JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

השיטה הכלכלית וההתחממות הגלובלית

סתיו בניו יורק (2)

השיטה הכלכלית וההתחממות הגלובלית commons.wikimedia.org
דצמבר 20
19:30 2018

הגעתי לניו יורק אחרי מסע ארוך לרוחב ארצות הברית, והשהייה בעיר הזאת העלתה בי כמה תובנות.

באחד הימים, אחרי שחזרתי עם כמה חניכים לשעבר מאצטדיון הבייסבול שבו צפינו במשחק של הרד סוקס נגד הינקיז, התכנסנו בדירה של אחד החברים. זה היה בספטמבר 2016, והעימות בין המועמדים לנשיאות עמד להתחיל. עד אותו רגע לא ממש התעניינתי, אבל הנה אני יושב על הכורסה הנוחה ועל המסך הענק שמולי מופיעים להם המתמודדים. בהחלט ההצגה הטובה בעיר. ריאליטי משובח.

המנחה הציג שאלה למתמודדים: “מה בכוונתך לעשות בקשר להתחממות הגלובלית?” טראמפ ענה בלי להסס, "אין דבר כזה התחממות גלובלית, זו המצאה של התקשורת”. המנחה עבר מיד לשאלה הבאה. התשובה הזאת הממה אותי. תמיד היה לי ספק בקשר לניסוי הזה שנקרא ארצות הברית, ואחרי הצפייה בעימות הפכתי עוד יותר פסימי. אני רק רוצה להבהיר שאני לא רואה את עצמי כפעיל ירוק ולוחם סביבתי מהשורה הראשונה, ואני בהחלט חושב שקיימים נושאים דחופים, מיידיים ובהולים יותר לאדם הממוצע, כמו חינוך, רפואה וביטחון. אני גם לא מתכוון להציג נטייה פוליטית לכאן או לכאן. ובכל זאת בעיניי בתשובתו של טראמפ טמון המקור לפגם שבשיטה האמריקנית בכללותה.

אני נזכר באחד הימים שבהם רכבתי לי בתוך סערה, אי שם ברכס הרוקי בקולורדו. רכבתי בין ההרים ומולי ראיתי מדרון עצום מכוסה יער. יער שכ-90% מהכיסוי שלו מת. תנסו לדמיין הר גדול וגבוה מלא בעצים באין-סוף גוונים של אפור ושחור. לא ירוק, לא ירקרק, לא בשלכת, יער אפור-שחור, יער מת. הוא לא נשרף, הוא פשוט מת. בסוף קטע הרכיבה הארוך הזה עצרתי ליד סככה כדי להסתתר מהגשם ולנוח. כמו בהזמנה הופיע לו הטנדר של הריינג'ר. שאלתי אותו, "אדוני הריינג'ר, איך זה שכל היער פה מת?” והוא ענה לי, "זה סוג של חיפושית שקודחת חור אל ליבת העץ ומטילה בה ביצים. הזחלים אוכלים את הליבה וכך העץ מת. זה טפיל טבעי באזור הזה, אבל בגלל מגמת ההתחממות העולמית יותר ויותר חיפושיות קדחניות שכאלו שורדות את החורף. זה מין מתפרץ, הוא מפר את כל המערכת האקולוגית." נדמה שעוד יערות רבים הולכים למות פה.

ועכשיו אני תופס את הראש ותוהה, מה מניע ראש מעצמה עולמית כמו ארצות הברית לומר את השקר הזה לעיני כל העולם? זה מסוכן.

ביום המחרת הזמינו אותי שתי חניכות מדהימות לבקר בקומת האח"מים של בניין האמפייר סטייט. עלינו במעלית לקומה העליונה ביותר, שעד שנות הארבעים של המאה הקודמת הייתה הקומה הגבוהה בעולם. 360 מעלות של נוף אורבני הנמתח עד האופק נפרש על כף היד. צמצום היכולת האנושית. פתאום מבינים שניו יורק, והאנושות בכלל, היא אורגניזם חי, וכולנו, אם נרצה או לא, חלק ממנו. איך עיר וחברה מתפקדת, מתחברת ומתקשרת עם חלקיה וחתכיה השונים, שיעור מוחשי על גיאוגרפיה אנושית ותכנון עירוני. ספגתי את המראות ותוך כדי כך הבטתי על האנשים "היפים והנאים" המהלכים לידי בקומה, ושוב העפתי מבט אל הנוף. ואז נזכרתי, נזכרתי בחדר מספר 17 באכסניית הנוער בדנוור, בבית המחסה, בהומלסים. איזה פער. מה שרואים משם לא רואים מכאן.

אמריקה. רק כשחוצים אותה פתאום התמונה מתבהרת ומתגלה הדפוס החוזר. בדרך פגשתי קשת רחבה מאוד, מהווילות בהוליווד והפנטהאוזים של מנהטן ועד למיטת הקומתיים בבית המחסה וחדרי המוטלים של הנרקומנים והזונות. פגשתי באמריקנים רבים וגיליתי שהחברה האמריקנית מפולגת, מפוצלת ומעמדית, ובמקרים לא מעטים בורה. זו חברה לא בריאה.

השיטה הכלכלית – שיטת הקפיטליזם – מושתתת על הפערים החברתיים הקיצוניים הללו. המדיניות האמריקנית בנויה ומיוסדת עליהם ואפילו עושה מאמצים להנציח אותם. קיימות כאן אוכלוסיות שלמות המצויות במשבר כלכלי הנגרם מבידול חינוכי ורפואי, ובידול זה מממן ומעשיר חתכים עליונים ומצומצמים בפירמידה הכלכלית-חברתית. האם לזה קוראים חירות? נדמה שמה שאינו כלכלי אין לו הצדקה, שיש כאן איזשהו גבול של לגיטימיות שנפרץ. החלום האמריקני, זהו הדבר שאני מבקש לבחון שוב.

התעשייה האמריקנית על זרועותיה השונות מעודדת אותך לצרוך, אזרח טוב הוא צרכן טוב והוא נמדד על פי דירוג האשראי שלו, וכך חוסר השוויון הולך ומחריף. להיות עני בארצות הברית זו חוויה שאיני מאחל לאיש. ולהיות חולה בלי ביטוח רפואי יקר משמעו לשלם הון ולעיתים להיפרד מכל הנכסים. אוי לחברה שכך מטפלת באומלליה.

לתרבות הצריכה הזאת ולהיצמדות לה יש השלכות קיצוניות, הן ברמה האישית הן ברמה החברתית. אך מעבר לכך יש גם השפעה מרחיקת לכת בפן הסביבתי, שלעולם יהווה ראי לחברה.

חופש?

התרבות האמריקנית חודרת למקומות רבים בעולם, כולל ישראל, המספחת את העקרונות האמריקניים לשיטתה. ישראל חייבת להיזהר מלהשתוות לארצות הברית במדדים מסוימים. אין זה בהכרח דבר חיובי.

אולי תשאלו – מה לסוגיות שאני מעלה כאן ולניו יורק? אז לא סתם בניין האומות המאוחדות נמצא כאן, בעיר הזאת. ניו יורק היא עיר בין-לאומית. הכוח הכלכלי שלה מניע את מכונות התפירה במפעלי הטקסטיל בבנגלדש ואת הכבשנים במפעלי הפלסטיק בסין, את משאבות הנפט בעיראק וגם את מצבורי הגז של תשובה מול חופי ישראל. המחשבות והתהיות שהמקום הזה, הר הגעש האנושי הזה, מעלה ומציף הם חומר למחשבה עבור כל בן אדם הדואג ומרגיש אחראי לסובב אותו ולחברה שבה הוא חי.

בתיאור הזה אין כוונה להשליך על האדם הפרטי. בכל רחבי ארצות הברית פגשתי אנשים רבים בעלי לב ענק ודרך חשיבה מפוקחת. רק את השיטה אני מבקש לבקר.

על המחבר / המחברת

דניאל ג'ינו

בעל תואר B.A לגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל. מורה דרך בישראל.

6 תגובות

  1. "חבר" דצמבר 20 2018, 19:31
    ג'ינו תתחיל לכתוב על נושאים מעניינים

    ולא על טיולים

    השב לתגובה
  2. ח.
    ח. דצמבר 21 2018, 11:22
    ומה נגיד על מנהיג העולם שמכחיש

    את התחממות כדור הארץ?

    השב לתגובה
  3. מיכה פדלון
    מיכה פדלון דצמבר 21 2018, 12:51
    מנהיגי ישראל מזלזלים בשמירת הסביבה

    לא פחות מטראמפ

    השב לתגובה
  4. עמוס
    עמוס דצמבר 22 2018, 20:35
    צדק חברתי הוא כמו רכבת שתמיד מאחרת

    תובנות מזוקקות …יישר כוח

    השב לתגובה
  5. ריקי
    ריקי דצמבר 23 2018, 14:05
    זה העולם של כולנו

    בואו ונשמור עליו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באיכות הסביבה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!