JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

העיקר הרושם

על ביטויים וניבים משובשים בעברית בת-ימינו

העיקר הרושם ד"ר רות בורשטיין
מרץ 09
09:24 2015

העברית עשירה מאוד בביטויים ובניבים מכל רובדי הלשון, בעיקר מלשון המקרא, מלשון חז"ל ומלשון ימי הביניים. ניבים רבים מוכרים לציבור והוא משתמש בהם, אך לעיתים הוא משתמש בהם שימוש משובש בשל אי-ידיעת מקור הניב ומשמעותו המקורית או אי ידיעת משמעויות מילי הניב. אציג הפעם דוגמאות לשני ניבים שהמשותף להם הוא הימצאות מילה ארמית לא מוכרת בהם.

בשנים האחרונות רווח ביותר בציבור הניב 'מילה בסלע'.

חכמינו זכרם לברכה העריכו מאוד את השתיקה. בפרקי אבות כתוב: 'סייג לחכמה – שתיקה'; ובפסחים: 'יפה שתיקה לחכמים, קל וחמר לטפשים'. ובימינו אומרים 'שתיקה שווה זהב'. כל הביטויים האלה ידועים ומובנים.

הניב 'שתיקה בסלע' הוא מחציתו של הניב המלא 'מילה בסלע משתוקא בתרין' שפירושו: דיבור שווה סלע, ושתיקה – שני סלעים'. בניב זה יש שתי מילים ארמיות: משתוקא – בעברית 'שתיקה', ותרין – בעברית 'שניים'. צורת הנסמך של תרין – תרי – מוכרת לנו מחד גדיא בהגדה של פסח: 'דזבן אבא בתרי זוזי'.

למילה 'סלע' יש שלוש משמעויות: הראשונה היא אבן קשה – משמעות זאת מצויה כבר במקרא; שתי המשמעויות האחרות הן מידת משקל ומטבע המשמש אמצעי תשלום. הללו משמשות רק בלשון חז"ל. רמב"ם קובע כי הסלע הוא השקל שבמקרא. השקל, כזכור לנו, הוא המטבע שעבר לסוחר בימי אברהם אבינו. במשנה השקל אינו השקל המקראי, אלא חצי סלע. המטבע נקרא  'שקל' כי הוא נשקל כל שנה. שלא כמטבעות בני זמננו, ערכם של המטבעות בעת העתיקה נבע משוויה האמתי של המתכת שהמטבע נוצק ממנה.

בלשון ימינו רבים מאוד משתמשים בניב 'מילה בסלע' במשמעות של אמת לאמתה, נכונות מלאה או מילים חזקות כסלע, מילים חקוקות בסלע. יש כאן אי ידיעה של הניב המקורי ויצירת ניב חדש בעל משמעות חדשה.

הנאמץ את החידוש הזה או נקפיד על הניב המקורי במשמעותו המקורית? אני אוהבת את הניב המקורי בשל החוכמה הרבה שהוא מביע ורוצה לשמרו; הפקעתו ממשמעותו העתיקה והענקת משמעות חדשה לו עלולה ליצור אי הבנות בתקשורת בין אנשים המצויים בלשון המקורות לבין מי שאינם מצויים בה.

הניב השני הוא 'אתרע מזלו'.

המילה הראשונה בניב זה היא פועל בזמן עבר בארמית, ומשמעותו 'נשבר'. היא מצויה בלשון חז"ל בזמן הווה בהוריות יב ז: "תלשא דעתיה ומיתרע מזליה". שורש המילה הוא רע"ע המקביל לשורש רצ"צ בעברית. האות צ' בעברית המקבילה לע' בארמית מצויה גם במילה 'ארץ' שבארמית היא 'ארעא' (ידועה לכולנו מהגדת פסח). בעברית משתמשים במילה 'רעוע' במשמעות 'מט לנפול', 'שבור' כבר בלשון חז"ל, כגון כתל רעוע, סוכה רעועה.

הניב מוסב אפוא למי שמזלו לא האיר לו פנים, היה לו מזל רע, הדברים השתלשלו לרעתו. רבים מהמשתמשים בניב זה אינם מכירים את משמעותו במקורו וחושבים שהכוונה למזל טוב, ואומרים אותו בנוגע למי שהמזל האיר לו פנים.

גם בניב זה רצוי לדעתי להשתמש במשמעותו המקורית. אין שום סיבה לסטות ממנה. שימוש באותו ניב במשמעויות הפוכות יוצר בעיות חמורות בתקשורת בין אנשים.

על המחבר / המחברת

רות בורשטיין

רות בורשטיין

עורכת מדור: חינוך. ד"ר, ראשת לימודי עריכת לשון במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין. בלשנית עברית, חוקרת תחביר הלשון העברית בת-ימינו, לשון, חברה ותרבות, חוקרת שיח וחינוך לשוני.חברה בוועדת המקצוע של משרד החינוך, חברה במועצת איל"ש, וכן באגודות בלשנות רבות.

3 תגובות

  1. עדינה
    עדינה מרץ 10 2015, 10:46
    גברת רות הלכת רחוק

    דברים הרבה יותר פשוטים אנשים לא יודעים ואפילו בתיכונים יוקרתיים ואוניברסיטאות נחשבות.שפה דלה ושגיאות כתיב לרוב.

    השב לתגובה
  2. רחלה
    רחלה מרץ 11 2015, 09:48
    הולך ופוחת הדור

    הרמה בשפה העברית יורדת מאד

    השב לתגובה
  3. לאה שגב
    לאה שגב אוגוסט 10 2015, 02:23
    רוב הסטודנטים של היום

    לא מכירים ביטויים שאנחנו הכרנו כילדים בבית הספר העממי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחינוך

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!