JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

"בלתי מספיק" למערכת החינוך

מערכת החינוך חייבת להתאים את עצמה למאה העשרים ואחת

"בלתי מספיק" למערכת החינוך צילום: דוד גל
יוני 29
09:00 2015

בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני, ראינו את הביקוש הנמוך שהיה למשרד החינוך. כיצד הגענו למצב אבסורדי זה, שבו אף אחד אינו חפץ במשרד שהוא בבסיס קיומנו?

כבר שנים רבות שמערכת החינוך בישראל לא מצליחה לתת מענה חינוכי הראוי לצורכי ילדינו. בכל אמות המידה הבין-לאומיות ההשוואתיות, מערכת החינוך של ישראל מוצאת את עצמה הרחק מאחורי המדינות המתקדמות והמצליחות מבחינה חינוכית. בקיצור, מערכת החינוך עד כה מקבלת  ציון "בלתי מספיק". התחלופה התכופה של שרי חינוך בעקבות ממשלות מתחלפות, בוודאי אינה תורמת לקידום רפורמות ולשדרוג מערכת החינוך. ולאן יוביל אותנו שר החינוך הבא? זו עדיין תעלומה!

במרבית היישובים בארץ, ילדינו מתחנכים ולומדים במערכת חינוך ישנה ולא רלבנטית, מערכת שלא עשתה את ההתאמות הנחוצות לשינויים החברתיים והטכנולוגיים הדרמטיים שחלו בעולם. כך קורה שהחינוך בפריפריה החברתית והגאוגרפית הוא חינוך ירוד במיוחד, שאינו מאפשר לצמצם את הפערים הכלכליים-חברתיים. יתרה מכך, במקרים רבים מערכת החינוך בארץ צעדה אחורה בבטחה במקום לצעוד קדימה. נעשה שימוש הולך וגובר בשינון, וזאת במקום להקנות כלים למציאת התוכן האינטרנטי הרלבנטי, הזמין לכל מבקש בלחיצת כפתור.

מערכת ההשכלה הגבוהה מתריעה זה שנים על רמת הבאים בשערי המוסדות להשכלה הגבוהה. בכירי ההשכלה הגבוהה בישראל, גאוות המדינה, זוכי פרס נובל ואחרים, חוזרים ומתריעים על חוסר הרלבנטיות של מערכת החינוך היום, על הרמה הנמוכה, על הבורות ועל העדר הכלים המתאימים ללימודים גבוהים, שאיתם מגיעים הצעירים המתקבלים ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה. המסקנה המתבקשת היא שמבחינה חינוכית אנו חיים על זמן שאוּל.

אם למישהו לא היה ברור, הרי מדובר בנושא קיומי – ולא פחות. זה בנפשנו, וזה קודם לביטחון משום שזהו הביטחון, איכות החומר האנושי שינסה לשמור על ביטחוננו. החינוך הוא חזות הכול! הוא ערכים, חברה, כלכלה, בריאות וביטחון אישי ולאומי. לא לחינם המשרד האחראי נקרא "משרד החינוך" ולא " המשרד להקניית ידע". חינוך הוא הרבה מעבר להקניית ידע בתחומים שונים ומגוונים.

הנכנסים בשערי מערכת החינוך צריכים לעבור שלושה שלבים של התפתחות: בשלב הראשון צריך להתחנך, לקבל ערכים, להפוך לבני אדם ערכיים וחושבים. כרגע זה לא המצב. המצב היום הוא בעיקר ניסיון כושל להקנות ידע, על פי רוב בשיטת השינון, ויצירת "בתי חרושת" לציונים שאינם משקפים בצורה אמתית את הפוטנציאל האישי הגלום בכל ילד וילד – שהוא עולם ומלואו. לצערנו, מערכת החינוך מפספסת ילדים רבים שאינם מתאימים לתבנית שאותה מנסים לייצר – אנשים שיודעים לשנן חומר, אך אינם חושבים, אינם ביקורתיים ומטרתם בחיים היא להצליח להרוויח כסף או להתפרסם.

בשלב השני צריך לעסוק בבניית כלים ללימוד וכלים לחיים בחברה דמוקרטית שוויונית. חברה שהיא אוסף של אנשים שונים בעלי יכולות וצרכים שונים, אוסף של פרטים שזכותם המולדת היא שיאפשרו להם לנצל את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם. ניצול לטובה של הפוטנציאל של הפרטים, הוא רווח ישיר של החברה כולה. פרטים אשר מנצלים היטב את הפוטנציאל שלהם, הם אנשים טובים יותר לעצמם ולחברה. כך החינוך הטוב מייצר חברה טובה יותר ועשירה יותר, ערכית וחומרית.

למערכת החינוך הזכות והחובה לאפשר גילום הפוטנציאל האישי. לשם כך, השנים הראשונות במערכת החינוך, עוד מגן הילדים, צריכות להיות מוקדשות להענקת ערכים אוניברסאליים, חברתיים, לאומיים, ולבניית כלים ללימוד, ולא לרכישת ידע כשלעצמו.

השלב השלישי צריך להיות יצירת עניין ותאוות לימוד אצל הילדים. רצון לחקור, להבין, לשאול, להטיל ספק, לפקפק ולרכוש ידע. הידע שמקבלים היום במערכת החינוך הוא ברובו מוחלט ודוגמטי, כזה שלא מאפשר לשאול שאלות. לא פלא שמיד אחרי תקופת המבחנים הילדים שוכחים הכול. הידע שמופק במערכת החינוך והדרך שבה הוא מופק, אינם מעניינם באמת את התלמידים, אינם מעוררים את דמיונם, אינם מאתגרים אותם ואינם גורמים להם רצון לשאול, לבחון, לחפש בעצמם את ההמשך. זהו אם כן פספוס מוחלט!

מערכת החינוך מצליחה היטב להמאיס את עצמה על מרבית הלומדים. לגרום לאנטגוניזם כלפי המערכת וליצירת תחושה של "לצאת ידי חובה" רק על מנת להתגלגל הלאה. פוטנציאל אדיר של חשיבה הולך לאיבוד. הרבה מאוד מוכשרים לא מוצאים את עצמם לאחר מכן במערכת ההשכלה הגבוהה, ובכך משאב אנושי אדיר לא מנוצל אישית וחברתית.

את מערכת החינוך צריך לשנות בצורה יסודית. קוסמטיקה לא תעזור וגם לא עזרה ראשונה. נחוץ טיפול שורש יסודי, ולשם כך צריך לרתום את כל הגורמים הרלבנטיים. בראש ובראשונה ראש הממשלה צריך לראות בנושא משימה לאומית. בעקבות כך הוא חייב למנות שר חינוך מתאים, ולא להעניש את נפתלי בנט ואותנו במינויו לשר החינוך. למשימה לאומית יש להביא אדם ראוי שהנושא בנפשו ובדמו, ולא מי שצריך לגרור אותו לשם. יש לרתום לשם כך את מערכת החינוך על כל מרכיביה: המנהלים, המורים, ארגוני המורים, הרשויות המקומיות, ארגוני ההורים והתלמידים כמובן.

מערכת החינוך חייבת להשתנות ולהתאים את עצמה למאה העשרים ואחת. כדי להגיע לשם, צריך להבין שיש כמה מרכיבים קריטיים להצלחה של מערכת החינוך:

  • מורים ומנהלים איכותיים ומחויבים, הזוכים להערכה לאומית ומתוגמלים בהתאם;
  • כיתות לימוד מצומצמות, כך שניתנת למורה אפשרות סבירה להקדיש לתלמידים זמן איכות ראוי, ולא לכלות את הזמן ואת העצבים של כולם בהתגברות על רעשי רקע;
  • יום לימודים ארוך, המאפשר לחלק את הזמן להקניית ערכים, להקניית כלי עבודה, לעבודה חברתית, ליצירת מוטיבציה ולהנחיית התלמידים ברכישת ידע;
  • מערכת ערכים הוליסטית הכוללת כבוד הדדי של כל הגורמים במערכת – מנהלים, מורים, תלמידים והורים;
  • חומר לימוד רלבנטי ואינטראקטיבי, המוגש בכלים של המאה העשרים ואחת ולא בכלים של המאה התשע עשרה.

ידע הוא רק השלב האחרון והפחות חשוב היום במערכת החינוך. הרי את מרבית הידע שמרביצים בילדינו בשנותיהם הרבות במערכת החינוך הם יכולים היום, באמצעות הטכנולוגיה החדשה, לרכוש כמעט לבד. לכן כאמור האתגר הוא יצירת עניין, יצירת מוטיבציה, בניית כלים לעבודה עצמית וקבוצתית, ולא תחרות נקודתית לקבלת ציון טוב יותר שאינו משקף באמת יכולת ואיכות.

לאחר שנעשה את כל זאת נוכל לומר כי מערכת החינוך בישראל עולה על דרך המלך, ויכולה להוביל את ילדינו ואת החברה הישראלית לתיקון ולהצלחה – לחברה מתוקנת ושוויונית יותר, ולא לחברה הדורסת את פרטיה בדרך של כל אחד מהם להשיג הצלחה אישית.

על המחבר / המחברת

שי ענבר

שי ענבר

עורך מדור: אקדמיה. ד"ר, מרצה בקריה האקדמית אונו. עוסק בשכנוע ושינוי עמדות, בנושא של יהודים וערבים, ובשיטות מחקר איכותניות. בעבר מנהל המחלקה למחקר איכותני במכון למחקרי שוק.

6 תגובות

  1. צוריאל
    צוריאל יוני 29 2015, 12:13
    יש הרבה השקעה במערכת החינוך

    מבחינה תקציבית מוציאים הרבה
    מבחינה של אפקטיביות הולכים ומתדרדרים
    לתלמידים אין ערכים, אבל גם אין להם ידע
    מנהיגי האומה עסוקים בדברים אחרים
    כאמור הם נותנים כסף אבל לא תשומת לב

    השב לתגובה
  2. מורה לשעבר
    מורה לשעבר אוגוסט 30 2015, 09:35
    בוא נתחיל עם המאה ה-19

    ואז בהדרגה נוכל אולי להגיע לרמה המצופה במאה ה-21

    השב לתגובה
  3. אמירה
    אמירה אוקטובר 02 2015, 12:23
    השנה החלה

    אתה רואה שינויים לטובה? כלום לא קורה, רק ההיפך.

    השב לתגובה
  4. יהושפט גבעון
    יהושפט גבעון אוקטובר 02 2015, 19:21
    הכול טוב ויפה אבל..

    הרעיון שמערכת החינוך
    "חייבת להתאים את עצמה למאה העשרים ואחת הוא חרפה חינוכית ועובדתית מכמה טעמים:
    1. עוד לא עברה חמישית מהמאה ובר יש היודעים מה זאת אומרת להתאים למאה ה-21? מי גילה לכם את סוד העתיד? (לידיעתך, הסיסמה הזו נוצרה בכנס בהשתתפות גדולי יצרני החומרה כסיסמה שיווקית.)
    2. מערכת חינוך חייבת ליצור את העתיד בזה שהיא מספקת לתלמידיה-בוגריה את מיטב הכלים להתמודד עם קשיי ואתגרי ההווה לפי ניסיון העבר וחזון העתיד שהיא מציבה. וזה כולל את מיטב הכוח המחנך.
    3. לוח השנה הגריגוריאני, שקובע שאכן התחילה המאה ה-21, אינו יכול לקבוע יעדים לחינוך או לתרבות. זו גרסה חדשה של "באג 2000".
    החינוך מלא בפגמים כמו מיטב התוצרת של יצרני הטכנולוגיות החדשות. חזרה על אותן סיסמאות שנשמעות זה למעלה ממאה שנים על תיקון פגמי החינוך אינה מביאה לשינויים. הלוואי ומנטרות היו יכולות להביא שינויים.
    יש צורך בבירור מעמיק של כל הנחות היסוד שלנו הנוגעות בחינוך ובאדם. איזו משימה!!!

    השב לתגובה
  5. שי ענבר
    שי ענבר Author אוקטובר 03 2015, 13:50
    תחילה של בירור מעמיק

    לא ברור על מה יצא קצפך!
    1. התאמה למאה ה-21 הינה צורה אחרת להגיד שצריך להתאים לזמן בו אנחנו חיים – כפי שאתה אומר להווה. לא נראה לי שיש בינינו ויכוח כי מערכת החינוך כיום איננה כזו.
    2. חלק משמעותי של המאמר מדגיש את הצורך בהקניית כלים והצורך ברתימה של הכוחות הראויים לשם כך.
    3. המאמר מבקש לעורר דיון במה שצריך לעשות ומציע התחלה של רעיונות לליבון.
    נראה לי שזו יכולה להיות התחלה של הדרך. תודה רבה על השתתפותך.

    השב לתגובה
  6. יהושפט גבעון
    יהושפט גבעון אוקטובר 03 2015, 23:23
    כתבתי בבירור על טענה המנוסחת כלשונה.

    על זה יצא קצפי. רמזתי גם שחלק ניכר מהביקורת על מערכות החינוך היא חזרה של סיסמאות שנשמעות זה עשרות שנים מאז הרברט ספנסר. האם עצם החזרה אינו צריך לעורר אותנו ולהבין שאנו לא בדרך הנכונה?
    אם הטענות אינן נכונות או תורמות אז כדאי להירגע ולמצוא טענות תורמות, ואם הטענות תורמות, אז מדוע צריך לחזור עליהן בשצף קצף, שוב ושוב?

    אשמח להשתתף בדיון, אבל כפי שאנדרו פינברג גילה במחקריו על דיונים בפורה האלקטרוניות וכפי שקולין צ'רי הצביע עליו בניתוחים שלו, זו לא הבימה המתאימה.

    תודה על היוזמה שלך.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחינוך

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!