JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מים וים

כיצד מטפלת ישראל בשני משאבים חיוניים

מים וים צילום:Nevit Dilmen commons.wikimedia.org
יוני 02
09:30 2015

המים והים (הים התיכון ומפרץ אילת) הם שני משאבי טבע חיוניים. ברור שבלי מים שפירים (טהורים) לא ניתן לקיים חיים, והם כמובן דרושים גם לחקלאות, לתעשייה, לטבע, לנופש ולשימושים רבים אחרים. גם לים חשיבות עליונה, במיוחד בתנאים המיוחדים של ישראל. הים משמש לתחבורה, לתיירות, ליצירת מי שתייה (באמצעות התפלה) ובעיקר כמקור הנופש העיקרי של תושבי מדינת ישראל. ברשימה זאת אנסה לתאר כיצד מנהלת המדינה את שני משאבי הטבע החיוניים אלה.

עוד מימי התנ"ך הייתה בחבל ארץ זה מודעות עמוקה לחשיבות המים. די לעיין בסיפורי המקרא על המלחמות שנערכו כדי לשמר בארות מים ולקרוא על החוקים המיוחדים שנחקקו בימי קדם כדי למנוע זיהום מים. בכל התרבויות שאיישו את ארץ ישראל אנחנו מוצאים פעילות ענפה ביותר למניעת זיהום, איגום מי שיטפונות ומערכות השקיה מתוחכמות למדי שאפשרו חיים גם באזורים צחיחים. עם התחלת ההתיישבות בסוף המאה ה-19 נעשה מאמץ גדול לספק מים למושבות החדשות, נחפרו בארות והונחו קווים כדי להבטיח מים חיים הן לאוכלוסייה והן לחקלאות. כבר בשנת 1959 חוקקה הכנסת את חוק המים, אחד החוקים הסביבתיים הראשונים ובו שורה ארוכה של סעיפים העוסקים בנושאי אספקת המים ושמירת איכותם.

על ביצוע החוק החשוב הזה הופקד "נציב המים" – דוגמה נוספת לחשיבות שייחסה המדינה הצעירה לנושא, שכן קשה למצוא בחקיקה הישראלית עוד הרבה "נציבים". יש נציב שירות המדינה, נציב תלונות הציבור ונדמה לי שזהו. לאחר שהיישוב היהודי סבל רבות מהנציב העליון של המנדט הבריטי, לא מיהרו בכנסת להכתיר עובדי מדינה בכירים כ"נציבים". אך המים היו חשובים, ולכן הופקד עליהם נציב. לנציב זה היו סמכויות מפליגות. הוא היה צריך לאשר כל מקור אספקת מים והיה יכול להוציא צווים ל"תיקון מעוות" למניעת זיהום מים. כמו כן היה בסמכותו לפעול בעצמו למניעת הזיהום, אם גורם הזיהום לא נשמע להוראותיו. בשנים מאוחרות נוספו עוד סעיפים רבים, חלקם מחמירים מאוד בכל הנוגע למניעת זיהום המים.

במסגרת רשימה קצרה זאת לא ניתן לערוך ניתוח מעמיק של הישגי נציבות המים, שלפני שנים מספר הפכה ל"רשות המים והביוב". די אם נאמר שהנציבים לדורותיהם כשלו במשימתם – שמירה על איכות המים. הרוב המכריע של מי הנחלים נתפסו והוכנסו לצינורות ובנחלים זרמו מי שיטפונות בחורף , מי נקז חקלאי בקיץ וכמובן שפכים במשך כל השנה. אקוויפרים (מאגרי מי תהום) שלמים זוהמו, בעיקר על ידי מפעלי תעשייה, חלק מבארות מי השתייה זוהמו ואספקת מי השתייה מהן הופסקה.

עד לשנה-שנתיים האחרונות הייתה ממש סכנה כי ייווצר מחסור במי שתייה. רק הקמת מפעלי ההתפלה (המספקים עכשיו כ-50% ממי השתייה) הצילה את המצב. למען ההגינות צריך לומר כי הפעלת פרויקט הביוב הארצי, הקמת עשרות מתקני טיפול בשפכים ואספקת מי שפכים מטוהרים (קולחין) לחקלאות הייתה הצלחה גדולה של נציבות המים, ואנו עומדים במקום הראשון בעולם בשיעור המים המושבים לחקלאות.

ומה קרה בים? כבר בשנת 1936 חוקק המנדט הבריטי את הפקודה למניעת זיהום הים בשמן. עם הקמת המדינה הועברה פקודה זאת לאחריות שר התחבורה והייתה כאות מתה בספר החוקים. המשרד לא אכף את הפקודה והתעלם לגמרי מההידרדרות החמורה של מצב מימי החופים של ישראל. לוותיקים בינינו זכורים המתקנים לשטיפת הזפת מרגלי המתרחצים בים. כתמי שמן גדולים איימו על שמורת האלמוגים באילת כתוצאה מפעילות נמל קצא"א. נוסף לנפט הגיעו לים מיליוני קוב של שפכים, אם ישירות מהנחלים או דרכם. המצב היה חמור כל כך שמשרד הבריאות אסר על הרחצה בים.

בשנת 1977 הסכים שר התחבורה דאז אלוף (מיל') מאיר עמית ז"ל להעביר את סמכויות משרדו בנושא זה לשר הפנים. במשרד זה פעל, החל מתחילת שנת 1976, "השירות לשמירת איכות הסביבה". היה זה גוף ממשלתי חדש, חסר תקציב, כוח אדם וסמכויות, שהוקם כמה שנים קודם לכן. למען השקיפות ייאמר כי הייתי מנהל השירות הזה במשך כל תקופת קיומו.

בתוך תקופה קצרה הצלחנו לתקן את הפקודה המנדטורית ולהפוך אותה לחוק ישראלי, ובעיקר להכניס בה סעיף על הקמת "קרן למניעת זיהום הים". לקרן זאת הועברו אגרות שהוטלו על כל כלי שיט שהגיע לחופי ישראל. עם הכספים שהחלו להצטבר בקרן נרכש ציוד למניעת זיהומי ים ולטיפול בהם, הוקמה תחנה מודרנית למניעת זיהום הים באילת ובעיקר ניתן היה לשכור כוח אדם מיומן (יוצאי חיל הים) שהחל לפעול הן בחופי הים התיכון והן באילת.

יחד עם ההתארגנות הזאת, החלה פעילות עקשנית של אכיפת החוק. לא היססנו להגיש כתבי אישום נגד חברות ספנות וקברניטים שזלזלו ולא פעלו למניעת זיהום הים. פעלנו לחקיקת עוד שני חוקים למניעת הטלת פסולת לים ומניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים. וראו זה פלא: כביש האספלט שהיה מתוח לאורך חופי הים התיכון נעלם, ואיתו המתקנים לשטיפת הזפת מהרגליים. הזרמת הביוב לים הופסקה כמעט כליל, וכל הזרמה או הטלה לים מחייבת אישור ועדה בין-משרדית מיוחדת. בתוך זמן קצר הפכנו ממדינה מפגרת שהים שלה איננו ראוי לרחצה, לאחת המדינות המתקדמות ביותר באגן הים התיכון, אם לא הראשונה שבהן. הישגים אלה זכו וזוכים להערכה גם ברמה הבין-לאומית, וארגון מדינות הים התיכון משבח כל שנה את ישראל על פעולותיה למניעת זיהום הים.

כל זה הוקם בשנות ה-80 של המאה שעברה, עוד לפני הקמת המשרד לאיכות הסביבה. עם הקמת המשרד הוקם בו אגף ים וחופים, שכיום כולל יותר מ-30 עובדים. בעזרת הקרן למניעת זיהום הים, ספינות המשייטות בים התיכון ובאילת וציוד מודרני למניעת התפשטות זיהומים ולטיפול במקרה של תקלות, האגף מנהל את הימים של ישראל לתועלת כל המשתמשים בהם.

אין ספק שהים חשוב לישראל. אך אין כל צל של ספק שהמים חיוניים הרבה יותר. לשמירה על הים הוקמה מערכת מודרנית מקיפה, מצוידת ובעלת אמצעים, המעסיקה אנשי מקצוע נחושים ומסורים להבטחת איכות מי הים. הלוואי שניתן היה לומר את הדבר הזה על אלה העוסקים בשמירת איכות מי השתייה של ישראל. כאן כמעט לא נעשה דבר כדי למנוע את הזיהום ואת התפשטותו וזיהום אקוויפרים שעדיין לא זוהמו. בשנת 1988, עם הקמת המשרד לאיכות הסביבה, הייתה כוונה להעביר למשרד החדש את סמכויות נציב המים בנושא שמירת איכות המים. לצערנו הרב הדבר לא הסתייע. עם הקמת הממשלה החדשה הגיע הזמן לעשות זאת.

*

*פרופ' מרינוב היה המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה. כיום מלמד וחוקר בבית הספר לקיימות של המרכז הבינתחומי הרצליה ולאחרונה פרסם את ספרו "להיות או לא להיות".

 

על המחבר / המחברת

אורי מרינוב

אורי מרינוב

עורך מדור: איכות הסביבה. פרופסור , לשעבר המנכ"ל הראשון של המשרד לאיכות הסביבה, ראש החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, מרצה וחוקר בבית הספר לקיימות של המרכז הבינתחומי, הרצלייה. יועץ סביבתי לכמה מהפרויקטים הגדולים בארץ. לאחרונה פרסם את הספר "להיות או לא להיות" על הקמת המִנהל הסביבתי בישראל.

6 תגובות

  1. ל.
    ל. יוני 02 2015, 11:00
    אני פסימי

    מכיר חלק מהדמויות הפוליטיות
    מתקשה להאמין שהנושא מעניין אותם מעבר למס שפתיים

    השב לתגובה
  2. צח
    צח יוני 02 2015, 20:09
    מאמר נהדר

    עובדות שמוכיחות שאפשר גם אחרת. אולי זה בכל זאת יקרה כי המים הם של כולנו, כולל אלה ששותים רק סן פלגרינו.

    השב לתגובה
  3. חיים אדיר
    חיים אדיר יוני 03 2015, 08:07
    נקודה עקרונית

    מבלי להכנס לבעיה ספציפית של מים, או ים, או זיהום אויר
    לא כל כך משנה מה נעשה בעבר, חשוב מה יעשה בעתיד
    שהרי יכולות להיות נסיגות בתחום או התפתחויות חיוביות
    חשוב מי איך יטפל בנושא איכות הסביבה השר החדש
    השאלה אם כחלון לקח את התיק למפלגתו בכדי לשפר באמת את איכות החיים
    או כפי שאני חושד רצה בו בכדי למנוע התנגדויות ומעצורים בבניה שהוא מתכנן
    ואז בעצם יתברר שזה יוביל לפגיעה באיכות הסביבה ולא לשיפור המצב הסביבתי

    השב לתגובה
  4. תמים
    תמים יוני 04 2015, 15:57
    משום מה גם הים לא נראה לי משהו

    הרבה זיהום לדעתי למרות שאני לא מבין בתחום

    השב לתגובה
  5. סמך
    סמך יוני 09 2015, 13:55
    האם המים המותפלים מזוהמים?

    אם לא הרי הבעיה נפתרה?
    לא כך?

    השב לתגובה
  6. סיגל מ.
    סיגל מ. יולי 17 2015, 22:46
    והעובדה שיש כעת מים מותפלים ללא הגבלה

    לא משנה את התמונה בישראל מקצה לקצה?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים באיכות הסביבה

יתר המאמרים במדור