JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

התאבדותה של אירופה

ניתוח מגמות של תוקפנות והרס עצמי באירופה

התאבדותה של אירופה אונס אירופה ציורו של נואל-ניקולס קויפל Philadelphia Museum of Art commons.wikimedia.org
יולי 24
09:08 2016

מטרתו של מאמר זה היא ניסיון להבין תופעת הרס עצמי אצל בודדים, אצל קבוצות אנשים, אצל מדינות ואצל חברות שלמות. ברמה האישית, הפנמה של דיאדות יחסים (מערכות יחסים בילדות המוקדמת) יכולה להסביר מעברים בין התנהגות סדיסטית למזוכיסטית. השאלה היא מה קורה בקבוצות, בחברה כולה.

לפי תיאוריות של יחסי אובייקט, תהליכים בקבוצות קטנות וגדולות דומים או זהים לתהליכים אצל אישיות נפרדת. לכן אנסה למצוא אקוויוולנטים של תהליכים אישיים בתהליכים המתרחשים במדינות לאורך ההיסטוריה ולאפיין את נטייתם של ההמונים להרגיש ולפעול על הציר תוקפנות-הרס עצמי. לצורך זה אתמקד בתהליכים היסטוריים שיכולים, לפחות חלקית, להסביר מגמות של הרס עצמי המתרחשים עכשיו במדינות אירופה.

לפחות 70 שנה אירופה מציגה את עצמה לפני העולם כדוגמה לנאורות, ליברליות, רמה תרבותית גבוהה, רדיפה אחרי שלום. אירופה מתגאה בהישגיה בתרבות ובמוזיקה, ברמת החיים הגבוהה של תושביה, בשוויון חברתי, בפעילות למען שלום עולמי. ב-70 השנים אחרי מלחמת העולם השנייה, הדימוי הזה נקלט במוחם של רוב תושבי כדור הארץ.

"פריז" מזמנת אסוציאציות של לובר, אופרה, מגדל אייפל, אימפרסיוניסטים, בתי קפה, מטבח משובח; לונדון – מוזיאון בריטי, תיאטראות, כדורגל, טניס; ספרד – פרדו, גאודי, כדורגל, נופים מרתקים; גרמניה – רמת חיים גבוהה, סדר, תעשייה מפותחת; הולנד – רמברנדט, ואן דייק, פרחים; בלגיה – עם השוקולד, הטוב בעולם. תושבי מדינות אלה מאמינים בכנות באלטרואיזם, בהעדר נטיות תוקפניות, ברדיפת חופש ובדמוקרטיה.

אם עושים טיול בערים קטנות וציוריות בגרמניה, תמיד מגיעים לכיכר העירייה. שם נמכרים כרטיסים למרתפי עינויים שנמצאים מתחת לבניין העירייה. לא ברור אם הגרמנים עושים זאת מתוך טיפשות או מאהבת בצע – מכירת כרטיסים לתיירים. בכל מקרה הם מציגים את העינויים לא כהיסטוריה שלהם, אלא כהיסטוריה של איזה שבט פראי רחוק.

ביציאה מהלובר בודקים את היוצאים עם גלאי מתכות. אצלי המכשיר צפצף. שומר עדין נפש, שהבין שאני לא מוציא את "מונה ליזה", שאל: "מצלמה?"; "ספינקס" – נפלט לי, עדיין תחת רושם של ספינקס ענק ושל עוד אלפי פריטי תרבות של מצרים העתיקה שנשדדו על ידי הצרפתים. השומר לא הבין את ההומור שלי, אבל נתן לי לצאת מהלובר. המוזיאונים של אירופה מלאים בעתיקות שנשדדו בקולוניות.

הזכרנו קולוניות? – טוב, זה היסטוריה. היסטוריה, אבל לא כל כך רחוקה. במשך מאות שנים, עד אמצע מאה ה-20 וגם לאחר מכן, אירופה הנאורה כבשה, שדדה ואפילו חיסלה עמים בכמעט כל יתר העולם. אמריקה הדרומית ואמריקה הצפונית, אפריקה, הודו, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד שטחים ואיים רבים נכבשו על ידי מדינות אירופה. מדינות אירופה ניהלו ביניהן מלחמות עקובות בדם על שליטה בקולוניות. מלחמות העולם הראשונה והשנייה היו מלחמות על שליטה בעולם.

חוץ ממלחמות ביניהן, מדינות אירופה השמידו בשיטתיות אוכלוסיות שלמות בקולוניות שלהן. מתיישבים אירופים הפכו לאוכלוסיות הדומיננטיות בשטחים שנכבשו. גם כאשר הקולוניות קיבלו, כביכול, עצמאות, זו כבר הייתה עצמאות למתיישבים אירופים, לא לאוכלוסייה המקומית.

כל האמור עד כאן הוא רק מבוא לנושא העיקרי – תוקפנות והרס עצמי. הקפיצה ההיסטורית הזאת נעשתה בשביל להדגיש את קיומם של התוקפן והקורבן גם בממדים של מדינות, עמים, יבשות שלמות בהיסטוריה של עמי אירופה.

מותשות ממלחמות העולם וממלחמות קולוניאליות, מדינות אירופה שגשגו עוד כמה עשורים על חשבון השלל ממלחמות ומקולוניות, אבל בהדרגה הסתמן המשבר. הילודה נפלה, הכלכלות היו במשבר, האוכלוסייה האירופית ירדה במספר, כוחם הצבאי נחלש.

את המחסור בכוח עבודה פתרו מדינות אירופה בדרך מקורית. במקום כיבוש של המדינות העולם השלישי, אירופה אפשרה כיבוש של עצמה, על ידי מספרים הולכים וגדלים של מהגרים מהקולוניות לשעבר. זה אפשר לאירופה לשגשג עוד כמה עשורים, לפתח מדע, תרבות, להעלות את רמת החיים.

לאחר מאות שנים של הרג ומלחמות, כשהיא חלשה מבחינה צבאית ומוגנת על ידי חברות פיקטיבית בנאט"ו, הפכה אירופה לשופר של שלום של העולם, פיתחה מגמות של שוויון חברתי, ליברליזם קיקיוני, אי שימוש בכוח כתגובה לאיומים ולתוקפנות. פירוק ברית המועצות רק חיזק את המגמות האלה. אירופה האמינה שההתנהלות שלה מניבה פרי, והזניחה לחלוטין את היכולות הצבאיות שלה.

מפסיכולוגיה אינדיבידואלית אנחנו יודעים שפקיד שקט ומנומס, או פרופסור מכובד, יכולים בקלות להפוך למתעללים בבני משפחה בבית, או לספק את הדחפים התוקפניים שלהם בבית בושת. כאשר אנחנו מכירים את התכונות האלה אצל הפרט, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו: לאן נעלמה התוקפנות שגרמה לרצח של מיליונים רבים על ידי האירופים במהלך כל שנות ההיסטוריה של אירופה?

התשובה היא שהיא לא נעלמה. המטרה הקבועה של התוקפנות האירופית הייתה, תמיד, יהודים. מסעות הצלב ואינקוויזיציה, הכנסייה והשליטים של כל הזמנים תמיד כיוונו את התוקפנות שלהם כלפי היהודים. ראו למשל קריקטורה אנטישמית טיפוסית:

 https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/0/04/12th-century_painters_-_The_Garden_of_Delights_(detail)_-_WGA15932.jpg Bibliothèque nationale de France

קריקטורה אנטישמית מהמאה ה-12. https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/0/04/12th-century_painters_-_The_Garden_of_Delights_(detail)_-_WGA15932.jpg

האשמות בגרימת מגפת הדבר, בבגידה, עלילות דם למיניהן, אלה תמיד נגמרו באסונות ליהודים – ממדורות של האינקוויזיציה ועד לכבשנים של מחנות ריכוז.

תמיד היה קל להפנות את התוקפנות לעם קטן, לא מוגן, הנמצא במיעוט, נתון לחסדי העמים השולטים. זה היה קל יותר ובוודאי מסוכן הרבה פחות מלצאת למלחמה עם מדינה אחרת או לפתור את הבעיות הפנימיות.

ואז אירופה, שהשמידה מיליוני יהודים ושיתפה פעולה בהשמדתם בזמן מלחמת העולם השנייה, "התרשלה", ולמרות כל מאמציה לא הצליחה למנוע מהיהודים הקמת מדינה משלהם.

מרגע זה, אירופה שוב גילתה מטרה שאליה אפשר להפנות את כל האגרסיה שלה. אותן האשמות פסיכוטיות על הפצת מחלות, הרעלת בארות, רצח פעוטות חפים מפשע, מזימות בין-לאומיות – שבמשך מאות שנים היו מופנות כלפי יהודים – מופנות כלפי המדינה היהודית, מרגע הקמתה במולדתה ההיסטורית ועד עצם היום הזה.

אחת המחשבות הפסיכוטיות האלה היא רצח של ערבים חפים מפשע על ידי יהודים. בשביל זה יצרו, באופן מלאכותי, את "הבעיה הפלסטינית". מרגע זה כל האשמה של אירופה בפשעי השואה, בקולוניאליזם, בעבדות – מושלכת על ישראל. כך ישראל – אחת המדינות הקטנות בעולם – נהפכה בעיני כל האנטישמיים של אירופה והעולם לכובשת השטחים הגדולה בעולם, קולוניאליסטית ומבצעת רצח עם.

מדינת ישראל, כמו היהודים בגולה, התבררה כמטרה נוחה מאוד להשלכת התוקפנות. ישראל, כמו היהודי הבודד בגולה, לא תכניס סכין לגב, לא תפוצץ את הלובר או את היכל הקונצרטים על עלבון, על האשמת שווא, על הסתה נגדה. כמו יהודי בודד, היא תנצור את הכאב, תבלע את העלבון ואת חוסר הצדק כלפיה.

פה עשתה אירופה את הטעות הגורלית שלה. כשהיא מסיתה בגלוי את הערבים נגד ישראל, תומכת במעשי אלימות נגד ישראל, מטילה חרמות וסנקציות ומוציאה גינויים חריפים, אירופה לא דואגת שאובייקט התוקפנות שלה יכול להזיק לה בדרך כלשהי. ואכן כך היה – ישראל בלעה את הגלולה המרה של האנטישמיות ורק הגנה על עצמה מתוקפנות ערבית חסרת רסן.

בהדרגה הבין העולם הערבי שהוא לא יכול להשמיד את ישראל. הוא הבין גם שאירופה, השבעה והרדומה, לא מסוגלת להגן על עצמה. המוני המוסלמים שינו כיוון ונעו לאירופה. אירופה נפלה בלי ירייה אחת. נישאר לראות לכמה זמן תספיק הגופה השמנה שלה לעולם השלישי הרעב והזועם. ובהקשר זה ראו את היצירה המופיעה בכותרת המאמר: "אונס אירופה" של נואל-ניקולס קויפל.

כמובן, הניתוח שלי אינו מעמיק. אירופה, עולם השלישי, ישראל – אלה רק חלק מהכלים ומהמהלכים של המשחק הבין-לאומי המורכב. במכוון לא הוזכרו תפקידיהם של ארצות הברית, רוסיה, מדינות אחרות וגושי מדינות אחרים, חשובים לא פחות במשחקים בין-לאומיים. התהליכים ההיסטוריים מתוארים במאמר באופן שטחי. ניתן להעמיק בהם ללא סוף. זוהי משימה למומחים בנושא.

המטרה שלי מוגבלת לניסיון להבין את התהליכים העכשוויים של חורבן אירופה וכיבושה על ידי העולם השלישי בעזרת תיאוריית יחסי אובייקט, ולבדוק את יעילותה בהבנת התהליכים הבין-לאומיים, כמו שהיא יעילה בהבנת תהליכים אינדיבידואליים, בין-אישיים, משפחתיים וקבוצתיים.

משחקים בין האובייקטים שמוזכרים במאמר ממשיכים בקצב מסחרר. קיימות אין ספור אפשרויות להתפתחות התהליכים. קיימת אפשרות שטיפול בהלם ירפא את אירופה מפסיכוזת האנטישמיות, והיא תבין מי האויב האמתי שלה ותתחיל להתגונן. בשביל שזה יקרה הווקטור של התוקפנות צריך, לפחות זמנית, לזוז ממטרת שווא – יהודים (ישראל) – לכיוון סכנות ריאליות לקיומה.

נ"ב – 28 ביוני 2016: כנראה הריפוי של אירופה עוד רחוק, אם ביום התפרקותה – ה-Brexit – הם מוחאים כפיים בעמידה לעלילות דם של אבו מאזן.

*

אתר האינטרנט של המחבר:  www.psych.co.il

 

על המחבר / המחברת

Avatar

מרק רויטמן

ד"ר. פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. מפתח שיטה ייחודית של פסיכותרפיה בהתכתבות און ליין.

8 תגובות

  1. ה-ג
    ה-ג יולי 24 2016, 17:32
    אין שום סכנה לקיום אירופה

    יש כן סכנה לקיום ישראל היא שברירית וקיומה צלוי בכמה מדינות באירפה וצפון אמריקה.אם התמיכה תפסק ידראל תתפוגג. לכן תתפלל שאירופה לא תיחלש. הם לא יכולים להיעלם. אבל הם כן יכולים להחליט שנמאס להם מכפיות התודה של ישראל ומנהיגיה.

    השב לתגובה
  2. ד
    ד"ר מרק רויטמן יולי 24 2016, 19:25
    תגובה לתגובה

    לא אני, לא יהודים לאורך ההיסטוריה, ולא ישראל, לא היו אויבים של אירופה. המאמר מראה מה אוללה לעצמה אירופה על ידי מדיניות של אנטישמיות ואנטיישראליות, תוך כדי התעלמות מסכנות אמיתיות.

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני יולי 24 2016, 21:37
    לה-ג

    ה-ג יקר,
    אמנם נכון, אירופה לא תיעלם והיא לא מתאבדת. ההפך הוא הנכון. היא משתנה כתוצאה מצירוף של גורמים שכאן היריעה קצרה מלדון עליהם. אבל אתה טועה בגדול. קיומה של ישראל לא תלוי בכמה מדינות באירופה ובצפון אמריקה. זו הבנה לקויה שאולי מתאימה לתקופה של לפני עשרות שנים. גם אז לא בטוח שקיום ישראל היה תלוי בהם.
    קיום ישראל תלוי אך ורק בנו. נקודה. אם נדמה למישהו שלמדינות אחרות אכפת מקיומנו – אז הוא טועה.
    אנו איננו כפויי טובה של אף אחד. היום אולי ההפך הנכון.

    השב לתגובה
  4. ר
    ר יולי 25 2016, 13:18
    תהיה

    מסכים עם כל הנאמר במאמר ותוהה מה היסוד לשנאת היהודים וישראל לאורך כל הדורות. אם אחנו כל כך חסרי חשיבות וקטנים.

    השב לתגובה
    • ד
      ד"ר מרק רויטמן יולי 25 2016, 16:11
      שאלה על סיבות האנטישמיות

      שאלת את שאלת השאלות. אין תשובה ברורה וקצרה לשאלתך. חוקרים מכל הדורות מנסים להבין את התופעה.חיפוש פשוט בגוגל בנושא נותן אלפי תוצאות. כל אחד מוזמן להעמיק לפי צרכיו ויכולתו.
      https ://www.google.co.il/search?q=%D0%BF%D1%81%D0%B8%D1%85%D0%B8%D0%B0%D1%82%D1%80+%D0%B2+%D0%B8%D0%B7%D1%80%D0%B0%D0%B8%D0%BB%D0%B5&ie=utf-8&oe=utf-8&client=firefox-b&gfe_rd=cr&ei=bNGUV9-uCcWg8wejtoHoBg#q=%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA

      השב לתגובה
  5. חבצלת נ.
    חבצלת נ. יולי 28 2016, 19:41
    מר מרק למה תמיד להסתכל החוצה

    ראית מה קורה אלנו בבית?

    השב לתגובה
  6. ד
    ד"ר מרק רויטמן יולי 30 2016, 10:39
    הרס והרס עצמי - תגובה לתגובה

    כל העולם – זה מערכות משולבות.
    כאשר כל העולם מתפצל ומתנדנד, קיימת סכנה מוחשית, שזה יקרה גם אצלנו. פיצול ושנאה קיימים גם אצלנו. גם אנחנו עוורים לסכנות האמיתיות. גם אצלנו חלק גדול מהתוקפנות מופנה כלפי פנים ומחליש את החברה כולה. כתבתי לפני כמה חודשים מחשבה: "כוחות ההרס והרס עצמי"

    זה כשלעצמו תופעה שדורשת מחקר רציני. איך זה יכול להיות? – אני שואל את עצמי, אבל – זה עובדה: כל כך הרבה יהודים וישראלים אנטי ישראלים, אנטישמיים, אנטי עצמם.

    מצד שני, זה לא צריך להפתיע. כל יום אני רואה בקליניקה אנשים, שגורמים נזק לעצמם ולאנשים שהם הכי אוהבים.

    וזה לא רק בקליניקה. כוחות של הרס עצמי, אפשר לראות גם בחברה שלנו, וגם בחברות אחרות.

    השב לתגובה
  7. תמרה
    תמרה אוגוסט 15 2016, 17:05
    מהר מאד תגלה שאתה צודקת

    אירופה צודקת בדרכה ויציבה
    דוקא ישראל בדרך לקפוץ מהצוק

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!