JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה

בלבול ומבוכה בזירה הפלסטינית כמפתח אפשרי לשינוי

בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה מחמוד עבאס צילום:U.S. Department of State en.wikipedia.org
יוני 09
09:30 2016

סקרי דעת קהל שבוצעו מאז תחילת גל הטרור באוקטובר 2015 על ידי מכוני מחקר פלסטיניים (PSR ו-AWRAD) בגדה המערבית וברצועת עזה, משקפים מציאות חברתית ופוליטית מורכבת ודיאלקטית. הדיאלקטיקה באה לידי ביטוי במבוכה; בתסכול; בחוסר אמון בשתי ההנהגות הפלסטיניות (הרשות הפלסטינית וחמאס) ובמערכת הפוליטית הפלסטינית בכללותה; ובירידה בתמיכה בגל הטרור והסכינאות לצד תמיכה בהעצמת ההתנגדות האלימה (אינתיפאדה). סקר מקיף בקרב צעירים בני 18–25 באיו"ש וברצועת עזה מצביע על מגמות מיליטנטיות יותר בקרב הצעירים בהשוואה לעמדות כלל הציבור, לצד ממצאים המצביעים על עניין גדול יותר בסוגיות כלכליות, תעסוקתיות וחופש תנועה בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

הממצאים משקפים את הפער המתרחב בין שתי ההנהגות הפוליטיות הפלסטיניות לבין הציבור הפלסטיני. שתי ההנהגות הפלסטיניות אינן מצליחות לתמרן באופן המוביל למימוש יעדיהן המוצהרים ולהוכחת הצלחה, לא למול ישראל, לא בזירות האזורית והבין-לאומית וגם לא בזירה הפנימית. חילוקי הדעות בין ההנהגה המדינית של חמאס לבין הזרוע הצבאית הפכו לגלויים לעין כול. המאמץ והמשאבים המושקעים בהתעצמות הצבאית תוך פגיעה באוכלוסייה האזרחית ושיבוש מאמצי השיקום, מעלים את מפלס התסכול והכעס של האוכלוסייה האזרחית ושוחקים את רמת הלגיטימציה הפוליטית שלה.

הדבר נכון גם באשר להתנהלותה של הרשות הפלסטינית בחודשים האחרונים, הנעה במתח שבין ההכרח שבהמשך התיאום הביטחוני עם ישראל לבין המאבק כנגד ישראל בזירה הבין-לאומית וחרמות כנגד מוצרים ישראליים בזירה הפנימית. הרשות הפלסטינית ממשיכה לאיים על ישראל, אם בפעילות קדחתנית בזירה הבין-לאומית ואם באיומים (על בסיס החלטות פת"ח ואש"פ) בהפסקת התיאום הביטחוני. לעומת זאת, הרשות הפלסטינית נתקלת בקשיים של ממש במימוש איומיה הנחרצים ומאז איום ההתפטרות שהשמיע אבו מאזן בנאום בית לחם בינואר 2016, הוא לא שב לנופף באיום מחדש.

למעשה, איומיו של הנשיא עבאס וההצהרות וההחלטות המתלהמות של מוסדות אש"פ, כרסמו במעמד הנשיא והמוסדות הפלסטיניים בעיני הציבור, שמאס בחוסר התוחלת, באי- העשייה ובפער הבלתי-נסבל שבין ההצהרות וההבטחות לבין סטאטוס-קוו מתמשך, השוחק בתורו את הציבור הפלסטיני ואת תקוותיו.

את האיומים הפלסטיניים, כולל האיומים להפסקת התיאום הביטחוני ונסיגה מההכרה בהסכמי אוסלו, ניתן להבין כמנגנון לוויסות הלחצים מבית לצד ניסיון לחייב את ישראל בביצוע כמה מהלכים בעלי אופי יישומי דוגמת נסיגה או הימנעות מכניסה לשטחי A, הנתפסת כביזוי של הריבונות הפלסטינית וביטוי לכניעה ולרפיסות של ההנהגה הפלסטינית; כמו גם ניסיון לרתום מחדש את העולם הערבי ואת הקהילה הבין-לאומית לנושא הפלסטיני (76% מהנשאלים השיבו שהעולם הערבי עסוק בעניינים פנימיים ובעימות עם איראן).

את המבוכה בזירה הפלסטינית ניתן לזהות גם בעמדות הציבור בנוגע לתמיכה בגל הסכינאות. ממצאי סקרי PSR מדצמבר 2015 וממארס 2016 מצביעים על תמיכה יציבה וגבוהה בגל הסכינאות בקרב נשאלים ברצועת עזה (85% ו-82% בהתאמה) למול אחוזי תמיכה נמוכים משמעותית בקרב נשאלים בגדה המערבית ובירידה בתמיכה בגל הסכינאות (57% ו-44% בהתאמה). המשמעות היא שהפלסטינים תושבי איו"ש מפנימים את חוסר התוחלת שבסכינאות. לעומתם, תושבי רצועת עזה, שאינם מעורבים בטרור הסכינאות, עדיין מבקשים להאמין שיהיה בכך כדי לחולל שינוי של ממש במציאות הקיימת.

לעומת זאת, הירידה בתמיכת תושבי איו"ש בסכינאות אינה מעידה על נטישת רעיון ההתנגדות האלימה. באותו סקר ממארס 2016, משיבים 59% מהנשאלים באיו"ש, שאינתיפאדה חמושה תשרת באופן הטוב ביותר את המטרות הלאומיות הפלסטיניות. אך כשהם נשאלים באופן מפורש בנוגע לתמיכתם באינתיפאדה שלישית, משיבים כ-60% שהם מתנגדים לה לעומת כ-40% שתומכים. הדיאלקטיקה חריפה עוד יותר כאשר כ-52% מתושבי איו"ש וכ-50% מתושבי עזה משיבים שאינתיפאדה שלישית תפגע במאבק הפלסטיני להקמת מדינה או תעכב אותו.

קשה לקבוע באופן פסקני את ההסברים לשניות ולדיאלקטיקה הנשקפת ממצאים אלו. ייתכן ויש כאן השפעה של רציה חברתית, נטייה להשיב תשובה הנתפשת כחלק מהקונצנזוס כפי שהוא נתפש על ידי המשיב. ייתכן והמשיבים מבחינים בין שאלות הנוגעות להם באופן אישי לבין שאלות המתייחסות לחברה הפלסטינית ולמטרות הלאומיות.

לאחרונה שב הנשיא הפלסטיני לנסות להשפיע על ממשלת ישראל באמצעות רכישת אמון הציבור הישראלי בנוגע לכנות כוונותיו. אבו מאזן מדגיש את מאמצי הרשות הפלסטינית למנוע הסלמה ופיגועי טרור וחוזר על התנגדותו המפורשת לשימוש באלימות. אף שאינו מגנה את הטרור הפלסטיני בעת האחרונה, אמירותיו כנגד השימוש בטרור ברורות ונחרצות, אך לצדן, הוא ממשיך – לגישתו, נאלץ – להגדיר כל מחבל שנהרג בניסיון פיגוע או לאחר פיגוע כשהיד ותולה זאת במסורת ובתרבות הפלסטינית, שאותה הוא מכבד.

ההתחבטות של הרשות הפלסטינית בנוגע לקשר עם ישראל מייצגת את המתח שבין ההשפלה הכרוכה בכך לבין הכרח בל יגונה. הציבור הפלסטיני ברובו, סולד מפני החולשה הפלסטינית אך חרד מהתוצאות הכרוכות בהחרפת המאבק עם ישראל. אבו מאזן, שמבין את השניות הזו, יכול על כן להמשיך ולדבר על הצורך בשימור התיאום הביטחוני וחשיבותו, על הצורך לשמר את קיום הרשות הפלסטינית, ואף לקרוא להפסקת תופעת הסכינאות.

הנשיא עבאס נתפש כיחיד שמסוגל עדיין לתחזק את המערכת, וגל הסכינאות נתפש כאיום על המערכת. אלא שכדרך הדיאלקטיקה העולה מן הסקרים ומשקפת את הלך הרוח הפלסטיני, לצד הרצון בשימור היציבות והמערכת הקיימת, מתחזקים תחושת המיאוס והרצון להיפטר מהמערכת הפוליטית ומההנהגה הקיימות ולבחור בהנהגה חדשה, כזו התומכת בהתנערות מהסכמי אוסלו ובחידוש ההתנגדות האלימה (מרואן ברע'ותי כסמל).

באופן פרדוקסאלי, ניתן לומר שכוחו של הנשיא עבאס נעוץ בחולשתו, דמות שרבים מייחלים להסתלקותה, ובה בעת חוששים מפני הוואקום שהסתלקותו תיצור. המשמעות היא שאין בכוחה של המערכת הפלסטינית הקיימת להוביל לחידוש התהליך המדיני וגם לא לבסס את הלגיטימציה לתהליך. השינוי בתנאים האזוריים ונכונות מובהקת יותר של המדינות הערביות הפרגמטיות, הנתמכת גם בהצהרתו הפומבית האחרונה של נשיא מצרים, מחייב שינוי פרדיגמטי. לא עוד ישראל והרשות הפלסטינית במאמץ דו-צדדי, אלא ישראל, הרשות הפלסטינית ומדינות ערב הפרגמטיות במאמץ רב-צדדי משולב תחת מטרייה ערבית, שתוכל אולי לחולל את מה שהרשות הפלסטינית והעומד בראשה כנראה כבר אינם מסוגלים.

על המחבר / המחברת

Avatar

קובי מיכאל

ד"ר. חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. שימש כמשנה למנכ"ל וראש החטיבה הפלסטינית במשרד לעניינים אסטרטגיים. פרסם 12 ספרים.

4 תגובות

  1. רוני לרון
    רוני לרון יוני 09 2016, 14:38
    איתות שלילי מובהק

    הפיגוע של אתמול ורצח הישראלים ז"ל אינו מאותת טובות על השליטה הפלסטינית במתרחש.

    השב לתגובה
  2. נחמן
    נחמן יוני 09 2016, 19:33
    בוק -בוקה-ומבולקה

    הבז החדש

    השב לתגובה
  3. אברהם אדמוני
    אברהם אדמוני יוני 10 2016, 08:01
    המגמה כיום היא קיצוניות

    בשני הצדדים ולכן קשה לראות איך זה יפתר

    השב לתגובה
  4. מר היפכא
    מר היפכא יוני 11 2016, 12:59
    כאשר הרשות חלשה מנהיגינו מתנפחים

    רק כאשר הצד השני חזק מנהיכינו מוכנים לדבר אתם
    בקיצור לא ורוד העתיד

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!