JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

המטרה: הרתעה

המשבר האוקראיני בפרספקטיבה גלובלית

המטרה: הרתעה ולדימיר פוטין צילום: Russian Presidential Press and Information Office, creative commons
מרץ 13
11:04 2014

בשבועות האחרונים העולם עסוק באירוע מכונן. לא, לא מדובר במשא ומתן עם איראן, מבחינת רבים בעולם הבעיה שם כבר בתהליך של פתרון; לא מדובר בבחירות בצפון קוריאה; לא במלחמה הבלתי נגמרת בסוריה, על הדילמות המוסריות הקשות שלה; לא בבחירות בהודו, גדולת הדמוקרטיות; ואפילו לא בתהליך המדיני בינינו לבין הפלסטינים. לא. עיני העולם כולו נשואות לעבר אירוע אוקראיני מקומי, שנראה בתחילה כמהדורה אירופית של האביב הערבי –  הטובים זורקים מהשלטון את הרעים – רק בלי האסלאמיסטים הקיצוניים שמשתלטים על המדינה.

בתוך שבועות אחדים התברר שאנו עדים לאירוע שכלל אינו מקומי. זהו האירוע המשמעותי ביותר במושגי ביטחון לאומי שהתרחש באירופה, ואולי אף בעולם כולו, מאז קריסת ברית המועצות בתחילת שנות התשעים. מתברר כי המרכיב המשמעותי ביותר באירוע אינו מושגים בדמוקרטיה ובלאומנות, אינו רמת חייהם של עשרות מיליונים או חייהם בפועל של מאות, אינו המאבק הכלכלי על כיסו של עוד נשיא מושחת, אינו על עצם הביטחון האנרגטי של מדינות אירופה המקבלות גז מרוסיה דרך אוקראינה ואינו ההיבט הטריטוריאלי של קריעת אזור חצי האי קרים ממדינה ריבונית אחת וצירופו למדינה אחרת. לא. אנו עדים לאירוע מכונן עולמי שכותרתו: הרתעה במאה ה-21.

מאז פירוק ברית המועצות איבדה רוסיה חלקים גדולים מהעומק האסטרטגי שלה, עומק שבא לידי ביטוי בחגורה רחבה של רפובליקות שעטפו אותה מכל עבר כחלק מברית המועצות, ובמדינות ברית ורשה, עושות דברה של רוסיה. עד לקריסה הגיבה רוסיה בכובע ברית המועצות בתוקפנות רבה ובכוח פיזי על כל ניסיון, פנימי או חיצוני, לפגוש ברצועות עומק אסטרטגי אלה. בכל המקרים היא השיגה את מבוקשה. היא נכשלה רק כשניסתה להפעיל את אותן הטכניקות מחוץ למרחבה, כמו בסוגיית הטילים בקובה.

האיחוד האירופי ונאט"ו עושים מאז מאמצים ניכרים להגדיל את מרחב השפעתם לתוך הרצועות הללו. בסביבה החיצונית לרוסיה ובשוליים – לרוב באמצעות צירוף מדינות לאיחוד, כמו המדינות הבלטיות ובאמצעות צירוף מדינות לנאט"ו, כמו פולין. במעגל הקריטי יותר לרוסיה – באמצעות הסכמים ויצירת מחויבויות כלכליות ואנרגטיות. רוסיה רואה בכל מהלך מסוג זה איום על האינטרסים החיוניים ביותר שלה ועל העומק האסטרטגי שלה. בקיץ 2013 נאם הרמטכ"ל הרוסי בהלסינקי, פינלנד, ואמר שם במפורש כי כדאי שפינלנד(!) לא תעלה בדעתה לשקול ברצינות הצטרפות לנאט"ו. צא ולמד מה עמדת רוסיה באשר למדינות שהיו חלק מברית המועצות או מברית ורשה. אך חשוב לשים לב: רוב הצבא הרוסי פרוס לאורך הגבול הדרומי של רוסיה (סין, הודו), ולא מול אירופה.

האינטרסים הרוסיים באוקראינה ברורים וחזקים. קרים הפכה לחלק מאוקראינה בהחלטה סובייטית מנהלית והפיכה. הנמלים באי קרים, ה"מוחכרים" לרוסיה על פי הסכם, הם הפתח היחידי של רוסיה לים השחור, משם לים התיכון ומשם לאירופה, לאפריקה ולמזרח התיכון. מעמדה של רוסיה באזור מרכזי זה בנוי על כך. חלק גדול מתושבי אוקראינה הם רוסים שהובאו לשם בכוונת מכוון בתקופת חרושצ'וב. יצוא הגז הרוסי לאירופה עובר באוקראינה, וחלק מאספקת המזון ברוסיה מתבסס על "אסם התבואה" האוקראיני. מי שחשב שרוסיה יכולה להבליג על הניסיון האירופי לקשור את אוקראינה כלכלית אליה ובאמצעות כך לקשור אותה מדינית ואף ביטחונית, שכח או לא למד אינטרסים מהם, ומה מעצמה, אפילו אם אינה "המעצמה", יכולה ומוכנה לעשות להגנתה.

השיטות שאותן בחרו הרוסים לנקוט מעניינות מאוד. הנשיא פוטין, בניגוד לפרשנות של רבים, כן הטמיע את התובנה שבמאה ה-21 לא ניתן להפעיל מטוסים, טנקים ומשחתות. הוא משתמש בכלים "רכים". למעשה, כוחותיו אינם מפעילים נשק כלל, ואינם נושאים דגלים או סימני זהות רוסיים. הוא אינו מפציץ ואינו תוקף, אלא משתמש בכלים של דה-לגיטימציה של השלטון המהפכני הלא נבחר באוקראינה. הוא מעודד גורמים מקומיים בקרים, כך שיחליטו בעצמם על "הצטרפותם" לרוסיה לטובתם הם, ולתפארת הכלים הדמוקרטיים שבהם הם מקפידים להשתמש. הוא מכנס מסיבות עיתונאים, משוחח בטלפון עם ראשי המדינות העיקריות ומציג את טיעוניו בתור מגן האינטרסים ה"לגיטימיים" של רוסיה, של אנשי קרים ושל הרוסים תושבי אוקראינה. הוא מפעיל כלים כלכליים וחוסם סחר. מעל הכול, פוטין לא עושה את מה שציפו שיעשה, ולא מביא לקריעת החלק המזרחי "הרוסי יותר" של אוקראינה מהמדינה.

לא ברור כיצד בדיוק יסתיים המשבר. ברור כי הבסיסים הרוסיים בקרים, וכנראה חצי האי כולו, יישארו בשליטה רוסית מוחלטת. אך מעל לכול – ברור בכל מסדרונות השלטון ובכל הכיכרות ברחבי המדינות העוטפות את רוסיה, כי יש גבול למידת הסובלנות הרוסית בנוגע לחבירה למערב. בפולין, בצ'כיה, במדינות הבלטיות ובאסיה יודעים כולם כי הדוב הרוסי אמנם קטן מהאמריקני, אך לא כדאי לבדוק את יכולת הנשיכה שלו. זאת למי שחשבו שמקרה גאורגיה התרחש רק כי גאורגיה ממוקמת באסיה ולא באירופה. המסר אינו מיועד רק לבירות הללו, המסר הועבר גם לוושינגטון, לבירות אירופה ואולי גם ליפן, לסין ולהודו. הציניקנים טוענים שהמטרה הייתה בעצם להשיג הרתעה מסוג זה, ושייתכן שכל מה שהתרחש בקייב בשבועות האחרונים היה בכלל פרובוקציה רוסית.

על המחבר / המחברת

איתמר יער

איתמר יער

אל"מ (מיל) שימש בתפקידי פיקוד, ניהול ותכנון אסטרטגי בצה"ל. היה נספח צה"ל בלונדון, ומשנה לראש המועצה לביטחון לאומי. כיום יועץ ודירקטור בחברות עסקיות.

4 תגובות

  1. כרמלה
    כרמלה מרץ 14 2014, 17:58
    גבר גבר!

    גבר גבר!

    השב לתגובה
  2. גיגי
    גיגי מרץ 17 2014, 09:06
    בכוח לא משיגים דבר

    יש כעת התפעלות גורפת מפוטין. בעיקר בקרב ישראלים. לכאורה עושה מה שהוא רוצה. בכוח כאילו משיגים הכל. זה נוח ככה לחשוב בעיקר לישראלים. ההיסטוריה מוכיחה שבכוח לא משיגים בטווח הארוך כלום. מביאים רק צער ואובדן והפסד מיותרים. אז נא לא להתפעל כל כך מהגברבר הרוסי.

    השב לתגובה
  3. אף
    אף מרץ 25 2014, 17:32
    סתירה של הימין הישראלי

    מצד אחד הם נגד הפלישה הרוסית לאוקראינה ומצד שני הם לא נגד השתלטות בכוח על שטחים של אחרים

    השב לתגובה
  4. בן
    בן אפריל 01 2014, 08:52
    לא ברור בדיוק מה הולך שם בדיוק

    כעת יש שמועות שהרוסים מתחילים לצאת מאוקראינה, אז אם זה נכון אין כאן הרתעה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!