JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מי שמאמין לא מפחד

עתידה של מדינת ישראל

מי שמאמין לא מפחד יונת השלום תמונה:Elembis he.wikipedia.org
אוגוסט 20
09:14 2016

כמעט תמיד, לאחר שמתפרסם הטור שכתבתי, מגיעות תגובות הקוראים. מצד אחד, מגיבים אלו שמזדהים בקביעות עם הניתוח ועם העמדות שהצגתי. אודה על האמת, רובם ידידיי משכבר הימים, עמם ניהלתי בעבר עשרות, ואולי מאות שעות שיחה והתלבטות. תגובותיהם ידועות לי מראש ואני שמח שדעותיי מעוררות בהם עניין. מצד שני, מגיבים אלו המתנגדים לדעותיי ומערערים עליהן – ולאלו אני מבקש להתייחס.

בעיני רוב רובם של המתנגדים, אין משמעות לתוכנו של הטור או לניתוח דבריי. עבורם אני "סמולן" ומלכתחילה אין סיכוי שדעותיי תיבחנה על ידם לגופן. מכאן שאין טעם להתייחס לדבריהם ולתגובותיהם, אין סיבה להסביר ולנסות לשכנע.

המאמר הנוכחי מכוון לאלו מבין מתנגדיי המגיבים בכנות, ואולי אף תוך תסכול ושכנוע עמוק, בשלוש מלים: "אתה באמת מאמין?" זוהי תגובתם לכל אותם טורים שבהם אני מנסה להציע הליכה בכיוון של פתרונות מדיניים. ואין זה משנה כלל אם אני מתייחס לעתיד יחסינו עם רצועת עזה, לפתרון בעיית יהודה ושומרון, לגבול הלבנון, וכן, אפילו לגולן, אם וכאשר יתייצב שם המצב. לאלו אני משיב – כן, אני אכן מאמין! כן, במוקדם או במאוחר נגיע להסכמים, נגיע לפתרונות ונגיע לרגיעה.

אין בידיי היכולת לנקוב בלוח זמנים. אני מתייחס לתהליכים היסטוריים, לתהליכים כאן, בזירה שלנו, אך גם, ואולי בעיקר, לתהליכים שהם מעבר לגבולותינו ואולי אף מעבר למרחב שלנו.

המהלך לא יהיה פשוט, וככל הנראה גם לא יקרה מחר. היה זה ידידי, רפי איתן, שניתח את המצב והתייחס "לעוד מאה שנים של עימות". הוא נקב במספר "מאה" לא כמספר ודאי, אלא הוא התכוון להסביר שהרגיעה לא תקרה מחר, בשנים הקרובות. ומכאן, שנדרשת נשימה ארוכה. לא שאלתיו, אך בטוחני שגם הוא, כמוני, מאמין כי בסופו של דבר תצלח דרכנו ונגיע להסכם ולרגיעה.

בשאלה זו אני נמנה עם נאמני תורת ז'בוטינסקי. אנו הקמנו את "קיר הברזל", שאמור מחד גיסא, להגן על קיום המדינה היהודית, ומאידך גיסא, לשכנע את אויבינו-שכנינו כי לא יעלה בידם להביס ולנצח אותנו. רק כאשר ישתכנעו בכך נוכל להגיע להבנה, להסדר ולהסכם עמו יוכלו שני הצדדים לחיות, זה לצד זה, ועם הזמן – להגיע גם לשיתוף פעולה.

לפני ארבעים שנה חתמנו על הסכם שלום עם מצרים, הסכם שלא נחתם מ"אהבה", אלא במציאות של מצוקה כללית של המדינה המצרית. הרוב המכריע של המצרים אינם מוכנים להכיר בנו גם היום. אך מצרים של אנואר סדאת הבינה והשלימה עם חוסר יכולתה לפרוץ את קיר הברזל הישראלי. היה זה שר המלחמה המצרי, הגנרל גמאסי, אשר השיב לשאלתי בעניין זה ואמר: "מצרים למדה את הלקחים ממלחמת 73' ומצרים גם יודעת על מטרות 'דימונה'".

אין זו אלא שאלה של זמן. אני מאמין בלב שלם שנגיע לכך, ובכל הגזרות. זה לא יקרה בדורי ולא בדור ילדיי. אולי בדור נכדיי וניניי. ואוסיף ואדגיש – מי שאינו מאמין בכך, מי שמאמין כי באמת "לנצח נאכל חרב", אין לו מה לחפש כאן. ישראל היהודית, ישראל שלעולם תישאר קטנה, אין לה סיכוי להחזיק מעמד אל מול עולם פלסטיני, ערבי ומוסלמי עוין.

דבריי מופנים לחבריי בימין, לאלו שאינם מאמינים בהסכם המדיני, לאלו שאינם מנסים לחפש כל פרצה וסדק להידברות – לכל אלו אין בעצם מה לחפש כאן.

על המחבר / המחברת

Avatar

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

3 תגובות

  1. בן-יוסף
    בן-יוסף אוגוסט 20 2016, 20:49
    שני מאמרים שונים בתכלית

    מר גזית נכבדי, מעולם לא נפגשתי אתך פנים-אל-פנים. למרות זאת מזה שנים רבות אני קורא בענין רב ובשכנוע עמוק את מאמריך. מכאן שאני מוצא עצמי משתייך לאוהדיך. על רקע זה הופתעתי לקרוא את מאמרך זה השופך דליים של אופימיות לקראת העתיד שעומד בסתירה מוחלטת למאמר שלך שהתפרסם היום באתר אחר ובו אתה מנתח את המציאות באזמל מושחז. מסקנתך ברורה שם שאם תימשך מדיניות האסון של נתניהו, נאבד את מדינת ישראל. אישית, זו מסקנתי גם מכבר. אני מנסה ליישב שני מאמרים אלה וכוחי דל מלמצוא בסיס משותף עם אותו כותב. תמהני, בלשון המעטה.

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני אוגוסט 20 2016, 21:43
    לאלוף גזית

    פעמים אחדות כתבתי דברי ביקורת על מאמריך הקצרים באתר זה. הפעם אני מסכים עם דבריך לא רק בזכות האופטימיות שמובעת בהם אלא בגלל שהתהליך שאותו אתה מייעד לעתיד, למעשה כבר החל. חוזי השלום עם ירדן ומצרים קיימים ועובדים. הסכם וושינגטון מ-28 בספטמבר 1995 חי ופועל. השבוע נסגר בחיוב פער מסוים עם טורקיה שנגרם בשל טיפול מטופש שלנו במרמרה. יחסים חיוביים מתרקמים עם מדינות אחרות במזרח התיכון. לא בגלל שהם התאהבו בנו מאלא, כמו שאתה מציין, בשל היראה שיש בהם כלפינו. לכן אני מקבל את דבריך ורק הערה טקטית אחת אני מבקש להעיר – אין זה מיותר להתווכח עם הסקפטיים כמו שאתה מציין. ההפך הוא הנכון – יש להמשיך לכתוב ולהטיף ולהוכיח שמי שלא מאמין שוגה.
    בתודה ובכל הכבוד.,

    השב לתגובה
  3. ף
    ף אוגוסט 21 2016, 19:19
    מי שלא מפחד

    עושה לפעמים שגיאות גדולות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בסדר בין-לאומי

יתר המאמרים במדור