ד"ר רות בורשטיין
ב-10.9.14 התפרסם ב-jokopost מאמרי נגד החלטת ועדת הקטלוג הארצית הבין-אוניברסיטאית לציין ברשימות הקטלוגים רק צורת זכר במקצוע ובתפקיד, כלומר אם אישה כתבה מאמר או ערכה ספר, יהיה כתוב ליד שמה 'מחבר' או 'עורך'. הסברתי ונימקתי מדוע החלטה זו פסולה.
נשים רבות מן האקדמיה הצטרפו למכתב המחאה ששיגרנו לוועדה. נשים נוספות שלחו מכתבי מחאה משלהן לוועדה. קיווינו כי הוועדה, המורכבת רובה ככולה מנשים, תיעתר לבקשתנו בשל כובד משקלם המדעי והחברתי של נימוקינו הלשוניים והחברתיים.
אך תקוותינו הרבות התבדו. לפני ימים ספורים הודיעוני כי "לאחר דיון שנערך כשעה בישיבה שהתקיימה באוניברסיטת בר-אילן בנושא השימוש במונחים בלשון זכר בלבד או בלשון נקבה, נתקבלה ההחלטה לשמור את הסטטוס קוו, כלומר לרשום את המונח המקשר בלשון זכר.
לאלו שלא אוהבים את ההחלטה אפשר:
א. להסתיר את המונחים המקשרים בתצוגת OPAC ובכלים גלויים אחרים;
ב. לספק טבלה של מונחים חלופיים לתצוגה בלבד
הטבלה של המונחים החלופיים אמורה להיות מוצגת לקהל בשמות פעולה כגון: עריכה, עיצוב, צילום.
כיום עובדים בטכניון להמרת השמות בלשון זכר לשמות פעולה, רק לצורך התצוגה לקהל.
נשגב מבינתי ממה נובעת ההתנגדות לכתיבת התואר בצורת נקבה. מדוע השינוי לצורת שם פעולה (עריכה) מקובל וטוב, ואילו השינוי לצורת נקבה אינו טוב? מה חטאנו? אם מוכנים לשנות מדוע שלא ישנו לצורה שנשי האקדמיה ונשים אחרות בעלות מודעות חברתית מעדיפות?
לדעתי, רק בשל התחושה של נשים רבות בארץ כי השימוש הזה מדיר אותן, היה צריך להתחשב ולהחליט להשתמש בצורות הנקבה. אני יודעת שהוועדה קיבלה פניות רבות מנשי אקדמיה שלא להתעלם מצורות הנקבה ושלא להעדיף את צורות הזכר.
עצוב מאוד מאוד. היכן קבלת ה'אחרת' והכלתה? האיננו 50% מן האוכלוסין? האין מגיע לנו ייצוג מתאים בלשון? אני מצפה למכתב הבהרה מן הוועדה למינוח של האוניברסיטאות. אנו זכאיות לפחות להסבר להתעלמות מבקשותינו.
כשכבוד שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור, פנתה לאקדמיה ללשון העברית וביקשה שיכירו בצורת הנקבה 'משנָה' המקבילה לצורת הזכר 'משנֶה', נענתה האקדמיה לבקשתה. מדוע הוועדה לקטלוג הבין-אוניברסיטאית אינה נוהגת כמנהג האקדמיה ללשון העברית?
הבעיה העיקרית בצורת הזכר בהקשר זה היא שיבוש הדקדוק העברי. העברית פשוט שונה מן הצרפתית ומן הרוסית בעניין הזה. חבל שקובעי צורת הקטלוג לא הבינו זאת.
לעתים קרובות אני חשה אי-נוחות כשאני קוראת אזכור של חוקרת בשפה לועזית בלשון זכר. הואיל ויש שמות "דו-מיניים" בעברית, כגון: שמחה, יונה, וכיוון שלעתים מצוינת רק האות הראשונה של השם הפרטי, חשוב שיצויין המגדר.
מפליא שדווקא בתקופה כה מתקדמת מבחינת הייצוג הנשי כמעט בכל התחומים האפשריים, עדיין יש המתנגדים לייחד לנשים את הההגדרה המתאימה בלשון נקבה.
מדוע מקובלות הצורות מלצרית, מזכירה, דיילת ועוד, ואילו עורכת ומחברת מודרות מהלשון העברית בת-זמננו?
אני מסכימה עם עדינה עבאדי. עניין "השמות הדו-מיניים" (שאינו חביב עליי אבל הוא עובדה קיימת ונפוצה) צריך לשכנע. ובאמת קשה גם להבין מדוע קיבלה הוועדה את השינוי לצורת שם פעולה (עריכה), ודחתה את השינוי לצורת נקבה (עורכת), ולא ברור מדוע היא אינה מסכימה לנהוג כמו האקדמיה ללשון העברית, שאישרה את "ראשת…" וחברותיה.
האם נומקה ההחלטה לשמור על הסטטוס קוו? והאם ייתכן שהיא נובעת מסתם עצלות?