JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מאין יבוא עזרי? ממני

מה אפשר לעשות בימים קשים אלה למען ילדינו

מאין יבוא עזרי? ממני צילום: Tup Wanders Flickr he.wikipedia.org
אוקטובר 15
19:04 2015

ימים לא קלים עוברים על תושבי המדינה. אחרי שקט יחסי חזרו המהומות ואנשים חשים אי ביטחון בצאתם מביתם (יש כאלה שגם בביתם). אנשים בעלי ניסיון חיים בארץ הזאת פיתחו בתוכם מנגנונים המסייעים להם לשאוב כוחות להתמודדות עם הפחדים. הם יודעים מהם המשאבים הנפשיים המסייעים להם להתגבר על הפחדים. יש המאמינים באלוהים, יש המתכננים את צעדיהם בדרך שתקטין או תמנע ככל האפשר היתקלות בִּמְפַגעים, יש המשתדלים לעסוק בדברים המרגיעים אותם וגורמים להם הנאה (גינון, טיפול בבעלי חיים, קריאה, האזנה למוזיקה, צפייה בטלנובלה, אכילת שוקולד ועוד).

דבר אחד ברור לי: התחמשות אזרחים בכלי נשק (גם פרימיטיביים) תגרום לפיגועים אחרים, ואלו יבעירו את השטח. המשטרה, מג"ב וצה"ל אמונים על טיפול בִּמְפַגעים, לא אזרח רגיל. הנה פגע יהודי ביהודי אחר כי חשב שהוא ערבי. מסוכן להגיע למצב שבו כל אחד יחליט במי צריך לפגוע. זו אנרכיה.

הילדים במדינתנו נמצאים במצב קשה במיוחד. הילדים בשדרות וביישובים אחרים במדינה הקרובים לגבולות חיו תקופות ארוכות בפחדים קשים בשל אירועי המלחמה היום-יומית שהייתה בקרבתם. הם טעמו טעם מלחמה קשה ואכזרית.

עתה ילדים בכל רחבי המדינה חוששים בשל המצב. חובת המבוגרים (בעיקר ההורים) היא לשכך את פחדיהם בדרכים שונות ולנסוך בהם רוגע וביטחון. ראשית, אסור להורים להתרכז ולהתמקד באירועים האלימים. עדיף שלא להאזין לתיאורי הרדיו ולא לצפות במראות שבטלוויזיה בעת שהילדים ערים. השידורים מלבים את הפחדים. צריך לשוחח עם הילדים בתבונה ולא בהיסטריה. המבוגרים חייבים לשלוט ברגשותיהם כשהם מדברים עם ילדיהם ולהשרות עליהם רוגע. ההורים אינם צריכים לדבר ביניהם על המצב בנוכחות ילדיהם. השיחות בנוכחות הילדים צריכות להפגין מתינות ושלווה. חשוב מאוד לתת לילדים להתבטא, להביע את חששותיהם ויחדיו לחשוב על דרכי התגברות.

ברחוב אבן גבירול בתל אביב על הבית בפינת רחוב פנקס יש שידור חדשות דיגיטלי לפי שעות, המפחיד מאוד כל אדם. נראה לי שבימים קשים אלה צריך לוותר עליו. אסור להגביר את ההיסטריה, יש לשככה. אתמול בנסעי באוטובוס בקו 5 ראיתי את הכתוביות הללו, וחשבתי בלבי שהן עשויות לגרום נזק נפשי אמתי. אדם רואה לנגד עיניו שכל חצי שעה יש פיגוע, והוא נמלא חרדה. הכתוביות חוזרות על עצמן בלא הרף והנזק מצטבר. אסור שאנשים יתעסקו כל הזמן במצב, צריך לעסוק בנושאים אחרים (עבודה, לימודים), לא רק לחשוש. אסור שהחששות ימלאו את האדם לאורך כל היום ויפגעו בכל שאר תחומי חייו.

צריך להמשיך לנהל אורח חיים שגרתי במידת האפשר, לדאוג לתעסוקה מרגיעה לילדים, כגון ציור, קריאה משותפת של סיפורים ושיחה עליהם, משחקים, תצרפים (פאזלים), מוזיקה, ריקוד, כדורגל, כדורסל ועוד.

המורות והמורים בבתי הספר צריכים לשמור על שלווה ולהרגיע את הילדים ככל שניתן. להתמקד פחות באירועים ויותר בהרגעה ובהדגשה כי כוחות הביטחון שלנו יודעים היטב את מלאכתם. הילדים צריכים להאמין שלמבוגרים יש אפשרות להתגבר על המצב ולהחזיר את השקט. צריך להפעיל אותם בפעילויות מרגיעות ולאפשר להם להביע את עצמם בכתיבה, במשחק, ביצירה או בשיחה אישית עם המורה או עם יועצי בית הספר (לפי מצב הילד/ה).

הורים המרגישים שאינם יכולים לשוחח עם ילדיהם בצורה מרגיעה יכולים לפנות לסיוע של יועצים חינוכיים או פסיכולוגיים בבתי הספר או במתנ"סים.

כשבתי למדה בכיתה ג' בבית ספר יסודי בירושלים בימים המתוחים שלפני מלחמת המפרץ הראשונה, הודיעה יום אחד המנהלת לתלמידים על דעת עצמה שפרצה מלחמה ושירוצו מהר הביתה. זה היה מעשה היסטרי של מנהלת ששמעה שמועה והפיצה אותה בצורה חסרת אחריות בקרב התלמידים. המנהלת הזאת השליכה את ההיסטריה שלה על התלמידים. הנזק שגרמה מנהלת זו לתלמידים בל ישוער. אסור לאנשי חינוך להפיץ שמועה ולהפחיד ילדים; אדרבא, תפקידם להרגיע ולעודד. לא לשלח הביתה ילדים מלאי חרדות, אלא לדאוג להם ולתמוך בהם במילים מרגיעות, בחיוך, בדברי חכמה.

אחרי אירוע זה לכל הורי התלמידים בבית הספר הייתה 'עבודה' רבה ולא קלה להחזיר לילדים את הביטחון במבוגרים ובמצב. ואסיים בתקווה לימים רגועים.

על המחבר / המחברת

רות בורשטיין

רות בורשטיין

עורכת מדור: חינוך. ד"ר, ראשת לימודי עריכת לשון במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין. בלשנית עברית, חוקרת תחביר הלשון העברית בת-ימינו, לשון, חברה ותרבות, חוקרת שיח וחינוך לשוני.חברה בוועדת המקצוע של משרד החינוך, חברה במועצת איל"ש, וכן באגודות בלשנות רבות.

7 תגובות

  1. אמא
    אמא אוקטובר 16 2015, 09:41
    מי יודע איזה צלקת זה משאיר

    בנשמות של הילדים

    השב לתגובה
  2. מורה לשעבר
    מורה לשעבר אוקטובר 18 2015, 11:01
    אני לא זוכרת הכשרה ב ושא

    אף פעם לא לימדו ממש את המורים איך להתייחס לתלמידים כאשר המורים עצמם חרדים ויש להם ילדים משלהם

    השב לתגובה
  3. ניר
    ניר אוקטובר 19 2015, 12:43
    מניסיון אישי

    רוב ההןרים ורוב המוריפ לא באמת מצליחים להרגיע במצבים קשים. חלק מהילדים פשוט מציכים כאילו רגיעה אבל בפנים אין זה כך.

    השב לתגובה
  4. מלכה
    מלכה אוקטובר 20 2015, 13:08
    ראת היום הקריקטורה בעיתון?

    אבא עובר עם בנו ליד אזרחים שמכים למוות שותת דם ששוכב חסר ישע ומסביר שהעם שלנו הנו הומניסטי

    השב לתגובה
  5. רות בורשטיין
    רות בורשטיין אוקטובר 20 2015, 14:11
    תגובתה של מלכה

    מלכה,כדי להגן על ילדינו חובתנו להימנע מלעבור אתם ליד אירוע כזה. כשרואים מרחוק התקהלות מוטמלץ לשנות את מסלול ההליכה. אירועים כאלה מרעילים את נפשות הילדיעם (גם המבוגרים). הננזק שנגרם ילווה אותך כל חייהם.

    השב לתגובה
  6. ליאת
    ליאת אוקטובר 23 2015, 10:15
    יש מורים נבוכים שפשוט מתעלמים מהנושא

    לא יודעים או לא מסוגלים או לא מעוניינים להתמודד עם הנושא הקשה

    השב לתגובה
  7. נ.
    נ. ינואר 13 2016, 07:30
    כל שאמרת רות נכון

    אבל עיקר המאמץ למען ילדינו צריך להיעשות בכיוון של הבאת שלום
    להתמודד במניעה ולא בטיפול בנזקים של אחרי מעשה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בחינוך

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!