אפשר למצוא.
      שינוי הבולט אליו את מתייחסת, כמו שאני מבינה זאת, הוא הגלובליזציה, ובניגוד אליך אני מאמינה שיש בה גם יתרונות. אני שותפה לתחושה שקדושת העצמי שמאפיינת את הגלובליזציה הזו הינה שלילית ביותר. אלא שאני לא שותפה לתחושה שזה כל מה שקורה פה. אולי מנקודת המבט שלי כסטודנטית אני מזהה בה גם הזדמנויות, ואולי אני סתם לא רואה טוב את האופק.
      לא הייתי רוצה לראות את האנגלית מחליפה את העברית, ממש לא, אבל גם האלטרנטיבה של סגירות חברתית לא מניחה את דעתי.

      השב לתגובה
  4. טוביה מנדלסון
    טוביה מנדלסון נובמבר 13 2014, 17:25
    זמנים אבודים

    ככל שאני מבין את געגועיה של ד"ר בורשטיין לימים עברו, אני מתקשה להיות שותף לטענת בני גילי על כך ש"הולך ופוחת הדור". מול הידע החדש של הצעירים בכל התחומים, מול הדברים הרבים שאני לומד מהם ואפילו מול חידושי הלשון שלהם, מפוקפקים ככל שיהיו, אני חושש שהאמירה על הדור ההולך ופוחת נכונה גם לבני גילי. לדאבוני הולך ופוחת דורי גם במספרים ולאט לאט נשתייך כולנו לעולם הולך ונעלם.

    השב לתגובה
  5. רות בורשטיין
    רות בורשטיין נובמבר 13 2014, 18:36
    הכותרת אינה שלי

    הכותרת אינה שלי.
    אשר לתוכן המאמר, לא לכותרתה, אתה מסכים?
    הכתבתי משהו במאמר שאינ נכון?
    היש לך דוגמות למה שכתבתי שהיה בעבר הקיים גם בהווה?
    אשמח ללמוד.

    השב לתגובה
  6. נורית יפה
    נורית יפה נובמבר 16 2014, 10:00
    והמורים? וההנהלה?

    רות מונה שלושה גורמים שהשפיעו על השימוש בשפות ההוראה בארץ, ובעיקר במוסדות 'עזרה', בתחילת המאה הקודמת – סטודנטים, מורים והנהלה. במשולש כוחות זה בולט ההבדל בין מאבק הסטודנטים לטובת השימוש בעברית לבין ההתנגדות לו שגילו המורים וההנהלה מטעמים תועלתניים (שכר המורים ותרומות הנדבנים).
    רות מלינה על ההבדל בין הרוח הלוחמנית שהפגינו הסטודנטים דאז למען אידיאל רוחני לבין הצטמצמות מאבקי הסטודנטים היום "רק למען זכויות והקלות בלימודים ובבחינות". בטיעונה זה רות מתעלמת מהעובדה הבסיסית שלא זו בלבד ששפת הלימודים בישראל היא עברית, אלא שמצב זה אינו נתון בסכנה ואינו זקוק למאבק לשם שימורו. סביר, כמובן, שהמאבק ההיסטורי של הסטודנטים תרם לכך. ההתבטלות בפני האנגלית שרות מציינת כנושא למאבק בכוח, תרתי משמע, עבור הסטודנטים היום היא בעיניי תופעה שולית. השמות השכיחים ביותר המוענקים לבנות מאז החלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפרסמם הן שירה ונועה (שמות שתיים מנכדותיי) ולא סופייה ומלאני.
    ואולם, הדבר שמשך את תשומת לבי במאמרה של רות יותר ממאבק הסטודנטים, הוא היחס הפסיבי ואף השלילי שגילו המורים וההנהלות למאבק למען השפה העברית בתקופה אליה מתייחס המאמר. והרי אין מדובר בגורמים שוליים במערכת החינוך, אלא דווקא בשני הגורמים המרכזיים שראוי היה שישתמשו בסמכותם ויובילו את המאבק להנחלת השפה העברית כשפת הוראה. יתר על כן, גם בימינו אלה איננו שומעים על מאבקים רוחניים שהמורים מובילים, ואם בארזים נפלה שלהבת מדוע נתלונן על אזובי הקיר?
    נורית יפה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחינוך

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!